הכשרת מורים על בסיס כשירויות (CBTE)
מאת: שלמה בק
מתוך: טכנאות כחזון בהכשרת מורים – מבט ביקורתי על הכשרת המורים הטכנית-רציונלית, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ' 140-188
הפרק סוקר שיטה להכשרת מורים על בסיס כשירויות – CBTE, המהווה מקרה בוחן של התפיסה. למרות שהשיטה הופעלה לפי כשלושים שנה, רעיונותיה ועקרונותיה שבים כיום לזירה. (המחבר הכיר את השיטה באופן ישיר והיה עד למאמץ להפעילה בישראל). הכשרת מורים בשיטת CBTE בקשה להתמודד עם הביקורת שרווחה בארה"ב כנגד מערכת החינוך האמריקאית. התיאור בפרק מבוסס על תיעוד השיטה כפי שהופעלה בארה"ב בשנות השבעים ומציג בפירוט את תכנית יוסטון שנחשבה לדוגמה מופתית של מימוש השיטה על כל רכיביה.
עקרונות שיטת ה-CBTE ואופן מימושה:
א. השיטה נבנתה ע"פ עקרונות גישת ניתוח המערכות. ההוראה נתפסת כתהליך ייצור, וניתן לייצר ביעילות המרבית מורים, שדמותם נקבעת מראש, ואיכות תפקודם ניתנת למדידה ולהערכה במבחן קריטריון אובייקטיבי. תהליך ההכשרה הוא שיטתי, עקבי וממושך. כמו בכל תהליך אחר של ייצור תעשייתי, תהליך ההכשרה מחייב תכנון מוקדם שיטתי, מפורט ומדויק, המתממש על ידי אנשי מקצוע מומחים בהוראה ובהכשרת מורים. ניתן להציע עקרונות כלליים לבניית תהליך ההשרה ויישומו, משום משדובר במערכת שהיא, באופן יחסי, חסינה מפני השפעות של סביבה והקשר (מורים, סטודנטים, חומרי למידה וכד'). כיוון שההוראה היא תהליך של ייצור, מהווה תהליך היצור (ממטרות לבקרה) תוכן שתהליך ההכשרה חייב לעסוק בו.
ב. ניתן לבנות תוכנית הכשרה מוצדקת מבחינה מדעית המתבססת על ידע עדכני במדעי ההתנהגות (במיוחד מתחום תורת הלמידה הביהביוריסטית). ידע זה משפיע הן על תכני תהליך ההכשרה והן על אופן ארגונו של התהליך.
ג. כדי שניתן יהיה לתכנן את תהליך ההכשרה להוראה יש לקבוע את מטרות ההכשרה שלאורן נקבעת רשימת הכשירויות המאפיינת את המורה הטוב. לאחר מכן יש לנתח את כל אחת מהכשירויות על מנת לזהות את ההתנהגויות האופרטיביות (היעדים) שביצוען מלמד על שליטה בכשירות שבה מדובר.
ד. הכשירויות צריכות להיות ידועות למתכשר מראש והן מנוסחות באופן שיאפשר הערכה של מידת השליטה של המתכשר בכשירויות בהן מדובר. הקריטריונים שבהם משתמשים לצורך הערכת הכשירויות צריכים להיות מפורשים בכך שהם מציגים בצורה ברורה דרגות של שליטה במיומנויות בתנאים מוגדרים; וגם הם צריכים להיות ידועים מראש. הערכת הכשירות של המתכשר צריכה להשתמש בביצועי המתכשר כמקור ידע מרכזי; היא צריכה לקחת בחשבון הוכחות לידע של המתכשר שהוא רלבנטי לתכנון, לניתוח, לפירוש או להערכה של מצבים או התנהגויות; והיא צריכה לשאוף לאובייקטיביות.
ה. ניתן להגדיר חמישה סוגים של יעדים אופרטיביים המוגדרים בהתאם לחמישה קריטריונים שונים שמשתמשים בהם לצורך הערכת הבצוע של המתכשר: יעדים קוגניטיביים, יעדים ביצועיים, יעדי תוצר, יעדים אפקטיביים ויעדים חקרניים. הידע המתבקש מהמתכשר הוא מעשי. השיטה מדגישה בעיקר את היעדים הביצועיים ואת יעדי התוצר, כאשר המגמה המוצהרת של השיטה היא להשתמש כמה שיותר ביעדי תוצר המוגדרים בהתאם להישגי התלמידים אותם מלמד המתכשר להוראה.
ו. אחת מהדרכים היעילות ביותר שבה ניתן לארגן את תוכנית ההכשרה, להקנות בצורה שיטתית ומסודרת את היעדים, ולהביא ללמידה לקראת שליטה, היא שיטת המבניות. בשיטה זו, שהיא "חסינת מורה", מחולקת התוכנית כולה למבניות (מודול), שכל אחת מהן מוקדשת להקניית אחד מידי התוכנית. השיטה מספקת סביבת למידה אישית, מלווה באופן שוטף בחיזוקים חיוביים, כשהאחריותיות על הלמידה מוטלת על המתכשר, ואיכות הלמידה מובטחת על ידי מבחן שנערך בסיומה.
ז. ארגון המבניות לתוכנית שלימה ושיטתית נעשית תוך התחשבות בשלבי הלמידה של המתכשר להוראה.
ח. כדי להפעיל ביעילות את הלמידה במבניות יש להקים מרכז למשאבי למידה, שיספק לתוכנית ההכשרה סביבה חינוכית הולמת.
ט. סביבה חינוכית נוספת נמצאת ב"שדה". לא ניתן ללמד את הכשירויות בלי לתרגל אותן הלכה למעשה. מכאן החשיבות הרבה שמוקנית להתנסות בשיטת ה-CBTE. התנסות זו נערכת בשני אתרים: במוסד המכשיר עצמו, ובבתי הספר.
י. תכנית ההכשרה מאפשרת לממש את עיקרון הפרסונליזציה בהיותה אנושית, אישית ויחידנית.
הישגים
יישום שיטת ה-CBTE מחייב שינוי כולל במוסדות להכשרת מורים. המוסדות יצטרכו לבנות לתוכנית סביבה לימודית, פיזית וארגונית, מתאימה. לא עוד מערכת של "קורסים" בודדים ומנותקים זה מזה. לא עוד תכנית מקרית שבה כל מורה מלמד את מה שהוא רוצה או חושב שחשוב ללמד, לא עוד ציוני נורמה המותנים ברמת הכיתה, לא עוד נתק בין התיאוריה לבין "השדה", ולא עוד ריחוק אקדמי בין מרצה לסטודנט. תכנית ההכשרה תצטרך לגלות עקביות ושיטתיות, ולהתעדכן כל הזמן בהתאם לחידושים המדעיים הרלבנטיים ותצטרך להגיב למה שקורה ב"שטח".
תפקידו המרכזי של מורה המורים מפסיק להיות מסירה של ידע אלא ניהול תהליך הלמידה של המתכשרים להוראה. כחלק מצוות של מחקר ופתוח הוא משתתף בהגדרת הכשירויות והיעדים, ובהכנת המבניות. כחלק מסגל ההוראה הוא שותף לצוות מצומצם של מורים שאחראי ללימודיה של קבוצה קבועה של מתכשרים, כאשר הוא עצמו משתלב בהקניית מספר מבניות (משלב האבחון המוקדם, דרך מתן המשוב על הפעילויות שמצבע המתכשר, ועד למבחן הקריטריון בסיום), והוא אישית מלווה מספר סטודנטים בתהליך הלמידה של המבניות כולן. שינוי זה משקף את השינוי ברצוי בתפקיד המורה עצמו: הכוונה היא שגם התפקוד של המורה הרצוי בבית הספר ישתנה בצורה דומה.
קשיים
למרות היתרונות הנ"ל, שיטת ה-CBTE לא מימשה את התקוות שתלו בה. היא נעלמה מהזירה תוך פחות מעשור. מספר גורמים חברו לשקיעתה המהירה של התוכנית:
- היעדר משאבים: השיטה התגלתה כיקרה. הפשרות שנדרשו כדי שתעמוד בתקציב פגעו בעקרונותיה ופגמו בתהליך ההכשרה.
