הכשרת מורים לפדגוגיית "המורה האפשרי"
מאת: אורנה שץ-אופנהיימר
מקור: במכללה – מחקר, עיון ויצירה, 19, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, עמ' 77-88
פרנקנשטיין (1981) ראה את תפקידם של המורים בחינוך הלומדים לחשיבה, לבחירה ולהכרעה מתוך אוטונומיה של היחיד. תוכני ההוראה הנלמדים תפקידם לפתח חשיבה אצל הלומדים. ככל שהמורים יבינו כי תוכני ההוראה שהם מלמדים מייצגים רעיונות, עקרונות, תופעות ומושגים שהם מעבר לעובדות כן תשתבח הוראתם. בעקבות פרנקנשטיין טען והוסיף לם שהספק והמגמות הסותרות בסיטואציה החינוכית הבלתי צפויה מעודדים להכרעות, והכרעות אלה הן ממהות החינוך.
לפי פרנקנשטיין האדם "הרצוי" גדל לחברה "מצויה" מתוך שאיפה ליצור הרמוניה בין האדם לסביבתו. אם הרמוניה זו אינה קיימת, הרי החינוך שואף לאפשר לאדם להגשים אותה. הוא הניח שאין התאמה בין הסביבה לאדם ופדגוגיית "האדם האפשרי" מבקשת לתווך בעניין זה.
הפרים ולעתים אף הניגודים הטמונים במפגש שבין האדם ה"אפשרי" לסביבתו "המצויה" מעוררים שאיפה ליצור את ההתאמה בין הפרט לסביבתו באמצעות החינוך. מנקודת המבט של החברה השאיפה היא לסגל את הפרט לתוכה אך לטובתה – ראוי שלא תחתור רק להסתגלות אלא אף להשתנות ולמהפכנות. לפיכך משמעות המושג "האדם האפשרי" היא בדגש על האפשרי, המסמל את הפוטנציאל הטמון באדם, במפגש בין האדם לחברה, ביכולת הטמונה בו להסתגל, להשתנות ואף ליצור הפיכות בתפקידו ובעתידו.
בדומה לעמדה חינוכית הרואה את האידיאל החינוכי ב"אדם האפשרי", המחברת מבקשת לטעון שאחד היעדים החשובים ביותר בהכשרת המורים הוא לפעול מתוך מכוונות לממש את "המורה האפשרי". הכשרת מורים מעין זו שואפת להביא את בוגריה לאוטונומיה מקצועית, לשיקולי דעת חינוכיים המתבססים על מודעת עצמית ולחשיבה רפלקטיבית מתמשכת על אודות טיב פעולות ההוראה והחינוך שהם נוקטים. תהליך הכשרה זה כרוך בעידוד ההכרה בכוחות ה"אני" ובביטחונו הבסיסי של המורה, בחיזוק התכונות האישיות שלו, בטיפוח כנות, אותנטיות ותחושת אחריות חברתית, כדי ש"המורה האפשרי" יוכל להתמודד עם מציאות הכוללת עמימות וניגודים מתמשכים. מימוש האפיונים הללו של "המורה האפשרי" מתוך כנות הוא תכלית הפעולה של המורה המחנך, ויעשה הוא ליצור שוויון חינוכי במישור החברתי (לם, 1995; Dinkelman, 2003)
מטרת תהליך ההכשרה של "המורה האפשרי" היא להכשיר את הבוגרים להתמודדות עם תכנים מגוונים ועם לומדים שונים, שגם עליהם מוטלת המשימה לממש את הפוטנציאל האישי שלהם. לגישותיהם החינוכיות הנחות בדבר העולם התרבותי והחברתי שכל מורה מצוי או אפשרי מלמד לקראתו או מחנך להשתלב בו.
לפי שולמן ההכשרה היא תהליך מקצועי הכולל שלושה רכיבים עיקריים: ידע דיסציפלינרי, ידע פדגוגי וידע פדגוגי תלוי תוכן. (Shulman, 1987). על פי גישתם של לם ופרנקנשטיין, שלושת רכיבי הידע הללו מקבלים את משמעותם רק מתוך ראיית המתחים הקיימים ביניהם והעמדתם המורכבת. עמדה מורכבת זו תאפשר הכשרת מורים ל"מורה האפשרי" הנדרש להתמודד דווקא עם מצבים בלתי צפויים הכוללים ספקנות, עמימות והתלבטויות. לפיכך מטרתה של ההכשרה לאפשר ללומד לחשוף את תפיסותיו ועמדותיו האישיות הכוללות גם חולשות, לאפשר לו להבנות את ביטחונו המקצועי והאישי בכוחותיו, ובכך לאפשר לו להבנות את ביטחונו המקצועי והאישי בכוחותיו, ובכך לאפשר לו לממש את כישוריו ואת הפוטנציאל שלו – "האפשרי". שיטות הוראה אינן מקשה אחת אלא כלי המסייע בידי איש החינוך לממש את שיקולי הדעת המקצועיים שלו בבחירה בין שיטות ובהתאמתן באופן דיפרנציאלי לכל לומד ולומד. ההוראה אצל "המורה האפשרי" היא תהליך מתמשך הכולל למידה מורכבת הכרוכה בהתפתחות מקצועית ובשינוי לאורך השנים. במובן זה היא תהליך שלחתירה למימוש ה"אפשרי".
*בעמודים 81-85 המחברת מציגה דוגמאות המבהירות את הפרקטיקות של מושג "המורה האפשרי" מנקודת המבט של התכנים הנלמדים.
מקורות
לם, צ' (1995). "תפיסותיו של קרל פרנקנשטיין את תפקידיו של בית הספר לחינוך", בתוך: צ' רון, ר' וולק וא' שץ אופנהיימר (עורכות), מקבץ, ירושלים: בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית.
פרנקנשטיין, ק' (1981). עמימות, תל אביב: ספרית פועלים.
Dinkelman, T. (2003), "Self Study in Teacher Education", Journal Of teacher Education, Vol. 54(1), pp.6-18.
Shulman, L.S. (1987). "Knowledge and Teaching: Foundation of the New Reform", Harvard Educational Review, 57(1), pp. 1-22.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya