חינוך באמצעות תיאטרון וחינוך לתיאטרון

מאת: איתן בלום , ליאת יוספסברג בן-יהושע
מילות מפתח: מיומנויות המאה ה-21 תאטרון

בלום, א' ויוספסברג בן-יהושע, ל' (2022). חינוך באמצעות תיאטרון וחינוך לתיאטרון: סקירת ספרות שהוגשה ללשכת המדען הראשי, משרד החינוך, ירושלים. הוצאת מכון מופ"ת

עיקרי הדברים:

  • בחינת הבגרות במסגרת לימודי תיאטרון כוללת שני חלקים:
  1. הערכה חיצונית (50%) הכוללת הפקת תיאטרון ובחינה קבוצתית המסכמת שלוש שנות לימוד
  2. הערכה פנימית בית ספרית (50%) הכוללת פרויקט יישומי המבוסס על למידת מחזות
  • לימודי תיאטרון מעלים את ההישגיות האקדמית, בין היתר כי הם מפתחים כישורים, מיומנויות, גישות ותפיסות הנוגעות לנושאי לימוד רבים
  • המורים לדרמה חשים אי-נוחות כשהם צריכים לתת ציון לעבודה ומשתמשים באינטואיציה כדי להבדיל בין עבודה טובה לעבודה גרועה

מבוא

הצרכים של הלומדים במאה ה-21 הביאו למעבר מגישות מיושנות מבוססות תוכן (content-driven) לגישות גמישות יותר שבהן לומדים מעורבים באופן אקטיבי כיוצרי תוכן (Heppell, 2012). לטענת מחנכים רבים, הלימוד צריך להיות דומה ככל האפשר למשחק (acting) (Barab et al. 2009; Gee & Levine 2009). מחשבות ועמדות אלה מבוססות במידה רבה על התאוריות של פיאז'ה (Piaget, 1962), של ויגוצקי (Vigotski, 1978) ושל לוין(Lewin, 1936) .

לסקירה המלאה

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא חינוך לתיאטרון

חינוך ותיאטרון בישראל

בעשורים האחרונים חווה החינוך לתיאטרון צמיחה המתבטאת בגידול מספר בתי הספר שבהם מלמדים תיאטרון כמגמה לבגרות (בכיתות י'–י"ב). לדברי מפמ"רית תיאטרון במשרד החינוך, אפי וישניצקי, כיום קיימים ברחבי הארץ כ-250 מגמות תיאטרון. (א' וישניצקי, תקשורת אישית, ינואר 2022).

בחוזר המנכ"ל העדכני, לימודי תיאטרון במוסדות החינוך משרד החינוך (משרד החינוך, מאגר חוזרי מנכ"ל, 2021), פורטו ארבע תפיסות דידקטיות עיקריות שעליהן מתבסס לימוד מקצוע התיאטרון:

  1. חינוך לתיאטרון – הכרת אמנות התיאטרון באמצעות פיתוח המיומנויות האלה:
  • מיומנויות ביצוע: משחק, בימוי, עיצוב במה, דרמטורגיה;
  • מיומנויות קוגניטיביות: חקר, חשיבה עצמאית, חשיבה ביקורתית וחשיבה פרשנית;
  • מיומנויות רגשיות: זיהוי רגשות, אמפתיה והבנה;
  • מיומנויות חברתיות: יכולת לעבוד בצוות, יכולת הקשבה, אמפתיה וסובלנות כלפי האחר;
  • הרחבת העולם התרבותי באמצעות צפייה בהצגות וניתוחן. 

בחינת הבגרות במסגרת לימודי תיאטרון כוללת שני חלקים:

          א. הערכה חיצונית (50%) הכוללת הפקת תיאטרון ובחינה קבוצתית המסכמת שלוש שנות לימוד. תהליך הלמידה והיצירה מבוסס על התפיסה של למידה מבוססת פרויקטים. התלמידים שואלים שאלות, בוחרים מחזה, יוצאים למחקר, מוצאים מקורות מידע והשראה, כותבים על התהליך ומביאים לידי מימוש את הבחירות במופע, מקיימים שיחה אישית עם הבוחנים על אודות תפקידם המשחקי וההפקתי בהפקה.

          ב. הערכה פנימית בית ספרית (50%) הכוללת פרויקט יישומי המבוסס על למידת מחזות. במסגרת למידה זו התלמידים יכולים לבחור לשחק קטע משחק קצר, לתכנן תפאורה, תלבושות, כרזה, פסקול להפקה או תוכנייה. כמו כן התלמידים נבחנים בבחינה עיונית על גופי הידע שנלמדו.

  1. החינוך באמצעות התיאטרון – התיאטרון מאפשר למידה משמעותית תוך התייחסות לשפת התיאטרון ולתחומי דעת שונים.
  2. התיאטרון בהיבט בין-תחומי – הוראת התיאטרון מזמנת מפגש בין תחומים סביב נושא משותף. באמצעות מפגש זה נוצרים שיח ותוצרים המשקפים את רוחב הלמידה.
  3. צפייה בתיאטרון – מאפשרת ללומדים חוויה תרבותית ואומנותית והיכרות עם תחום הדעת. לרוב הצפייה בהצגות תיאטרון נעשית במסגרת סל התרבות או ימי העשרה.

 

יתרונות לימודי התיאטרון

מספרות המחקר עולה שלימודי תיאטרון מעלים את ההישגיות האקדמית, בין היתר כי הם מפתחים כישורים, מיומנויות, גישות ותפיסות הנוגעות לנושאי לימוד רבים. נמצא שלתלמידים שלומדים תיאטרון יש יכולת מילולית וכישורים מתמטיים טובים יותר בהשוואה לתלמידים שאינם לומדים תיאטרון (Lee, 2013; Winner et al., 2013).

 

לימודי תיאטרון ומיומנויות שפתיות

יש עדויות רבות לכך שחינוך לתיאטרון באמצעות סיפור וגילום סיפורים בכיתה (שיעורי דרמה) מחזקים את הכישורים המילוליים של התלמידים (Cziboly, 2010; Mages, 2018; McDonald et al., 2020; Winner et al., 2013), את כישורי התקשורת שלהם (Goldstein & Winner, 2012), את יכולותיהם הנרטיביות ואת שליטתם באוצר מילים וכישורים הקשורים לאוצר מילים (כגון שליפת מידע מהזיכרון במהירות) (Nicolopoulou et al., 2015; Thorkelsdóttir & Ragnarsdóttir, 2019).מההיבט של רכישת שפה יש הסכמה שאינטראקציה שיחתית משפיעה באופן חיובי על רכישת שפה נוספת (McDonough & Mackey, 2013). זאת ועוד, הוכח שהאפשרות להשתמש במחוות ובתנועות מסייעת לרכישת שפה (Kurowski, 2011).

לימודי תיאטרון ויצירתיות

בספרות יצירתיות מוגדרת כיכולת להביא משהו חדש לידי קיום או כמאשרת משהו שידענו באופן בלתי מודע. ניתן להגדיר יצירתיות גם כפעילות עם דמיון שתוצאותיה מקוריות ושיש להן ערך.

ככלל לימודי תיאטרון מעלים את רמת היצירתיות (Winner et al., 2013 Sowden et al., 2015;), וכתוצאה מכך תלמידים מפתחים יכולת לחשוב חשיבה[1] מסועפת (Celume et al., 2019). כשקבוצת ילדים יוצרת אינטראקציה באמצעות תיאטרון ודרמה בדיונית, מתחיל תהליך הפשטה המאפשר לפתח את יכולת לחשוב מחוץ לגבולות המציאות, ליצור תבניות עם משמעות ולפרשן. במילים אחרות, תלמידים מפתחים את היכולת שלהם לעסוק, להבין ולתקשר את עצמם ואת העולם באמצעות דרמה בדיונית – תיאטרון. התקשורת הזו מתרחשת תוך דיאלוג עם הבדיון של משתתפים אחרים ואפשרת להם לשקף את הפרשנויות שלהם בתוך הפרשנויות של המשתתפים האחרים. כתוצאה מכך התהליך היצירתי של הדרמטיזציה מפתח אצל הלומדים את הדמיון ואת היצירתיות (Sørensen, 2019).  

