יומן המורה עובר לרשת

דומב, ל' (מרץ, 2015). יומן המורה עובר לרשת. שיעור חופשי, 113, 25.

הוראה היא מקצוע בודד. אמנם צוות בית הספר כולל אנשים רבים, אך בסיכומו של דבר, לאחר הישיבות, השיחות בהפסקה ופגישות הצוות, כל מורה נכנס לבדו לכיתה וסוגר אחריו את הדלת. מורים רבים בעולם, וגם בישראל, מנסים להפיג את הבדידות הזאת ולשתף בחוויות שלהם באמצעות כתיבת בלוג. בלוגים של מורים עשויים להכיל מידע ותובנות על שיעורים ועל הנעשה בכיתה, אך גם הרהורים אישיים, מחשבות על דמות המורה ותהיות בנוסח "החינוך לאן".

"מורה, לא מחנך"

מיכאל גורודין מירושלים, בעל הבלוג "מורה, לא מחנך", משתף בבלוג ובדף הפייסבוק במחשבות שעולות בו בעקבות דיונים בחדר המורים ("בישיבת המורים דיברו על התלמידים החדשים בבית הספר, אלה שרק עלו לחטיבה מהיסודי. דיברו על חום וסביבה תומכת, והרבה קבלה והכלה. דיברו על כמה חשוב לתת להם 'חווית הצלחה'. כשדיברתי על כך שהמטרה האישית שלי היא לתת לתלמידים להתמודד עם חווית כישלון, הואשמתי בגרימת נזק בלתי הפיך ובאנטי-חינוכיות. מזל שאני מורה, ולא מחנך").

"אני אוהב לכתוב, והבלוג הוא מקום שאני יכול לכתוב ולקבל תגובות", אומר גורודין, שמלמד מתמטיקה, היסטוריה ותיאטרון. "יש דברים שחשוב לי להגיד על תחום ההוראה, על בתי ספר, על תפישות שגויות שאני שומע. בנוסף, הכתיבה עוזרת לי לגבש ולחדד לעצמי את העמדות שלי והתפישות המקצועיות שלי, ונחמד מאוד לקבל תגובות".

"מורה בפיג'מה"

ליאת שמרלינג, מחנכת כיתות א'-ב' מרעננה, מעידה על עצמה בבלוג "מורה בפיג'מה" שהיא עובדת בעבודת החלומות שלה. על עצמה היא מספרת בבלוג: "מעולם לא חשבתי שאהיה מורה אבל כשעמדתי מול הפרק בחיי של 'בחירת מקצוע' הלכתי עם הלב ומתוך אמונה שחינוך זה העתיד שלנו. נכון שאין בזה כסף ו/או יוקרה אבל יש בזה את הדבר הכי בסיסי ומתגמל – מלה טובה של ילד, חיוך, עיניים בורקות והרגשה שעשיתי שינוי קטן בעולם. הבלוג הזה הוא הצצה לעולם שלי – עולם ההוראה, כולי תקווה שגם אתם תמצאו בו עניין ואולי אפילו יתעורר גם בכם ניצוץ ההוראה".

שמרלינג משתפת בבלוג ובדף הפייסבוק שלו בזוויות מגוונות של עבודתה. היא מספרת על יוזמות שהביאה לכיתה ועל הקשר שלה עם ההורים, מביאה צילומים של טקסטים שילדים כתבו וממליצה על ספרים. יש לה רעיונות מקוריים רבים, למשל ליצירת שקט בכיתה, להעצמת ילדים ולעידוד התנהגויות חברתיות חיוביות, והיא משתפת בהם את הקוראים.

הבלוג של תומר ברץ

תומר ברץ הוא מורה לאזרחות וערבית, יוזם מיזם "לראות עולם" (המחבר בין מומחים למורים המלמדים בכיתות באמצעות שיחות ועידה). ברץ משתף בבלוג שלו במחשבות על המקצוע ועל חינוך ומספר על קשיים, אך ההנאה שלו מהמקצוע מורגשת: "אבל המורה, מה זאת אומרת שבן גוריון השתמש בתמונות של עקורים כדי להקים מדינה? זה לא בסדר..." (תלמידה א')

"מה לא בסדר? יש לך הזדמנות להקים מדינה וצריך לנצל אותה וצריך שיאהבו אותנו באו"ם בשביל ההצבעה" (תלמיד ב').

"נו, למה עכשיו אתם גוררים אותי למקומות המעניינים האלה? יש מבחן!"

הכיתה של גברת קסידי

הבלוג של גברת קסידי מקנדה, Ms. Cassidy’s Classroom Blog, נפתח לפני כעשר שנים. התלמידים של קסידי, מוסבר בבלוג, מזמינים את העולם לבלוג שלהם, כדי לעזור להם ללמוד. קסידי משתפת בנעשה בכיתה באופן יום-יומי, וגם התלמידים שלה כותבים בבלוגים משלהם. "הטכנולוגיה היא חלק מהעולם והשימוש בה רק יילך ויגבר", אמרה קסידי בכתבה שצולמה בכיתתה לפני כשנה, "והתלמידים יכולים להשתמש בה כדי להיות לומדים עצמאים, היום ובעתיד". אגב, גם צילום הכתבה והתפעלות התלמידים תועדו בבלוג.

"הממד הרביעי"

פרניל ריפ, שנולדה בדנמרק וחיה כיום בארצות הברית, פתחה את הבלוג שלה, Blogging Through the Fourth Dimension, לפני כחמש שנים, וכיום היא רואה בו את ביתה השני. מטרת הבלוג הייתה לסייע לה להפוך למורה טובה יותר. "ידעתי שאני צריכה שינוי, שאני צריכה לזרוק הרגלים ישנים", היא מספרת לבלוג, "וידעתי שאני צריכה מקום לרפלקציה". הייעוד הצנוע הזה הוביל את ריפ לאתר שהגיעו אליו יותר ממיליון מבקרים, ולכתיבת שני ספרים.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya