הכלה והישגים בחינוך: יעדים סותרים או משלימים?
מטרתו של מאמר זה היא לנהל דיון בסוגיה: האם תהליכים המכוונים להגברת ההכלה בחינוך סותרים תהליכים המכוונים להעלאת ההישגיות בחינוך, או שמא מדובר בתהליכים היכולים להיות משלימים זה לזה.
מחקרים לאומיים ובין-לאומיים מראים כי בישראל, רמתם האקדמית של תלמידים משכבה חברתית-כלכלית חלשה, נמוכה יותר באופן משמעותי מאשר רמתם האקדמית של תלמידים משכבה חברתית-כלכלית גבוהה. אותם מחקרים עצמם מראים כי ניתן לשלב בין עקרונות החינוך המכיל ובין השאיפה להישגים אקדמיים גבוהים לגבי כלל התלמידים. האפשרות לשנות את הקשר בין הישגים אקדמיים לרקע חברתי- כלכלי מתבססת על תפקוד אחר, חלופי, של בית הספר. בית הספר נדרש לשתי משימות סותרות. מצד אחד הוא נדרש לתפקד באופן מסורתי – בעיקר כארגון להנחלת השכלה, ומנגד הוא נדרש להכלה חברתית והתאמת המסגרת לכל הלומדים בה. שילוב בין שתי מטרות אלו היא כיום משימתו המרכזית של בית הספר.
השיח הלימודי והחינוכי כיום מתמקד בעיקר בסטנדרטים, במדידות ובתפוקות של החציון העליון של האוכלוסייה. הוא מושך את המערכת כולה להסללה חזקה ולתהליכי הדרה פנימית בתוך בית הספר. מדינת ישראל זקוקה לסטנדרטים אשר יהיו רגישים להצלחה ולשיפור משמעותי בהישגים גם בחציון התחתון. פעולות אלה מחייבות שינוי מקיף בפרדיגמות ההוראה, הלמידה וההערכה, כמו גם בהתארגנות הבית ספרית ובמדיניות של משרד החינוך. אנו ממליצים כי נושא זה יקבל משנה תוקף בתהליכי הכשרת מורים במכללות לחינוך בישראל.