 

לימודי תיאטרון וויסות ורווחה רגשיים

לימודי תיאטרון מחזקים כישורים של שליטה רגשית וויסות רגשי (Goldstein & Winner, 2012; Winner et al., 2013 ). שלא כאומנויות חזותיות, לימודי תיאטרון מחזקים ויסות רגשי חיובי, כששחקנים לומדים להפסיק להדחיק את הרגשות שלהם ומבטאים אותם בדרכים שונות ומתוך שליטה. נמצא שתלמידים העוסקים במשחק תיאטרוני מדחיקים פחות את הרגשותיהם בהשוואה לתלמידים הלומדים תחומי אומנות אחרים ושולטים ברגשותיהם באופן שמאפשר להם לגלם את רגשות הדמות על הבמה בלי לחשוף את רגשותיהם (Winner et al., 2013).

 

לימודי תיאטרון ואמפתיה

המרחב שנוצר במסגרת לימודי התיאטרון משלב חינוך ואומנות באופן שמאפשר לתלמדים להתנסות ברעיון של אחרוּת בדרכים שהן מאיימות פחות מאשר מפגש ישיר. ההיבטים הנפשיים והמחשבתיים שניתן ללמוד מתרגול תיאטרון מחזקים את היכולת להבין את נפשו של האחר ולגלות כלפיו אמפתיה. רק הדרישה לזהות את עצמך כדמות, להעמיד פנים שאתה מישהו אחר, מאפשרת לתלמידים לפתח אמפתיה ולהביעה Sørensen, 2019)).  יתרה מזו, תלמידים שלמדו תיאטרון שיפרו את היכולת שלהם לנקוט עמדה ולאמץ נקודת מבט של אחרים, והלמידה הזו העמיקה את ההבנה הפסיכולוגית שלהם לגבי מצבים מנטליים של אחרים.

 

לימודי תיאטרון ופתרון בעיות

לימודי תיאטרון יכולים לסייע לתלמידים לפתח יכולות של חקירת עומק, הבנה של מספר נושאים ופתרון בעיות. בתהליכי לימודי התיאטרון התלמידים אינם צופים פסיביים אלא מוזמנים לפתור בעיות. לדוגמה, בתהליך יצירת הצגה העוסקת בדמויות המנסות לבנות כלי תעופה ונכשלות בכך, הדמויות יכולות לבקש מהתלמידים לזהות את הבעיות ולהציע הצעות לפתרונן. דוגמה אחרת, מורים יכולים ליצור דרמה הכוללת מצב בעייתי שבו קבוצת בעלי חיים רוצה להגיע אל אי הנמצא מעברו השני של נהר. הילדים יכולים לדון בפתרונות שיסייעו לחיות לחצות את הנהר כמו לבנות גשר ולהציג את מתודת פתרון הבעיות שלהם בקבוצה באמצעות הצגת תיאטרון. בשיעור מסוג זה פתרון הבעיה נעשה מוחשי ומעניין ומעורר את העניין של התלמידים להשתתף במחזה המדעי (Skjoldager-Nielsen & Skjoldager-Nielsen, 2018).

 

לימודי תיאטרון ואזרחות דמוקרטית

לימודי תיאטרון הם פעולה של אזרחות דמוקרטית רדיקלית, כיוון שהפרקטיקה של התיאטרון מאפשרת השתתפות אקטיבית, השמעת דעות פלורליסטיות, בעלות משותפת על התוכן ודיון ערני בנושאים שונים כמו שוויון ( Knudsen & Rasmussen, 2021).מקצת החוקרים רואים בלימודי תיאטרון שיטה הממוקמת בתוך המאמץ הכולל לקידום הדמוקרטיה, על רקע עליית הפופוליזם המאיים על הדמוקרטיה Kitchen, 2021)).לדעת היקינן (Heikkinen, 2016), התפקיד החשוב ביותר של אסטרטגיות האומנויות הדרמטיות הוא לפרק את הסטטוס-קוו של הזרם המרכזי ושל המבנים המודרניים.

 

לימודי תיאטרון ולימודי היסטוריה

 תיאטרון יכול לסייע מאוד ללימודי היסטוריה ולאפשר פרשנות היסטורית תוך יצירת שיתופי פעולה בין שחקנים והשתתפות של קהל. מופעי דרמה היסטוריים עשויים להיות כלי חינוכי-היסטורי המטפחים אמפתיה בקרב הלומדים כלפי התכנים, הנושאים והסוגיות ההיסטוריים שנלמדים (Kosti et al., 2015). להלן דוגמה לשיעור היסטוריה המשלב תיאטרון.

  1. המורה מקרין תצלום או ציור הכולל דמויות מהתקופה ההיסטורית הנלמדת על מסך גדול.
  2. התלמידים "נכנסים" לתוך הדימוי המוקרן ומחקים בגופם (בתנועה) את הדמויות. הדיאלוג יכול להיעשות במגוון דרכים, אבל הדרך המקובלת ביותר היא לתת לתלמידים ל"קפוא" בתוך הדמויות לזמן קצר, לנסות להפוך לדמות שבתצלום ולהרגיש כיצד היא או הוא הרגישו.
  3. התלמידים מתבקשים לנהל דיאלוג זה עם זה בתוך הדמויות שלהם ולתאר מה קורה בתוך ראשם ומסביבם. בדרך זו התלמידים יכולים להפגין את הידע שלהם בתוכן הנלמד, את היצירתיות שלהם ואפילו את האמפתיה שלהם.
  4. לאחר שהתלמידים קיבלו את ההזדמנות שלהם לדבר בקולן של הדמויות, המורה יכול להמשיך את השיעור בדיון, בקריאה ובמשימות כתיבה.

 

סיכום יתרונות:

חלק זה בסקירה נפרט את מסקנותיו של אוטול אלה יתרונות השילוב של תחומי התיאטרון והדרמה בחינוך (O’Toole, 2022):

  • תיאטרון הוא אומנות חשובה ולכישורי ההופעה של הלומדים יש ערך;
  • תיאטרון ודרמה הם פדגוגיה שיוצרת מוערבות ומעוררת עניין והיא מסייעת בלימוד מקצועות אחרים;
  • לתיאטרון כאומנות מדוברת ודיאלוגית יש מקום מיוחד בלימודי שפות;
  • תיאטרון ודרמה מלמדים כישורים חברתיים;
  • תיאטרון ודרמה מלמדים מהי אמפתיה ומעוררים אותה;
  • לתיאטרון ולדרמה יש תפקיד חשוב בהבנה תרבותית ובין-תרבותית באמצעות "כניסה לתפקיד" והבנת הדמויות שמשחקים;
  • לתיאטרון ודרמה יש תפקיד חשוב בהתפתחות האישית – בילדונג (bildung): פיתוח הערכה עצמית וביטחון עצמי, שליטה ברגשות, פיתוח כישורים של שפת גוף וחושים ושכלול יכולות קוגניטיביות ואינטלקטואליות;
  • לתיאטרון ולדרמה תפקיד חשוב ביצירת רווחה רגשית (well-being) וריפוי;
  • באמצעות התיאטרון והדרמה התלמידים יכולים להבין את הפעלנות שלהם ואת האפשרויות העומדות לפניהם.

 

הערכת תלמידי תיאטרון

הערכה של תלמידי תיאטרון מורכבת (Jacobs, 2017), ונמצא שכמעט כל החוקרים של הנושא תיארו שהמורים לדרמה חשים אי-נוחות כשהם צריכים לתת ציון לעבודה ומשתמשים באינטואיציה כדי להבדיל בין עבודה טובה לעבודה גרועה.

בלב ליבו של מעשה התיאטרון נמצא תהליך החזרות. תהליך שהוא הערכה מתמדת של השחקנים ומישובם. על סמך ההערכה והמשוב השחקנים יכולים לתקן את ביצועיהם על הבמה או אל מול המצלמה ולשפרם. ההבדל בין חזרות תיאטרון להערכה מעצבת (formative assessment) מצוי במידת המעורבות של התלמידים בתהליך ההערכה. בכיתות שבהן משתמשים במגוון אסטרטגיות של הערכה מעצבת, התלמידים מודעים למטרות הלימוד, משתתפים באופן אקטיבי במתן משוב ובקבלת משוב המכוונים להניע את עצמם ואת עמיתיהם לקראת המטרות המוגדרות ומעורבים במידה רבה בחשיבה המחודשת על הופעותיהם ועל הדרכים לשיפורן (Chen et al., 2015).

 

 

הערכה באמצעות קריטריונים

גם הערכה באמצעות קריטריונים נתונה במחלוקת. לטענת מקצת המחנכים, ניקוד באמצעות מחוונים יכול לפגוע בתלמידים, כי לכאורה הוא מחליף את תהליך קבלת ההחלטות המקצועי הנשען על ניסיון. במילים אחרות, הביקורת בנושא זה מופנית כלפי רעיון הסטנדרטיזציה בתהליך היצירה Stiggins, 2006; Wilson, 2006)). אולם אם המחוונים טובים ומקצועיים, אזי אין לראות בהם כלי מזיק או כלי שמגביל את אפשרויות הביטוי והיצירה של התלמידים, ויותר מכך הם עשויים לעזור לתלמידים ולמורים לעקוב אחר מהלך הלמידה ותוצריה (Andrade et al., 2010; Tabone & Weltsek, 2019). הדבר נכון במיוחד כשתלמידים מעורבים בניסוח המחוונים של תהליך ההערכה, והם גם משתמשים בהם כדי לתת משוב על עבודתם ועל עבודות עמיתיהם (Chen et al., 2015).

 

הערכה מסכמת

במצבים רבים, על פי דרישות המערכת, יש צורך בהערכה מסכמת (summative assessment). מסיבה זו גובשו כלים להערכה מסכמת שיכולים להעריך את ההבנה, את הידע ואת הכישורים של התלמידים ( Tabone & Weltsek, 2019). דוגמה להערכה פורמלית המבוססת על קריטריונים ניתן למצוא במבחן לאיתור תלמידים מחוננים באוהיו. המורה המגיש את התלמיד למבחן צריך למלא שאלון הערכה הכולל את השאלות האלה:

  • האם הוא מגלם במהירות ובאופן מיידי דמויות, בעלי חיים או אובייקטים?
  • האם הוא מתקשר רגשות באמצעות הבעות פנים, מחוות ותנועות גוף?
  • האם הוא משתמש בקול באופן אקספרסיבי כדי להעביר או להדגיש משמעות?
  • האם הוא מספר סיפור בקלות או נותן תיאור עשיר של חוויה כלשהי?
  • האם הוא מחפש בקביעות אפשרויות להופיע?

זאת ועוד, כדי להיות מאותר כמחונן באומנויות המופע בתחום התיאטרון, התלמיד חייב לקבל ציון גבוה במבחן הכולל:

  • הופעת סולו (מונולוג) או מופעים של קבוצות קטנות בתפאורה פורמלית או לא פורמלית;
  • סצנה מאולתרת;
  • משחקי אימפרוביזציה;
  • פעילות של סדנה שבה הצופה מעריך;
  • פעילות בקבוצה קטנה (Calvert et al., 2004).

 

רשימת מקורות

אשר, א' (2015). מיומנויות המאה ה-21 במבט מחקרי. משרד החינוך, המדען הראשי.

גולדשמידט, ג' (2010). עולמה של הילדות – ילדות, חינוך וליווי הילד מנקודת הראות של חינוך ולדורף. הוצאת הרדוף.

גולדשמידט, ג' ונפתלי, א' (2020). מקומם ומשמעותם של לימודי הדרמה וההצגות בהכשרת המורים ברוח חינוך ולדורף, במעגלי חינוך: מחקר, עיון ויצירה, 9 , 2–13.

משרד החינוך. (ללא ציון תאריך). תפיסת הלמידה, מיומנויות, יכולות ליבה ואבני דרך. https://meyda.education.gov.il/files/Planning/dmuthabogeravneiderech.pdf

משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית אגף אמנויות. (2017). תכנית הלימודים בתאטרון, לבית הספר היסודי ולחטיבת הביניים הממלכתי הממלכתי דתי. https://meyda.education.gov.il/files/Mazkirut_Pedagogit/theatre/tochnit_limudim_hadasha_03.pdf .

משרד החינוך, מאגר חוזרי מנכ"ל. (2021). חוזר מנכ"ל לימודי תיאטרון במוסדות החינוך. https://apps.education.gov.il/mankal/Horaa.aspx?siduri=375#_Toc256000068

קלמנוביץ, א' ובירן, ר' (2020). הצגות בבית ספר ולדורף. במעגלי חינוך: מחקר, עיון ויצירה, 9, 2–5.

Abed, O. H. (2016). Drama-based science teaching and its effect on students' understanding of scientific concepts and their attitudes towards science learning. International Education Studies, 9(10), 163-173.

Abraham, N. (2020). Applied theatre: An introduction. In T. Prentki & S. Preston (Eds.),The applied theatre reader (pp. 3-9). Routledge.

Akyol, T., Kahriman-Pamuk, D., & Elmas, R. (2018). Drama in education for sustainable development: Preservice preschool teachers on stage. Journal of Education and Learning, 7(5), 102-115.

Andrade, H. L., Du, Y., & Mycek, K. (2010). Rubric‐referenced self‐assessment and middle school students’ writing. Assessment in Education: Principles, Policy & Practice, 17(2), 199-214.

Archila, P. A. (2017). Using drama to promote argumentation in science education. Science & Education, 26(3), 345-375.

Baldwin, P., & Fleming, K. (2003). Teaching literacy through drama: Creative approaches. Routledge.

Barab, S., Gresalfi, M., & Arici, A. (2009). Why educators should care about games. Educational Leadership, 67(1), 76-80.

Bethlenfalvy, A. (2019), Democracy through drama: Conceptual and pedagogical framework. European Union.

Billingham, S. (2019). Performed ethnography: The pedagogical potential of research-informed theatre. London Journal of Canadian Studies, 34(10), 201-226.

Blatner, A. (2006, August 23). Considering the underlying rationale for using interactive and improvisational drama. Why Drama. https://www.interactiveimprov.com/whydramawb.html

Bolton, G. (2007). A history of drama education: A search for substance. In L. Bresler (Ed.), International handbook of research in arts education (pp. 45-66). Springer.

Bravo, F. A., Hurtado, J. A., & González, E. (2021). Using robots with storytelling and drama activities in science education. Education Sciences, 11(7), 329.

Calvert, E., Ehle, D., Goertz, J., Lowther, R., Metzger, S., & Pistone, N. (2004). Identification of children who are gifted in theatre/drama implementation: Handbook for educators. Ohio Department of Education.

Cameron, D., & Wotzko, R. (2015). Hold the phone: Drama education and mobile technology. In M. Anderson & C. Roche (Eds). The state of the art: Teaching drama in the 21st century (pp. 149-169). Sydney University Press.

Carlson, M. (2015). Postdramatic theatre and postdramatic performance. Revista Brasileira de Estudos da Presença, 5(3), 577-595.

Carr, N. (2010). The shallows: How the internet is changing the way we think, read and remember. Atlantic Books Ltd.

Carroll, J., Anderson, M. & Cameron, D. (2006). Real players? Drama, technology and education. Trentham.

