חדשנות "מלמטה"
איל, א' (2012). חדשנות "מלמטה". הד החינוך, פ"ו(2), 45-42.
יזמות (entrepreneurship) הוא מושג שמקורו בעולם העסקי. במובן הפשוט ביותר הכוונה היא להקמת ארגונים עסקיים חדשים. פרשנות מורכבת ומתאימה יותר לבתי ספר היא קשירת המושג להכנסת חיים חדשים בארגונים קיימים. במושגים מתחום החינוך היינו אומרים שמדובר בהצגת שירותים חדשים בבית הספר, למשל מגמת לימוד או תכנית לימודים חדשה; הצגת שיטת הוראה חדשה או אימוץ מתודות חדשות לחינוך ערכי; מתן שירות לקהילה או לגופים חיצוניים, למשל מתן הדרכה להורים הרוצים להקים בית ספר דמוקרטי חדש בעזרת בית ספר דמוקרטי קיים; רכישת ציוד או חומרי לימוד חדשים; או שינוי מהותי של כל ארגון החינוך, למשל במקרה של בתי ספר דמוקרטיים או של חינוך ביתי.
אולם, תרגום התכלית של היזמות מהתחום העסקי לתחום הבית ספרי, אינו פשוט כל כך. הדיון על התכלית החינוכית תלוי בהקשר חברתי בזמן נתון. יתרה מזו, מדובר בתכליות מרובות ואף סותרות הנובעות מאינטרסים של בעלי עניין שונים – משרד החינוך, הרשות המקומית, בעלי עסקים, הורים ותלמידים. כמו כן מדידת התוצר החינוכי בעייתית; לעיתים קרובות מודדים את מה שאפשר למדוד במבחנים, ולאו דווקא את הדברים החשובים, כגון יכולות חשיבה גבוהות, יצירתיות או ערכים. נוסף על כך, קשה לבודד את מקור "ההצלחה" – כישורי הניהול או יעילות ההוראה או משפחות הילדים וכו'.
לבסוף, בניגוד לתחום העסקי, החינוך אינו פועל בתנאים של שוק חופשי – ההיצע, הביקוש והבחירה מוגבלים ומוסדרים על ידי המערכת. לרוב, בתי ספר אינם נסגרים בעקבות כישלון ואינם משכפלים את עצמם למטרות רווח. כמו כן מורים אינם מפוטרים, מקודמים או מתוגמלים לפי מידת הצלחתם – תהא הגדרתה אשר תהא. לכן התכלית של היזמות העסקית – הצלחת החברה במונחים של הגדלת הרווח – אינה יכולה להיות תכליתה של יזמות חינוכית.
התאוריה המוסדית גורסת שבשדות פעולה מורכבים, שבהם הקשר בין סיבה לתוצאה אינו חד-משמעי, יש קביעה נורמטיבית בנוגע לדרכי הפעולה ה"נכונות". מרגע שקביעה זו "התקדשה", פעולה מנוגדת נחשבת ללא רציונלית, ולכן גם לא לגיטימית, ועלולה להוביל לפגיעה בהקצאת המשאבים לארגון. במערכות חינוך, נוסף על הרגולציה הרשמית, יש גם רגולציה חברתית – והיא קובעת מה ראוי מבחינת התכנים הלימודיים, שיטות ההוראה ומטרות החינוך, ולכן קשה לקבל לגיטימציה ליוזמות רדיקליות.
יזמות חינוכית פועלת במתח שבין הצורך להבטיח את הרלוונטיות של השירות הבית ספרי לבין הצורך לשמר את הלגיטימציה בעיני הממסד והציבור. ייתכן שיזמים חינוכיים מצליחים לתמרן טוב יותר במרחב שבין הלגיטימי לרלוונטי ולממש את רעיונותיהם חרף האילוצים המבניים באמצעות שימוש בהזדמנויות הקיימות במערכת. השאלה היא מה מקור המוטיבציה שלהם לפעול מעבר לנדרש ולמקובל ואילו תנאים ארגוניים ואסטרטגיות יזמיות מאפשרים להם לממש את רעיונותיהם ולהבטיח את הטמעתם בבית הספר.
המוקד ליזמות חינוכית "מלמטה" הוא בית הספר. היזמים עשויים להיות מנהלים, מורים, הורים ואף תלמידים. היזמות יכולה להיות יזמות של נישה, למשל הקמת אתר ללמידה מרחוק או תכנית חילוץ לתלמידים בסיכון. היזמות יכולה לחצות את קווי הדיסציפלינות ולהיות מוכלת ברמת בית הספר, למשל חממה אקולוגית שמאפשרת ביצוע ניסויים לכל מורי המדעים או לימוד נושא בצורה אינטנסיבית וקצובה בזמן.
כבכל מקרה של יזמות, המיזמים כוונו להוביל לשיפור איכות החיים של אנשים או לשינוי מהותי בתחום ולכן נחשבים לרלוונטיים ולבעלי פוטנציאל "שיווקי". אולם בעוד שבעולם העסקי השאיפה היא להשיג יתרון תחרותי, הרי ששאיפתם של יזמים חינוכיים היא על פי רוב להטביע את חותמם על הפעולה הבית ספרית. כלומר, היזמות החינוכית ממלאת את הצורך של היחיד בהשפעה על העולם ואינה אמורה להיות כלי להגברת כוחו של היזם. כך, יזמות חינוכית יכולה להוביל לשיפור הישגים, אך היא נובעת מהדחף להגביר את רווחת התלמיד.
יזמות בית ספרית, הביטוי התאגידי של יזמות חינוכית (corporate entrepreneurship), באה לידי ביטוי בפעולה של מנהלים שמטרתה עיצוב הזירה הבית ספרית יותר מאשר הסתגלות אליה. הצירוף של חדשנות, פעולה מתוך בחירה והעובדה שצוות בית הספר הוא שמטמיע אותה, ולא מערכת החינוך, מבדילים את היזמות "מלמטה" מיזמות ממסדית ומפרויקטים בני חלוף. יחד עם זאת נראה שיזמות חינוכית ניצבת בפני אתגרים משמעותיים בבואה להשתחרר מהסדרים מוסדיים שמעמדם הסימבולי מקובע כנקודת ההתייחסות של המערכת.
יכולתם של יזמים חינוכיים לפעול למרות אילוצים מערכתיים ולהוביל להטמעה של יוזמותיהם ניכרת עוד יותר כאשר מדובר ביוזמות של מורים. מורים יזמים, המכונים בספרות "צ'מפיונים חינוכיים" (educational champions), הם מורים המובילים "יזמות לא מוזמנת". המורים האלופים (צ'מפיונים) יכולים להתגלות בכל שדרות בית הספר, והם מחויבים ראשית כול לחדשנות עצמה, בין שהיא מקורית ובין שלא. היות ש"אלופיות" היא תופעה שממוקדת בהשפעה בין-אישית, חוקרים בחנו טקטיקות שיזמים משתמשים בהן כדי לגרום לאחרים לאמץ את חידושיהם. הרחבת המנעד של טקטיקות בניסיון ליצור הזדהות באמצעים פסיכולוגיים, והנדירות בשימוש בעמדת כוח לשם כפייה, יוחסו לסמכויות המצומצמות של מורים ולדה-לגיטימציה להתערבות בהוראה של אחרים.
השימוש בטקטיקות מבוססות פרקטיקה יכול להיות מוסבר גם בניסיונם של מורים אלופים להימנע מקונפליקט עם מנהלים עקב חדירה לתחומם. במחקר ראשוני בתחום נמצאה אינטראקציה בין סגנון הניהול כמתבטא במידת הביזור בבית הספר ובמידת התמיכה ליוזמות מורים לבין האסטרטגיה היזמית שמורים אלופים מאמצים. כך, "יזמות אוטונומית", המאופיינת בשליטה בתהליכי קבלת החלטות ובהתנהלות שיתופית מול ההנהלה לשם קידום חידושים, התרחשה בסגנון ניהול מאפשר (ביזור ותמיכה ביוזמות מורים). "יזמות בחסות", המאופיינת בפעולה באישור ההנהלה ובתמיכתה לשם קידום חידושים קונפורמיסטיים בעלי היקף מוגבל, התרחשה בסגנון ניהול מגבש (מרכוז ותמיכה ביוזמות מורים). ולבסוף, "יזמות עוקפת", המאופיינת בשימוש ביחסים לא פורמליים לשם קידום חידושים בעלי היקף מוגבל, התרחשה בסגנון ניהול חוסם (מרכוז והתנגדות ליוזמות מורים).
בהתבסס על הספרות בתחום היזמות החינוכית נטען שיזמות בית ספרית ויזמות של מורים הן תהליכים משלימים המייצגים הופעת מקורות חלופיים להתחדשות של בתי הספר או בבתי הספר.