להיות מורה בישראל במאה ה-21

קופפרברג, ע' ונירלנד, ד' (2012). "להיות מורה בישראל במאה ה-21". בתוך: ר' קלויר, ו ל' קוזמינסקי, (עורכות) "הבניית זהות מקצועית: תהליכי הכשרה ופיתוח מקצועי של מורים בישראל" בעריכת, (עמודים 411-434) תל-אביב: מכון מופ"ת,.

מטרת מאמר זה היא לבחון את מאמרי השער השלישי של הספר ולהעריך את תרומתם לנושא הכללי של הספר: הכשרת מורים במאה ה-21.

במאמר זה נבחן כיצד המורים ומורי המורים המתוארים במאמרי השער השלישי ממקמים את עצמם – או ממוקמים על ידי אחרים – בהקשר של מערכת החינוך הישראלית.

בין שתי קהילות אלה קיימת זיקה מובנת מאליה, משום שמורי המורים הם האחראים על הכשרת המורים, ומשום שרובם ככולם התנסו בהוראה בכיתות בית הספר בעת שהיו הם עצמם מורים.

מאמרי השער השלישי מתמקדים בזיהוי ובפירוש המיצוב של המורים (המאמר של רייכל והמאמר של אבדור וריינגולד) ושל מורי המורים (המאמר של קופפרברג וורדי-ראט והמאמר של קלויר).

במערכת החינוך בישראל אי-אפשר להבין את מיצובם של המורים ושל מורי המורים בהווה מבלי לבחון אותו על פני הרצף ההיסטורי. נבחן בקצרה את מיצובם בעבר, נדון במיצובם בהווה, כפי שהוא עולה מפרקי השער, ולבסוף נציג את השאלות העולות בנוגע למיצובם בעתיד.

מיצוב המורה על ידי קולות של מומחים ושל מעצבי מדיניות: תנועת מטוטלת במדיניות ההכשרה - ממורה מחנך למורה מומחה
לפני קום המדינה ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל אין אנו שומעים את קולו של המורה. קריאה המסמכים שכתבו מומחים בחינוך ומתכנני מדיניות מעידה שהמורה ממוצב בהקשר הישראלי על ידי אחרים כדמות מחנכת רחבת אופקים, המנחילה ערכים וידע.
בשלהי המאה ה-20 ממשיכים מעצבי המדיניות החינוכית, חוקרים ומפתחי תכניות במשרד החינוך בעיצוב דמותו של המורה ובמיצובה במערכת החינוך. קולו של המורה עצמו עדיין בקושי נשמע. כחלק מתהליך האקדמיזציה נבנית דמות חדשה של מורה לנוכח ההקשר הכיתתי והחברתי: המורה-המומחה. המורה הזה נדרש להכיר היטב את תחום הדעת, להיות בעל מיומנויות הוראה ותקשורת ברמה גבוהה, ובעל יכולת להוביל שינויים (Grant, 2008).

הכרת תחום הדעת, המאפיין הראשון של המורה-המומחה, כרוכה ברכישת תארים אקדמיים מתקדמים בתחום דעת מסוים. המיצוב של המורה כבעל ידע דיסציפלינרי שיטתי בולט מאוד בדוח דוברת – 'כוח המשימה הלאומי' (2004-2005), ונמשך גם בדוח ועדת אריאב, שעיצב את המתווים החדשים להכשרת מורים (2006). במתווים אלה נוספו שעות ללימודים הדיסציפלינריים על חשבון לימודי החינוך והפדגוגיה, ובייחוד על חשבון לימודי היסוד וההעשרה, שכמעט ונעלמו לחלוטין ממערך הכשרת המורים.

גישת המורה המומחה: תכניות הכשרה חלופיות
ממסמך שערכו אנשי תחום חינוך במכון ואן-ליר (2010) עולה כי משרד החינוך מוביל ארבע תכניות חלופיות להכשרת מורים: (1) תכנית המצוינים הרשמית במכללות; (2) תכנית להכשרת מורים להוראת מתמטיקה ומדעים; (3) תכנית להוראת אנגלית; (4) תכנית 'חותם'.

תכנית המצוינים שונה משלוש התכניות האחרות בהיותה ארוכה ומקיפה ובהיותה נערכת במכללות להכשרת מורים.

תכניות ההכשרה החלופיות מתמקדות בהכשרה מזורזת להוראה של בוגרים מצטיינים מהאוניברסיטאות, שעתידים להשתלב בהוראה בבתי ספר על-יסודיים ובחטיבות הביניים, בעיקר במקצועות כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית.

ההכשרה מתקיימת בקורס קיץ מזורז ואינטנסיבי של כמה שבועות, שבו המשתתפים לומדים נושאים בחינוך ובפסיכולוגיה, עסוקים בסוגיות בנושאים אלה, ומכירים את תכניות הלימודים במקצועות השונים.

לאחר מכן צפויים הבוגרים להשתלב כמורים בכיתות, כאשר במהלך שנת ההוראה הראשונה מלווים אותם סגל התכנית ומורים-מאמנים. המשתתפים מתחייבים לשירות בן שנתיים עד חמש שנים בהוראה במערכת החינוך.

ממאפייני התכנית אפשר להסיק שהתשתית האקדמית-דיסציפלינרית היא המפתח להוראה מצוינת ואילו ההכשרה להוראה, הן העיונית והן המעשית, יכולה להיות קצרה ולהינתן תוך כדי עבודה (in-service).

ביקורת על גישת המורה המומחה

במוקד הביקורת על גישת המורה המומחה עומדות התכניות המזורזות, המדגישות את העליונות של המומחיות הדיסציפלינרית על פני כל מרכיבי ההכשרה להוראה. הביקורת מתמקדת בשלושה עניינים: הראשון הוא ההיבט הפדגוגי-דידקטי.

ההיבט השני נובע מהצורך להכשיר את המורה לעבודה בסביבה רב-תרבותית.

ההיבט השלישי נובע מהצורך להכשיר את המורה לתפקוד בעידן התקשוב.

מיצוב המורים ומורי המורים בפרקי השער

ראינו כיצד גורמים שונים הכוללים מעצבי תכניות לימודים, ועדות מקצועיות ואנשים בעלי מוניטין בתחום החינוך, מנסים לבנות את דמות המורה במדינת ישראל. פרקי השער מוסיפים לדיון גם את קולות מורי המורים בהדגישם כיצד הם תופסים את המיצוב שלהם. אולם עדיין, כפי שנראה, חסרים הקולות של המורים.

דמות המורה הראוי באספקלריה של ביטאוני הארגונים המקצועיים של המורים בשנים 1980-2000

המאמר של נירית רייכל, "דמות המורה הראוי והתנאים להתפתחותו באספקלריה של מאמרי המערכת בביטאוני הארגונים המקצועיים של המורים, 1980-2000", מנסה להגדיר כיצד ממוצב המורה בשיח העיתונאי הכתוב של ביטאוני המורים הד החינוך, הביטאון הרשום של הסתדרות המורים, וקשר עין, הביטאון הרשמי של ארגון המורים העל-יסודיים.

לסיכום, המחקר של רייכל, המתמקד בעיתוני המורים, ממצב שתי דמויות בעלות מאפיינים ייחודיים, שהמשותף להן הוא העדר ביקורת, יוזמה ופעילות להבאת שינויים.

בנתיבי ההתפתחות הפרופסיונלית של מורים: בין 'המורה ראוי' ל'מורה המומחה'

המאמר של אבדור וריינגולד "בנתיבי ההתפתחות הפרופסיונלית של מורים: בין 'המורה ראוי' ל'מורה המומחה'" ממשיך בהתוויית מיצבו המורה הישראלי. הוא מתמקד בבחינת התפתחות המקצוענות בהוראה בהשראת התפיסה הרואה בפיתוח הפרופסיונלי של מורים רצף מתוכנן, דינמי ורלוונטי; רצף המתחיל בהכשרה הראשונית להוראה, נמשך לאורך החיים המקצועיים ומגיע לשיאו בהיות המורה ראוי לתואר 'מורה מומחה'.

לסיכום, המאמר של אבדור וריינגולד איננו משמיע את קולו של המורה עצמו, אלא סוקר את הספרות המחקרית ומקשיב לקולם של שותפים מרכזיים אחרים במערכת החינוך בישראל, בעלי השפעה רבה ביותר על תהליכי הפיתוח הפרופסיונלי של מורים.


מורי מכללות להשכרת מורים משנים את מיצובם בעידן של שינוי
המאמר "עיצוב מטפורי של מכללות להכשרת מורים בעידן של שינוי" של קופפרברג וורדי-ראט עוסק בהתמודדות מורי המורים במכללות עם מסקנות דוח דוברת, כפי שזו באה לידי ביטוי בשפה המטפורית שלהם. החוקרות ניסו להקשיב לקול הגלוי ובעיקר לקול הסמוי של המרואיינים שהשתתפו במחקר.

המחקר כלל 31 ראיונות עומק עם בעלי תפקידים שונים – מנהלים, מרצים ומדריכים פדגוגיים – בשלוש מכללות: מכללה חילונית במרכז הארץ, מכללה חילונית בפריפריה ומכללה דתית במרכז הארץ.

מהניתוח עולה כי נראה אפוא שלמרות המצב המשברי שהמכללות נקלעו אליו , ניכרו בקרב המורים הנבדקים יכולת התמודדות ודרך חשיבה חיובית בנוגע לשינוי ולהמשך התפתחותם.

אשר למכללות, החוקרות טוענות שלמורי המורים יש אמנם כוחות להתמודד עם משברים ועם רפורמות, אך יש צורך בחשיבה מחודשת לגבי המסגרות שמורי המורים יוכלו באמצעותן לשפר את תהליכי עבודתם בזמן משבר. יש לגבש דרכים לייעול המכללות ולשיפור תדמיתן המקצועית ואיכות העבודה המתבצעת בהן. כמו כן ראוי להרהר בשיפור דרכי התקשורת ובהעברת מידע לכל מורי המורים, ללא קשר לתפקידם ולמיצובם ההיררכי. חשוב שהם יפרקו מתחים ושקולם יישמע, כך יוכלו לבטא ביקורת על גופים רשמיים בתוך המכללה ויחושו שותפים לעשייה ולבנייה.

כיצד תופסים מורי מורים את התפתחותם המקצועית בהשפעת השתתפותם ברשת עמיתי מחקר בין-מכללתית?

המאמר של רמה קלויר "כיצד מתארים מורי מורים את התפתחותם המקצועית במסגרת העמיתות ברשת עמיתי המחקר של מכון מופת?" עוסק בהתפתחות מקצועית של מורי המורים, המתרחשת באמצעות ההשתתפות ברשת מחקרית-שיתופית.

במחקר נשמע קולם של הנבדקים המתארים כיצד פעולתם ברשת השפיעה על התפתחותם המקצועית. בחינה של הקולות הראתה שהם קידמו את הידע ואת היכולות שלהם במחקר, הרחיבו את הידע ואת ההבנה שלהם הקשורים במכללות אחרות בארץ, ושיפרו את היכולות שלהם לעבוד בצוותי מחקר ואת הכישורים החברתיים והבין-אישיים שלהם. לשינויים אלה יש השלכות על 'האני המקצועי' של מורי המורים שהשתתפו ברשת, וגם על מיצובם בהקשר המקצועי שבו הם עובדים.

בחיפוש אחר קולו של המורה

אם כן, ראינו כיצד מצטיירת דמותו של 'המורה הראוי' מתוך מחקרים וממסמכים של מעצבי המדיניות. אולם קולם של המורים עצמם לא מושמע.

