יעילות בית הספר ושיפור הישגיהם של תלמידים בבתי ספר לחינוך מיוחד במגזר היהודי ובמגזר הערבי בישראל

סאאיד ,בשארה. חנה שחר. "יעילות בית הספר ושיפור הישגיהם של תלמידים בבתי ספר לחינוך  מיוחד במגזר היהודי ובמגזר הערבי בישראל", דפים , מס' 46 , 2008 , ע"י 159-189.

 

המחקר המוצג במאמר בדק את הקשר בין מדדי יעילות ארגונית בבתי ספר לבין ההתקדמות בהישגי תלמידים מתחילת שנה ועד סופה, בשלושה נושאים : תחומי למידה בסיסיים ( מוטוריקה גסה , תפיסה חזותית , התפתחות לשונית ואחרים), הבנת הנקרא ומתמטיקה . במחקר השתתפו שמונה בתי ספר לחינוך מיוחד , ארבעה במגזר היהודי וארבעה במגזר הערבי, ונבדקו גם ההבדלים בין שני המגזרים . מן הממצאים עולה כי : א. ככל שהמורים תפסו את ממדי היעילות של בית הספר כגבוהים יותר, כך הייתה התקדמות התלמידים רבה יותר בתחומי הלמידה הבסיסיים ובהבנת הנקרא. ב. המורים בבתי הספר במגזר היהודי העידו על מידה רבה יותר של יעילות מזו שהעידו עליה המורים במגזר הערבי. ג. ההבדל בין המגזרים במדדי היעילות היה נמוך בהרבה מן ההבדל בהתקדמות התלמידים : במגזר הערבי הייתה התקדמות נמוכה במידה ניכרת מזו שהייתה במגזר היהודי (סאאיד ,בשארה. חנה שחר). 

 

 

 ממצאי המחקר מעידים על קשר חיובי בין מאפייני בית הספר בתחום ההדרכה וייעוץ , מעורבות הורים ושלמות תכניות הלימודים לבין שיפור בהישגי התלמידים בתחומי למידה בסיסיים ובחלק ממדדי הבנת הנקרא. פירוש הדבר שאמנם הקשרים שנמצאו בבתי ספר רגילים תקפים במידה רבה גם לחינוך המיוחד, אך בחינוך המיוחד יש למדדים מסוימים השפעה משמעותית במיוחד על השיפור בהתקדמות התלמידים , בעוד למדדים אחרים הייתה השפעה פחותה בהרבה.

 

הממצא המעיד על קשר חיובי בין רמת ההדרכה והייעוץ , לפי תפיסת המורים , לבין השיפור בהישגי התלמידים בשמונה תחומי למידה בסיסיים , בהבנת הנקרא ובמתמטיקה , עולה בקנה  אחד עם ממצאי מחקרים המלמדים כי הדרכה וייעוץ , המהווים מרכיב חשוב ברמת היעילות של בית הספר, קשורים לשיפור בהישגים הלימודיים של תלמידים בבתי ספר לחינוך מיוחד ( ברלב , 1993 , קולא וגולבמן , 1994 , שרן , שחר ולוין 1988,  Joyce & Showers , 1988, Keogh, 1998, Ross , Troutman & Horggan, 1997,ׂ).

מן הדברים עולה כי קיומה של מערכת הדרכה וייעוץ ברמה נאותה בבית הספר יכול לסייע במידה ניכרת למורים ולהוביל לשיפור בשיטות ההוראה שלהם, ומתוך כך להעלות את רמת ההישגים של תלמידיהם.

לנושא ההדרכה והייעוץ חשיבות מיוחדת ליעילות של בתי הספר לחינוך מיוחד , כיוון שתפקידו לא רק במתן עזרה פדגוגית למורים ף אלא גם במתן תמיכה נפשית , אישית ומוסדית , שיכולה להעניק למורים מערכת תומכת ומסייעת בלימודים ובעשייה . ככל שמערכת ההדרכה והייעוץ נגישה יותר וכוללת מערכת מפגשים רחבה ומספקת , כך ניתן לצפות שמידת התועלת למורים תהיה גבוהה יותר , והדבר יתבטא באופן חיובי בעשייה החינוכית ( ברלב , 1993 , פינסקי 2001, פסח , שלייר , אסולין ושילר , 1996 ,  Elkin & Handel , 1982 ) .

 

  שניים ממדדי היעילות בבית הספר , קרי התכנון של תוכניות לימודים ומידת המעורבות של ההורים , נמצאו כבעלי הקשר ההדוק ביותר לשיפור בהתקדמות של התלמידים במיומנויות , כפי שמדדו במבחן תחומי הלמידה הבסיסיים ובהבנת הנקרא. הממצא עולה בקנה אחד עם ממצאי מחקרים אחרים , אשר נגזר מהם כי ככל שמעורבות ההורים ושיתוף הפעולה הדוקים יותר ומושתתים על אסטרטגיה ברורה ומתוכננת , כך ניתן לצפות שבית הספר ישיג את מטרותיו , והילדים יתקדמו בהישגיהם הלימודיים ( פנטלקה , 1984, פרידמן , 1989 , שרן ושחר, 1990 ). כמו כן ,  ככל שהכנת תכנית הלימודים מותאמת לצרכיו האישיים של הלומד , יש בכך כדי להעיד על יעילות בית הספר ( גל , 1981, סמילנסקי , פישר ושפטיה , 1987, פורת , 1990, שרן ושחר 1990,  Gaziel , 1997 , Turner , Baldwin , KIeinert & Kearnes , 2000 ).

 

המדדים הללו הם גם שניים מתוך שלושה המדדים שבהם נמצאו ההבדלים המשמעותיים ביותר בין שני המגזרים . מורי המגזר היהודי העידו על רמה גבוהה יותר של מעורבות הורים , על שלמות רבה יתר ועל תהליכים מסודרים יותר של הבניית תוכניות הלימודים מאשר עמיתיהם במגזר הערבי. חשוב לזכור כי במסגרות החינוך המיוחד, עקב צרכים ייחודיים של התלמידים, אין כמעט ספרי לימוד סטנדרטים שאפשר להשתמש בהם לצורך ההוראה. פרוש הדבר שהמורה עצמו   נדרש לאסוף ולארגן את החומר הלימודי הכולל תכנים קוגניטיביים , חברתיים , לימודיים ותרבותיים עבור כל ילד בנפרד , בהתאם לרמתו וליכולותיו. ככל שצוות המורים מצליח לגבש ולתכנן תכנית לימודים שלמה בבית הספר , כך המורים מצליחים לראות את הקשר בין הפעולות השונות המתוכננות , וכך מתאפשרות להם עריכת ביקורת ולמידה מטעויות . המשמעות של תהליך כזה היא שלאורך השנים הצוות מפתח מומחיות ורמה מקצועית גבוהה בטיפול בתלמידים , והדבר משפיע על קצב ההתפתחות וההתקדמות של התלמידים. פירושה של התפתחות כזו היא האפשרות , שאינה תמיד מובנית מאליה, הניתנת לתלמיד החינוך המיוחד להשתלב באופן טוב יותר בחברה הרחבה ( גולדברגר , 1998, גלובמן והריסון , 1982 ,  Cheng, 1999). נראה כי ממצאי המחקר בדבר הקשר בין תהליך תכנון הלימודים לשלמות התכנית וכן ההבדל שנמצא בין המגזרים בהישגי התלמידים מחזקים עמדה זו.

 מדד נוסף שנמצא בעל משמעות לקידום הישגי התלמידים הוא , כאמור , מעורבות ההורים . תפיסות המורים את חשיבות הנוכחות הפיזית של ההורים בבית הספר ומעורבותם בלימודי ילדיהם יכולות ללמד על הצורך של המורים בהידוק הקשר עם הורי תלמידיהם ובקיום אפשרות להחלפת מידע ולתיאום תוך הסכמה על דרכי החינוך והתאמתן למצבו האישי. הממצאים מלמדים שבמגזר הערבי היו ההורים מעורבים הרבה פחות בלימודי ילדיהם בהשוואה למגזר היהודי. הסיבות לכך עשויות להיות הבדלי תרבות הקשורים לאופן שבו ההורים מקבלים את הילד בעל הצרכים המיוחדים. נראה שמעורבות ההורים יכולה להתקיים ולהתבסס במערכת המאופיינת בפתיחות רבה מצד ההנהלה וצוות המורים כאחד , וייתכן שבמגזר הערבי , שבתי הספר שבו מאופיינים ברמת פתיחות נמוכה בהשוואה למגזר היהודי נחסמה במידת מה מעורבות פעילה של ההורים ( נוי , 1984 , פנטלקה , 1984 , פרידמן , 1989) . עניין נוסף הוא שמעורבות הורים נמצאה קשורה לתפיסת מעמדו החברתי של המורה ( וייזל תלחמי וכבהה 2000, סמילנסקי פישר ושפטיה , 1987 ) . ייתכן שבחברה הערבית שבה סטטוס המורה  נתפס כגבוה יותר , ההורים חוששים לגלות מעורבות פעילה בחיי ילדיהם בבית הספר , לתפיסתם המורה יודע יותר מהם ואין ביכולתם לעזור או להתערב בנעשה בבית הספר ( גבאדה , 1993, חאג' 1996, צרצור , 1999 ) .