חינוך לוויסות עצמי בגיל הגן: היבטים פרקטיים ורפלקטיביים – דוח מחקר

רביד, ר' וליכטינגר, ע' (2016). חינוך לוויסות עצמי בגיל הגן: היבטים פרקטיים ורפלקטיביים. דוח מחקר. תל אביב: מכון מופ"ת.

במהלכן של אינטראקציות עם ילדים במרחב הגן, אנו פוגשים את דרכי ההתמודדות שלהם עם פעילויות המעוררות אתגר. ניתן לראות ילדים המתקשים להביע עצמם באופן מילולי, מתקשים להתנהל באופן מווסת בהתאם לדרישות הגננת ומגיבים באופן לא מותאם באינטראקציות עם חבריהם. התפתחות של תהליכי למידה והתנהגות יומיומית מיטבית דורשת מהילדים הפעלה של מיומנויות הוויסות העצמי שלהם. ללא ויסות עצמי של תהליכי חשיבה, רגשות והתנהגות יתקשה הילד לפעול בהצלחה במשימות אקדמיות הן בגן והן בבית הספר (Florez, 2011).

מחקרים מראים, כי ילדים צעירים, שעוסקים באופן מכוון במשימות הממוקדות בוויסות עצמי לומדים הרבה מעבר לצפוי ויש להם סיכוי גבוה יותר להצליח בתהליך חינוכי עתידי (Blair & Diamond, 2008). ילדים מפתחים מיומנויות מרכזיות בתחום הוויסות העצמי כבר במהלך חמש שנות חייהם הראשונות, ולכן יש חשיבות רבה לתמיכה של המחנכים בגן בפיתוח תהליכים אלה. ניתן לעשות זאת הן באמצעות מודלינג והכוונה במהלך הפעילויות היומיומיות בגן, כשהוויסות העצמי מהווה יסוד מארגן בהבניה של פעילויות מתוכננות ומתן תיווך במהלך מעורבויות מזדמנות. שני ממדים אלה משתלבים בתהליכי הגן ומותאמים לצורכי הילדים.

כדי להתמודד עם העבודה המורכבת והדינמית עם ילדים צעירים בהקשרים אקולוגיים מגוונים חשוב שמחנכים בגיל הרך יעסקו בתהליכים מתמשכים של רפלקציה והערכה עצמית. תהליכים אלה יאפשרו להם חשיבה ביקורתית על סיטואציות חינוכיות משתנות תוך פיתוח מודעות לפרספקטיבות שונות, יחזקו את ההתפתחות האישית והמקצועית של המחנך ויאפשר לו לפתח כלים ולתת מענה לצורכי הילדים (O’Connor & Diggins, 2002). ההנחה היא שבניה של פעילות המקדמת ויסות עצמי בגן תוך כדי תהליכים של כתיבה רפלקטיבית ועבודה שיתופית תתרום להתחזקות תחושת המסוגלות של הסטודנטים להוראה בגיל הרך.

המחקר הנוכחי עוסק בדרכים בהן ניתן להרחיב את מיומנויות הוויסות העצמי של ילדים צעירים בטווחי הגילאים שלוש עד שש. המחקר מאופיון בהתייחסות לשני ממדים מקבילים ומשלימים: האחד מיקוד בילדים ותיאור התפתחות הוויסות העצמי שלהם כתוצאה ממעורבות חינוכית מובנית, והשני בחינת ההתפתחות של הסטודנטיות, שהעבירו את הפעילויות. מטרת המחקר היא לבחון האם ובאיזה אופן תכנית קצרת טווח המתבצעת בגן מחזקת את תהליכי הוויסות העצמי של הילדים ובמקביל מקדמת את יכולות הוויסות העצמי ותחושת המסוגלות העצמית של הסטודנטיות עצמן.

באמצעות מתודת המחקר האיכותני וכלי מחקר מגוונים נבדקו מוקדי המחקר בדגש על פרשנות סובייקטיבית של משתתפי המחקר - חמש עשרה סטודנטיות, בשנה א׳ בחוג לגיל הרך במכללת אורנים. ממצאי המחקר מצביעים על כך, שההתערבויות השונות של הסטודנטיות במרחבי הגנים השונים בטבעם טיפחו תהליכי ויסות עצמי רב ממדיים בקרב הילדים. התערבויות עודדו ותמכו במעורבות גבוהה של הילדים בפעילויות תוך שימת דגש על השמעת קולם בכל שלבי הפעילות. במקביל, הסטודנטיות דיווחו על תחושה מתפתחת של מסוגלות אישית ומקצועית להתמודדות בסיטואציות חינוכיות מאתגרות בגן. תחושת מסוגלות זו תוארה כקשורה לתהליכי הוויסות העצמי האישי שלהן.

החוקרות ממליצות להתייחס לוויסות העצמי כמודל רב-ממדי, אשר יש להקנותו כבר בשלבי ההכשרה הראשונים. שליטה תאורטית ואימון שיטתי בהפעלת כלים של ויסות עצמי במסגרת המכללה והגן יתמכו בהתפתחותם ורווחתם של הילדים לצד תמיכה בהתפתחות הזהות המקצועית והאישית של פרחי הוראה בגיל הרך.

ביבליוגרפיה

Blair, C., & Diamond, A. (2008). Biological Processes in Prevention and Intervention: The Promotion of Self-Regulation as a Means of Preventing School Failure. Development and Psychopathology, 20, pp. 899–911.

Florez, I.R. (2011). Developing Young Children’s Self-Regulation through Everyday Experiences. Young Children, 46-51.

O’Connor, A., & Diggins, C. (2002). On reflection: reflective practice for early childhood educators. Lower Hutt, New Zealand: Open Mind Publishing.

לדוח המחקר המלא באתר המידע הבין-מכללתי