חינוך כחוויה קיומית
מאת: ישעיהו תדמור
מקור: ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת - חינוך כחוויה קיומית (275 עמ'), עוסק בחינוך האקזיסטנציאליסטי ומוליך לעיסוק ברוחניות בחינוך ובחיפוש משמעות בחינוך.
תוכן העניינים - לחצו כאן
לרכישת הספר – לחצו כאן
להלן דברים מתוך הפרק השביעי "החינוך האקזיסטנציאליסטי":
חינוך האקזיסטנציאליסטי בהכשרת מורים
דייויד האנסן מציין שמקצוע ההוראה, ככל ייעוד ושליחות, מתאפיין בכך שבמורה קיימות תשוקה עזה ומתמדת ללמד ותחושה מוצקה ובוטחת שבעבודתו כמורה הריהו תורם לעולם (Hansen, 1995). האנסן מעיר, כי ההגעה לכך מחייבת שינוי במצבו הקיומי של המורה, שינוי המלווה בשאלות של אותנטיות ומשמעות, היינו בשאלות אקזיסטנציאליסטיות בסיסיות.
שלמה בק מנתח את הכשרת המורים המבוססת על התפיסה הרציונל-טכנית, כפי שהיא נהוגה בעשורים האחרונים. הוא מציג סדקים ביסודות של התפיסה הזאת, ובתוך כך מצביע על ההבדל המהותי בין מדעי הטבע לבין מדעי הרוח: הפרדיגמה ההרמנויטית, הפרשנות.
בהצביעו על התפיסה הרצויה בהכשרת המורים, נדרש בק לכתביו של ויקטור פראנקל על חיפוש משמעות בחיים כתשובה ל"ריק קיומי" שבו שרוי האדם המודרני.
תרומה משמעותית לחינוך מעלות האומנויות בכך שהן מעוררות את בני האדם לבחינת מציאות חייהם ויוצרות אצלם אי-שקט ואי-נחת שמחייבים אותם לבדק בית ולבחינה עצמית, כותבת גרין (2005). המחנך נעשה משמעותי עבור תלמידיו רק אם הוא פונה אל חירותם ומאתגר את חשיבותם ודמיונם, אבל הוא נתפס כמשמעותי בעיניהם "אך ורק אם הוא עצמו נוכח בפניהם כאדם אכפתי ואוטונומי, שעושה שימוש בחירותו כדי לעצב את דמותו ולמקם עצמו בעולמו".
הרעיון בדבר חינוך באמצעות האמנות איננו חדש. העלה אותו כחידוש על סדר היום של מחשבת החינוך סר הרברט ריד (Read, 1893-1968), משורר, היסטוריון ומבקר ספרות בריטי בחינוך לאמנות הוא ראה את תמצית החינוך, ולפיכך, טען, על בית הספר להציב את האמנות במרכז תכניות הלימודים.
בתקופתנו מנהיג את רעיון החינוך לאמנות אליוט אייזנר (Eisner, 1998, 2004). הוא טוען, כי יצירת אמנות עשויה לשמש אידיאל מכונן לחינוך, חזון המתווה את כיווניו, וכי בתפיסת הלמידה בתחומי הלימוד המגוונים כמעשה אמנות יש כדי להעניק השראה רבה. הרפורמה הנדרשת עתה בחינוך היא לדבריו החלפת דפוסי הלמידה בבית הספר כפי שהם כיום, דפוסים מכניים ושגרתיים, בדפוסי פעילות דומים לאלה שבסטודיו של אמן או מעבדת מדע חדשנית.
ראיית היצירתיות והאמנות כביטוייהן של החירות והאותנטיות משקפות גישה אקסיזטנציאליסטית שיש בה מוטיבים של כמיהה להתעלות, פריצה אל העולם וקיום שיחה פעילה בו, חיפוש מתמיד אחר משמעות. חתירה מתמדת ותוססת לשינוי, זיקה למיסטי ולמטיפיזי.
בעייתיות בחינוך האקזיסטנציאליסטי
מחנך המאמץ את התפיסה האקזיסטנציאליסטית מתוך זיקה סובייקטיבית למושגיה צריך לדעת, שבקבלתה כמכלול, בלא הבחנה ובחירה בין הזרמים שבה, יש היבטים בעייתיים בכל הנוגע לחינוך: יש באקזיסטנציאליזם מידה גדושה של פסימיות ועיסוק בחוויות מעיקות, ויש באקזיסטנציאליזם הדגשה רבה של האני שלי על חשבון האני של האחר.
מתוך התרכזות באני של היחיד אפשר שתימצא בחינוך האקזיסטנציאליסטי הדגשה של אינדבידואליזם מסתגר, נבדל מהחברה ומנוכר לה, ובכך הוא עלול לקפח ערכים מוסריים וחברתיים ובהן שוויון, סולידריות חברתית, אחריות כלפי האחר וכלפי החברה.
מול המוטיבים הבעייתיים שצוינו, נמצא שבקשת הזרמים האקזיסטנציאליסטיים יש כאלה המקדמים מוטיבים אחרים, נוגדים. מול החוויות הפסימיות שבקיום, מושם בחלק מהזרמים הדגש על בחירה, חירות, אחריות, אותנטיות, התעלות, משמעות, יצירתיות ואופטימיות. ומול האנוכיות והאינדבידואליזם האליטיסטי יש זרמים באקזיסטנציאליזם הרואים בזיקת הגומלין של בני אדם מילוי עליון של האנושיות.
מוטיב נוסף מרכזי באקזיסטנציאליזם הוא המרידה נגד התפיסה הרואה ברציונליות את המאפיין המזהה היחיד או העיקרי של האדם. זה נותן לכאורה היתר לזלזול בשכלתנות ומכאן אולי גם לזלזול בלמידה, בהכרה ובחינוך האינטלקטואלי בכללו. אך לא היא. נכון הוא שהאקזיסטנציאליסטיים תופסים את האדם בכוליותו ומזהים יכולות תקשורתיות שבו שהן אחרות מן היכולת הקוגניטיבית.
המחנך בעל התפיסה האקזיסטנציאליסטית יכול אם כן למצוא בה מוטיבים שונים, בהם נוגדים, הדרים בכפיפה אחת. הוא יכול להתרכז במוטיבים ה"דיאגנוסטיים, כמו ייאוש, ניכור ואבסורד ולהסתפק בביקורת מרירה על החיים. במקרה זה, מטרתו החינוכית תהיה חשיפת המצב הקיומי של האדם והבניית יסודותיו בתודעת התלמידים.
אין פרוש הדבר שיש לכלול בתוכניות הלימודים המחייבת שיעורים המציגים את הזרמים האקזיסטנציאליסטיים כמשנה סדורה. בכלל, חלק ניכר מהחינוך האקזיסטנציאליסטי נעשה לאו דוקא כלימוד פורמלי מובנה, אלא בנסיבות מתאימות מזדמנות ובדרך של שיחה עם קבוצה גדולה וקטנה ושל דיאלוג עם יחידים. מעצם טיבו חינוך אקזיסטנציאליסטי מכוון לסוביקט. על המורה להגיע אל שכלו, אל נפשו ואל רוחו של התלמיד היחיד. מגוון המושגים נועד להציע לתלמידים היצע, שממנו יכול התלמיד היחיד.
על המחנך להתאמץ "להתחבר" אל התלמידים, ולהשתדל לשכלל בהם את התודעה בשאלות הקיום. הדרך לכך היא בהצעת מושגים שונים ומגוונים ובהצגת סיפורי חיים שונים, הלקוחים מן המציאות ומן הספרות, שיש בהם לעורר אצל התלמידים אסוציאציות למצבי חיים ולחוויות שלהם ותובנות בהירות חדשות.
ביבליוגרפיה
גרין, מ' (2005א'). הומניזציה באמצעות האומנויות. בתוך נ' אלוני (עורך), כל שצריך להיות אדם – מסע בפילוסופיה חינוכית (עמ' 485-486). תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת.
גרין, מ' (2005ב'). על מהותה וייעודה של הפילוסופיה החינוכית. בתוך נ' אלוני (עורך), כל שצריך אדם להיות – מסע בפילוסופיה חינוכית (עמ' 88-90). תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת.
Eisner, E. W. (1998). The enlightened eye: Qualitive inquiry and the enhancement of education practice, Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall.
Eisner, E. W. (2004). Artistry in teaching: a response to "the pedagogy of making" by Elizabeth Coleman. In Cultural Comment, Jan.
Hansen, D.T. (1995). The Call to teach. New York, NY:Teachers College Press.
Read, H. (1958). Education through art. New York: Pantheon Books.
עדיין אין תגובות לפריט זה
ביבליוגרפיה
גרין, מ’ (2005א’). הומניזציה באמצעות האומנויות. בתוך נ’ אלוני (עורך), כל שצריך להיות אדם – מסע בפילוסופיה חינוכית (עמ’ 485-486). תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת.
גרין, מ’ (2005ב’). על מהותה וייעודה של הפילוסופיה החינוכית. בתוך נ’ אלוני (עורך), כל שצריך אדם להיות – מסע בפילוסופיה חינוכית (עמ’ 88-90). תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת.
Eisner, E. W. (1998). The enlightened eye: Qualitive inquiry and the enhancement of education practice, Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall.
Eisner, E. W. (2004). Artistry in teaching: a response to "the pedagogy of making" by Elizabeth Coleman. In Cultural Comment, Jan.
http://www.culturalcommons.org/comment.cfm
Hansen, D.T. (1995). The Call to teach. New York, NY:Teachers College Press.
Read, H. (1958). Education through art. New York: Pantheon Books.
yyya