מעט מאוד נכתב על מה שהמורים רוצים ועל מה שהם יכולים לעשות בתנאים הקיימים היום במערכת החינוך ולאור התגמול הכספי שהם מקבלים.

דווקא בעניין זה מפתיעות התובנות העולות ממאמרי השער הדנים באופן שבו מורי המורים ממצבים את עצמם בעידן של משבר. מהפרק של ורדי-ראט וקופפרברג עולה שעל אף השינוי הכפוי, הם השכילו להתגייס ולהתוות דרכים לעשיית ולבניית תכניות חדשות. כלומר, מורי המורים הנבדקים מיצבו את עצמם באופן פעיל והחלטי כמביאי שינוי.

גם מורי המורים שבהם התמקד המחקר של קלויר, מיצבו את עצמם במקום חדש ברגע שניתנה להם האפשרות לכך. הם עשו זאת על ידי הדגשת היבטים שונים של 'האני המקצועי' שלהם שעבר שינוי בעקבות ההתנסות השיתופית ברשת העמיתים. מורי מורים אלה מיצבו את עצמם כחוקרים בעלי ידע ויכולות חברתיות בין-אישיות, המתאימות לעבודה בסביבה מקצועית-שיתופית.


עם הפנים אל העתיד: דמות המורה במאה ה-21

מסקירת מיצוב המורה הישראלי במאות ה-20 וה-21 אנו שומעים בעיקר את קולם של אנשים מובילים במשרד החינוך ובאקדמיה, הממצבים את דמותו של המורה ושל מורה המורים. הם בונים דמות אידיאלית של 'המורה ראוי', ומתווכחים ביניהם על המרכיבים הנאותים של 'האני המקצועי' שלו. רק לעתים רחוקות נשמעים קולות המורים ומורי המורים עצמם הנותנים ביטוי למחשבותיהם, לרגשותיהם ולדרכי התמודדותם.

בהקשר זה מסתמנת חשיבותם של מחקרי פעולה (צלמאיר, 2005), מחקר עצמי (Ezer, 2009 ) וחקר השיח (קופפרברג, 2010ג) – גישות מחקריות המשמיעות את קולם האותנטי של אלה.

בעקבות הנאמר לעיל, אנו מדגישים שבנוף העתידי, שבו יהיו המורה ומורה המורים מתוגמלים כיאות, הם יוכלו להיות שותפים פעילים ושווי ערך במערכת החינוך, וקולותיהם ודעותיהם יהיו מושמעים. זאת על בסיס ההכרה שהמורה הוא הנמצא בקשר עם התלמיד, הוא השותף החשוב ביותר במערכת החינוך, והוא המכיר את צרכיו יותר מכל אדם אחר; ואילו מורה המורים הוא הנמצא עם המורה בקשר קרוב בעת הכשרתו להוראה.


רשימת מקורות
מכון ון ליר בירושלים (2010). תפקיד המורה בתחילת המאה ה-21: נייר עבודה לקראת כנס ון ליר לחינוך 2010. נדלה מתוך: http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/ITEC_SitePages/23-sFileRedir.pdf

צלמאיר, מ' (2005). מחקר פעולה על מחקר פעולה: מכשיר לבניית קהילה מקצועית לומדת/חוקרת. בתוך א' מרגולין ומ' צלמאיר (עורכות). בגוף ראשון: עמיתות מכללה-שדה. קובץ מאמרים עצמיים (131-151). תל-אביב: מכון מופ"ת.

קופפרברג, ע' (עורכת). (2010ג). חקר הטקסט והשיח: ראשומון של שיטות מחקר. באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

Grant, C. A. (2008). Teacher capacity. In: M. Cochran-Smith, S. Feiman-Nemser, D.J. McIntyre & K. E. Demers (Eds.), Handbook of research on teacher education: Enduring questions in changing contexts (127-133). New York: Routledge

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?