הכשרת מורים והשכלת מורים – מחקר הערכה

המחקר עסק בחיוניותם של מקצועות ההעשרה מן התחומים ההומניסטיים במסגרת לימוד החובה במכללה. שאלות הציר שלו נסבו סביב היחס בין מעורבותו הרגשית של המורה ובין סיגול טכניקות ואלטרנטיבות בהוראה. בעיקר נבדק היחס בין יכולת הפנמתו של חומר לימודי מן התחומים ההומניים השונים, לבין הערכת המורה את הצלחתו בעבודה. ההערכה נעשתה על פי: (א) מידת השימוש בדוגמאות מהתחומים השונים; (ב) מידת החשיבות שמייחסים להעשרה לשונית ולמגוון אסוציאטיבי-תרבותי.

אוכלוסיית המחקר כללה 46 מורים שהוסמכו להוראה בין השנים 1986 – 1990 והועסקו בפועל בעת עריכת המחקר. הנתונים נאספו באמצעות שאלון עמדות שפותח לצורך המחקר.

הממצאים מצביעים על כך שנשאלים מודעים למלוא משמעותה של המטפוריקה והסמל לצורותיהם ולסוגיהם השונים מבחינת תפקידם כמכשירים בחינוך ובהוראה. הרוב הגדול ידע לעמוד על הקשר בין עושר לשוני וכושר הבעה מפותח לבין יכולת התלמיד "לצאת לאור". הנשאלים ברובם אף הצביעו על קשר מובהק בין יכולת ההמחשה שרכשו לבין יכולתם להיות מעורבים בחיי הסביבה החינוכית של תלמידיהם. ניתנה עדיפות בולטת להקניה הישירה של "השכלה מעשירה" על פני השכלה מעשירה המוקנית אגב הוראה בתחומים אחרים.

המחקר נכתב במסגרת היחידה למחקר והערכה במכללת אורנים.

דוח המחקר נמצא בחדר העיון של מרכז המידע הבין-מכללתי במכון מופ"ת. מידע נוסף עליו ניתן למצוא במאגר חומרי למידה, הוראה ומחקר.