למידה בקבוצות קטנות: לומדים לדבר ומדברים ללמוד

מאיה בוזו־שוורץ ויפה בניה . "למידה בקבוצות קטנות: לומדים לדבר ומדברים ללמוד" , הד החינוך,  אוגוסט 2013, כרך פ"ז, גיליון מס' 07 , עמודים  120-121

ללמידה בקבוצות קטנות ישנם יתרונות רבים, אך כדי למצות אותם יש לתכנן אותה כראוי. מאמר מיוחד למורי השעות הפרטניות 


למידה בקבוצות קטנות נתפסת לרוב כחלופה להוראה ללמידה בכיתה גדולה. היא מבטיחה למידה איכותית – פעילה, שיתופית ושוויונית. אך פירוק מליאת הכיתה לקבוצות קטנות אינו מבטיח למידה איכותית. קבוצות קטנות הן תנאי הכרחי ללמידה איכותית, אך לא תנאי מספיק. איכות הלמידה תלויה במה שקורה בקבוצה עצמה. מה שקורה בקבוצה עצמה הוא דיבור; איכות הלמידה הקבוצתית תלויה באיכות הדיבור שמתרחש בה.

שיח קבוצתי איכותי אינו מתרחש מאליו; הוא דורש הרבה השקעה של המורה. תפקיד המורה בהבניה של למידה בקבוצות קטנות תובעני אף יותר מתפקידו כמורה בכיתה גדולה.

מדוע כדאי למורה להתאמץ ולהשקיע בלמידה בקבוצות קטנות? כי ללמידה בקבוצות קטנות עשויים להיות יתרונות חינוכיים וחברתיים גדולים. למידה בקבוצות קטנות:

1. מאפשרת ומעודדת למידה שוויונית (לעומת כיתה גדולה, שבה הלמידה מוכתבת "מלמעלה");

2. מאפשרת ומעודדת למידה הדדית, שבה תלמידים מחליפים תפקידים בתהליך הלמידה (לעומת כיתה גדולה, שבה התפקידים קבועים – המורה מלמדת והתלמידים לומדים);

3. מאפשרת ומעודדת למידה פעילה ומעורבת (לעומת כיתה גדולה, שבה הלמידה פסיבית ומנוכרת);

4. מאפשרת ומעודדת יחסים קרובים ואמון בין התלמידים (לעומת כיתה גדולה, היוצרת ריחוק ותחרות בין התלמידים);

5. מאפשרת ומעודדת הוראת עמיתים, המקדמת את הלמידה של התלמיד־המורה ושל הקבוצה הקרובה אליו מבחינת הגיל והחוויות (לעומת כיתה גדולה שבה מורה מבוגר מלמד ילדים).

איך עושים למידה טובה בקבוצות קטנות ומרוויחים את כל היתרונות שלה? יש להקפיד על שלושה יסודות: תכנון המבנה הקבוצתי, הבניית המשימה והוראה מפורשת של דיבור שיתופי.

תכנון המבנה הקבוצתי
בתכנון מבנה הקבוצות יש לשים לב לנקודות אלה: גיל הלומדים וגודל הקבוצה; אופי המשימה ביחס לגודל הקבוצה; אופי המשימה בהינתן השלב שבו הקבוצה נמצאת; הרכב הקבוצה (הומוגנית או הטרוגנית); מוביל או מנחה לכל קבוצה; בעלי תפקידים נוספים (לדוגמה, צופה־מתעד).

בהקשר זה כדאי לדעת ש:
ככל שהתלמידים צעירים יותר, כך רצוי שיעבדו בקבוצות קטנות יותר;

בקבוצות גדולות של תלמידים רצוי לעבוד על מידע חדש; בקבוצות קטנות רצוי ליישם ידע חדש על בעיות שונות ולתקן משימות נקודתיות;

כאשר יש צורך לחזק קבוצה מסוימת בתחום ספציפי, עדיף לעבוד בקבוצות הומוגניות. כאשר עובדים על רעיון או פתרון בעיה הדורשים ריבוי נקודת מבט, יש לעבוד בקבוצות הטרוגניות;

קבוצות הטרוגניות עדיפות לתלמידים הן במישור הלימודי הן במישור החברתי;

חלוקת תפקידים עלולה להביא את התלמידים לעבוד לבד – כל אחד על היבט שלו במשימה. אם בחרתם לתת תפקידים, דאגו שכל ילד יהיה בכל פעם בתפקיד אחר;

תפקיד מנחה הקבוצה חשוב לצורך בקשת הסברים ונימוקים מחברי הקבוצה, העלאת שאלות, הקפדה על השתתפות של כולם ועוד. בבחירת מנחה יש לבצע שיקולים לימודיים ושיקולים חברתיים, לעשות רוטציה ולהימנע מקביעוּת בתפקיד.

הבניית המשימה
מבנה שוויוני ודיבור שיתופי מובילים להפקתו של תוצר משותף (רעיון, פתרון לבעיה, פרויקט) שלא היה יכול להיווצר ללא הפעולה הקבוצתית המשותפת. כדי להגיע לתוצר משמעותי, חשוב להבנות היטב את המשימה ולהתאים אותה לפעילות הקבוצתית.

משימה קבוצתית טובה דורשת:
משאבים (ידע, מיומנויות, חומרים) שהפרט לא מחזיק לבדו, כך שהצלחה במשימה דורשת תרומה של רבים. אפשר להשלים משימה כזאת רק על ידי הסתמכות על הידע ועל נקודות המבט השונות של כל המשתתפים;

הדדיות: הצלחת כל תלמיד תלויה בקבוצה כולה – התלמידים החזקים יותר תלויים בתלמידים החזקים פחות, ולא רק להפך כפי שקורה לרוב. משימה כזאת יכולה להתבסס על מידע שיש בכל פעם רק לחברים מסוימים בקבוצה. למשל, תכנון משימה לפי ההיגיון של משחק רביעיות: לכל תלמיד יש משהו שהאחר זקוק לו;

חשיבה מסדר גבוה, שאחת מתכונותיה היא היעדר תשובה נכונה אחת;

משימות מגוונות היכולות להתאים לעניין ולכישרון של כל חבר בקבוצה.

הוראה מפורשת של דיבור שיתופי
הרכיב המרכזי והחשוב ביותר בעבודה קבוצתית הוא כאמור איכות הדיבור בין חברי הקבוצה. כאמור, דיבור שיתופי איכותי בין תלמידים לא מתרחש מאליו; הוא דורש תכנון, הוראה מפורשת ואימון. תלמידים צריכים להתאמן ללמוד ביחד בצורה פורייה בקבוצות קטנות. משמעות הדבר היא:

השתתפות מורחבת ומעורבת של כלל העמיתים בקבוצה;

הקבוצה מתנהלת לפי כללים מוסכמים של הקשבה, כבוד לדעות שונות, אפשרות לטעות בלי להיתקל בשיפוטיות או בלעג, ביקורת ניתנת על רעיונות ולא על האדם;

המשתתפים מסבירים ומנמקים את רעיונותיהם, שואלים שאלות ומבקשים הסברים ונימוקים מעמיתיהם;

המשתתפים מספקים ראיות לטענותיהם;

המשתתפים נחלצים לעזרת חבריהם ומספקים להם סיוע בעת הצורך;

המשתתפים חותרים להסכמה קבוצתית לפני נקיטת החלטה או פעולה;

המשתתפים מתייחסים למבעים של קודמיהם בצורה עניינית מתוך אישוש, הפרכה, הוספה או שחזור מעובד;

המשתתפים נותנים משוב פורה זה לזה.

הפרקטיקות הללו אינן נלמדות בהוראה ישירה, אלא על ידי התנסות המלווה בהוראה ישירה. התנסות דורשת זמן.

הנה עוד כמה עצות מעשיות לקידום דיבור איכותי בקבוצות:
הכינו לתלמידים "מדובבי שיח": כדי לאפשר לתלמידים שיח שיתופי, רצוי לסייע להם באמצעות הצעות להיגדים המקדמים שיח כזה. למשל: "אני חושב כמו.."; מהדברים של ___ לקחתי את X, ומהדברים של____ לקחתי את Y; "אני מסכים/לא מסכים עמך משום ש.."; "יש דרך נוספת להסתכל על העניין והיא.."; "מהם הנימוקים או הסיבות שלך?"; "האם שקלנו את כל המשתנים?"; "על מה אנחנו יכולים להסכים"?; "מה יקרה אם..?"; "סיבה נוספת עשויה להיות..."; "ההפך מזה יכול להיות.."; "זה כבר נשמע יותר טוב משום ש.."; "זה דומה/שונה משום ש...".

למדו את התלמידים כללי יסוד לדיבור בקבוצה: לשאול שאלה פתוחה; לתת ביקורת מעניינת או מאתגרת; לתת הצעה טובה; לתת נימוק טוב; לחלוק מידע רלוונטי; להקשיב בקפידה; לנסות להגיע להסכמה.

בשלב ראשון של העבודה בקבוצות עדיף להתמקד בתרגול מיומנויות השיחה ועדיף לעשות זאת סביב נושאים "ידידותיים". בשלב מתקדם אפשר לבחור גם נושאים שנויים במחלוקת או משימות מורכבות.

הקפידו על שיח מיטבי והדגימו שיח כזה – גם בכיתה הגדולה: בשיח הדבור – איכותו, הדינמיקה שלו, עומק התכנים, הערכים שהוא מקדם – טמון ההבדל בין למידה איכותית לבין למידה דלה. השיח הדבור חוצה הרכבים; הוא מתקיים גם בכיתה הגדולה, גם בקבוצות, גם בזוגות. הוא חשוב יותר ללמידה מן המבנה שבתוכו הוא מתנהל. לכן הדגימו שיח מיטבי והקפידו על דרכי השיח גם בכיתה הגדולה, לא רק בקבוצות הקטנות.

ועוד כמה כללי "עשה ואל תעשה" לסיום:

שמרו על מבנה הקבוצות. מחקרים מצאו כי בבית הספר היסודי קבוצה קבועה יכולה להיות אפקטיבית יותר מקבוצה מתחלפת. קביעות הקבוצה מאפשרת לחבריה להתמודד עם קונפליקטים לאורך זמן, לחזור לשלבים ראשוניים של חשיבה בעת הצורך ולהתאמן באופן שוטף בעבודה המשותפת.

נצלו את זמן הלמידה בין התלמידים לתצפית ולהתבוננות בהם, ולא רק למעורבות ישירה בפעילותם. הדבר יאפשר לכם לערוך שיחת מטא־קוגניציה על תהליכי הדיבור בקבוצה.

אל תניחו שהנחיות כגון "דברו יחד כדי להחליט", "הגיעו יחד לפתרון שמקובל עליכם" וכדומה מבטיחות הבנה של אופן הדיבור המשותף.

תנו הנחיות המסייעות לכל חבר בקבוצה להיות שותף. למשל: כל תלמיד חייב להשתתף ולהוסיף לפחות רעיון אחד לדיון; כל תלמיד מציג פן מסוים בעבודת הקבוצה במליאה; כל הקבוצה מקבלת את הציון הממוצע של כל הציונים האישיים של חבריה.