היכן קולם של התלמידים במעורבות הורים אפקטיבית?
טרגר, ח' (2013). היכן קולם של התלמידים במעורבות הורים אפקטיבית? עיונים בחינוך, בחברה, בטכנולוגיה ובמדע (אורט ישראל), 15, 22-19.
קול התלמיד הלומד וקול ההורה אינם קול אחד, ולפעמים במערכת יחסים עם בית הספר הקול של התלמיד הולך לאיבוד. לא אחת מדברים על התלמידים במקום לדבר איתם. כולם רוצים לשמוע את קול המורים וההורים, אבל מה בקשר לתלמידים? האם קולם של התלמידים נשמע מספיק? סוגיה זו חשובה ביותר להטמעה מושכלת של הרפורמה "עוז לתמורה" שבמסגרתה מצופה שיישמע קולו של הלומד בשעות הפרטניות ובהזדמנויות אחרות שהרפורמה מזמנת.
מבוגרים לעיתים אינם נוטים להעריך את עושר הידע והתחכום של התלמידים ... ואיך בית הספר נראה ונשמע כאשר מורים מאזינים לתלמידים ומכבדים אותם. יש לתת הדעת כי התלמידים הם הלקוחות הישירים של המערכת החינוכית, ולכן יש להקשיב לקולותיהם היכולים להוביל לשיפור ההוראה והלמידה, לפיתוח תכניות להכשרת מורים העשויות ללמד את המורים להקשיב ולהגיב לקולות התלמידים.
קול הלומד מתאר את הפרספקטיבות (נקודת המבט האישית והקולקטיבית) והפעילות של אנשים צעירים (ילדים, מתבגרים, מתלמדים) דרך מוסדות חינוך. הקול מאפשר ללומדים את היכולת להשפיע על למידתם הכוללת מדיניות, תכניות, הקשרים ועקרונות.
באמצעות הפיכת קולם של הלומדים לקול "אקטיבי" ניתן להרוויח פעמיים: (1) בניית תובנות חדשות תוך עיסוק בפעילויות של למידה משותפת; הקשבה לקול התלמיד מאפשרת למצוא את קולנו; (2) היענות חיובית לשיתוף פעולה בין המחנך והמתחנך. אין חינוך ללא היענות אקטיבית ומעורבות מתוך רצון והערכה. תלמידים מקנים משמעות שונה לתהליכים בכיתה. למידה אפקטיבית הממוקדת בהצלחה תתבצע במקום שתהא חשיבות מכרעת בקבלת החלטות לקול הלומד שיביע שביעות רצון מהלמידה.
ככל שיחושו התלמידים שהם שותפים פעילים ולא אובייקטים סבילים, הם יתייחסו ביתר אחריות ללמידתם. הקשבה לתלמידים יכולה לתרום להבנת עולמם, ובכך לשפר את יחסי הגומלין בין מורים לתלמידים, להשפיע על תכנון לימודים הולם ומשמעותי יותר עבורם ועל דמוקרטיזציה ביחסי הגומלין בבית הספר.
במחקר שבוצע על ידי מחברת המאמר באוניברסיטת בר אילן בנושא "הישגים ומעורבות הורים" – התגלו מספר ממצאים הקושרים בין "קול הלומד" לבין "מעורבות הורים אפקטיבית" (המשפיעה על הישגי הלומדים). עם העלייה בגיל התלמיד קיים, מצד אחד, הרצון של התלמידים להפגין עצמאות ולהיות חלק מקבוצת הגיל, ולכן יעדיפו פחות נוכחות מצד ההורים בבית הספר, אך מצד אחר, קיימת עלייה במודעותם לצורך להגיע להישגים לימודיים ועלייה בהכרה שתמיכתם של ההורים חשובה.
לכן, סבירה התוצאה שמראה כי קיים רצון חזק יותר לסיוע ההורים בתהליך הלמידה בבית, אך זאת בלי לפגוע בגילויי העצמאות בבית הספר (השמעת קולם ללא עזרה מן הבית). לכן מעורבות הורים בבית הספר בגיל ההתבגרות תהא אפקטיבית לאחר שיבינו הלומדים את חשיבותה וידרשוה.