- היעדר תשית מחקרית: החלטות מפעילי השיטה לא נבעו מידע מחקרי. מעצבי התוכניות הקדישו את רוב מרצם לבניית מבניות, וכמעט ולא הקדישו מאמץ ומשאבים לחקור אותה. המחקרים שבכל זאת נערכו היו מועטים ומצומצמים בהיקפם. הם התייחסו לתוכניות ספציפיות, ולא היו חד משמעיים בממצאיהם.
- שטחיות מקצועית: הכמות האדירה של המבניות שצריך היה לפתח בזמן יחסית קצר הביאה לשטחיות ולרדידות.
- רתיעה רעיונית: הפסיכולוגיה הביהביוריסטית, שעליה מסתמכת השיטה, שנויה במחלוקת חריפה. הדבר הביא לביקורת אידיאולוגית חריפה על התכנית, בד בבד עם הפעלתה, ומבלי לחכות ולבחון את תוצריה.
- לרתיעה נוספת הביאה התפיסה ההנדסית שבבסיס השיטה. התשתית התעשייתית-צרנכית של השיטה גרמה לחילוקי דעות מרים בין מכשירי מורים.
- אי התאמה לתרבות האקדמית: הפעלת השיטה כתכנית מגובשת המבוצעת כאיש אחד על ידי סגל מורים של פקולטה שלימה, לא התאימה לרוח המוסד האוניברסיטאי.
שלוש בעיות התגלו כמהותיות:
- תכנית שיטתית וכוללת כמו שיטת ה-CBTE איננה יכולה להיות פלורליסטית בגישתה העיונית ואינה יכולה להיות סובלנית במעשיה לרעיונות הנוגדים את עצם הווייתה.
- כתוצאה מכך שלא נבנה מערך מספק של מחקר, לא היתה הסכמה על רשימת הכשירויות, ולא הוכחה יעילות השיטה.
- התגלו בעיות קשות בהערכת הישגי המתכשרים להוראה משום שלא פותחו מספיק כלי הערכה ומדידה שיהיו אובייקטיבים, מדידים ותקפים ויתאימו למגוון הכשירויות שהשיטה מקנה.
שיטת הכשרה טכנית-רציונלית המכשירה מורה טכני-רציונלי
החברה האמריקאית, שבתכונה נוצרה שיטת ה-CBTE, מאמינה שמערכת הערכים הטובה ביותר שבה יכול האדם לחיות, ולהתפתח יכולה להתממש רק בחברה טכנית-רציונאלית, ובתנאי שהיא שומרת על זכויותיו ומאפשרת לו חירות. בחברה שכזו לא נוצרת סתירה מעשית בין רציונליות לבין חירות. גם לפי שיטת CBTE אין סתירה בין שני אידיאלים אלה. השיטה מניחה שניתן לממש את שניהם ולקיים תהליכים לימודיים וחינוכיים של אינדבידואליזציה ושל פרסונליזציה בתוך מסגרת יעילה ומתוכננת, אשר מטרותיה, שנקבעו מראש, הן התנהגותיות ומדידות.
השיטה מיישמת הלכה למעשה את העקרונות הטכניים-רציונליים הגלומים במדעי ההתנהגות הביהביוריסטיים ובתורת המערכות הכללית, באפיסטמולוגיות הפוזיטיביסטית-לוגית והפרגמטיסטית, במערכת הערכים הנטורליסטית ובהשקפת העולם המודרנית.
מדובר אם כן בשיטה טכנית-רציונלית המכשירה מורים שיהיו אנשי מקצוע שהיא מקרה מעניין ומייצג של תפיסת העולם הטכנית-רציונלית ושל פירמידת הידע המושתתת עליה.
אלא שבתחילת שנות השמונים של המאה העשרים חל מפנה בתיאוריות המדעיות, בתפיסות האפיסטמולוגיות והערכיות ובהשקפת העולם שסיפקו לשיטת ה-CBTE את בסיסה ונראה היה שמקצוע ההוראה אינו יכול עוד להתבסס עליהם. התפיסה הטכנית-רציונלית כולה הועמדה בסימן שאלה, ועימה עצם הרעיון שישנה בכלל פירמידה של ידע מקצועי.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya