הוראה וחינוך באמצעות אמנות
איתן, יוסי. "הוראה וחינוך באמצעות אמנות", הד החינוך, גיליון 05, אפריל 2012, עמודים 60-61.
כאשר מדובר על חינוך ואמנויות מתכוונים בדרך כלל להוראה וללמידה של האמנויות – מוזיקה, ציור, משחק וכו’ – ומבקשים לייחד להן מקום בליבה של תכנית הלימודים.
בקשה זו מוצדקת במיוחד בתכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים, שבה מיומנויות היסוד – קריאה, כתיבה, חשבון – דחקו את האמנויות למסגרת של העשרה או חוגי בחירה.
אבל במאמר זה, מבקש המחבר להציג גישה אחרת לשילוב האמנויות בתכנית הלימודים – גישה הקוראת לשילוב אמנויות בהוראה ובלמידה של כל המקצועות.
לפי גישה זו, נוסף על הצורך להיאבק על מקום במרחב המוגבל של תכנית הלימודים יש לנסות “לכבוש אותה מבפנים" – להשתמש באמנויות בכל אותם המקצועות שדחקו את הוראת האמנויות.
מאחר ובעוד שלמורים אין בחירה רבה בנוגע למקצועות שעליהם ללמד, יש להם בחירה בנוגע לשיטת ההוראה שהם מאמצים והם רשאים לבחור בשיטה יצירתית יותר.
המחבר נותן מספר דוגמאות המראות איך אפשר לשלב את אמנות הדרמה בהוראת המקצועות השונים בבית הספר היסודי.
לדוגמא: שיעור מדעים בכיתה ה’.
הנושא: תכונות חומרים מתוך הפרק “חומרים ואנרגיה" בתכנית הלימודים.
המשימה: לעבור דרך בצורה הממחישה חומר או מצב צבירה מסוים.
כל תלמיד בוחר כרטיס שעליו כתוב שם של חומר או מצב צבירה ומגלם אותו תוך כדי תנועה לאורך הציר בכיתה.
שאר התלמידים מנסים לגלות מהו החומר.
לאחר מכן, פונה המחבר לשילוב מורכב יותר של אמנויות בלמידה. שילוב שמערער על השליטה הבלעדית של מיומנויות השפה בשיעורים.
במונח מיומנויות שפה – האזנה ודיבור, קריאה וכתיבה – המחבר מתכוון למודל הבנוי על המשגה, המללה (שיום) ואוריינות. לפי מודל זה, הרכיבים היררכיים ואינטראקטיביים; נבנים זה על גבי זה במהלך התפתחות הילד ומזינים זה את זה.
רוב תהליכי ההוראה והלמידה בבית הספר היסודי (וגם בהמשך) בנויים על אוריינות – אוריינות בדיבור ובעיקר בכתיבה.
הטענה הנטענת כאן היא שללא הוראה הממוקדת בטיפוח שני השלבים הקודמים של המשגה והמללה, יכולתם של התלמידים ללמוד ולהבין באמצעות השלב השלישי – אוריינות – תיפגע.
דבר זה נכון במיוחד לילדים ממשפחות מוחלשות שיש להם חסך באוצר מילים ומושגים.
בנקודה קריטית זו הוראה משלבת אמנויות יעילה במיוחד.
כאשר, לדוגמה, אנחנו בוחנים את צמדי הניגודים חזק־חלש; גבוה־נמוך; מהר־לאט; קצר־ארוך, אנו רואים מיד את המושגים הקוטביים בעולם הפיזי ואף בעולם הסמלי.
אנו מגלים, למשל, שמושגים אלה הם מושגי יסוד במוזיקה ובגרסאות שונות גם בתנועה ובמחול, בקולנוע ובווידאו, במיצג ובמיצב, בציור ובפיסול.
כלומר, ילדים יכולים להתנסות בהם ולחוות אותם באמצעות האזנה, צפייה או יצירה בתחומי האמנות השונים; להעמיק את ההפנמה ולהרחיב את היישום שלהם.
באמצעות פעילות אמנותית, מושגים מופשטים זוכים להמחשה, למובן ולמשמעות.
הרעיון הוא אפוא לתת לילדים להתנסות במושגים מופשטים באמצעות החושים, הגוף, המרחב והזמן, המצאה ויצירה.
התנסות באמצעות אמנות מאפשרת זאת ופותחת ערוצים חדשים ללמידה ולהבנה.
נוסף על שילוב האמנויות בהוראת המקצועות השונים יש לשלב אותן בחינוך הערכי, החברתי והתרבותי.
האמנויות מטבען עוסקות בהתבוננות, פרשנות ונקיטת עמדה כלפי תופעות ותהליכים בעולם; הן מפגישות בין נקודות מבט ותרבויות; הן מזמינות חשיפה של הנחות יסוד, דעות קדומות ונטיות מוסריות ומאפשרות שיחה פתוחה ועשירה.
במקום לדבר על “חינוך לערכים", להטיף ולהוכיח, יש לאפשר לילדים לחוות אמנות ולהתנסות בה; החינוך לערכים כלול.
יוסי איתן, אמנם עבר זמן רב מאז כתבת את המאמר אבל אני כל כך מסכימה עם כל מילה. אני חושבת שהלמידה באמצעות חומרים ואומנויות היא רב תחומית וצריכה להיות חלק בלתי נפרד מכל תחום שנלמד בבית הספר. אני מאמינה שכולנו נולדנו יוצרים וממציאים וסקרנים וחוקרים והיצירתיות היא טבענו האמיתי…לכן כל נושא שנלמד אם נשלב בו יצירה ואומנות וחומרים… נתחבר אליו ביתר קלות והלמידה תהיה משמעותית עבורנו.