הכיתה המשולבת: עמדות מורים כלפי תלמידים עם וללא לקות למידה

מקור: כתב העת 'דפים' מס' 38, תשס"ד 2004, מכון מופ"ת.

במהותו מאופיין מקצוע ההוראה בהתמודדות בלתי פוסקת עם רצף של בעיות מסוגים שונים. במהלך העשור האחרון, בעקבות יישומו של חוק החינוך המיוחד, מורים רבים מתחבטים בשאלת התוויית הדרך ההולמת לשילובו של התלמיד עם הצרכים המיוחדים בכיתה. מעורבותם של המורים מהחינוך הרגיל בחינוך המיוחד ואופן התמודדותם עם תהליך השילוב בעלי חשיבות להצלחת השילוב.

השאלות המרכזיות שנבחנו במחקר זה היו האם עמדותיהם של המורים יהיו שונות אם התלמידים הם ל"ל או לאו, והאם יכולותיהם ומאמציהם של התלמידים ישפיעו על עמדותיהם של המורים. הממצאים מאוששים את מרבית ההיבטים של ההשערות לגבי כל אחת מקבוצות התלמידים: המורים הציגו עמדות וציפיות שונות כלפי תלמידים עם וללא לקות למידה. לגבי תגמול או עונש, מורים תגמלו תלמידים ל"ל עבור הישגיהם יותר משתגמלו תלמידים ללא לקות. הם העניקו תגמולים רבים יותר לתלמידים ל"ל אשר משקיעים מאמץ מועט, בעוד שונות מועטה התקבלה לגבי תגמול תלמידים אשר משקיעים רבות, בין אם הם בעלי לקות למידה או ללא לקות (Clark &Artiles, 2000).
ממצאים דומים התקבלו במחקרם של קלארק וארטילס שבו דיווחו מורים בארצות הברית על כך שהם מתגמלים תלמידים ל"ל המשקיעים מאמץ, יותר משהם מתגמלים תלמידים ללא לקות, בעוד מורים מגואטמאלה היו מושפעים יותר מיכולותיהם של התלמידים. ממצאי המחקר הנוכחי מספקים עדות לכך, שבמצבים שבהם תלמידים מתאמצים בלימודיהם, המורים נוטים לעודדם להצליח ולתגמל אותם.

באשר לכעס, כאשר תלמידים - אלה עם ל"ל ואלה ללא לקות -הציגו רמות גבוהות של מאמץ, לא היו הבדלים ברמת הכעס של המורים; אולם כאשר תלמידים ללא לקות לא התאמצו מספיק (לדעת המורים), רמת הכעס של המורים הייתה גבוהה. הסבר אפשרי לכך הוא שמאחר שמורים מצפים להשקעת מאמצים רבים יותר מתלמידים שאינם ל"ל, השקעת מאמץ נמוכה מצד התלמידים גורמת למורים לתגובות כעס חזקות יותר. תוצאות אלו דומות לממצאיו של קלרק, (Clark, 1997) שמורים הגיבו בפחות כעס כלפי תלמידים ל"ל. במחקר זה ניכר כי מורים נטו לרחם יותר על תלמידים ל"ל בנימוקים שאין להם המיומנויות המצופות מבני גילם, שהם אינם יכולים להתמיד או שלמרות יכולותיהם והמאמץ שהם משקיעים, אין הם משיגים ציונים גבוהים.

יש להניח כי עמדות אלו כלפי תלמידים ל"ל אינן תורמות לקשרי גומלין חיוביים בין מורה לתלמיד, אינן תורמות להעלאת הדימוי העצמי של התלמיד המשולב ואינן מעוררות הנעה ללמידה, ואף עשויות להשפיע השפעה שלילית על עמדות שאר התלמידים בכיתה ועל יחסם לתלמידים המשולבים.

ציפיותיהם של המורים להצלחה או לאי הצלחה בעתיד בתחום הלימודי היו זהות לאלו שהוצגו במחקר בין-תרבותי (Clark &Artiles, 2000) נתוני המחקר הנוכחי מספקים עדות להבדלים בעמדותיהם של המורים כלפי תלמידים ל"ל, כאשר מורים נוטים להעריך כי תלמידים אלו ייכשלו בעתיד בתחום הלימודי.
מניתוח עמדות המורים ניכר, שללא תלות בתרבות (ישראל, ארה"ב או אמריקה הלטינית) או בגילם של התלמידים (בית ספר יסודי או חטיבת ביניים), המורים מצפים לרמת כישלון גבוהה יותר בתחום הלימודים מתלמידים לקויי למידה בהשוואה לתלמידים אחרים. תוצאות אלו משלימות מחקר קודם (היימן, 1999) שבו מורים רבים תיארו תלמידים ל"ל כאִטיים בלמידתם, בעלי קשיים בהפנמת ידע, בהכללת ידע או ברכישת מיומנויות לימודיות. כמו כן הן דומות לממצאים כי לפרחי הוראה במסלולי החינוך המיוחד לא היו עמדות חיוביות באשר לשילוב, ונכונותם לשלב תלמידים בכיתותיהם הייתה נמוכה יותר בהשוואה לסטודנטים במסלולי הוראה אחרים (ליפשיץ ונאור, 2001).