המעורבות האפקטיבית של ההורה אומרת שאם ברצונך לגרום לילדך לפעול בהצלחה למען השגת מטרה מסוימת, צריך הילד להרגיש שהוא חלק מעולמך ולא בכפייה. הכפייתיות נולדת היכן שאתה רוצה ללמד בכוח דבר שאינך חש אהבה אליו ואינו חלק מעולמך. זהו דבר חיצוני שאתה רוצה להעבירו הלאה באופן חיצוני, ובמקרה כזה הוא גם נשאר חיצוני לילד. תלמידים "תת משיגים" הם תלמידים שאינם עובדים בהתאם לכישרון וליכולת הטמונים בהם. הסיבה לכך היא שאין הם מונעים לעשייה; במילים אחרות, חוסר הנעה מוליך ל"תת הישגיות", ולכן הם גם לא ייאבקו שקולם יישמע.
גיל ההתבגרות ידוע כגיל של מרד נגד סמכות ומוסכמות, כחלק מתהליך נוסף של התנתקות לקראת שלב מתקדם בעצמאות, ויש להתייחס אליו בסובלנות כתופעה אופיינית. כאשר מקשיבים בדריכות לבן-העשרה ועונים בלשון אוהדת, זוכים בתשומת ליבו. כשמביעים בבהירות עבורו את שאמר במעורפל, זוכים באהבתו. על ההורים לדבר עם המתבגר בכנות, כאשר דבריהם תואמים לרגשותיהם.
חשוב שייבנה אמון בסיסי בין בן-העשרה לבין הוריו; על ההורים לקבל את ילדם גם אם כרגע הם מאוכזבים וכאובים, ולהאמין כי הכישלון בהווה חלק מהתהליך. כאשר ההורים מבינים את בן-העשרה באמת, הם יכולים לאפשר לו לשכנע אותם מדי פעם בצדקתו ולתת למתבגר על ידי כך תחושה שהוריו קיבלו אותו כבוגר.
לצד ההבנה והרגישות כלפי המתבגר, חשוב לא להירתע מלהתעמת, להביע רגשות ולהמשיך את הדיאלוג, גם אם הוא כואב. הילדים והמתבגרים אינם רוצים הורים – חברים, אלא הורים מקשיבים ומכוונים, הם לא רוצים רק הורים אוהבים, אלא הם רוצים גם הורים יודעים. סמכות ההורים נתפסת בקולם של הלומדים כיסוד של ידע והקשבה, ומכאן נובע כוחם של ההורים.
כדי להוביל את החינוך קדימה ולמנוע הרעה נוספת בקרב בני הנוער, חייבת להיטמע ההבנה בקרב מנהלי בתי הספר ומוריו לעבוד יחד עם ההורים ולא לשכוח לשתף גם את קול התלמידים כי הם מוקד העניין: ילדים מסוגלים לגלות בקלות כוונות, ולצמוח ולהצליח כאשר יש להם יחסי גומלין מלאי עניין. כאשר אנחנו נוכחים בהוויית המציאות ולא רק הפיזית, ילינו יוצרים אתנו קשרים רגשיים שבתוכם הם מפתחים תחושה עמוקה לגבי עצמם ומחויבות לסביבתם.
התכנית "עוז לתמורה" מהווה הזדמנות לשנות את דפוסי המערכת החינוכית המתוכננת לשרת את הלומדים, אך אין היא מקשיבה די הצורך לקולותיהם. יש להקשיב ל"קול הדומם", לתת לו ביטוי ולהגביר מודעות כלפיו, וזאת מתוך אמונה כי הקשבה והיענות לקולם של תלמידי בית הספר הוא צעד חשוב בהתפתחותם כבני אדם וכשותפים אוטונומיים האחראים בבית הספר.