לתופף בקצב שונה

איתי גודר, "לתופף בקצב שונה " , הד החינוך , אפריל 2013 , כרך פ"ז, גיליון מס' 05 , עמודים 74-77

תכנית ההעשרה של קרן קרב עושה בבתי הספר בישראל חינוך אחר כבר יותר מעשרים שנה ובהיקף עצום, אך היא אינה זוכה להכרה ולהוקרה הראויות. קשה להציב אלטרנטיבה למשרד החינוך ולהיות תלוי בו 

בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת בשעת צהריים מוקדמת, כך מספרים, יצא הזוג צ'רלס ואנדריאה ברונפמן לטיול נינוח ברחובות ירושלים. הנדבן היהודי, בן למשפחה שעשתה את הונה מעסקי משקאות חריפים ב"תקופת היובש", ואשתו דאז ראו עשרות ילדים שוטפים את רחובות העיר, ולבם התרחב: הם חשבו לתומם שהילדים יצאו ל"לאנצ'" קצר בבתיהם ומיד ישובו לבית הספר להמשך הלימודים. הם לא העלו בדעתם שיום הלימודים של אותם ילדים הסתיים. כאשר התברר להם שיום הלימודים אכן הסתיים, הם החליטו לעשות מעשה: להאריך את יום הלימודים בבתי הספר בארץ, במיוחד בבתי ספר דלי אמצעים, בתי ספר שלא היה להם תקציב ל"חינוך אפור".

"חינוך אפור" – מושג שנטבע בשנות השמונים. השוללים אומרים: ראשית ההפרטה של מערכת החינוך; המחייבים אומרים: ראשיתה של יזמוּת הורית מבורכת. שניהם, כנראה, צודקים. מכל מקום, באותם ימים התארגנו הורים בעלי אמצעים בדרישה להאריך את יום הלימודים בבתי הספר של ילדיהם באמצעות "לימודי ההעשרה" – אמנויות שונות וגם מדעים ברמה גבוהה, ממדרת אוכלוסיות חלשות.

הברונפמנים רצו להאריך את יום הלימודים; החינוך האפור הציע מסגרת ותכנים אבל היה "אפור"; נוצר חלון הזדמנויות – אפשר להלבין את החינוך האפור. תכנית קרב הוקמה ב־1990 (ראשי התיבות של צ'רלס ר' ברונפמן), כדי להלבין את החינוך האפור ולקחת אותו לפריפריה – למקומות שבהם להורים אין אמצעים לתת העשרה לילדיהם. הפטנט רשום על שמה של שלומית כנען, אז יזמית חינוכית־חברתית במכון ון ליר.

את התנופה הגדולה לתכנית קרב נתן ניסים מטלון, שהיה בראשית דרכו רכז התכנית של קרן קרב בדרום. מטלון הבין את הפוטנציאל שיש לתכנית וגם את הפוטנציאל שיש לקשרים הטובים שלו – עוד מימי ערד – עם שר האוצר אברהם בייגה שוחט. שר האוצר עצמו היה מוטרד מאלפי מורים שהגיעו בעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר ללא תעודות הוראה ולא יכלו ללמד במערכת החינוך. תכנית קרב, אם תוגדל במידה ניכרת, תוכל להעסיק אותם. שוחט הזרים תקציב והתכנית הגיע לממדים ארציים

החיבוק של משרד החינוך

לאחר שנים אחדות אימץ משרד החינוך את תכנית קרב וקבע שלושה עקרונות פדגוגיים:

הלמידה בתכנית תהיה בקבוצות קטנות, בדרך כלל בחצאי כיתות, כדי לאפשר תקשורת טובה בשיעור.

התכנים יבואו מתחומים חדשים שאינם כלולים בתכנית הלימודים הרשמית – אמנויות, מדעים, טכנולוגיה, תקשורת, טבע ועוד.

המדריכים יהיו מומחים בתחומי ההעשרה שהם מלמדים, ולא מורים רגילים.

שלושת העקרונות האלה הכניסו למערכת החינוך חינוך מסוג חדש – חינוך אלטרנטיבי. הסיסמה של התכנית הייתה "לתופף בקצב שונה" – לא כדי להפריע לקצב של המערכת, אלא כדי להכתיב לה קצב חדש. בימי השיא של התכנית קיוו ראשיה לשנות את החינוך במדינת ישראל – את שיטת ההוראה, את תכנית הלימודים, את אופי המורים. אך התכנית מעולם לא הגיעה לרמת השפעה כזאת. היא הפכה למעין מערכת חינוך קטנה לצד מערכת החינוך הגדולה, הממלכתית. וככל שהתלות התקציבית של המערכת הקטנה במערכת הגדולה גדלה, כך פחתה יכולתה לשנות מן היסוד את המערכת הגדולה. תכנית קרב קיבלה נישה במערכת החינוך, ולא הצליחה לצאת ממנה. משרד החינוך מחבק אותה חזק.

"זה השיעור שאני הכי אוהבת"

"אני אומרת לך במפורש שהילדים כאן מחכים לשיעורים של התכנית", אומרת ליאורה ירמיהו מנהלת בית הספר "בן גוריון" ברמלה. ירמיהו מנהלת את בית הספר כבר תשע שנים. היא מספרת בגאווה כי אחד ההישגים הבולטים בקדנציה שלה הוא הטמעת תכנית קרב לאורך ולרוחב בית הספר. "בממוצע", היא מדגישה, "כל תלמיד מקבל שלוש שעות שבועיות".

בית הספר בחר שלוש תכניות העשרה: התכנית "סיפורטרון" לכיתות א'־ב', ובה התלמידים לומדים לפענח טקסטים סיפוריים באמצעות חשיבה מקורית ויצירתית ושיח חברתי ואישי; התכנית "המרחב האקולוגי" לתלמידי כיתות ג'־ד', שבה מקימים בחצר בית הספר גינת ירק, מדשנים אותה בפסולת אורגנית ובונים מערכת אקולוגית המזמינה אליה ציפורים, פרפרים וזוחלים למיניהם; והתכנית "חקר בעלי החיים וסביבתם" לתלמידי הכיתות הגבוהות, ובה מתנסים בעבודות חקר על בעלי חיים, למשל "מה ההבדל בהשקעה ההורית בטיפול בצאצאים בין הזכר לנקבה אצל התוכונים האוסטרליים?" (עבודה של ילד בכיתה ה') או "איך משפיעה הטמפרטורה על פעילותו של כרכן התירס?" (עבודה של ילדה בכיתה ו').

בביקורי בשיעור "סיפורטרון" לתלמידי כיתות א' הילדים מחולקים לשתי קבוצות עבודה. הקבוצה הראשונה קוראת עם אחת המדריכות את הסיפור "האריה הרעמתן" שכתב דב אלבוים. הקבוצה השנייה עובדת עם המדריכה לימור אורן על הספר "איילת מטיילת" של רינת הופר. כרגע הקבוצה עסוקה בהמחזת הסיפור.

אורן הגיעה לכיתה עם שפע תלבושות ואביזרים, וכל ילד בוחר דמות או מוטיב שאליהם התחבר במיוחד ומנסה להמחיזו בדרכו. מצטרפת אלינו איריס ארגמן, סופרת בזכות עצמה ומנהלת תכנית "סיפורטרון" בקרן קרב. "המטרה שלנו היא להגיע לכמה שיותר פרשנויות וצורות חשיבה ולעולם לא לגעת במסר של הטקסט או במוסר ההשכל של הספר", היא אומרת. "התפקיד של המדריכה ב'סיפורטרון' הוא להוביל את הילדים לשיח ספרותי ואמנותי. לתפיסתנו אין מסר אחד לטקסט, אין פרשנות אחת לספר. ההפך הוא הנכון. טקסט נכון וטוב מאפשר מגוון רחב של הסתכלויות ופרשנויות".

מבט בקבוצת הילדים הסקרנית מגלה כי דבריה של ארגמן מדויקים. הילדים עוסקים עכשיו בממד התיאטרלי של הסיפור ובונים תיאטרון בובות. הם מרותקים לבובות ולאמצעים החזותיים, משתתפים במהלך הסיפור ומנהלים שיחות עם הבובות. המנהלת קוראת אליה את אחת התלמידות, זוהר, וזו משתפת בשמחה את מה שעובר עליה: "זה השיעור שאני הכי אוהבת", היא אומרת. "זה ממש לא דומה לשאר השיעורים שלנו בבית הספר. כל התלמידים משתתפים. אף אחד לא יושב בשקט ומשתעמם. כל הזמן קורים דברים, וזה גורם לי להרגיש שמחה".

תלמיד נוסף, אהרון, מסביר למה הוא מתחבר כל כך לשיעור: "אני מאוד אוהב להתחפש וללבוש בגדים מיוחדים. המורה שלנו לימור לא צועקת עלינו ולא מרימה את הקול. אני מאוד אוהב אותה ותמיד כיף לי בשיעורים שלה".

בסיום השיעור המדריכה לימור אורן מותשת, אך קורנת מאושר. התלמידים אינם מרפים ממנה גם אחרי הצלצול. "זה תענוג גדול עבורי", היא אומרת. "אני עוסקת הרבה שנים בהוראה ומעולם לא הגעתי לתלמידים כפי שאני מצליחה לעשות כאן. אין ספק ששבירת ההוראה הפרונטלית מכניסה המון עניין לשיעורים. אתה לא משתעמם לרגע. וגם התלמידים מאושרים. הם מצליחים לבטא את עצמם, ואתה כמעט לא מאבד אף אחד בדרך. כל אחד משתתף בדרכו שלו. זה מקסים".

בשיעור "המרחב האקולוגי" לכיתות ג'־ד' המדריכה אילנה ושדי מוליכה את התלמידים לגינת הירק, ושם הם מתחלקים לקבוצות עבודה: כמה מהם זורעים, אחרים עוקבים אחר התפתחותם של השתילים וקבוצה נוספת מכשירה את האדמה לטובת הזריעות שיבואו. לימור יצחק, רכזת תחום סביבה וטבע בתכנית קרב, מסבירה את שיטת העבודה: "בחלק הראשון של השיעור התלמידים שוקדים על החלק ה'אקדמי' של הנושא. הם לומדים להכיר צמחים ולזהות אותם. בשלב הבא הם יוצאים ליישם בגינה את מה שלמדו בכיתה".

באחד השיעורים, היא מספרת, תלמיד ביקש לשתול צמח מיוחד שאחת מתכונותיו היא ריפוי כאבי ראש. "התלמיד חקר בבית על הצמח ועל תנאי הגידול שלו וביקש לשתול אותו בחצר. הרעיון שלו היה מקסים: כל תלמיד בבית הספר שיחוש כאב בראשו יוכל להריח את עשבי המרפא ולהתגבר על הכאב".

התלמיד יהב מספר על שלושה תלמידים שכבר נהנו מסגולותיו של הצמח. "כשאתה עוזר לחברים להרגיש טוב יותר התחושה שלך היא מצוינת. אני מאוד אוהב את השיעורים האלה ורוצה להמשיך ללמוד את התחום גם בעתיד".

"אין לי מנוחה אפילו לרגע אחד"

אילנה ושדי היא מדריכה נערצת. תלמידים אופפים אותה כל הזמן. היא מנסה לתת מענה לקבוצות העבודה, ובעיקר נראית מאושרת. "ההערכה מהתלמידים ומצוות המורים וההנהלה מדהימה", היא אומרת. "כמו שאתה רואה, אין לי מנוחה אפילו לרגע אחד, אבל טוב לי. אני אוהבת ללמד טבע, אני אוהבת לצאת עם הילדים לחצר, אתה ממש רואה אותם מעורבים. תענוג".

לוח הזמנים שלה צפוף ודחוס. היא מלמדת בעוד בית ספר ברמלה ובעוד אחד באשדוד. שגרירה מצוינת של תכנית קרב.

לא היית רוצה להישאר בבית ספר אחד? למה לרוץ בין שלושה בתי ספר?

"ברור שכן, אבל זה המצב. אני גם חייבת לומר שברמה האישית הגיוון הזה טוב לי. אני אוהבת את מה שאני עושה".

מרטין בר הוא מדריך לחקר הטבע בתכנית קרב בכמה בתי ספר בבת ים. הוא מלווה את הפרויקט "צפרות בחצר בית הספר", תכנית חינוכית שמטרתה לחשוף ולקרב את הילדים לציפורים בחצר בית הספר ובה בעת לפתח מיומנויות חקר ומודעות סביבתית. התכנית נכתבה בשיתוף עם מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.

"מדובר ברעיון דו־ראשי", אומר בר. "קודם כול, חקר של מגוון ביולוגי, כלומר תצפית קבועה בשטח בית הספר ובסביבתו כדי לסקור את מגוון הציפורים בסביבה. הרעיון השני הוא שיעורים חווייתיים העוסקים במגוון רחב של נושאים מתחום הצפרות: רבייה, תזונה, נדידה ועוד". לדברי בר, "הילדים מתנסים באקטיביזם סביבתי ומנסים להפוך את סביבת בית הספר למזמינה ומושכת ציפורים". לצורך כך נבנו תיבות קינון ופינות האכלה ונשתלו גינות מושכות ציפורים. אחת משאלות המחקר ששאלו התלמידים הייתה "מה ההבדל בין מגוון מיני הציפורים בחצר בית הספר לבין מגוון המינים בשדה, וכיצד השפיעה הבנייה בבית הספר על המגוון".

"יש מחשבה מאחורי כל תכנית שאנחנו יוצרים", אומר יוסי ביידץ, מנהל תחום חקר טבע בתכנית קרב. "המטרה הגדולה היא לחבר את הטבע לחיים של התלמידים. לזהות מוקדים כאלה גם בתוך סביבה אורבנית. הרעיון העיקרי הוא לא לנתק את הילדים מסביבת הגידול הטבעית שלהם, הכוונה היא למצוא בתוך החיים שלהם עוגנים שיחברו אותם לטבע ויגרמו להם לרצות לחקור אותו יותר ויותר".

קרן קרב במספרים

שנת הקמה: 1990
עובדים: 3,850 (מתוכם: 3,670 מדרכי העשרה. השאר רכזי תכניות ועובדי מנהלה)
רשויות המשתתפות בתכנית: 117
בתי ספר המשתתפים בתכנית: 721
גני ילדים המשתתפים בתכנית: 2,153
סך הכול תלמידים בפרישֹה ארצית: 280,189

פרישֹת תחומי העשרה (חמשת הבולטים ביותר): טבע וסביבה: 13.7 אחוז מכלל התכניות בקרן; מוזיקה: 13.5 אחוז; אמנות פלסטית: 13 אחוז; פיתוח חשיבה: 9.3 אחוזים; מחול ותנועה: 7.8 אחוזים.

מקורות תקציביים (נכון ל־2012):

רשויות מקומיות, הורים: 99,013,000 ש"ח
משרד החינוך: 75,829,000 ש"ח
מימון עצמי: 35,600,000 ש"ח
קרן קרב, תרומות: 15,000,000 ש"ח
סך הכול: 225,442,000 ש"ח