Carroll, P., & Dodds, E. (2016). Taking risks and being creative: Assessment in Drama and Theatre. Research Matters, 21, 23-28.

Celume, M. P., Besançon, M., & Zenasni, F. (2019). How a dialogic space can impact children’s creativity and mood valence in drama pedagogy training: Study with a French 4th grade sample. Thinking Skills and Creativity, 33. https://doi.org/10.1016/j.tsc.2019.100576.

Chen, F., Andrade, H., Hefferen, J., & Palma, M. (2015). Formative assessment in theater education: An application to practice. Drama Research, 6(1), 1-21.

Chen, Y. L., & Huang, L. F. (2022). Student teachers' reflections on the use of drama in education to motivate young children's science play. Asia-Pacific Journal of Research in Early Childhood Education, 16(1), 9-30.

Colwell, R. (2004). Evaluation in the arts is sheer madness. Arts Praxis, 1, 1-12.

Cziboly, Á. (Ed.). (2010). The DICE has been cast: A DICE resource - Research findings and recommendations on educational theatre and drama. http://www.dramanetwork.eu/file/Policy%20Paper%20long.pdf.

Dawson, K., & Lee, B. K. (2018). Drama-based pedagogy: Activating learning across the curriculum. Intellect Books.

Dima, A., & Tsiaras, A. (2020). The improvement of critical thinking through drama education for students in the fifth grade of primary school. Drama Research: International Journal of Drama in Education, 11(1), 2-19.

Dorion, K. R. (2009). Science through drama: A multiple case exploration of the characteristics of drama activities used in secondary science lessons. International Journal of Science Education, 31(16), 2247-2270.

Downie, C. & Glazebrook, K. (2007). Mobile phones and the consumer kids (Research Paper 41). The Australia institute.

Duncan, J., Griffin, B. W., & Malone, T. (2018). Theatre assessment for teaching and learning. In A. Fliotsos & G. S. Mdford (Eds.), New directions in teaching theatre arts (pp. 83-99). Springer.

Ewing, R., Gibson, R., Campbell, V., Saunders, J., & Hristofski, H. (2015). School drama: Towards the state of the art in drama professional learning?. In M. Anderson & C. Roche (Eds)., The state of the art: Teaching drama in the 21st century (pp. 25-48). Sydney University Press.

Ewing, R., & Simons, J. (2004). Beyond the script take 2: Drama for the classroom. Primary English Teaching Association.

Fierros, E. G. (2009). Using performance ethnography to confront issues of privilege, race, and institutional racism: An account of an arts-based teacher education project. Multicultural Perspectives, 11(1), 3-11.

Fliotsos, A., & Medford, G. S. (Eds.). (2018). New directions in teaching theatre arts. Springer.

Gaffen, L. (1999). Following comenius: Drama education in the Czech Republic. Perspectives Journal British Council, 9, 34-37.

Gee, J. P., & Levine, M. H. (2009). Welcome to our virtual worlds. Educational Leadership, 66(6), 49-52.

Gibson, R., & Ewing, R. (2011). Transforming the curriculum through the arts. Palgrave.

Goldstein, T. R., & Winner, E. (2012). Enhancing empathy and theory of mind. Journal of Cognition and Development, 13(1), 19-37.

Guneysu, S., & Temiz, N. (2012). Perceptions about drama before and after drama in education. Procedia-Social And Behavioral Sciences, 46, 2046-2050.

Güven, İ., & Adigüzel, Ö. (2015). Developing social skills in children through creative drama in education. In C. Sharma (Ed.), Drama and Theatre with Children: International perspectives (pp. 83-93). Routledge.

Hatton, C., & Lovesy, S. (2015). Schooling the imagination in the 21st century ... (or why playbuilding matters). In M. Anderson & C. Roche, (Eds)., The state of the art: Teaching drama in the 21st century (pp. 67-83). Sydney University Press.

Hay, C., & Landon-Smith, K. (2018). The intracultural actor: Embracing difference in theatre arts teaching. In A. Fliotsos & G. S. Edford (Eds.), New directions in teaching theatre arts (pp. 157-173). Springer.

Hayles, N. K. (2012). How we think: Digital media and contemporary technogenesis. University of Chicago Press.

Heikkinen, H. (2016). Drama and citizenship-devised drama for education. Journal of Social Science Education, 15(4), 32-39.

Heppell, S. (2012, February 19). Child led learning. [Video]. http://www.youtube.com/watch?v=_hrvli_wCT0.

Heppell, S., & Chapman, C. (2011). Cloudlearn report: Phase 1. Effective practice for schools moving to end locking and blocking in the classroom. Nominet Trust. http://rubble.heppell.net/cloudlearn/media/Cloudlearn_Report.pdf 

Heyward, P. (2010). Emotional engagement through drama: Strategies to assist learning through role-play. International Journal of Teaching and Learning in Higher Education, 22(2), 197-204.

Hill, J., & Manna, A. L. (2011). Exploring history’s human dimension with process drama: Ruby bridges and the struggle for school desegregation. In J. K. Dowdy & S. Kaplan (Eds.), Teaching drama in the classroom (pp. 161-170). Brill Sense.

Inoa, R., Weltsek, G., & Tabone, C. (2014). A study on the relationship between theater arts and student literacy and mathematics achievement. Journal for Learning through the Arts, 10(1), n1.

Jacobs, R. (2017). Six critical issues in senior secondary drama performance assessment in Australia. NJ: Drama Australia Journal, 41(2), 127-140.

Juhász, B. (2019). Bridge between theatre and classroom. [Unpublished master’s thesis]. University of Dublin.

Kitchen, J. (2021). Theatre and drama education and populism: The ensemble ‘family’as a space for dialogic empathy and civic care. British Educational Research Journal, 47(2), 372-388.

Knudsen, K. N., & Rasmussen, B. (2021). Watch out! Theatre is anywhere–redistributing the ethics of arts education and applied theatre. In P. Janse van Vuuren, B. Rasmussen & A. Khala (Eds.), Theatre and democracy: Building democracy in post-war and post-democratic contexts (pp. 25-41). Cappelen Damm Akademisk.

Köksal Akyol, A. (2018). Examination of the effect of drama education on multiple intelligence areas of children. Early Child Development and Care, 188(2), 157-167.

Kosti, K., Kondoyianni, A., & Tsiaras, A. (2015). Fostering historical empathy through drama in education: A pilot study on secondary school students in Greece. Drama Research, 6(1), 1-22.

Kraehe, A. M., Acuff, J. B., & Travis, S. (2016). Equity, the arts, and urban education: A review. The Urban Review, 48(2), 220-244.

Kuksa, I. (2009). Virtual reality in theatre education and design practice new developments and applications. Art, Design & Communication in Higher Education, 7(2), 73-89.

Kurowski, S. J. (2011). Drama in the English as a foreign language classroom: A multimodal exploration [Unpublished Master's thesis]. Birmingham University.

Lee, B. N. (2013). The effect of drama-based instruction on PreK-16 outcomes: A meta-analysis of research from 1985-2012 [Unpublished Doctoral dissertation]. The University of Texas.

Lee, B. K., Patall, E. A., Cawthon, S. W., & Steingut, R. R. (2015). The effect of drama-based pedagogy on preK–16 outcomes: A meta-analysis of research from 1985 to 2012. Review of Educational Research, 85(1), 3-49.

Lewin, K. (1936). Principle of topological psychology. McGraw Hill.

Lin, M. C. (2017). Facing the challenges of glocalisation of drama education in museum projects in Taiwan. Research in Drama Education: The Journal of Applied Theatre and Performance, 22(4), 519-522.

Ma, L., & Subbiondo, J. L. (2022). Integral drama based pedagogy as a practice of integral education: Facilitating the journey of personal transformation. Beijing International Review of Education, 3(4), 499-515.

Magela, A. L. L. (2020). OECD and theatre education. Urdimento-Revista de Estudos em Artes Cênicas, 3(39), 1-24.

Mages, W. K. (2018). Does theatre-in-education promote early childhood development? The effect of drama on language, perspective-taking, and imagination. Early Childhood Research Quarterly, 45, 224-237.

Manero, B., Torrente, J., Serrano, Á., Martínez-Ortiz, I., & Fernández-Manjón, B. (2015). Can educational video games increase high school students' interest in theatre?. Computers & Education, 87, 182-191.

Mavroudis, N., & Bournelli, P. (2016). The role of drama in education in counteracting bullying in schools. Cogent Education, 3(1). DOI: 10.1080/2331186X.2016.1233843.

McDonald, B., Goldstein, T. R., & Kanske, P. (2020). Could acting training improve social cognition and emotional control?. Frontiers in Human Neuroscience, 14, 1-5.

McDonough, K., & Mackey, A. (Eds.). (2013). Second language interaction in diverse educational contexts. John Benjamins Publishing.

Neelands, J. (2002). 11/09: The space in our hearts. Drama: The Journal of National Drama, 9(2), 4-10.

Nicholson, H. (2014). Applied drama: The gift of theatre. Macmillan International Higher Education.

Nicholson, H., & Bond, E. (2017). Theatre and education. Bloomsbury Publishing.

Nicolopoulou, A., Cortina, K. S., Ilgaz, H., Cates, C. B., & de Sá, A. B. (2015). Using a narrative-and play-based activity to promote low-income preschoolers’ oral language, emergent literacy, and social competence. Early Childhood Research Quarterly, 31, 147-162.

O’Connor, P., & Gregorzewski, M. (2019). No direction home: Process drama as a response to new nationalisms. In Á. H. Ragnarsdóttir & H. S. Björnsson (Eds.), Drama in education: Exploring key research concepts and effective strategies (pp. 93-108). Routledge.

Ødegaard, M. (2003). Dramatic science. A critical review of drama in science education. Studies in Science Education, 39(1), 75-102.

O’Neill, C. (2017). Seal wife–random observations. NJ: Drama Australia Journal, 41(1), 27-29.

Österlind, E., Østern, A. L., & Thorkelsdóttir, R. B. (2016). Drama and theatre in a Nordic curriculum perspective: A challenged arts subject used as a learning medium in compulsory education. The Journal of Applied Theatre and Performance, 21(1), 42-56. 

O’Toole, J. (2022). Whose enlightened pedagogy? A historical mini-tour of the educating process of drama. In M. McAvoy & P. O’connor (Eds.),The Routledge companion to drama in education (pp. 65-79). Routledge.

Özbek, G. (2014). Drama in education: Key conceptual features. Sodobna Pedagogika, 65(1), 46-61.

Peleg, R., & Baram-Tsabari, A. (2011). Atom surprise: Using theatre in primary science education. Journal of Science Education and Technology, 20(5), 508-524.

Pew Research Center. (2016). Mobile fact sheet. https://www.pewresearch.org/internet/fact-sheet/mobile/.

Piaget, J. (1962). Play, dreams and imitation in childhood. Norton and Co., Inc.

Piazzoli, E. (2018). Embodying language in action: The artistry of process drama in second language education. Springer.

Pink, D. (2005). A whole new mind. Penguin.

Podlozny, A. (2000). Strengthening verbal skills through the use of classroom drama: A clear link. Journal of Aesthetic Education, 34(3/4), 239-275.

Prendergast, M., & Saxton, J. (2020). Applied theatre and education: We are not-yet…. Canadian Theatre Review, 181, 8-12.

Prentki, T., & Preston, S. (Eds.). (2009). The applied theatre reader (p. 9). Routledge.

Ragnarsdóttir, Á. H., & Björnsson, H. S. (Eds.). (2019). Drama in Education: Exploring key research concepts and effective strategies. Routledge.

Rosen, L. D. (2010). Rewired: Understanding the iGeneration and the way they learn. St. Martin's Press.

Saldaña, J. (2010). Exploring the stigmatized child through theatre of the oppressed techniques. In P. Duffy & E. Vettraino (Eds.), Youth and theatre of the oppressed (pp. 45-62). Palgrave Macmillan.

Saxton, J., & Miller, C. (2013). Drama, creating and imagining: Rendering the world newly strange. In M. Anderson & J. Dunn (Eds.), How drama activates learning: Contemporary research and practice (pp. 111-124). Bloomsbury.

Scaramuzzo, G. (2016). Aristotle's homo mimeticus as an educational paradigm for human coexistence. Journal of Philosophy of Education, 50(2), 246-260.

Schonmann, S. (2005). “Master versus servant": Contradictions in drama and theatre education. The Journal of Aesthetic Education, 39(4), 31-39.

Skjoldager-Nielsen, D., & Skjoldager-Nielsen, K. (2018). Theatre, science, and the popular:Two contemporary examples from Scandinavia. Nordic Theatre Studies, 29(2), 137-161.

Sørensen, M. C. (2019). Drama, inclusion and development of play competence in kindergarten. In Á. H. Ragnarsdóttir & H. S. Björnsson (Eds.), Drama in Education: Exploring key research concepts and effective strategies (pp. 163-178). Routledge.

Sowden, P. T., Clements, L., Redlich, C., & Lewis, C. (2015). Improvisation facilitates divergent thinking and creativity: Realizing a benefit of primary school arts education. Psychology of Aesthetics Creativity and the Arts, 9, 128-138.

Spence, J. (2016). Performative experience design. Springer, Cham.

Stathopoulou, C., Kotarinou, P., & Appelbaum, P. (2015). Ethnomathematical research and drama in education techniques: Developing a dialogue in a geometry class of 10th grade students. Revista Latinoamericana de Etnomatemática Perspectivas Socioculturales de la Educación Matemática, 8(2), 105-135.

Stevens, A. (2015). Putting the EI into drama: It’s not as tricky as you might thinks. In C. Sharma (Ed.), Drama and Theatre with Children: International perspectives (pp. 13-23). Routledge.

Stiggins, R. (2006). Assessment for learning: A key to motivation and achievement. EDge: The Latest Information for the Education Practitioner, 2(2), 1-19.

Tabone, C. (2004). An evaluation assessment of "pop-up puppet theater": A project aimed at improving the oral presentation and writing skills of third graders. Youth Theatre Journal,18(1), 164-177.

Tabone, C., & Weltsek, G. J. (2019). A qualitative summative assessment for theater education. Arts Education Policy Review, 120(3), 165-174.

Tan, J. P. L., & McWilliam, E. (2009). From literacy to multiliteracies: Diverse learners and pedagogical practice. Pedagogies: An International Journal, 4(3), 213-225.

Thorkelsdóttir, R. B. (2016). Understanding drama teaching in compulsory education in Iceland: A micro-ethnographic study of the practices of two drama teachers [Unpublished Doctoral dissertation]. Norwegian University of Science and Technology.

Thorkelsdóttir, R. B., & Ragnarsdóttir, Á. H. (2019). Learning language through drama. In Á. H. Ragnarsdóttir & H. S. Björnsson (Eds.), Drama in education: Exploring key research concepts and effective strategies (pp. 5-21). Routledge.

Tollafield, K. A. (2011). Living history: Using drama in the social studies classroom. In In J. K. Dowdy & S. Kaplan (Eds.), Teaching drama in the classroom (pp. 175-177). Brill Sense.

Topping, K. J. (2013). Peers as a source of formative and summative assessment. In J. H. McMiian (Ed.), SAGE handbook of research on classroom assessment (pp. 395-412). Sage Publications.

Urian, D. (2011). Drama in education as a theatre repertoire. In S. Schonmann (Ed.), Key concepts in theatre/drama education (pp. 141-145). Brill Sense.

Vigotski, L. (1978). Mind in society: The development of higher psychological processes. Harvard University Press.

Villanueva Baselga, S., Marimon Garrido, O., & González Burón, H. (2020). Drama-based activities for STEM education: Encouraging scientific aspirations and debunking stereotypes in secondary school students in Spain and the UK. Research In Science Education, 52, 173-190.

Vine, C. (1993). TIE and the theatre of the oppressed. In T. Jackson (Ed.), Learning through theatre: New perspectives on theatre in education (pp. 123-142). Routledge.

Vygotsky, L. S. (2004). Imagination and creativity in childhood. Journal of Russian & East European Psychology, 42(1), 7-97.

Wagner, T. (2008). The global achievement gap: Why even our best schools don’t teach the new survival skills our children need – and what we can do about it. Basic Books.

Weber, S. (2017). Drama pedagogy in intermediate German: Effects on anxiety. German as a foreign language.

Weisberg, D. S., Hirsh-Pasek, K., Golinkoff, R. M., Kittredge, A. K., & Klahr, D. (2016). Guided play: Principles and practices. Current Directions in Psychological Science, 25(3), 177-182.

Wiliam, D. (2010). An integrative summary of the research literature and implications for a new theory of formative assessment. In H. L. Andrade & G. J. Cizek (Eds.), Handbook of formative assessment (pp. 18-40). Routledge.

Wilson, M. (2006). Rethinking rubrics in writing assessment. NH: Heinemann.

Winner, E., Goldstein, T. R., & Vincent-Lancrin, S. (2013). Art for art's sake?: The impact of arts education. OECD publishing.

Winston, J. (2005). Between the aesthetic and the ethical: Analysing the tension at the heart of theatre in education. Journal of Moral Education, 34(3), 309-323.

Zeng, C. (2019). An overview of current trends in drama education in the People’s Republic of China. Research in Drama Education: The Journal of Applied Theatre and Performance, 24(4), 472-477.

 

 

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?

אשר, א' (2015). מיומנויות המאה ה-21 במבט מחקרי. משרד החינוך, המדען הראשי.

גולדשמידט, ג' (2010). עולמה של הילדות – ילדות, חינוך וליווי הילד מנקודת הראות של חינוך ולדורף. הוצאת הרדוף.

גולדשמידט, ג' ונפתלי, א' (2020). מקומם ומשמעותם של לימודי הדרמה וההצגות בהכשרת המורים ברוח חינוך ולדורף, במעגלי חינוך: מחקר, עיון ויצירה, 9 , 2–13.

משרד החינוך. (ללא ציון תאריך). תפיסת הלמידה, מיומנויות, יכולות ליבה ואבני דרך. https://meyda.education.gov.il/files/Planning/dmuthabogeravneiderech.pdf

משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית אגף אמנויות. (2017). תכנית הלימודים בתאטרון, לבית הספר היסודי ולחטיבת הביניים הממלכתי הממלכתי דתי. https://meyda.education.gov.il/files/Mazkirut_Pedagogit/theatre/tochnit_limudim_hadasha_03.pdf .

משרד החינוך, מאגר חוזרי מנכ"ל. (2021). חוזר מנכ"ל לימודי תיאטרון במוסדות החינוך. https://apps.education.gov.il/mankal/Horaa.aspx?siduri=375#_Toc256000068

קלמנוביץ, א' ובירן, ר' (2020). הצגות בבית ספר ולדורף. במעגלי חינוך: מחקר, עיון ויצירה, 9, 2–5.

Abed, O. H. (2016). Drama-based science teaching and its effect on students' understanding of scientific concepts and their attitudes towards science learning. International Education Studies, 9(10), 163-173.

Abraham, N. (2020). Applied theatre: An introduction. In T. Prentki & S. Preston (Eds.),The applied theatre reader (pp. 3-9). Routledge.

Akyol, T., Kahriman-Pamuk, D., & Elmas, R. (2018). Drama in education for sustainable development: Preservice preschool teachers on stage. Journal of Education and Learning, 7(5), 102-115.

Andrade, H. L., Du, Y., & Mycek, K. (2010). Rubric‐referenced self‐assessment and middle school students’ writing. Assessment in Education: Principles, Policy & Practice, 17(2), 199-214.

Archila, P. A. (2017). Using drama to promote argumentation in science education. Science & Education, 26(3), 345-375.

Baldwin, P., & Fleming, K. (2003). Teaching literacy through drama: Creative approaches. Routledge.

Barab, S., Gresalfi, M., & Arici, A. (2009). Why educators should care about games. Educational Leadership, 67(1), 76-80.

Bethlenfalvy, A. (2019), Democracy through drama: Conceptual and pedagogical framework. European Union.

Billingham, S. (2019). Performed ethnography: The pedagogical potential of research-informed theatre. London Journal of Canadian Studies, 34(10), 201-226.

Blatner, A. (2006, August 23). Considering the underlying rationale for using interactive and improvisational drama. Why Drama. https://www.interactiveimprov.com/whydramawb.html

Bolton, G. (2007). A history of drama education: A search for substance. In L. Bresler (Ed.), International handbook of research in arts education (pp. 45-66). Springer.

Bravo, F. A., Hurtado, J. A., & González, E. (2021). Using robots with storytelling and drama activities in science education. Education Sciences, 11(7), 329.

Calvert, E., Ehle, D., Goertz, J., Lowther, R., Metzger, S., & Pistone, N. (2004). Identification of children who are gifted in theatre/drama implementation: Handbook for educators. Ohio Department of Education.

Cameron, D., & Wotzko, R. (2015). Hold the phone: Drama education and mobile technology. In M. Anderson & C. Roche (Eds). The state of the art: Teaching drama in the 21st century (pp. 149-169). Sydney University Press.

Carlson, M. (2015). Postdramatic theatre and postdramatic performance. Revista Brasileira de Estudos da Presença, 5(3), 577-595.

Carr, N. (2010). The shallows: How the internet is changing the way we think, read and remember. Atlantic Books Ltd.

Carroll, J., Anderson, M. & Cameron, D. (2006). Real players? Drama, technology and education. Trentham.

Carroll, P., & Dodds, E. (2016). Taking risks and being creative: Assessment in Drama and Theatre. Research Matters, 21, 23-28.

Celume, M. P., Besançon, M., & Zenasni, F. (2019). How a dialogic space can impact children’s creativity and mood valence in drama pedagogy training: Study with a French 4th grade sample. Thinking Skills and Creativity, 33. https://doi.org/10.1016/j.tsc.2019.100576.

Chen, F., Andrade, H., Hefferen, J., & Palma, M. (2015). Formative assessment in theater education: An application to practice. Drama Research, 6(1), 1-21.

Chen, Y. L., & Huang, L. F. (2022). Student teachers' reflections on the use of drama in education to motivate young children's science play. Asia-Pacific Journal of Research in Early Childhood Education, 16(1), 9-30.

Colwell, R. (2004). Evaluation in the arts is sheer madness. Arts Praxis, 1, 1-12.

Cziboly, Á. (Ed.). (2010). The DICE has been cast: A DICE resource – Research findings and recommendations on educational theatre and drama. http://www.dramanetwork.eu/file/Policy%20Paper%20long.pdf.

Dawson, K., & Lee, B. K. (2018). Drama-based pedagogy: Activating learning across the curriculum. Intellect Books.

Dima, A., & Tsiaras, A. (2020). The improvement of critical thinking through drama education for students in the fifth grade of primary school. Drama Research: International Journal of Drama in Education, 11(1), 2-19.

Dorion, K. R. (2009). Science through drama: A multiple case exploration of the characteristics of drama activities used in secondary science lessons. International Journal of Science Education, 31(16), 2247-2270.

Downie, C. & Glazebrook, K. (2007). Mobile phones and the consumer kids (Research Paper 41). The Australia institute.

Duncan, J., Griffin, B. W., & Malone, T. (2018). Theatre assessment for teaching and learning. In A. Fliotsos & G. S. Mdford (Eds.), New directions in teaching theatre arts (pp. 83-99). Springer.

Ewing, R., Gibson, R., Campbell, V., Saunders, J., & Hristofski, H. (2015). School drama: Towards the state of the art in drama professional learning?. In M. Anderson & C. Roche (Eds)., The state of the art: Teaching drama in the 21st century (pp. 25-48). Sydney University Press.

Ewing, R., & Simons, J. (2004). Beyond the script take 2: Drama for the classroom. Primary English Teaching Association.

Fierros, E. G. (2009). Using performance ethnography to confront issues of privilege, race, and institutional racism: An account of an arts-based teacher education project. Multicultural Perspectives, 11(1), 3-11.

Fliotsos, A., & Medford, G. S. (Eds.). (2018). New directions in teaching theatre arts. Springer.

Gaffen, L. (1999). Following comenius: Drama education in the Czech Republic. Perspectives Journal British Council, 9, 34-37.

Gee, J. P., & Levine, M. H. (2009). Welcome to our virtual worlds. Educational Leadership, 66(6), 49-52.

Gibson, R., & Ewing, R. (2011). Transforming the curriculum through the arts. Palgrave.

Goldstein, T. R., & Winner, E. (2012). Enhancing empathy and theory of mind. Journal of Cognition and Development, 13(1), 19-37.

Guneysu, S., & Temiz, N. (2012). Perceptions about drama before and after drama in education. Procedia-Social And Behavioral Sciences, 46, 2046-2050.

Güven, İ., & Adigüzel, Ö. (2015). Developing social skills in children through creative drama in education. In C. Sharma (Ed.), Drama and Theatre with Children: International perspectives (pp. 83-93). Routledge.

Hatton, C., & Lovesy, S. (2015). Schooling the imagination in the 21st century … (or why playbuilding matters). In M. Anderson & C. Roche, (Eds)., The state of the art: Teaching drama in the 21st century (pp. 67-83). Sydney University Press.

Hay, C., & Landon-Smith, K. (2018). The intracultural actor: Embracing difference in theatre arts teaching. In A. Fliotsos & G. S. Edford (Eds.), New directions in teaching theatre arts (pp. 157-173). Springer.

Hayles, N. K. (2012). How we think: Digital media and contemporary technogenesis. University of Chicago Press.

Heikkinen, H. (2016). Drama and citizenship-devised drama for education. Journal of Social Science Education, 15(4), 32-39.

Heppell, S. (2012, February 19). Child led learning. [Video]. http://www.youtube.com/watch?v=_hrvli_wCT0.

Heppell, S., & Chapman, C. (2011). Cloudlearn report: Phase 1. Effective practice for schools moving to end locking and blocking in the classroom. Nominet Trust. http://rubble.heppell.net/cloudlearn/media/Cloudlearn_Report.pdf 

Heyward, P. (2010). Emotional engagement through drama: Strategies to assist learning through role-play. International Journal of Teaching and Learning in Higher Education, 22(2), 197-204.

Hill, J., & Manna, A. L. (2011). Exploring history’s human dimension with process drama: Ruby bridges and the struggle for school desegregation. In J. K. Dowdy & S. Kaplan (Eds.), Teaching drama in the classroom (pp. 161-170). Brill Sense.

Inoa, R., Weltsek, G., & Tabone, C. (2014). A study on the relationship between theater arts and student literacy and mathematics achievement. Journal for Learning through the Arts, 10(1), n1.

Jacobs, R. (2017). Six critical issues in senior secondary drama performance assessment in Australia. NJ: Drama Australia Journal, 41(2), 127-140.

Juhász, B. (2019). Bridge between theatre and classroom. [Unpublished master’s thesis]. University of Dublin.

Kitchen, J. (2021). Theatre and drama education and populism: The ensemble ‘family’as a space for dialogic empathy and civic care. British Educational Research Journal, 47(2), 372-388.

Knudsen, K. N., & Rasmussen, B. (2021). Watch out! Theatre is anywhere–redistributing the ethics of arts education and applied theatre. In P. Janse van Vuuren, B. Rasmussen & A. Khala (Eds.), Theatre and democracy: Building democracy in post-war and post-democratic contexts (pp. 25-41). Cappelen Damm Akademisk.

Köksal Akyol, A. (2018). Examination of the effect of drama education on multiple intelligence areas of children. Early Child Development and Care, 188(2), 157-167.

Kosti, K., Kondoyianni, A., & Tsiaras, A. (2015). Fostering historical empathy through drama in education: A pilot study on secondary school students in Greece. Drama Research, 6(1), 1-22.

Kraehe, A. M., Acuff, J. B., & Travis, S. (2016). Equity, the arts, and urban education: A review. The Urban Review, 48(2), 220-244.

Kuksa, I. (2009). Virtual reality in theatre education and design practice new developments and applications. Art, Design & Communication in Higher Education, 7(2), 73-89.

Kurowski, S. J. (2011). Drama in the English as a foreign language classroom: A multimodal exploration [Unpublished Master's thesis]. Birmingham University.

Lee, B. N. (2013). The effect of drama-based instruction on PreK-16 outcomes: A meta-analysis of research from 1985-2012 [Unpublished Doctoral dissertation]. The University of Texas.

Lee, B. K., Patall, E. A., Cawthon, S. W., & Steingut, R. R. (2015). The effect of drama-based pedagogy on preK–16 outcomes: A meta-analysis of research from 1985 to 2012. Review of Educational Research, 85(1), 3-49.

Lewin, K. (1936). Principle of topological psychology. McGraw Hill.

Lin, M. C. (2017). Facing the challenges of glocalisation of drama education in museum projects in Taiwan. Research in Drama Education: The Journal of Applied Theatre and Performance, 22(4), 519-522.

Ma, L., & Subbiondo, J. L. (2022). Integral drama based pedagogy as a practice of integral education: Facilitating the journey of personal transformation. Beijing International Review of Education, 3(4), 499-515.

Magela, A. L. L. (2020). OECD and theatre education. Urdimento-Revista de Estudos em Artes Cênicas, 3(39), 1-24.

Mages, W. K. (2018). Does theatre-in-education promote early childhood development? The effect of drama on language, perspective-taking, and imagination. Early Childhood Research Quarterly, 45, 224-237.

Manero, B., Torrente, J., Serrano, Á., Martínez-Ortiz, I., & Fernández-Manjón, B. (2015). Can educational video games increase high school students' interest in theatre?. Computers & Education, 87, 182-191.

Mavroudis, N., & Bournelli, P. (2016). The role of drama in education in counteracting bullying in schools. Cogent Education, 3(1). DOI: 10.1080/2331186X.2016.1233843.

McDonald, B., Goldstein, T. R., & Kanske, P. (2020). Could acting training improve social cognition and emotional control?. Frontiers in Human Neuroscience, 14, 1-5.

McDonough, K., & Mackey, A. (Eds.). (2013). Second language interaction in diverse educational contexts. John Benjamins Publishing.

Neelands, J. (2002). 11/09: The space in our hearts. Drama: The Journal of National Drama, 9(2), 4-10.

Nicholson, H. (2014). Applied drama: The gift of theatre. Macmillan International Higher Education.

Nicholson, H., & Bond, E. (2017). Theatre and education. Bloomsbury Publishing.

Nicolopoulou, A., Cortina, K. S., Ilgaz, H., Cates, C. B., & de Sá, A. B. (2015). Using a narrative-and play-based activity to promote low-income preschoolers’ oral language, emergent literacy, and social competence. Early Childhood Research Quarterly, 31, 147-162.

O’Connor, P., & Gregorzewski, M. (2019). No direction home: Process drama as a response to new nationalisms. In Á. H. Ragnarsdóttir & H. S. Björnsson (Eds.), Drama in education: Exploring key research concepts and effective strategies (pp. 93-108). Routledge.

Ødegaard, M. (2003). Dramatic science. A critical review of drama in science education. Studies in Science Education, 39(1), 75-102.

O’Neill, C. (2017). Seal wife–random observations. NJ: Drama Australia Journal, 41(1), 27-29.

Österlind, E., Østern, A. L., & Thorkelsdóttir, R. B. (2016). Drama and theatre in a Nordic curriculum perspective: A challenged arts subject used as a learning medium in compulsory education. The Journal of Applied Theatre and Performance, 21(1), 42-56. 

O’Toole, J. (2022). Whose enlightened pedagogy? A historical mini-tour of the educating process of drama. In M. McAvoy & P. O’connor (Eds.),The Routledge companion to drama in education (pp. 65-79). Routledge.

Özbek, G. (2014). Drama in education: Key conceptual features. Sodobna Pedagogika, 65(1), 46-61.

Peleg, R., & Baram-Tsabari, A. (2011). Atom surprise: Using theatre in primary science education. Journal of Science Education and Technology, 20(5), 508-524.

Pew Research Center. (2016). Mobile fact sheet. https://www.pewresearch.org/internet/fact-sheet/mobile/.

Piaget, J. (1962). Play, dreams and imitation in childhood. Norton and Co., Inc.

Piazzoli, E. (2018). Embodying language in action: The artistry of process drama in second language education. Springer.

Pink, D. (2005). A whole new mind. Penguin.

Podlozny, A. (2000). Strengthening verbal skills through the use of classroom drama: A clear link. Journal of Aesthetic Education, 34(3/4), 239-275.

Prendergast, M., & Saxton, J. (2020). Applied theatre and education: We are not-yet…. Canadian Theatre Review, 181, 8-12.

Prentki, T., & Preston, S. (Eds.). (2009). The applied theatre reader (p. 9). Routledge.

Ragnarsdóttir, Á. H., & Björnsson, H. S. (Eds.). (2019). Drama in Education: Exploring key research concepts and effective strategies. Routledge.

Rosen, L. D. (2010). Rewired: Understanding the iGeneration and the way they learn. St. Martin's Press.

Saldaña, J. (2010). Exploring the stigmatized child through theatre of the oppressed techniques. In P. Duffy & E. Vettraino (Eds.), Youth and theatre of the oppressed (pp. 45-62). Palgrave Macmillan.

Saxton, J., & Miller, C. (2013). Drama, creating and imagining: Rendering the world newly strange. In M. Anderson & J. Dunn (Eds.), How drama activates learning: Contemporary research and practice (pp. 111-124). Bloomsbury.

Scaramuzzo, G. (2016). Aristotle's homo mimeticus as an educational paradigm for human coexistence. Journal of Philosophy of Education, 50(2), 246-260.

Schonmann, S. (2005). “Master versus servant": Contradictions in drama and theatre education. The Journal of Aesthetic Education, 39(4), 31-39.

Skjoldager-Nielsen, D., & Skjoldager-Nielsen, K. (2018). Theatre, science, and the popular:Two contemporary examples from Scandinavia. Nordic Theatre Studies, 29(2), 137-161.

Sørensen, M. C. (2019). Drama, inclusion and development of play competence in kindergarten. In Á. H. Ragnarsdóttir & H. S. Björnsson (Eds.), Drama in Education: Exploring key research concepts and effective strategies (pp. 163-178). Routledge.

Sowden, P. T., Clements, L., Redlich, C., & Lewis, C. (2015). Improvisation facilitates divergent thinking and creativity: Realizing a benefit of primary school arts education. Psychology of Aesthetics Creativity and the Arts, 9, 128-138.

Spence, J. (2016). Performative experience design. Springer, Cham.

Stathopoulou, C., Kotarinou, P., & Appelbaum, P. (2015). Ethnomathematical research and drama in education techniques: Developing a dialogue in a geometry class of 10th grade students. Revista Latinoamericana de Etnomatemática Perspectivas Socioculturales de la Educación Matemática, 8(2), 105-135.

Stevens, A. (2015). Putting the EI into drama: It’s not as tricky as you might thinks. In C. Sharma (Ed.), Drama and Theatre with Children: International perspectives (pp. 13-23). Routledge.

Stiggins, R. (2006). Assessment for learning: A key to motivation and achievement. EDge: The Latest Information for the Education Practitioner, 2(2), 1-19.

Tabone, C. (2004). An evaluation assessment of "pop-up puppet theater": A project aimed at improving the oral presentation and writing skills of third graders. Youth Theatre Journal,18(1), 164-177.

Tabone, C., & Weltsek, G. J. (2019). A qualitative summative assessment for theater education. Arts Education Policy Review, 120(3), 165-174.

Tan, J. P. L., & McWilliam, E. (2009). From literacy to multiliteracies: Diverse learners and pedagogical practice. Pedagogies: An International Journal, 4(3), 213-225.

Thorkelsdóttir, R. B. (2016). Understanding drama teaching in compulsory education in Iceland: A micro-ethnographic study of the practices of two drama teachers [Unpublished Doctoral dissertation]. Norwegian University of Science and Technology.

Thorkelsdóttir, R. B., & Ragnarsdóttir, Á. H. (2019). Learning language through drama. In Á. H. Ragnarsdóttir & H. S. Björnsson (Eds.), Drama in education: Exploring key research concepts and effective strategies (pp. 5-21). Routledge.

Tollafield, K. A. (2011). Living history: Using drama in the social studies classroom. In In J. K. Dowdy & S. Kaplan (Eds.), Teaching drama in the classroom (pp. 175-177). Brill Sense.

Topping, K. J. (2013). Peers as a source of formative and summative assessment. In J. H. McMiian (Ed.), SAGE handbook of research on classroom assessment (pp. 395-412). Sage Publications.

Urian, D. (2011). Drama in education as a theatre repertoire. In S. Schonmann (Ed.), Key concepts in theatre/drama education (pp. 141-145). Brill Sense.

Vigotski, L. (1978). Mind in society: The development of higher psychological processes. Harvard University Press.

Villanueva Baselga, S., Marimon Garrido, O., & González Burón, H. (2020). Drama-based activities for STEM education: Encouraging scientific aspirations and debunking stereotypes in secondary school students in Spain and the UK. Research In Science Education, 52, 173-190.

Vine, C. (1993). TIE and the theatre of the oppressed. In T. Jackson (Ed.), Learning through theatre: New perspectives on theatre in education (pp. 123-142). Routledge.

Vygotsky, L. S. (2004). Imagination and creativity in childhood. Journal of Russian & East European Psychology, 42(1), 7-97.

Wagner, T. (2008). The global achievement gap: Why even our best schools don’t teach the new survival skills our children need – and what we can do about it. Basic Books.

Weber, S. (2017). Drama pedagogy in intermediate German: Effects on anxiety. German as a foreign language.

Weisberg, D. S., Hirsh-Pasek, K., Golinkoff, R. M., Kittredge, A. K., & Klahr, D. (2016). Guided play: Principles and practices. Current Directions in Psychological Science, 25(3), 177-182.

Wiliam, D. (2010). An integrative summary of the research literature and implications for a new theory of formative assessment. In H. L. Andrade & G. J. Cizek (Eds.), Handbook of formative assessment (pp. 18-40). Routledge.

Wilson, M. (2006). Rethinking rubrics in writing assessment. NH: Heinemann.

Winner, E., Goldstein, T. R., & Vincent-Lancrin, S. (2013). Art for art's sake?: The impact of arts education. OECD publishing.

Winston, J. (2005). Between the aesthetic and the ethical: Analysing the tension at the heart of theatre in education. Journal of Moral Education, 34(3), 309-323.

Zeng, C. (2019). An overview of current trends in drama education in the People’s Republic of China. Research in Drama Education: The Journal of Applied Theatre and Performance, 24(4), 472-477.

 

yyya