ההפרטה בהשכלה הגבוהה והשלכותיה על הרכב הסטודנטים: מי מצטרף לתכניות החוץ־תקציביות לתואר השני באוניברסיטה ומדוע?

יוגב, א', ליבנה, ע' ומקדוסי, ע' (2015). ההפרטה בהשכלה הגבוהה והשלכותיה על הרכב הסטודנטים: מי מצטרף לתוכניות החוץ-תקציביות לתואר השני באוניברסיטה ומדוע? מגמות, נ(1), 286-258.

בשנים האחרונות חלה עלייה במספר התוכניות החוץ-תקציביות לתואר שני כחלק מתהליך ההפרטה במערכת ההשכלה הגבוהה, שעניינה מכירה של שירותים אוניברסיטאיים לגורמים, המממנים את האוניברסיטאות באופן פרטי. במדינת ישראל, הקמתן של תוכניות חוץ-תקציביות נראית בעיקר באוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן (16 ו-9 תוכניות בהתאמה בהשוואה ל-4 תוכניות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן גוריון ו-2 באוניברסיטת חיפה), זאת בשל הביקוש הרב לתואר שני במרכז הארץ והמצוקה העיקרית שנראתה באוניברסיטת תל-אביב בשנים האחרונות.

תהליך זה צמח עקב צמצום התמיכה הציבורית באוניברסיטאות והצורך לאתר מקורות מימון אחרים לתקציב השוטף (הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, 2007) והוא חלק ממגמה רחבה המכונה "קפיטליזם אקדמי" (Slaughter & Rhoades, 2004), המתייחסת למכלול התנהגויות שוקיות של האוניברסיטאות תחת תפיסה כלכלית ניאו-ליברלית. תפיסה זו מטילה אחריות ראשונית להתנהלות השוקית של האוניברסיטאות על הממשלות (בשל הקיצוצים). תוכניות אלה מיועדות למנהלים מועסקים, שלא פנויים לכתיבת תזה וללימודים מלאים. הן מעסיקות שיעור גבוה יחסית של מורים מן-החוץ. הסטודנטים משלמים שכר לימוד גבוה ולא מסובסד ונהנים מתקופת לימודים קצרה (לרוב, שנה אחת) ומהתאמה של מבנה הלימודים לעבודתם (לרוב, יומיים בשבוע מהם יום אחד שאינו יום עבודה). הן נוסדו גם בשל ההוצאה הנמוכה הקשורה אליהן וגם בהיותן כוח משיכה רב יותר מתוכניות קלאסיות להשכלה גבוהה של מבוגרים.

הביקורת העיקרית כנגד תוכניות אלה גורסת, שהאוניברסיטאות איבדו בהדרגה את תפקידן המסורתי והן מתנהלות בהתבסס על תחרות עסקית בעולם, שבו הידע הופך לסוג של סחורה. כן נטען, כי יש לתוכניות אלה השלכה ערכית לעניין אי-השוויון החברתי בכל הקשור לנגישות להשכלה הגבוהה, הבאה לידי ביטוי בשכר לימוד גבוה, שמאפיין תוכניות אלה ובמיעוט מלגות על רקע חברתי-כלכלי ובמעבר למימון בדרך של הלוואות. ביקורת נוספת קשורה לאובדן הלגיטימציה של האוניברסיטאות כמגנות על המסורת הדמוקרטית וכלוחמות למען זכויות המיעוטים ובאופן כללי למעבר מאחריות חברתית לשירות העילית החברתית.

בנוסף, מושמעת ביקורת על האופן שבו מקודמות ופועלות תוכניות אלה. כך, נטען, שאלה נעשות, לעתים, בניגוד לעמדת חברי סגל ההוראה תוך שהן מונעות מהעלאת הרווחיות וכדאיות השימור שלהן במקביל לצמצום ההוראה הרגילה במסגרתן נוכח בעיות תקציביות. תוכניות אלה יוצרות תמריץ להידמות לארגונים הכלכליים הפועלים בסביבת האוניברסיטה ולהפוך לאוניברסיטאות יזמיות במובן הכלכלי מעבר להגיון אקדמי ברור. כן מובע החשש, שתוכניות כאלה עלולות לפגוע באנשי הסגל, בתוכני הלימוד ובמשימתן העיקרית של האוניברסיטאות. זאת ועוד, התוכניות עושות שימוש בתשתיות, שהוקמו בסיוע מקורות ציבוריים ונעזרות בסגל המוסד האוניברסיטאי הנהנה מתשלום נוסף. מכאן, למשל, שהוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בראשות בייגה שוחט המליצה, בדוח שפרסמה בשנת 2007, כי יש לצמצם תוכניות אלה ככל שניתן. לגישת הוועדה, מסלולי לימודים לתואר מקוצרים אלה עלולים לפגוע במצוינות האוניברסיטאות ובמאמצי המחקר של הסגל המעורב בהן (הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, 2007).

לעומת זאת, הספרות התומכת בתהליכי ההפרטה השונים במערכת ההשכלה הגבוהה היא מעטה ומרביתה התפרסמה בעשר השנים האחרונות. הטענות המושמעות בה רואות בהפרטה אמצעי לקבלת אוטונומיה רבה ולגמישות ניהולית, שלא התאפשרו קודם לה. חלק גדול מהכתיבה בעד התוכניות הללו נעשית על-ידי ראשי אוניברסיטאות בעבר, שמצדדים בתהליך ההפרטה בהשכלה הגבוהה ורואים בה פתרון הגיוני ומיטבי בהינתן הירידה הבלתי נמנעת במשאבים ציבוריים (Morphew & Eckel, 2009). תהליכי ההפרטה נתמכים גם בצורך ליצור "שליחות" חדשה עבור האוניברסיטאות המחברת ביניהן לבין הקהילה הארצית והמקומית. כן הם מוצדקים מהטעם המנהלי, הואיל ועל האוניברסיטאות להידמות ככל שניתן לסביבתן, שמרובה בארגונים בעלי אופי כלכלי נושא רווח (Duderstadt & Womack, 2003).

המחברים מדגישים, כי עיקר הביקורות כנגד התוכניות החוץ-תקציביות הן אידיאולוגיות ולא מבוססות בהכרח על בחינה אמפירית. המחקר, המתואר במאמר זה, מבקש לבחון בצורה זהירה את ההשלכות שיש לתהליכי הפרטת ההוראה באוניברסיטה ציבורית אחת בישראל, אוניברסיטת תל-אביב, שבה נפתחו בחמש השנים שלפני ביצוע המחקר 16 תוכניות חוץ-תקציביות, ומספרן מאז הולך וגדל. משך הלימודים בתוכניות אלה הוא שלושה סמסטרים (כולל סמסטר קיץ) במשך יומיים בשבוע. שכר הלימוד הינו למעלה מכפול בהשוואה לשכר הלימוד המסובסד והתוכנית אינה כוללת כתיבת תיזה. היקף הרווחים של האוניברסיטה מתוכניות אלה מגיע לכ-50 מיליון שקלים מדי שנה. תוכניות אלה אינן דומות לתוכניות פנים-תקציביות מבחינת דרישות התוכניות, הקורסים והמרצים שמלמדים בהם (יוגב, 2010). מחקר חלוץ זה בארץ ובמדינות מערביות אחרות מתמקד בסטודנטים הלומדים בתוכניות החוץ-תקציביות, בוחן את מאפייניהם, את מניעיהם ללימודים ועמדותיהם ומשווה בינם לבין עמיתיהם בתוכניות הפנים-תקציביות.

המחקר מבקש להשיב על שלוש שאלות. האחת, האם יש הבדל בהרכב החברתי, הלימודי והתעסוקתי בין הסטודנטים לתואר השני בתוכניות החוץ-תקציביות לעומת הסטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות? מקובל לחשוב, כי סטודנטים בהשכלה הגבוהה הפרטית מתאפיינים ברקע כלכלי מבוסס יחסית אך גם נבדלים מהסטודנטים האחרים מבחינת מין, גיל, השכלה קודמת ומעמד תעסוקתי ובמניעים ללימודים גבוהים (Schuetze & Slowey, 2002). מחקר קודם (Ayalon & Menahem, 2010), שהתמקד רק בסטודנטים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב ושבדק רק את מאפייניהם מצא, שסטודנטים בתוכניות חוץ-תקציביות באים מרקע חלש יותר מהסטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות. עם זאת, מרבית התוכניות משווקות כמיועדות לקבוצה של בעלי תפקידים ניהוליים – עניין המרמז על פנייה לקהל יעד הומוגני של קבוצות חזקות בחברה.

השאלה השנייה, שהמחקר מבקש להשיב עליה, היא האם יש הבדל במניעים ללימודים לתואר שני בין הסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות בהשוואה לסטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות? ההנחה המקובלת היא, שמי שפונה לתוכניות החוץ-תקציביות עושה זאת מתוך שיקולים שקשורים בקריירה המקצועית תוך התייחסות תועלתנית ומעשית והם רואים בלימודים אמצעי לקידום בשוק העבודה (Levine, 2001). עם זאת, יתכנו גם מניעים נוספים מעבר לקידום מקצועי להשתתפות בתוכניות חוץ-תקציביות כמו למשל התמודדות עם תרבות דיגיטלית באמצעות שימוש בכלים פילוסופיים מקצועיים - מטרה המוגדרת במערכת השיווקית של התכנית החוץ תקציבית בפילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל-אביב.

שאלה שלישית של המחקר היא האם יש הבדל בעמדות כלפי האוניברסיטה בין הסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות לבין הסטודנטים לתואר שני בתוכניות הפנים-תקציביות? מחד, ניתן לצפות, כי הסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות יתנגדו להפרטה באוניברסיטה ויתמכו בתפקידיה החברתיים מתוך הנחה, שתוכניות אלה צפויות לחזק את התמיכה באוניברסיטה הציבורית. מאידך, סטודנטים בתוכניות אלה עשויים להצטרף לעמדת הציבור הרחב, שמבטא את סלידתו מה"אליטיזם", המאפיין את האוניברסיטה הציבורית, וככל שהם גם מבוססים יותר, הרי שיש לשער שסטודנטים אלה טיפחו לעצמם תפיסות ניאו-ליברליות, שתומכות בהפרטה של ההשכלה הגבוהה.

המדגם במחקר כלל 432 סטודנטים בשבעה מתוך שמונה חוגים באוניברסיטת ת"א מתוכם 254 השתתפו בתוכניות החוץ-תקציביות (59%) ו-178 בתוכניות הפנים-תקציביות (41%) בהתאם לאישור שנתקבל מהמרכזים האקדמיים של התוכניות להעביר שאלון לסטודנטים במסגרת שיעור. לא נכללו במדגם תוכניות חוץ-תקציביות ותיקות כמו "מנהל עסקים למנהלים" ותוכניות שכוללות שיתוף פעולה עם מוסדות בחו"ל לדוגמה "משפט מסחרי" (בשיתוף עם אוניברסיטת ברקלי). לכל תכנית חוץ-תקציבית שנבחרה הותאמה תוכנית פנים-תקציבית שמקבילה לה. בכל הנוגע לתוכניות הפנים-תקציביות הקורסים, שבהם הועבר השאלון, הם אלה שניתנו בסמסטר א' בשנת תשס"ז, מהווים חלק מהשנה הראשונה בלימודי התואר השני, משמשים קורסי חובה או קורסים המהווים תנאי לקורסי המשך מתקדמים ושמספר הרשומים אליהם עולה על 30. הלכה למעשה, מירב הסטודנטים, שענו על השאלון, הגיעו מהחוגים למנהל ומנהיגות חינוכית, המזרח התיכון בן זמננו ומדיניות ציבורית. החוגים תקשורת פוליטית ומדעי המחשב כללו את מספר הסטודנטים הנמוך ביותר. בכמעט כל החוגים שנדגמו אחוז הסטודנטים שהשתתפו בתוכניות החוץ-תקציביות היה גבוה מזה שבתוכניות הפנים-תקציביות.

בטרם הועבר השאלון נערכו ראיונות מובנים למחצה עם שישה סטודנטים בתוכניות החוץ תקציביות, שמהם עלו המניעים ללימודים ובעקבותיהם נוספו פריטים לטיוטת השאלון. השאלון הועבר כמחקר חלוץ למדגם לא מייצג של סטודנטים בתכנית חוץ-תקציבית אחת ובתכנית פנים-תקציבית אחת. מחקר חלוץ זה העלה, שהסטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות בעלי ידע מועט על הנעשה בתוכניות החוץ-תקציביות. לצורך זה, השאלון הסופי כלל הסבר על תוכניות חוץ-תקציביות והמושגים שבו הותאמו עבור שני סוגי השאלונים.

בשלב הראשון נבדקו ההבדלים במאפיינים החברתיים, הלימודיים והתעסוקתיים של הסטודנטים בכל אחת מהתוכניות ובהמשך נבחנה השפעת מאפיינים אלה על סיכויי הסטודנטים ללמוד בתוכניות. שאלון המניעים ללימודים כלל 13 פריטים, שאותם הסטודנטים נתבקשו לדרג. פריטים אלה נחלקו למניעים חברתיים-נורמטיביים למשל "הנורמה היא ללמוד לתואר שני", "לזכות בסטטוס ומעמד בחברה", למניעים תעסוקתיים כמו "לשפר את סיכויי בשוק העבודה" ולמניעים של פיתוח אישי כגון "להרחיב את אופקיי ולהתפתח", "להתנסות בעבודה מחקרית".

שאלון עמדות הסטודנטים כלפי האוניברסיטה כלל 23 פריטים, שאותם נתבקשו הסטודנטים לדרג לפי מידת הזדהותם. פריטים אלה התייחסו לעמדות כלפי פגיעת התוכניות החוץ-תקציביות באוניברסיטאות כגון "המצוינות האקדמית באוניברסיטאות עשויה להיפגע בשל פתיחת התוכניות החוץ-תקציביות", "התוכניות החוץ-תקציביות הן ביטוי למסחור האוניברסיטאות", לעמדות כלפי תמיכה בהפרטת האוניברסיטאות כמו "אני תומך בהפרטת האוניברסיטאות", "על האוניברסיטאות לאמץ דפוסי פעולה מן העולם העסקי למטרת ייעול כלכלי" ולעמדות כלפי תמיכה בתפקיד החברתי של האוניברסיטאות למשל "תפקיד האוניברסיטאות הוא שמירה על הדמוקרטיה", "אחת המטרות החשובות של האוניברסיטאות היא קידום שיוויון חברתי".

בחינת ההבדלים במאפיינים הסטודנטים בשתי התוכניות מעלה, שאלה שלומדים בתוכניות החוץ-תקציביות נוטים להיות גברים, לא חילוניים, מבוגרים, שאינם תושבי תל-אביב וגוש דן, ושהשכלת הוריהם אינה אקדמית. מניתוח רב משתני עולה גם, שהסטודנטים שלומדים בתוכניות החוץ-תקציביות הם מבוגרים יותר, מתקשים לשלב בין לימודים מתקדמים במסגרת פנים-תקציבית לבין ניהול חיי משפחה ופיתוח קריירה. השפעת רמת הדתיות על הבחירה ללמוד בתוכניות החוץ-תקציביות אינה עקיפה של המאפיינים החברתיים והתעסוקתיים של הסטודנטים. למרות זאת ועל אף השיעור הגבוה יותר של ערבים ומזרחיים, שלומדים בתוכניות אלה, הבדלי הלאום והמוצא העדתי של הסטודנטים בשתי התוכניות לא נמצאו מובהקים. ממצאי המחקר אינם מאפשרים לשלול את הטענה שהתוכניות החוץ-תקציביות מושכות אליהן סטודנטים שבעבר היו לומדים בתוכניות הפנים-תקציביות המקבילות, אף שטענה זו עשויה הייתה להסביר חלק מההבדלים במאפיינים החברתיים של הסטודנטים. נמצא, עם זאת, שתוכניות חוץ-תקציביות מגבירות את נגישותם של סטודנטים מקבוצות שונות ואף חלשות מבחינות מסוימות ללימודי התואר השני בהשוואה לאלה שלומדים בתוכניות הפנים-תקציביות.

באשר למאפיינים הלימודיים של הסטודנטים בשתי התוכניות, נמצא, שהסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות נוטים ללמוד במכללות במהלך התואר הראשון, להפסיק ללמוד למשך תקופה של יותר משלוש שנים עד התואר השני (אף שההבדל בין הסטודנטים אינו מובהק וקשור כנראה לפער הגילאים בין הסטודנטים בשתי התוכניות) וללמוד בו תחום שונה מזה שלמדו בתואר הראשון. הבדלים אלה אינם תוצאה של הבדלים בחוגי הלימוד, הואיל והחוגים זהים עבור הסטודנטים בשתי התוכניות.

בכל הנוגע למאפיינים התעסוקתיים, עולה, שהיוקרה התעסוקתית ורמת ההכנסה של הסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות גבוהות יותר, ושיעור גבוה יותר מהם אחראים על שלושה אנשים או יותר במסגרת עבודתם. לסטודנטים אלה יתרון מבחינה תעסוקתית על הסטודנטים שבתוכניות הפנים-תקציביות המקבילות.

המחקר עוד מעלה, שקיים דמיון בין הסטודנטים בכל אחת מהתוכניות בנוגע למניע החברתי-נורמטיבי, במניע התעסוקתי ובמניע של פיתוח אישי להמשיך בלימודיהם. כך, ההבדלים בין ממוצעי מניעים אלה לא נמצאו מובהקים. גם כאשר מפקחים על המאפיינים החברתיים, הלימודיים והתעסוקתיים ועל סוג התכנית וחוגי הלימוד של הסטודנטים לא נמצא הבדל בין הסטודנטים בתוכניות השונות במניע התעסוקתי ובמניע של פיתוח אישי, וזאת בניגוד לתפיסה המקובלת.

בכל הנוגע לעמדות הסטודנטים באשר להפרטה באוניברסיטאות, נמצאו הבדלים מובהקים ברוב עמדות אלה בין הסטודנטים בתוכניות. הסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות מביעים תמיכה בתהליך ההפרטה ולא סבורים שהתוכניות בהן הם לומדים מובילות לפגיעה באוניברסיטאות. סטודנטים אלה לא מזדהים עם תפקיד חברתי לאוניברסיטה. גם לאחר פיקוח המאפיינים החברתיים, הלימודיים והתעסוקתיים של הסטודנטים ועל סוג התוכנית וחוגי הלימודי נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בעמדות אלה, וזאת בניגוד לדמיון במניעיהם להמשיך בלימודים.

ממצאי המחקר תורמים לדיון על ההפרטה בהשכלה הגבוהה. בדומה למחקר קודם (Ayalon & Menahem, 2010) נמצא, איפוא, שאף שהסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות הם בעלי יתרון תעסוקתי בהשוואה לסטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות, הם גם שייכים לקבוצות שונות מבחינה חברתית ולימודית. סטודנטים אלה תואמים לפרופיל של מי שפונה למוסדות פרטיים של השכלה גבוהה (Pusser et al., 2005).

ההבדל במאפיינים הלימודיים של הסטודנטים בכל אחת מהתוכניות ניתנים להסבר באמצעות תהליך של ברירה עצמית. כך, יתכן שסטודנטים שלמדו במכללות עשויים למצוא דמיון בין הלימודים בהן לבין הלימודים בתוכניות החוץ-תקציביות, שמתאפיינות אף הן בלימודים אינטגרטיביים בכיתה אחת וביחס אישי יותר. לעומת זאת, סטודנטים שלמדו באוניברסיטה עשויים להעדיף להמשיך את לימודיהם במסגרות פנים-תקציביות. הסבר נוסף להבדל זה נעוץ בתוכניות עצמן. כך, יתכן, שהתוכניות הפנים-תקציביות מעריכות באופן לא שווה את התעודות, שהוענקו על-ידי מוסדות שונים ונוטות לקבל אליהן סטודנטים שהם בוגרי אוניברסיטאות ו/או סטודנטים שתחום לימודיהם בתואר הראשון ובתואר השני הוא זהה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדרישות לשיעורי השלמה החלות על סטודנטים שאינם כאלה. בנוסף, עולה מהמחקר דמיון במניעים להמשך הלימודים לתואר שני בין הסטודנטים בשתי התוכניות, וזאת בניגוד לסברה ולממצא במחקר אחר (Levine, 2001) כאילו השיקול העיקרי של הסטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות לפנות ללימודים הוא קידום מקצועי.

לדעת המחברים, ניתן להסיק מממצאי המחקר, שהתוכניות החוץ-תקציביות מיועדות לסטודנטים שלפני כן לא יכלו או התקשו לרכוש השכלה גבוהה מתקדמת, שיכול ונובע מקושי להתפנות ללימודים במסגרת פנים-תקציבית או ממחויבות מקיפה וארוכת טווח. תוכניות חוץ-תקציביות מאפשרות לסטודנטים שבהן להגשים את שאיפותיהם להמשך לימודים, בין שהן קשורות לקידום מקצועי ובין שלא. במובן זה, ייסודן של תוכניות אלה מהווה שירות ציבורי של האוניברסיטאות, שמרחיב את שיוויון ההזדמנויות בלימודי התואר השני. בהינתן היתרון הניכר בשוק העבודה של מי שבוגר אותן, נראית בתוכניות אלה תרומה חברתית חשובה. בהיות סטודנטים בתוכניות אלה מבוגרים יותר ולרוב בשלבים מתקדמים בקריירה המקצועית, תוכניות אלה מעמיקות את הקשר שבין האוניברסיטה לשוק העבודה. מכיוון שהבוגרים של תוכניות אלה מהווים כרבע ממקבלי התואר השני בשנה באוניברסיטת תל-אביב, יש לתוכניות אלה השפעה מצטברת על שוק העבודה ועל המנהלים הבכירים בשוק זה בפרט.

למרות היתרונות שבתוכניות החוץ-תקציביות, אלה מעלות שאלות כבדות משקל בנוגע להשפעתן על תפקידה המסורתי של האוניברסיטה הציבורית ודרכי פעולתה כיום. המחקר מראה, שהתוכניות החוץ-תקציביות מקבלות שיעור גבוה של סטודנטים שלא למד באוניברסיטה במהלך התואר הראשון, שהפסיק את לימודיו לזמן ארוך ושבחר להחליף את תחום הלימודים בתואר השני. נראה, כי סטודנטים אלה זקוקים למצע אקדמי רחב יותר ולתקופת לימודים ארוכה יותר.

המחברים מעלים שאלה בדבר התאמת התוכניות הפנים-תקציביות לצרכים של הקהילה המקומית והארצית תוך אימוץ חלק מתנאי הלימודים החוץ-תקציביים ובתוך כך לשמור באופן קפדני על איכותן האקדמית. בדרך זו, האוניברסיטאות יאפשרו לסטודנטים מקבוצות חברתיות שונות ללמוד בתוכניות הפנים-תקציביות וליהנות מהיתרונות של שתי תוכניות אלה ומשכר לימוד נמוך יותר. המחקר יכול אף לעורר את החשש לפיו סטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות עלולים להיפגע מדלדולה של הרשת החברתית שהם נחשפים אליה במהלך הלימודים, ככל שהדגש בתוכניות החוץ-תקציביות הוא שהן פונות למנהלים ולבכירים בשוק העבודה ומציעות ללומדים בהן יצירה של רשת חברתית מקצועית ומשמעותית.

כן עולה האפשרות של פגיעה אפשרית של התוכניות החוץ-תקציביות בסגל האקדמי הקבוע באוניברסיטאות. במחקר קודם נראה, שמרצים המלמדים בתוכניות אלה סבורים שהן הביאו להגדלה של היקף ההוראה (יוגב, ליבנה ומקדוסי, 2008). העומס הגדל על המרצים בעבודתם באוניברסיטה מביא לפגיעה ביכולתם לאזן בין חובות ההוראה הגדלות לבין עיסוקם העיקרי במחקר. הפעלת התוכנית החוץ-תקציבית בתקציב עצמאי עלולה אף לפגוע בסולידריות שבין חברי הסגל בכל הקשור למסגרת השכר.

המחקר מעלה שאלות חשובות, הנוגעות לעתיד מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל. תמיכתם של הסטודנטים הלומדים בתוכניות החוץ-תקציביות באופן מובהק יותר מסטודנטים בתוכניות הפנים-תקציביות בתהליכי ההפרטה של האוניברסיטאות ובמודל העסקי שלהן והסתייגותם מתפקידן החברתי משמשת קרקע פורייה להמשך הרחבתם של תהליכים אלה.

לטענת המחברים, התוכניות החוץ-תקציביות עשויות לגרום להיסט הידע הקלאסי הנלמד באוניברסיטה לכיוון של ידע "מעשי" או כזה שמבקש להיות כזה (Yogev, 2010). השלכותיו של תהליך זה הן שמהות הידע שנוצר באוניברסיטה משתנה בהתאם לביקוש בשוק, כאילו, בלשונו של עמיר (2000, עמ' 8) האוניברסיטה הינה סופרמרקט המתאים עצמו למאווי הלקוחות ומציע מגוון גדול יותר של מוצרים בעטיפה מושכת, שלא תמיד מעידה על איכות המוצר המוצע. אף שהתוכניות החוץ-תקציביות באוניברסיטה אינן פוגעות בתפקידה החברתי, הלכה למעשה, תקוות העבר של קברניטיה לגייס לטובתה את "המגזר האזרחי" הולכת ונכזבת בהינתן התמיכה של סטודנטים בתוכניות אלה בתהליכי ההפרטה של האוניברסיטה הציבורית. המחקר חושף את מורכבות הקפיטליזם האקדמי, ויש בו כדי להביא להכרה להשתנות האוניברסיטה כתהליך הנמצא, כפי הנראה, ללא דרך חזרה.

ביבליוגרפיה

הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. (2007). דו"ח הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל (דו"ח ועדת שוחט). אוחזר מתוך  http://che.org.il/wp-content/uploads/2012/04/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%97%D7%98-%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%99-2007.pdf

יוגב, א' (2010). הפרטה בהשכלה הגבוהה: תוכניות חוץ-תקציביות לתואר השני באוניברסיטות מחקר בישראל. בתוך א' איכילוב (עורכת). הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל (עמ' 110-91). תל אביב: רמות.

יוגב, א', ליבנה, ע' ומקדוסי, ע' (2008). מאוניברסיטה לעם לאוניברסיטה בע"מ: התכנית החוץ-תקציבית לתואר שני באוניברסיטת מחקר בישראל. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לחינוך והחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.

עמיר, ד' (2000). צרפתית, נגינה ו...כביסה. אקדמיה, 8-7, 11-7.

Ayalon, H., & Menahem, G. (2010). Non-profit mid-career programs as a second chance. Higher Education Policy, 23(4), 531-548.

Duderstadt, J.J., & Womack, F.W. (2003). Beyond the crossroads: The future of the public university in America. Baltimore, MD & London, England: The Johns Hopkins University Press.

Levine, A. (2001). Privatization in higher education. In M.L. Henry (Ed.), Privatizing education (pp. 133-148). Boulder, CT & Oxford, England: Westview.

Morphew, C.C., & Eckel, P.D. (2009). Privatizing the public university: Perspectives from across the academy. Baltimore, MD & London, England. The Johns Hopkins University Press.

Pusser, B., Gansneder, B.M., Gallaway, N., & Pope, N.S. (2005). Entrepreneurial activity in nonprofit institutions: A portrait of continuing education. New Directions for Higher Education, 129, 27-42.

Schuetze, H.G., & Slowey, M. (2002). Participation and exclusion: A comparative analysis of non-traditional students and lifelong learners in higher education. Higher Education, 4, 309-327.

Slaughter, S., & Rhoades, G. (2004). Academic capitalism and the new economy: Markets, state, and higher education. Baltimore, MD & London, England: The Johns Hopkins University Press.

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

ראו גם:

למידה מהצלחות של קורסים משַׁלבֵי עשייה באקדמיה בישראל