המחוונים הידועים לשמצה

Livingston, M. (2012). The infamy of grading rubrics. English Journal, High school edition, 102, 2, 108-113

במאמר זה תומך המחבר בשימוש במחוונים בעת מתן ציונים לתלמידים על כתיבה. אף שהערכת רמת כתיבה היא בהכרח עניין סובייקטיבי בכללו – טבלת פרמטרים (רובריקות) מספקת מידה קטנה של אובייקטיביות משום שהיא כופה על המורה להשתמש בבסיס מוגדר בביצוע הערכותיו.

המחבר מציע חמש קטגוריות, שאותן יש לדרג בין 10 (הטוב ביותר) ל-1:

תזה – האם התזה סבירה ומשכנעת (arguable)?

טיעון – האם הפסקאות קשורות לתזה? האם יש התייחסות לטיעוני נגד? האם הטענות נתמכות בראיות? האם התלמיד קישר כראוי בין החלקים השונים בחיבורו?

דקדוק – האם יש בעיות באיות? שגיאות בתחביר? טעויות בפיסוק? האם במקרה שהופר כלל דקדוקי כלשהו, יש לכך הצדקה?

פורמט – האם אורך החיבור נכון? ומה בדבר סוגיות כמו שוליים, צורת אות (פונט) וריווח? האם הראיות מצוטטות באופן הנכון?

סגנון ושונות – האם התלמיד מיצה את יכולותיו? האם הדברים נכתבו ב"סגנון"?

הציון הסופי מחושב באמצעות סכימת הנקודות (מקסימום 50) והכפלתן בשתים. המחבר ממליץ לחייב את התלמידים להציג לעצמם את כל השאלות המנויות לעיל, לשם ביקורת והערכה עצמיות.

למאמר המלא

לקריאה נוספת

הוראת חיבור וכתיבה לתלמידי כיתות ו' עד י"ב

מחוון