הוראה דורשת הבשלה לאורך שנים ( הוויכוח על הסבת מורים בישראל).

"הוראה דורשת הבשלה לאורך שנים", הד החינוך, אוקטובר 2011 , כרך פ"ו , גיליון מס' 01, עמ' 106-107

הוויכוח על הסבת מורים בישראל

תכניות ההסבה להוראה מעוררות לא מעט ביקורת. יש מי שטוען שיש להן יותר חסרונות מיתרונות. "מקורו של הסיפור הזה באג'נדה כלכלית־חברתית ימנית שהוכחה כלא מוצלחת", אומר ד"ר נרי הורוביץ, יו"ר ארגון "אגורא מדיניות" ויועץ למשרד החינוך במגוון תחומים.

ממשל בוש, לדבריו, היה חשדן כלפי המורים בארצות הברית – שהיו מאוגדים מדי לטעמו – והקים תכניות הסבה כגון Teach for America, שהיוו השראה לתכניות הסבה אחרות בעולם, למשל Teach First באנגליה, ומאוחר יותר גם בישראל.

אחת הבעיות העיקריות עם התכניות הללו, לשיטתו של הורוביץ, טמונה בהנחות היסוד שלהן על מקצוע ההוראה: "יש כאן הנחה שמדובר במקצוע אינטואיטיבי", הוא אומר, "אבל זה לא נכון. הוראה היא פרופסיה מורכבת, הדורשת הבשלה אטית שאורכת שנים. חלק מההבשלה מוסווית ומתרחשת בתהליך הבחירה בהוראה כמקצוע, תהליך שעובר על מי שרואה בזה בחירה מקצועית בתחילת חייו. אדם כזה שואל על המקצוע, מתייעץ, מתלבט. מי שעושה הסבה להוראה לא עובר את כל זה. בנוסף אין שום דרך לדעת מראש מי יהיה מורה טוב ומי לא. מדובר במקצוע שנלמד עם התפקיד, מה שנקרא on the job training". בדברים אלה מכוון הורוביץ ביקורת נגד המשקל היחסי הרב שמקנים בתכניות ההסבה המיוחדות לשלב המיונים.

"ככל שהמיונים מוקפדים יותר, מה טוב", טוענת שלומית עמיחי, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך והיום יו"ר "חותם", תכנית של אוניברסיטת חיפה בשיתוף מכללת בית ברל להכשרת אקדמאים מצטיינים להוראה. "מלבד העובדה שמיון מוקפד מאפשר לנו לבחור רק את המתאימים ביותר, זה גם מוסיף יוקרה למקצוע".

מתוך 1,400 מועמדים ל"חותם" רק תשעים עברו את כל שלושת שלבי המיון, הכוללים רף ציונים גבוה, שאלון עמדות מורכב ויום מיונים של שמונה תחנות וראיונות אישיים. בכל אחד מהשלבים הראשונים מסוננים שליש מהמועמדים. את השלב האחרון עוברים רק מי שנמצאו מתאימים לתכנית.

לדעת הורוביץ, דווקא היוקרה הזאת יוצרת בעיה נוספת: "יש כאן אמירה שהאליטות יקדישו פרק קצר מחייהן לטובת הציבור, בכך שאקדמאים מצטיינים יואילו בטובם להיות מורים לכמה שנים. התכניות הללו משדרות למורים ולחברה בכלל מסר קשה מאוד. אומרים להם: אתם גרועים ואנחנו נחליף אתכם. אבל לנהל כיתה זה מקצוע וכמו מקצועות אחרים אין קיצורי דרך. יעלה על הדעת שבגלל שיש למישהו דוקטורט בעבודה סוציאלית, למשל, או ניסיון חיים כלשהו – יקצרו בשבילו את ההכשרה אם הוא יבקש להיות רופא? הוראה זה מקצוע לכל דבר ועניין, אם לא לחיים שלמים אז לחצי חיים לפחות. אם הוראה זה לא מקצוע, אז אוי ואבוי לנו".

עמיחי: "המסלולים האלה אינם עומדים בניגוד למסלולים הרגילים. מדובר באנשים שיודעים שהם יכולים לעשות דברים אחרים אבל בוחרים בכל זאת להיות מורים. יש להם תחושת מסוגלות גבוהה והרבה רצון".

על "חותם" היא אומרת שמדובר בתכנית שמגייסת בדרך כלל אנשים בקריירה הראשונה, ובכל מקרה מסלול ההכשרה בתכנית הוא מסלול הכשרה מלא להוראה: "זה לא אינסטנט. נכון שלוקחים בחשבון ניסיון חיים של אנשים ודברים כמו למידה קודמת, רקע בעבודה או עם משפחה, אבל כך עושים גם בתחומים אחרים, בהיי־טק למשל. זה לא 'טבולה ראסה' וקדימה, בואו להיות מורים. אם מקפידים על מיון נכון ולא לוקחים את כל מי שרוצה, זה עובד".

התכנית Teach for America שימשה ל"חותם" השראה. אבל בעוד שמבחינת עמיחי מדובר במודל ראוי, שמיושם כיום בכ־24 מדינות ברחבי העולם, מבחינת הורוביץ מדובר במודל גרוע, והוא מבקש להפנות את תשומת הלב לכישלונותיה המתועדים היטב של התכנית בשיח על החינוך בארצות הברית. בין השאר מדובר שם על קשיי קליטה של בוגרי התכנית בבתי הספר, מתחים שנוצרו בחדרי מורים בעקבות כניסתם וחוסר ההשפעה שלהם על רמת הלימודים בכיתות שבהן לימדו.

עמיחי: "עוד כמנכ"לית משרד החינוך, כשביקשנו להסב אנשים להוראה מתחום ההיי־טק, זיהיתי מתח אפשרי בחדר המורים בשל ההבדלים הגדולים בתגמול בין המורים הוותיקים לבין החדשים. לכן התעקשתי שבוגרי 'חותם' יקבלו שכר כמו כל מורה אחר. בכלל, רוב ההטבות שהם מקבלים ניתנות ממילא למורים, רק בשלב אחר בקריירה".

עמיחי מתכוונת למלגות שניתנות לבוגרי התכנית המעוניינים להמשיך לתואר שני. מלגות אלה זמינות גם למורים – אם הם בוחרים להתקדם באקדמיה – אבל רק לאחר שלוש שנות הוראה. רכיבים נוספים בתכנית שאמורים לפתור את הבעיות הללו הם הקפדה שלכל בית ספר שקולט את בוגרי התכנית יישלחו לא פחות משלושה בוגרים ושבמהלך שנת ההוראה הראשונה יוצמד להם מנחה (בשכר) מתוך חדר המורים של בית הספר.

עוד הבדל מהותי בין המודל האמריקני לישראלי טמון בכמות היחסית של בוגרי התכנית. בעוד שבארצות הברית מדובר על עשרות אלפים שהיו אמורים להחליף שיעור נכבד מכוח העבודה בהוראה (מטרה שנכשלה עקב הנשירה הגבוהה של בוגרי התכנית), עמיחי מדברת על יעד של לא יותר מ־400 בוגרי "חותם" בזמן נתון. "צריך לשמור על סדר גודל כזה ולא להפוך את זה למשהו גדול מדי", היא אומרת. "זה לא מתאים לכל אחד, ובטח לא יכול להחליף את המסלולים הרגילים. אבל יש תרומה גדולה למערכת, בין השאר גם למיתוג ההוראה, שאנשים בעלי יכולת מוכחת מצהירים בגאווה 'בחרנו להיות מורים'".