לקראת הוראה עתירת חשיבה – סקירת ביקורת ספר

ענת זוהר, ציונים זה לא הכול: לקראת שיקומו של השיח הפדגוגי, מחשבות על חינוך, ספרית פועלים, 2013

מאז אמצע המאה שעברה השיח והעשייה החינוכיים בעולם המערבי, ובעקבותיו גם בישראל, נעים בין שתי מגמות הנתונות במתח מתמיד זו עם זו. מצד אחד, מאז שיגור הספוטניק הסובייטי ב־1957 מערכות חינוך החלו לאמץ בקצב גובר והולך את המושגים, המטפורות והפרקטיקות של עולם הכלכלה והניהול העסקי: קביעת סטנדרטים ברורים לביצוע, ניהול מונחה יעדים כמותיים, מדידה בלתי פוסקת, דירוג, תחרות והתמקדות בתפוקות חינוכיות. מצד אחר, "המהפכה הקוגניטיבית" ועלייתו של "עידן המידע", שהעמידו בספק את התובנות הפדגוגיות של התורה הפסיכולוגית הביהביוריסטית, הובילו לפיתוח סביבות הוראה־למידה חדשניות שבמרכזן הלומד הפעיל המפתֵח יכולות חשיבה הולכות ומשתכללות, בסיוע ותמיכה, אך לא בשליטה מוחלטת, של המורה. הספר נע בצורה משכנעת בין שני קטבים אלה וטווה פסיפס עשיר של טיעונים בזכות השבת הבכורה לשיח הפדגוגי והקטנת עוצמתו של השיח הכלכלי־ניהולי. מסכת הטיעונים מבוססת על מגוון מרשים של מחקרים אמפיריים עדכניים, מסמכי מדיניות ודוגמאות אותנטיות מניסיונה של המחברת כמורה, כחוקרת וכמעצבת מדיניות בצמרת משרד החינוך. המחברת מדגישה: "הטענה המרכזית היא שעד שלא נשפר את איכות תהליכי ההוראה והלמידה, לא יחול שיפור של ממש באיכות החינוך" (עמ' 17).

הספר פותח בהשוואה בין הגישה המסורתית לתהליכי למידה־הוראה, גישה שעדיין נהוגה בחלק גדול מכיתות בתי הספר בארץ ובעולם ועיקרה העברת פיסות מידע מבודדות ונטולות הקשר מהמורה וספר הלימוד לתלמיד המשנן והנבחן על יכולתו לאחזר במדויק את המידע, ובין הגישה שזוהר מכנה "הוראה עתירת חשיבה", שבה המורה מעודד ויוזם תהליכי חשיבה מגוונים בתחומי הדעת ותומך בהבניית ידע פעילה של הלומדים ובטיפוח אסטרטגיות חשיבה מתקדמות וגמישות הניתנות ליישום במגוון רחב של מצבים. בהמשך מוצגת סקירה ביקורתית של סוגיית המבחנים המערכתיים עתירי הסיכון (דוגמת המיצ"ב והמבחנים הבינלאומיים), המדגימה איך "המאמצים לשפר במהירות הישגים הנמדדים במבחן מערכתי עלולים לחבל באיכות ההוראה והלמידה" (עמ' 38), וממחישה את הסכנה הטמונה במינון יתר שלהם לעיכוב הפיתוח הנחוץ של הוראה עתירת חשיבה.

בפרקים הבאים זוהר מתארת שלושה נדבכים תאורטיים כתשתית מושגית לגישת ההוראה עתירת החשיבה: מאפייני "החשיבה מסדר גבוה" של רזניק, הרמות הגבוהות בטקסונומיה (המקורית) של מטרות החינוך של בלום ומסמך "אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה" שפותח במשרד החינוך הישראלי (בזיקה למהלך הטמעת "האופק הפדגוגי", תכנית שזוהר הובילה כשהייתה יו"ר המזכירות הפדגוגית). בהמשך טוענת זוהר שפיתוח דרכי הוראה ולמידה עתירות חשיבה נובע מהצורך החיוני לצייד את בוגרי מערכת החינוך בכלים קוגניטיביים ובמיומנויות +המתאימות לאופי הדינמי והמאתגר של החיים במאה העשרים ואחת ולאידאל הדמוקרטי של חברה פתוחה וגלובלית המבוססת על האצה בלתי פוסקת של טכנולוגיות מידע ושינויים דרמטיים בשוק העבודה.

 זוהר מתרגמת (בפרקים 5 ו־6) את המסגרת המושגית המנומקת למאפיינים קונקרטיים של גישה פדגוגית מעשית ומציעה דוגמאות חיות ואותנטיות להטמעתה ברמת הכיתה (תוך כדי מתן דגש מיוחד ללמידה בדרך החקר), ברמת בית הספר השלם וברמת מערכת החינוך בכללותה. פרקים אלה מציעים מבט מרתק, עתיר תובנות והמלצות פרקטיות על מערכת החינוך הישראלית; אין ספק שאנשי חינוך בכל רמות המערכת יצאו נשכרים מתובנות והמלצות אלו, שיחד מהוות חוט שדרה של תכנית פעולה ממשית, המבוססת על ניסיון מעשי רב שנים, שיקולים תאורטיים ומחקרים מדעיים.

לאחר הצגת המאפיינים התאורטיים והמעשיים של הגישה, הספר מייחד דיון לשאלות מפתח העולות בהקשר של תהליכי הוראה ולמידה עתירי חשיבה: מהם יחסי הגומלין בין תהליכי חשיבה "טהורים" לחשיבה בתחום דעת מסוים; מה בין ידע לחשיבה; מהו האיזון הנכון בין מטרות החינוך המציבות את החברה במרכז לעומת אלה המציבות את היחיד במרכז; כיצד להתמודד עם פערים לימודיים וחברתיים; האם הוראה ולמידה עתירות חשיבה מתאימות רק לתלמידים "חזקים" או גם לתלמידים בעלי הישגים לימודיים נמוכים. בעניין סוגיות אלה מציעה זוהר עמדה רחבת אופקים ומבקשת לתת מקום ראוי למנעד המלא של דרכי העשייה החינוכית: "עדיין יש מקום ללמידת שינון, אך בד בבד, כדי לשפר את האיזון, יש לתת משקל רב יותר משניתן כיום לדרכי למידה והוראה המדגישות חקר, חשיבה והבנייה פעילה של הידע" (עמ' 173). בדומה, זוהר טוענת, על סמך התאוריות וממצאי המחקרים הרלוונטיים, ש"כל התלמידים – ולא רק קבוצת עילית מצומצמת – מסוגלים להפיק תועלת מהוראה עתירת חשיבה" (עמ' 187).

בהמשך היא מנסחת המלצות מעשיות להוראה ופיתוח מקצועי של מורים כדי להגדיל את הסיכויים לספק לכלל התלמידים דרכי למידה איכותיות יותר.

הספר נחתם במבט על מפוכח על מערכת החינוך בכללותה מנקודת מבט היסטורית של רפורמות פדגוגיות חשובות במאה העשרים בארצות הברית ובישראל. הסקירה עוקבת אחרי ניסיונות מערכתיים להניע תהליכי שינוי משמעותיים באופי ההוראה והלמידה בבתי הספר, ומציגה את האתגרים הניכרים הטמונים במאמצים לקדם דרכי הוראה חדשניות. זוהר מאבחנת כי אחת הבעיות היא תשומת הלב המוגזמת הניתנת להיבטים מבניים וניהוליים של מערכת החינוך, על חשבון התייחסות להיבטים פדגוגיים. היא גוזרת מניתוח זה לקחים ליצירת התנאים הנחוצים להובלת תהליך שינוי פדגוגי עמוק ומורכב, ארוך טווח והדרגתי ומנסחת המלצות לכלים ולתהליכי הערכה ראויים של לומדים ואנשי חינוך (המבוססים, בין השאר, על פריטי מבחן עתירי חשיבה, עבודות חקר, פרויקטים ותיקי עבודות) כהשלמה נחוצה למבחנים סטנדרטיים עתירי סיכון. הספר מסתיים בסיכום ובהמלצות כלליות לשיפור איכות ההוראה והלמידה ברוח הגישה הפדגוגית הנפר?ת בו בצורה מקיפה ומשכנעת כל כך. לא נותר אלא להצטרף לתקוות המחברת ש"הספר שלפנינו יצליח להשפיע, ולו במעט, על המגמה של השבת הפדגוגיה לשיח החינוכי בישראל בצורה שתקטין את הסיכוי לחזור שוב ושוב ושוב על טעויות [העבר]" (עמ' 262).

חגי קופרמינץ
חוקר ומרצה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה