חרדת מתמטיקה, ריכוז בעצמי ונטייה אישיותית למיינדפולנס
David, A. et al. (2022). Math Anxiety, Self-Centeredness, and Dispositional Mindfulness. Journal of Educational Psychology, 114 (2), 393–407
עיקרי הדברים:
- תלמידים רבים מתמודדים עם חרדת מתמטיקה, המאופיינת בפחד מוגזם ובלתי סביר מפעילויות הקשורות במספרים
- ללומדים אשר מפרשים חוויות למידה במתמטיקה או ביצועים נמוכים במתמטיקה באופן לא מסתגל (למשל, ביצועים נמוכים מפורשים כחוסר התאמה ללימוד מתמטיקה) יש סיכוי גבוה לפתח חרדת מתמטיקה
- אימון מיינדפולנס עשוי להגביר את היכולת של תלמידים לבסס חוסן ועמידות בפני לחץ וחרדה
- בהוראת מתמטיקה, חשוב לתת משקל לאופן שמפרשים סיטואציות הכרוכות במתמטיקה, במיוחד חוויית כישלון
- שיעורי מתמטיקה צריכים לכלול לא רק לדידקטיקה של תורת המתמטיקה, אלא גם תשומת לב למודעות לעצמי ולתפיסת עצמי בריאה
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא חרדה ממתמטיקה
כישורים מתמטיים חיוניים לתפקוד פרודוקטיבי בחברה, במיוחד לנוכח ההתקדמות הטכנולוגית (Hart & Ganley, 2019; Mammarella et al., 2019). ואולם, אנשים רבים חווים חשש ופחד כאשר עליהם להתמודד עם מידע מספרי. מצב זה נקרא חרדת מתמטיקה (Richardson & Suinn, 1972). הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (Organization for Economic Co-operation and Development; OECD) דיווח על כך ש-33% מבני ה-15 מתמודדים עם חרדת מתמטיקה (PISA, 2013).
חרדת מתמטיקה מאופיינת בפחד מוגזם ובלתי סביר מפעילויות הקשורות במספרים (למשל, שיעורי בית במתמטיקה, השוואה בין אפשרויות הלוואה) כמו גם חשש ודאגה מוגברים בעת עמידה בפני הערכה של ביצועים מתמטיים, כמו בחינה במתמטיקה (Richardson & Suinn, 1972).
אנשים החרדים לגבי ביצועיהם המתמטיים אכן מראים ביצועים נמוכים במשימות מתמטיות (Beilock et al., 2010; Choe et al., 2019; Maloney & Beilock, 2012; Passolunghi et al., 2020; Rolison et al., 2020; Schmitz et al., 2019). יתרה מזו, לחרדת מתמטיקה יש השפעות מזיקות על מהלך חייו הבריאותי, החברתי והכלכלי של הפרט. לאנשים עם חרדת מתמטיקה סיכוי נמוך לפתח קריירה הקשורה בחשיבה כמותית, כמו מדע, טכנולוגיה או הנדסה (Hembree, 1990; Ma & Xu, 2004; Maloney & Beilock, 2012).
הגורמים לחרדת מתמטיקה
מודלים המסבירים חרדת מתמטיקה מציעים מספר סיבות, כולל גורמים גנטיים (Wang et al., 2014), כישורים מתמטיים ירודים (Ma & Xu, 2004), גורמים חברתיים-סביבתיים, כמו מורים שהם עצמם מתמודדים עם חרדת מתמטיקה ומעבירים חרדה זו לתלמידיהם (Beilock et al., 2010; Kelly & Tomhave, 1985), חוויות שליליות מוקדמות עם מורים (Jackson & Leffingwell, 1999), חשיפה לסטריאוטיפים מגדריים (Jackson & Leffingwell, 1999; Johns et al., 2005) והעברה בין-דורית (Maloney et al., 2015).
רוב המחקרים אודות חרדת מתמטיקה התמקדו בגורמים קוגניטיביים (זיכרון, קשב), סביבתיים (מגדר, כיתה והשפעת מורים) והיבטים פיזיולוגיים (Chang & Beilock, 2016; Dowker et al., 2016; Ramirez et al., 2018). מעט מחקרים התמקדו בהיבטים הרגשיים של חרדת מתמטיקה, בעיקר חרדה כללית וביטחון עצמי נמוך.
המחקר הנוכחי מנסה להתמודד עם חרדת מתמטיקה ומקורותיה בקרב לומדים מנקודת מבט חדשה, כזו הבודקת את תפקידן של תכונות פסיכולוגיות של הפרט. ספציפית, מחקר זה בוחן את הקשר בין חרדת מתמטיקה, נטייה אישיותית למיינדפולנס (מודעות קשובה) וריכוז בעצמי (self-centeredness).
המחקר מתבסס על מודל פסיכולוגי שהוצע לאחרונה (Ramirez et al., 2018), לפיו חרדה נובעת מנטייה אישיותיות לפרשנות לא מסתגלת לאירועי חיים, ובמיוחד לסיטואציות המאופיינות בלחץ בסביבות חינוכיות. לפי מודל זה, ללומדים אשר מפרשים חוויות למידה במתמטיקה או ביצועים נמוכים במתמטיקה באופן לא מסתגל (למשל, ביצועים נמוכים מפורשים כחוסר התאמה ללימוד מתמטיקה) יש סיכוי גבוה לפתח חרדת מתמטיקה. זאת, בניגוד ללומדים המפרשים אותה סיטואציה באופן מסתגל, כלומר המכיר בקושי ללמוד נושא זה אך מבלי לאמץ נרטיב עצמי באשר להתאמה (או חוסר ההתאמה) ללימוד מתמטיקה.
בהתאם למודל זה, החוקרים משערים שפרשנות לא מסתגלת של חוויות למידה במתמטיקה קשורה לשני מאפיינים אישיותיים – נטייה לריכוז בעצמי (self-centeredness) ונטייה אישיותית למיינדפולנס (dispositional mindfulness).
ריכוז בעצמי, רווחה ומיינדפולנס
הביטוי של תפקוד פסיכולוגי סתגלני (אדפטיבי) מהווה בסיס לרווחה פסיכולוגית (Dambrun & Ricard, 2011; Hadash et al., 2016; Hanley et al., 2017, 2020). לפי תאוריית התפקוד הפסיכולוגי מבוסס העצמי (theory of self-based psychological functioning; Dambrun & Ricard, 2011), התפיסה של הפרט את העצמי כמובנה, בעל ישות עצמאית קבועה ומוצקה, מובילה לתפקוד פסיכולוגי מרוכז בעצמו. ריכוז בעצמי מהווה מקור משמעותי הן לסבל והן לאושר, אך כזה שאינו יציב, כלומר כרוך בשינויים חדים. בניגוד לכך, תפקוד פסיכולוגי שאינו מרוכז בעצמו (selfless) מופיע כאשר תפיסת העצמי היא גמישה (כלומר, תפיסת העצמי כדינמי ומשתנה). תפיסה כזו מובילה לתחושת רווחה וחוסן נפשי.
לפיכך, בקוטב אחד של רצף הבניית העצמי, מצוי הריכוז בעצמי. במצב זה העצמי נחווה כמוגדר בצורה מוצקה ונפרדת מהאחר. בקוטב הנגדי – העדרו של הריכוז העצמי הנחווה כיותר גמיש (נובע מתהליכים דינמיים, אינטראקטיביים) וכן מתוך תחושת חיבור לאחר (Dambrun & Ricard, 2011).
ריכוז בעצמי מתאפיין בעיסוק מוגבר בעצמי (Dambrun & Ricard, 2011), חוסר סובלנות לרגשות לא נעימים, תגובתיות לחוויה פנימית או הימנעות ממנה, וכן חרדה ודיכאון (Bernstein et al., 2015; Dambrun, 2011 & Ricard). בניגוד לתפיסת עצמי קבוע ושיפוטי, אשר קשור בצורך חזק באישור עצמי, תפיסת עצמי אינטגרטיבי ועם זאת גמיש ולא שיפוטי נחשבת לצורה אדפטיבית יותר, שיכולה לתרום לחיבור הדדי עם אחרים ולהפחתת העיסוק בעצמי (Dambrun & Ricard, 2011).
תפקוד פסיכולוגי של העצמי נמצא בקשר חזק עם מיינדפולנס. מיינדפולנס מוגדר כהפניה מכוונת של תשומת הלב לרגע הנוכחי מתוך עמדה לא שיפוטית ולא תגובתית (Bishop et al., 2004; Brown & Ryan, 2003; Kabat-Zinn, 2003). בשנים האחרונות הלכה והתפשטה מדיטציית מיינדפולנס כאימון או תרגול ברחבי העולם. מיליוני אנשים בארצות הברית לבדה מתרגלים מדיטציית מיינדפולנס מדי יום. כמו כן, מאז שנות ה-80 הלך ותפס תרגול המיינדפולנס נוכחות גוברת במחקר ובפרסומים המדעיים (Davidson & Kaszniak, 2015). מחקרים מראים שלמדיטציית מיינדפולנס השפעות חיוביות על הבריאות הנפשית והפיזית, על יכולות קשביות ועל וויסות רגשי (Tang et al., 2015). כמו כן, לתרגול זה השפעה מיטבית על מערכת החיסון (Black & Slavich, 2016) והוא נקשר להאטה בירידה קוגניטיבית בזקנה (Gard et al., 2014). למרות שניתן לאפיין מיינדפולנס כמיומנות שניתן לאמן, מיינדפולנס הוא גם נטייה אישיותיות (Brown & Ryan, 2003), המשתנה בין אדם לאדם.
אחד ממנגנוני המפתח של מיינדפולנס הוא הפחתת ההזדהות של האדם עם תפיסה של עצמי נוקשה, מוצק וקבוע (Dambrun & Ricard, 2011; Hart, 1987; Olendzki, 2003). אי הזדהות עם תפיסה עצמית סטאטית כזאת יוצרת אצל הפרט חופש לחוות דרך קיום אותנטית יותר. באמצעות מטה-מודעות מוגברת (הפיכת המודעות עצמה למושא של תשומת לב), מיינדפולנס (הן כמדיטציה והן כנטייה) מאפשר את ההתרחקות מהזדהות עם העצמי כישות סטטית ובמקומה עולה תפיסה של העצמי כחווה. טיפוח מיינדפולנס קשור לטיפוח גמישות ותובנות באשר לתהליכים פסיכולוגיים הקשורים בעצמי (Dahl et al., 2015).
המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין חרדת מתמטיקה, נטייה אישיותית למיינדפולנס וריכוז בעצמי. ריכוז בעצמי נמדד בשני אופנים:
- שאלון דיווח עצמי המודד את היכולת ליצור ריחוק פסיכולוגי מהחוויה הפנימית (decentering). זוהי היכולת לאמץ עמדה או פרספקטיבה המתבוננת "ממרחק" בחוויה המיידית. עמדה זו כרוכה במודעות לחוויה הסובייקטיבית, אי הזדהות עם החוויה, כלומר התובנה שהחוויה עצמה היא לא אני (למשל, מעבר ממחשבה "אני מפחד" למחשבה ש"יש תחושת פחד"), תגובתיות מופחתת לתוכן מחשבתי (Bernstein et al., 2015) ונקיטת עמדה לא שיפוטית ומקבלת ביחס למחשבות ורגשות (Fresco et al., 2007). עמדה זו משקפת מודעות מטה-קוגניטיבית לכך שמחשבות וחוויות של האדם הן לא יותר מאירועים נפשיים שניתן לצפות בהם מבלי להגיב אליהם (Bernstein et al., 2015; Grabovac et al., 2011; Shapiro et al., 2006). שינוי זה של הפרספקטיבה (מהזדהות עם החוויה אל התבוננות בה) משנה את טבעה של החוויה (Safran & Segal, 1996), וכן תורם לוויסות רגשי, להנמכה של חרדה ודיכאון (Hayes-Skelton et al., 2015; Teasdale et al., 2002) ולהגברת הבריאות הנפשית (Ashcraft & Moore, 2009; Hayes et al., 2002; Salmon et al.,2009). מנגנון זה, שניתן לתרגלו ולאמנו, מאפיין גם נטייה אישיותית למיינדפולנס (Gecht et al., 2014; Hayes-Skelton & Graham, 2013).
- משימה התנהגותית קוגניטיבית המודדת תיעדוף עצמי (self-prioritization). תיעדוף עצמי הוא הנטייה של אנשים להעדיף מידע לגבי עצמם על פני מידע על אחרים. נטייה זו מופיעה בתפיסה, בזיכרון ובקשב. יש ראיות המקשרות בין תרגול מיינדפולנס לבין נטייה מופחתת לתיעדוף עצמי. למשל, במשימת זיהוי פנים מתרגלי מיינדפולנס מנוסים מראים תגובות אלקטרו-פיזיולוגיות מופחתות ביחס לעצמי בהשוואה לזולת (Trautwein et al., 2016).
נבדקי המחקר היו 81 גברים ונשים (גיל ממוצע 33 שנים), שענו על שאלונים המודדים חרדה ממתמטיקה, נטייה אישיותית למיינדפולנס ויכולת לריחוק פסיכולוגי. כמו כן, הנבדקים ביצעו משימות התנהגותיות-קוגניטיביות המודדות תיעדוף עצמי בשני תנאים שונים: תנאי המגביר חרדה בקרב אנשים עם חרדת מתמטיקה (משימת התאמת מספרים) ותנאי נטרלי (משימת התאמת צורות).
ממצאים עיקריים ודיון
נבדקים שלהם יכולת גבוהה לריחוק פסיכולוגי מהחוויה וכן נטייה אישיותית למיינדפולנס הראו רמות נמוכות של חרדת מתמטיקה. ניתן להציע כי אנשים עם יכולת גבוהה להתבונן בחוויה מתוך ריחוק יכולים לפרש אירועי לימוד מתמטיקה בצורה שאינה מזהה את האירוע או החוויה עם העצמי. לדוגמה, התפיסה של אנשים אלה תהיה "חוויתי כישלון במבחן במתמטיקה" במקום "אני כישלון במתמטיקה". פרשנות אדפטיבית מעין זו שאין בה הזדהות של האדם עם הכישלון עשויה לסייע בהפחתת חרדת מתמטיקה. לעומת זאת, רמות נמוכות של יכולת זו מובילות להזדהות ולהפנמה של פרשנויות בלתי מסתגלות המעצימות חרדה ממתמטיקה. ממצאים אלה תואמים את ההסבר לפיו הסיבה לכך שאינדיבידואל יפתח חרדת מתמטיקה נעוצה בפרשנות של סיטואציית המתמטיקה.
במשימה הניטרלית לא נמצא הבדל בתיעדוף עצמי בין נבדקים עם חרדה ממתמטיקה לעומת נבדקים שאינם סובלים מחרדה זו. לעומת זאת, במשימת התאמת מספרים (משימה שמייצרת חרדה נוספת למתמודדים עם חרדת מתמטיקה) נבדקים ללא חרדת מתמטיקה ועם רמות גבוהות של יכולת להתבונן בחוויה מתוך ריחוק פסיכולוגי הראו רמות נמוכות של תיעדוף עצמי. ייתכן כי היכולת לריחוק פסיכולוגי מהחוויה במצבים שמעוררים חרדה ממתמטיקה מסייעת לשמר יכולת בריאה של התייחסות עצמית. נטייה אישיותית למיינדפולנס והתבוננות בחוויה מתוך ריחוק פסיכולוגי הן איכויות התורמות להנמכה של משוקעות בעצמי ותורמות ל"עצמי" אינטגרטיבי.
השלכות מעשיות של ממצאי המחקר
- מעט מהמחקרים שבדקו התערבויות להפחתת חדרה ממתמטיקה התמקדו בתרגילי נשימה קצרים. אימון מיינדפולנס עשוי להיות תרגול עמוק יותר מאשר תרגולים שמטרתם רגיעה. התערבות מסוג זה עשויה להנמיך שיפוטיות, לפתח יכולת של מודעות לא תגובתית ובכך להגביר את היכולת של תלמידים לא להזדהות עם החוויה ולהפחית ריכוז בעצמי.
- כמו כן, אימון מיינדפולנס עשוי לסייע לא רק בלימוד המתמטיקה (על ידי הנמכת חרדה ממתמטיקה), אלא גם בשיפור ביצועים קוגניטיביים אחרים ובביסוס החוסן והעמידות בפני לחץ וחרדה.
- בהוראה ובלימוד מתמטיקה, חשוב לתת משקל לא רק לדידקטיקה של תורת המתמטיקה, לבניית טיעונים מתמטיים ולפתרון בעיות מתמטיות, אלא גם לאופן שמפרשים ומפנימים סיטואציות הכרוכות במתמטיקה, במיוחד חוויה של כישלונות בתהליך הלמידה.
- שיעורי מתמטיקה צריכים לכלול גם תשומת לב למודעות לעצמי ולשמירה על תפיסת עצמי בריאה.
סיכום
מחקר זה קושר בין חרדת מתמטיקה ליכולת ליצור ריחוק פסיכולוגי מהחוויה הפנימית מבלי להזדהות איתה. ממצאי המחקר מוסיפים ממד פסיכולוגי מכריע ללימוד מתמטיקה, ומדגישים את הדרך שבה אדם מפרש ומפנים מצבים מתמטיים (במיוחד כישלונות במתמטיקה) ביחס לעצמו. המחקר הנוכחי מציג פרספקטיבה חדשה לחקירה ולהבנה של חרדת מתמטיקה, ומקשר את מקורה למודעות עצמית לא מסתגלת.