בבדיקת הגורמים המשפיעים על השילוב, נבחנו עמדותיהם של מנהלי בתי ספר לקידום השילוב בכיתה הרגילה (אבישר 1999) נמצא כי לדעת מרבית המנהלים, תכנית השילוב לא נותנת מענה מספק לקשייהם של המחנכים, והם הביעו ציפיות נמוכות באשר להישגיהם הלימודיים של תלמידים אלו. בעבודתה אבישר מדווחת על ממצאים דומים בסקרי מנהלים אשר נערכו בארצות הברית ובמערב קנדה.

ממצאי המחקר תורמים להבנת המורכבות של עמדות המורים כלפי תלמידים עם לקות למידה, וממחישים את הסתירות שבהן מצויים המורים המשלבים, אשר מצד אחד הם מתבקשים לגלות רגישות, התחשבות, יכולת הבנה והתמודדות עם מגוון הקשיים של תלמידים עם לקות למידה המשולבים בכיתתם, ומצד אחר עליהם להקרין ציפיות גבוהות להצלחה בלימודים ולהשתלבות מוצלחת בכיתה.

עם זאת, יש להתייחס בזהירות לממצאי המחקר הן בשל מספר המשיבים הקטן והן בשל היות המשיבים מבתי ספר שונים ועם רקע חינוכי שונה, אשר חלקם מורים - מחנכים וחלקם מורים מקצועיים. כמו כן העובדה שלמורים לא היה ניסיון קודםעם תלמידים ל"ל ומרביתם לא קיבלו הדרכה בהוראת כיתות משלבות, השפיעה כנראה על עמדותיהם. ללא ספק יהיה זה מעניין לבחון את עמדות המורים בסיום ההשתלמות בנושא השילוב. אנו מאמינים שתכנית אימון שיטתית והכנה עקבית מתמשכת למימוש תכנית השילוב יכולות לסייע הן למורים והן לתלמידים להתמודד טוב יותר עם צורכיהם של תלמידים עם לקות למידה ויסייעו בשינוי עמדות.

תוצאות המחקר מעלות כמה שאלות ותהיות בהתייחס למידת הצורך לדווח למורה על אודות יכולתו ומגבלותיו של התלמיד ועל היותו עם לקות למידה: מהי מידת השפעת התווית של "לקות למידה" על ציפיות המורה? ובהתאם לכך מהי ההשפעה הישירה על קשרי הגומלין מורה - תלמיד? בקריאת ממצאי המחקר עולה סוגיה נוספת, שיש להמשיך ולחקור, המתייחסת למידת ההשפעה לטווח הקצר ולטווח הארוך שיש לציפיות הנמוכות של המורים מתלמידים עם לקות למידה על למידתם, על ציפיותיהם ועל הצלחתם בתחומים השונים. כמו כן, יש מקום למחקרי המשך ולמחקרי אורך אשר יתמקדו גם בעמדות המורים ובתגובותיהם להתנהגותם החברתית של תלמידים ל"ל הלומדים בכיתות משלבות.

סיכום

אין ספק כי למורה השפעה מרובה ותפקיד מכריע בשילוב התלמיד בכיתה. היות שהצלחת השילוב מושתתת על נכונות לשינוי בקרב המורים, על הכשרה מתאימה, על תמיכה והכוונה מצוות עמיתים או יועצים, יש לשלב דיונים עם המורים הן באופן פרטני והן בישיבות צוות ובהשתלמויות. בדיונים אלו יועלו נושאים כמו משמעות השילוב, ציפיות המורים מהתלמידים, עמדותיהם בהדגשת חשיבותם של קשרי הגומלין בין המורה לתלמיד והשפעת קשרים אלו על תפיסת התלמידים את עצמם והצלחת השתלבותם הלימודית והחברתית. בהסתמך על נתוני המחקרים השונים ומנתוני המחקר הנוכחי נראה, כי ישנה חשיבות רבה להעמיק את הידע העיוני ולתת בידי המורים כלים להתמודדות יעילה עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים בכלל ולקויי למידה בפרט במסגרות להכשרת מורים.