מדוע קורסי "המוק" משבשים חדשנות?
נועם, א' (2014). מדוע קורסי המוק משבשים חדשנות? הוראה באקדמיה, 4, 13-9.
המאמר סוכם ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת
הבסיס לקיום האוניברסיטאות כמוסדות מחקר נמצא בסכנה. סיבה אחת ברורה היא הירידה בתמיכה הממשלתית. סכנה מוכרת וידועה פחות מגיעה דווקא מקהילת המחקר עצמה, והיא קורסי המוק.
קורסי המוק קיבלו תשומת לב רבה בתקשורת. אלו הם קורסים הקשורים יחד בדרכים שונות של ארגון ושבאחדים מהם רשומים אף יותר מ-100,000 סטודנטים. התקשורת מפארת את האנשים שמפתחים את קורסי המוק כיזמים חדשניים, אנרגטיים ואידיאליסטיים, וקושרת להם כתרים על פעילותם למען התלמידים הפוטנציאליים, על השוויון שהם יוצרים בין אנשים, על היעילות ועל הלמידה.
בנרטיב הזה של התקשורת, האוניברסיטאות נמצאות בצדו האחר של המתרס – הן מיושנות, מספקות מוצרים המתומחרים באופן יקר ביותר ומאויישות בפרופסורים בלתי-מעודכנים, החרדים מכל שיבוש יצירתי של המהלך המסורתי של המערכת. בהצגה כזו של הדברים, איך מישהו יכול בכלל להתנגד להפצה חדשנית כל כך של הידע האנושי?
ההיבטים השליליים של קורסי ה"מוק" כמעט שאינם מוצגים בתקשורת. מחבר המאמר מסכים שאכן יש לברך על קורסי המוק, לחבק אותם ולשלבם במערכת האוניברסיטאית, אבל הוא גם סבור שללא נקיטת משנה זהירות, המערכת האוניברסיטאית תיקלע לצרות קשות.
אם האוניברסיטאות תוחלשנה על ידי ספקי קורסי המוק המסחריים, ייחלשו גם המחקר ומערכת החדשנות שמשולבת בתפקוד האוניברסיטאות. מבחינה זו ניתן לראות את קורסי המוק כטפילים שמגיחים מהאוניברסיטאות, ניזונים על חשבונן, ולבסוף מחלישים אותן, אולי באופן פטאלי.
הטכנולוגיה של היום מאפשרת מודלים חדשים של מוסדות אקדמיים, כמו אוניברסיטה פרטית מקוונת או הרחבת הפעילות של מוסד מבוסס קיים לחינוך מקוון. לאוניברסיטאות המבוססות יש כמה דברים שפועלים לטובתן, למשל זהות מותג שהוא בעל ערך לסטודנטים ותכניות מאורגנות ומוכרות ללימודי המשך. המחיר הנדרש לאוניברסיטה לשם הרחבה של התכניות והקורסים הקיימים לאוכלוסיות חדשות של סטודנטים, הוא נמוך. ואכן אוניברסיטאות כאלה שהתרחבו לפעילות מקוונת, הצליחו להשיג נוכחות חזקה בשוק החינוך המקוון.
החשיבות של זהות המותג אינה מפתיעה. פעילות האוניברסיטה כוללת שלושה רכיבים: הוראה, מחקר ואישור קרדיט לקורסים עם הענקת תארים. שלושתם כרוכים זה בזה. ההוראה תומכת בחוקרים דרך שכר הלימוד ומעורבות אנשי הסגל, היוקרה בעקבות המחקר מעצימה את ערך התארים, וערך התואר מושך סטודנטים להירשם ולשלם את שכר הלימוד.
קורסי המוק, שהם הגל השני של הוראה מקוונת, לוו בהופעתם בהתלהבות שאפיינה כל פוטנציאל חינוכי שהודגם לאחר הופעת טכנולוגיות תקשורת חדשות: שירות הדואר הכללי (קורסים בהתכתבות), הסרטים, הרדיו, שידורי הטלוויזיה, הטלוויזיה בכבלים. הנקודה היא שאף אחת מטכנולוגיות אלו לא הביאה לשיבוש המודל של החינוך הגבוה, ואילו קורסי המוק עלולים להוות את האתגר הקשה ביותר שאיתו יצטרך להתמודד מודל זה.
קורסי המוק עלולים לגרום לשיבוש המבנה של החינוך הגבוה מכיוון שהמודל העסקי שלהם, בהשוואה לאלה של החידושים הקודמים, הוא יעיל יותר בפירוק הקשר בין שלשות הרכיבים של פעילות האוניברסיטה. קורסי המוק מספקים את ההוראה, ואם הם יעשו זאת בהצלחה, יירד מספר הנרשמים משלמי שכר הלימוד לקורסים באוניברסיטאות, ובעקבות זאת יקוצצו תקציבי התמיכה במחקר של אנשי הסגל.
קורסי המוק מייצרים את ההוראה יותר בזול לא רק בגלל ההמוניות של קהל הסטודנטים, אלא גם מכיוון שהם אינם תומכים כלכלית במחקר. אם 100,000 סטודנטים נרשמים לקורס בבינה מלאכותית, אפילו שרק אחוז אחד קטן מביניהם מסיים אותו, מרבית הסטודנטים הללו לא יזדקקו לשירותים של פרופסורים למדעי המחשב באוניברסיטאות המקומיות, שהם האנשים שמייצרים את המחקר בשטח של מדעי המחשב.
כתגובה לכך, וכדי לצמצם את הוצאותיהן ולהתחרות בקורסי המוק, האוניברסיטאות עלולות להשתמש באנשי הסגל שלהן כמורים במשרה מלאה ללא רכיב המחקר, בדומה למורים בבתי הספר התיכוניים. אמנם שינוי שכזה יהיה על חשבון השם והיוקרה שלהן למשיכת סטודנטים וחוקרים בעתיד, אך למרות הצער הכרוך בדבר – ניתן יהיה להצדיק זאת.
באשר לרכיב השלישי, של הענקת תארים, הסיפור שונה לחלוטין. קרוב לוודאי שברבות הזמן ספקי קורסי המוק לא יגבילו את עצמם רק לשידור קורסים שמפותחים ומנוהלים על ידי אוניברסיטאות יוקרה. כדי להגדיל את הכנסותיהם ולרכוש לקוחות נוספים, הם ישכרו מרצים "כוכבים" מאוניברסיטאות יוקרה, כדי שיפתחו קורסים שלא במסגרת ובחוזים עם אוניברסיטאות. תהליך כזה כבר החל למעשה להתרחש. סביר להניח כי ברבות הימים ספקי קורס המוק יתחילו להעניק קרדיט על קורסים, ובסופו של דבר גם תארים, כדי להשיג עוד לקוחות. תהליך זה הוא בלתי-נמנע.
המערכת האוניברסיטאית מקיימת מערכת מורכבת של אקרדיטציה (מתן קרדיט אקדמי ותארים) לשם שמירה על סטנדרטים גבוהים: אוניברסיטאות חדשות צריכות לזכות בהכרה/אקרדיטציה, תכניות לתואר צריכות להיות מאושרות, חברי סגל צריכים להיות בעלי תואר דוקטור שהוא מוכר על ידי מוסד אקדמי, וקורסים עוברים ביקורת מדי כמה שנים ונערכים מחדש.
בקורסי המוק שאינם מיוצרים על ידי האוניברסיטאות עצמן, לא קיימת מערכת זו של בקרת איכות. האישור על הלימודים ניתן על ידי ספק המוק או המורה בקורס המוק ולא על ידי אוניברסיטה. אבל למטרות שיווק, כדי שלאישור כזה יהיה ערך בעיני סטודנטים ומעסיקים, המרצה עצמו צריך להשתייך לאוניברסיטת יוקרה. השתייכות זו מעניקה לו גושפנקא שהוא נבחר לתפקידו וקודם בדירוג האקדמי על סמך ביצועים אקדמיים מצליחים שנשקלו ונמדדו.
באופן זה האוניברסיטאות תספקנה, בדרך עקיפין ושלא בהסכמתן, אמינות לאישורים של קורסי המוק שלא יוצרו על ידן, מבלי שהן תפקחנה הלכה למעשה על אישורים אלו. התפקיד הכפול שימלאו חברי סגל של אוניברסיטאות שילמדו בקורסי מוק מסוג זה יביא להתנגשות אינטרסים, משום שלמעשה הם יתחרו במוסדות שלהם.
השימוש במרצים מאוניברסיטאות בקורסי מוק שלא יוצרו על ידי האוניברסיטאות מעלה שאלות חשובות. ספקי קורסי המוק משתמשים בשיווק קורסים בשמם של מרצים העובדים באוניברסיטאות יוקרתיות יחד עם שם האוניברסיטה. האם לא ראוי שיחלקו את הכנסותיהם עם האוניברסיטאות או ישלמו לאוניברסיטאות דמי שימוש במוצר שפותח על ידי המועסקים שלהן אפילו אם אין רווחים?
כאמור, בדינמיקה שקיימת בעולם המסחרי, ניתן לצפות שספקי קורסי המוק יתחילו להעניק בעצמם קרדיט לקורסים, ואולי אף תארים אקדמיים מופרכים. קרוב לוודאי שלמטרה זו תוקמנה אוניברסיטאות ייעודיות שתפעלנה תכניות לתואר המבוססות על קורסי מוק ברמה נמוכה, ותענקנה קרדיט אקדמי מופרך ותארים אקדמיים מופרכים לכל המשלם.
אין שום מנגנון מבוסס שוק או רגולטורי שיכול למנוע דינמיקה שכזו בנוגע למודל של קורסי המוק. המוק אינם חלק מהמערכת של מבחנים ואיזונים הקיימת באוניברסיטאות. ניתן לצפות שכמה מהספקים של קורסי המוק יגישו קורסים אלו לתהליך מוכר ורשמי של אקרדיטציה, אבל לצידם יהיו רבים אחרים שלא יעשו כך. יחד עם תלמידים רבים שיהיו מוכנים להשקיע את המאמצים הנדרשים ללמוד בתכנית אמינה ומוכרת, יהיו גם רבים שמחפשים את האקרדיטציה והתואר בהשקעה מינימלית תמורת תשלום. כך תיווצר דרישה לסוג זה של קורסי מוק. וכשהוק דורש, תמיד יימצאו אלו שייתנו את הפתרון.
ספקי קורסי המוק המסחריים הצליחו מאוד ביצירת דימוי חיובי לקורסי המוק, כי הם מציגים מסרים שונים לקהלים ולצרכנים שונים: למשקיעים הם מציגים את הפוטנציאל להכנסות; לאדמיניסטרטורים באוניברסיטה הם מדגישים את החיסכון במחיר ההוראה ואת הרווח בפרסום של האוניברסיטה בעולם; לפרופסורים הם מדגישים את הפצת החינוך והידע לאלפי סטודנטים בעולם ואת האפשרות להרוויח כסף בתהליך הפעלת קורסי המוק; ולסטודנטים המסר הוא שהלמידה יכולה להיות כיפית יותר ומספקת, מעניינת יותר ויקרה פחות.
כל הפיתויים האלה הם נכונים במידה מסוימת. אכן שיטת ההרצאה באוניברסיטה צריכה להשתנות ולהשתפר, והלימודים בחינוך הגבוה הם יקרים מדי לרוב התלמידים. אבל ספקי קורסי המוק מגזימים בהבטחות שלהם, ופעמים רבות ההבטחות לקהלים השונים סותרות זו את זו.
כתוצאה מכל התהליכים האלה, הנמכת חשיבות ההוראה באוניברסיטאות תצמצם את כוח המשיכה שלהן כמקום עבודה לאנשים מחוננים ומוכשרים במיוחד, וכך יהיו פחות אנשים מצטיינים שיפנו להוראה באוניברסיטה וגם פחות אנשים מצטיינים שיעסקו במחקר במסגרת האוניברסיטה. המצב הזה לא ישפיע על אוניברסיטאות העילית באותה עוצמה שהוא יפגע במוסדות של המעגל השני והשלישי של הממסד החינוכי. אלו באופן טבעי ניתנים להחלפה בקלות רבה יותר.
בסיום התהליך, המשמעות של "בחינם" תתבטא ביצירת מערכת אליטיסטית של חינוך גבוה. נקבל חלוקה למערכת דו-קוטבית שבה תלמידים עשירים בארצות עשירות ילמדו מפי פרופסורים, ותלמידים עניים והללו במדינות מתפתחות ילמדו בשימוש במכונות ובספרי לימוד מצולמים בווידיאו שיוצעו על ידי חברות שהמודל העיסקי שלהן הוא לרשום ולקבל לשורותיהן מה שיותר סטודנטים.
איך האוניברסיטאות צריכות להתמודד עם בעיה זו? להלן הצעות אחדות:
1. האוניברסיטאות צריכות לשפר את המוצר ואת התהליך. עליהן להכיר במהות של היכולות שלהן שאינה העברת הידע, אלא היצירה של קהילה אקדמית שבה יתקיימו למידת עמיתים, חקר וניטור אמיתיים של הלמידה.
2. הפקולטות לא צריכות לזנוח את תפקידן בהגדרת התוכן האקדמי ותכניות הלימוד, אחרת אדמיניסטרטורים באוניברסיטאות ימירו את זהות המותג שלהן כדי להשיג לאוניברסיטאות רווחים קצרי-מועד או תשומת לב ופרסום.
3. האוניברסיטאות חייבות לעצב את התארים שהן מעניקות ללמידה בתכניות המקוונות כך שיהיו קשים יותר להשגה מאשר התארים בתכניות הקמפוס, אפילו אם הדבר יפגע בהיקף ההרשמה לקורסים המקוונים שלהן.
4. האוניברסיטאות חייבות לשפר את מערכת האקרדיטציה שלהן. ללא קרדיט של אוניברסיטה, לא סביר שסטודנטים ישלמו הרבה עבור למידה בקורסי המוק.
5. מערכת האקרדיטציה צריכה לעבוד מהר יותר ובאופן הגון ושוויוני יותר בהתייחסות למוסדות מבוססים וחדשים.
6. אוניברסיטאות צריכות להימנע מלתת קרדיט אקדמי לפעילויות אקדמיות שאינו מפוקחות, ובמסגרת זו גם לא להכיר בתארים של אוניברסיטאות אחרות שמכירות בקורסים שלא קיבלו אקרדיטציה אקדמית.
7. אוניברסיטה צריכה להתיר לאנשי הסגל שלה ללמד בקורסי מוק שאינם מיוצרים על ידה, אבל בתנאי שלא ישתמשו בשם האוניברסיטה.
8. אוניברסיטה צריכה לדרוש מספקי קורסי המוק תשלום עבור רישיון לכל קורס שיינתן בשכר על ידי אחד מאנשי הסגל של האוניברסיטה. כן עליה לדרוש תשלום עבור מתן קרדיט אקדמי למסיימי קורס זה שלומדים במוסד לימודים אחר המבוסס על שכר לימוד, כשהקרדיט יינתן על ידי אותו מוסד אחר.
9. ההכנסות שיתקבלו ממתן רישיונות אלו צריכות להיות מיועדות למימון מחקרים.