הוראת חשיבה ביקורתית בעידן של תמימות דיגיטלית
ההיקף העצום, ההימצאות בכל מקום והאמינות המפוקפקת של המידע הנגיש למרבית אוכלוסיית העולם דורש מכל אחד מאתנו להפוך לסוג של מומחה כדי להבין מתי מטעים או משקרים לנו.
יתכן, לרוע המזל עבור עתיד החיים המקוונים, שמעט מורים או הורים מעניקים לאנשים צעירים את הכישורים המועילים תמיד אך כעת מהותיים של כיצד להטיל ספק, לחקור, לנתח ולשפוט את אותו הקישור שזה עתה קיבלו בדואר אלקטרוני או את הטענה העובדתית שזה עתה מצאו דרך מנוע חיפוש.
הווארד ריינגולד (Howard Rheingold) כותב אודות מדיה דיגיטלית קרוב ל-30 שנה, ובמרוצת הזמן, הוא נשאל שוב ושוב על ידי קוראים, מבקרים, אנשי-אקדמיה והוא עצמו: "האם למחשבים אישיים אלו, רשתות דיגיטליות, אתרים עם מידע לא מסונן ומגנטים ניידים של תשומת לב יש יותר תועלת מנזק – כאינדיבידואלים, משפחות, קהילות וחברות?" הוא מציין כי הגיע לאמונה שהתשובה היא ש"זה תלוי בכמה אנשים יודעים להשתמש בטכנולוגיות אלו לתועלת שלהם ולתועלת ציבורית".
ריינגולד מסיק ששני מרכיבי האוריינות הראשונים שהיה מלמד אדם הנכנס לעולם המדיה החברתית הם: תשומת לב (attention) ו"חשיפת שטויות" (“crap detection”).