הייתי בלחץ – מנגנוני הגנה של המוח האנושי ושימושם בהוראה

מאת: קובי גוטרמן
מילות מפתח: חוויות כישלון חקר המוח חקרי מקרה מצבי לחץ ניתוח אירוע ניתוח מצבי למידה תהליכי למידה תהליכים קוגנטיביים תלמידים

מקור: מכללת סמינר הקיבוצים

במאמר מתאר ד"ר גוטרמן מקרה של יובל, תלמיד הלומד אנגלית בביה"ס יסודי ומתמודד עם מצב עקה פתאומי כתוצאה מדרישה שהפנתה המורה לאנגלית ליובל לעיני כל הכיתה. 
מה שקרה במוחו של יובל, ייצור עודף של קורטיזול, מפריע לפעולתם של הנוירוטרנסמיטורים במוח. לפיכך, אפילו עם זיכרון כלשהו קוּבַע כיאות בעבר, למעשה  הגישה אליו נחסמה. הדבר דומה לרשת תקשורת או רשת חשמל הקורסת בסערה. תאי המוח אינם יכולים לתקשר זה עם זה והחשיבה משתבשת.
נוכחות הקורטיזול אצל יובל עלתה כתוצאה מהחרדה הזמנית שנבעה מקריאת המורה: "בוא הנה!", וזאת כאשר יובל לא היה מוכן ו'נתפס' בקלקלתו. כתוצאה מחרדה זמנית זו עלתה רמת הקורטיזול במוחו. רמת קורטיזול מוגברת זו חסמה את הגישה לזיכרונות קיימים ויובל 'נכשל' באיות המילה.

הסבר קצר וממצה זה הוא הנדרש למורים ולמתכשרים להוראה. החשיבות בהבנת התהליכים אינה בהבנה הביולוגית-כימית העומדת מאחורי התהליכים שלעיל, אלא בידיעה כי הם מתקיימים בכל מצב בו המוח נחשף למידע מאיים. באלפי שנות התפתחות המין האנושי מוח האדם לא למד להבחין בין איומים פיזיים על חיינו לבין איומים רגשיים, קוגנטיביים - אקדמיים או סביבתיים. איום הוא איום הוא איום, ומכאן התנהגותנו כמורים מכתיבה את התנהגותם של התלמידים. יצירת הקורטיזול היא תגובה אוטומטית בכל סוג של איום והיא מעכבת למידה. הדרך בה אנו פונים לתלמיד, שפת הגוף שלנו וכל סוג של אמירה בעל אופי נגטיבי, ציני, או סרקסטי, גערה או איום, מפעילים את מערכת ההגנה של המוח.
לא בכל מצב נוכל כמבוגרים למנוע את השתתפותנו הפעילה ביצירת מצבי לחץ אצל התלמידים. לעיתים גם אנו חשים מאוימים ומגיבים בהתאם. אולם הידיעה על פעולתו של מנגנון זה נותנת בידינו הן את התבונה לנהוג אחרת והן את ההבנה והידיעה, כי תלמיד שמוחו "נשטף" קורטיזול לא יוכל ללמוד ולזכור מידע חדש עד שמוחו יגיע לאיזון כימי.
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya