לינדה דרלינג־המונד

דקל, נ' (2014). לינדה דרלינג־המונד. הד החינוך, פ"ח(6), 59-58.

לינדה דרלינג־המונד, 63, פרופסור לחינוך באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, היא אחת מנשות החינוך המובילות והמשפיעות ביותר בעולם. בדירוגי "המשפיעים ביותר על השיח החינוכי" בכתבי עת שונים היא לרוב מופיעה בראש הרשימה.

דרלינג־המונד התחילה את הקריירה המקצועית שלה בהוראה בבית ספר ציבורי בפנסילבניה ואת הקריירה האקדמית — בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת קולומביה. במסע הבחירות של אובמה שימשה יועצת לענייני חינוך ואף הייתה מועמדת למשרת שרת החינוך. במסגרת עבודתה כיום היא מלווה עשרות בתי ספר בפיתוח מודלים חינוכיים חדשים ועוסקת בתכניות להכשרת מורים ומנהיגים חינוכיים.

במחקריה המעמיקים מתרכזת דרלינג־המונד בכישלונותיה של מערכת החינוך האמריקאית לצמצם פערים בהישגי התלמידים ולגשר על פני פערים כלכליים. במציאות האמריקאית, שבה רבע מהילדים חיים מתחת לקו העוני, היא אומרת, כישלונה של מערכת החינוך הוא קריטי.

אחת הטענות המרכזיות שלה, המגובה בנתונים, היא שניוונה של מערכת החינוך האמריקאית מתבטא בהשקעה תקציבית נמוכה בבתי הספר הציבוריים, באחוזי נשירה גבוהים, בניסיונות התמודדות לא יעילים של מדינות עם כישלונות של בתי ספר ובריבוי המבחנים והמדידות שכפתה הרפורמה של הנשיא הקודם גורג' בוש — "שום ילד לא נשאר מאחור". כוונות הרפורמה היו טובות, אולם בחינות ללא השקעה אמיתית בתהליך החינוכי אינן יכולות להניב תוצאות חיוביות.

דרלינג־המונד מפנה גם ביקורת מנומקת ומבוססת ראיות על השיטה להערכת מורים ובתי ספר הרווחת בארצות הברית. היא מבקרת בחריפות את שיטת הסנקציות המוטלות על בתי ספר שלא הביאו את תלמידיהם להישגים גבוהים בבחינות.

***

ספרה The Flat World and Education: How America's Commitment to Equity Will Determine Our Future "העולם השטוח וחינוך: כיצד המחויבות האמריקאית להוגנות תקבע את עתידנו" (2010) עוסק בשינויים המתרחשים בעולם הגלובלי, "השטוח", ובאים לידי ביטוי בעבודה, בתקשורת ובאורח החיים. לדבריה גם החינוך צריך להשתנות ואינו יכול להתבסס כבעבר על העברת ידע ושינון.

בנוסף חובה להתאים את ההכשרה ואת התפקידים של המורים לדרישות המאה העשרים ואחת. ההוראה צריכה להתמקד בהנחלת התפישות המרכזיות, בחשיבה ביקורתית ובלמידה עצמית שתקנה לתלמידים כלים להתמודד עם מצבים חדשים בעתיד ועם הדרישות הנובעות מהשינויים הרבים שהעולם נתון בהם.

חינוך מותאם המאה העשרים ואחת, היא אומרת, מיושם רק בבתי הספר הפרטיים האליטיסטיים, בעוד שבתי הספר הציבוריים נותרים מאחור עם חינוך שחלף זמנו. אנשי האקדמיה, היא עוקצת, מרבים להתפאר בכנסים בידע שפיתחו לצורך התאמת החינוך לאתגרי המאה העשרים ואחת, אך הידע שלהם אינו עובר מהכנסים לבתי הספר.

***

כמו רבים אחרים, דרלינג־המונד מצביעה על רפורמות חינוך מוצלחות שנעשו בפינלנד, בדרום קוריאה ובסינגפור וגם במספר מדינות בארצות הברית. לדעתה לב הרפורמות המוצלחות הוא השינוי ביחס למורים. מדינות שהצליחו לשפר את הישגי תלמידיהן עשו זאת בעזרת הכשרת מורים טובה ופיתוח מקצועי שלהם. "במדינות שבהן מורים חשים שהמקצוע שלהם מוערך הישגי התלמידים גבוהים יותר. מדינות שמייחסות חשיבות להוראה משלמות את מלוא המחיר הכרוך בהכשרת מורים ראשונית ובהתפתחות מקצועית ומקבלות בתמורה חינוך איכותי", היא כותבת במאמר שכותרתו "כדי לסגור את הפער בהישגים יש לסגור את הפער בהוראה" (אתר בית הספר לחינוך של אוניברסיטת סטנפורד).

דרלינג־המונד מותחת ביקורת חריפה גם על תכניות מהירות ושטחיות להכשרת מורים. לדבריה, מורים זקוקים להכשרה ממושכת ומעמיקה שבמהלכה יגבשו מחויבות להוראה ולחינוך. מחויבות זו תנטרל את נטישת המקצוע הקבועה של שליש מהמורים לאחר חמש שנים.

היא מדגישה בכמה מחקרים את החשיבות של שיתוף פעולה בין צוותי הוראה. "ההוראה", היא אומרת, "היא ספורט קבוצתי ולא יחידני". כל המחקרים מראים שעבודת צוות של מורים משפיעה על תפקודם ואיכות הוראתם.

המסר של דרלינג־המונד ברור וחד: העולם הגלובלי שלנו העצים את חשיבותו של החינוך — חינוך איכותי יקבע את איכות חייהן של חברות בעולם. לשם כך דרושה מדיניות חינוך שתתאים את בית הספר לצרכים ולמאוויים של ילדים מכל המעמדות החברתיים. ההשקעה גדולה, אך אין משתלמת ממנה.