הבעיה עם שיעורי הבית

• בקרב עשרות מדינות שנבדקו לא נמצא קשר בין כמות שיעורי הבית הממוצעת לבין ההצלחה האקדמית של התלמידים
• במדינות רבות שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר (דנמרק, יפן, צ'כיה) המורים נתנו מעט שיעורי בית
• במדינות רבות שהגיעו להישגים נמוכים במבחנים (תאילנד, יוון, איראן) נתנו המורים הרבה שיעורי בית
• רבים משיעורי הבית הניתנים כיום אינם דורשים מהתלמידים יצירתיות, מקוריות או יוזמה
• שיעורי בית חסרי השראה פוגמים בהתלהבות הפנימית של הילדים ושוחקים את סקרנותם
• דוגמה מוצלחת לשיעורי בית היא מטלת שורשים שבה חוקרים התלמידים את תולדות משפחתם
• יש לקשר את השאלות לחיים, ליומיום, למה שבאמת רלוונטי ומסקרן את התלמידים. למשל: "האם יש חשמל שזורם כשהמנורה כבויה?" "איזו זכות אדם נפגעה בכתבה שראינו בטלוויזיה?"

דורון, א' (2019). להמציא מחדש: הורות וחינוך במאה ה-21. בן שמן: כתר

לקריאה נוספת

ההישגים המרשימים של בית הספר שוויתר על מבחנים ושיעורי בית

שיעורי בית. למי זה טוב?

ממצאי המחקר מוכיחים קשר חיובי חלש עד בלתי קיים בין שיעורי בית לבין הישגי התלמידים בגילאי בית הספר היסודי. הקשר החיובי מתחזק במידה מסוימת ככל שמתקדמים התלמידים בגיל (Baker and LeTendre 2005). ב-2007 פרסם אלפי קון את ספרו "מיתוס שיעורי הבית" ושם שאל: "מדוע אנו ממשיכים לתת את 'שמן הדגים המודרני' הזה ועוד דורשים ממנו מנה גדולה יותר?" (Kohn 2007). לטענת קון, שיעורי הבית הם סדרה של מטלות חסרות טעם, ו"אינם מצדיקים את אובדן הזמן, המתח, הסכסוכים עם ההורים ואת ההשקעה. אם אנחנו מכריחים ילדים צעירים לעשות שיעורי בית, אנחנו פשוט לא מודעים לתוצאות המחקרים. הילדים שלנו נותרו עם פחות זמן פנוי והמשפחות שלנו עם יותר קונפליקטים".

קון מבקר את הטענה שלפיה שיעורי בית חשובים בגילאים מאוחרים יותר ומדגיש כי אין כל מתאם בין הכנת שיעורי בית לבין הצלחה בלימודים, כולל קשר "צנוע מאוד" בין כמות שיעורי הבית להישגים במתמטיקה ובמדעים: "נניח ששעה או שעתיים של שיעורי בית ביום יוסיפו לכם שתיים-שלוש נקודות נוספות במבחן – האם זה שווה את התסכול, את העייפות, את הקונפליקטים המשפחתיים ואת אובדן הזמן לכל הפעילויות האחרות בחיי הילדים?", הוא שואל (שם).

איש אינו באמת מסביר לילדים מה חשיבותם של שיעורי הבית ובאיזה הקשר הם ניתנים. רבות מהמשימות אינן דורשות מהתלמידים יוזמה, מקוריות או יצירתיות – אלא רק למלא עמודים או לפתור תרגילים נתונים בחוברת. תלמידים כאלה, כאשר יגיעו לעולם העבודה, במיוחד במקצועות ניהוליים, ימשיכו לחפש את החוברת – ויגלו בדרך הקשה כי חוברת כזאת פשוט אינה קיימת. בחיים האמיתיים איש לא יאמר להם מאיזה עמוד עד איזה עמוד צריך למלא, מפני שהם אלה שיצטרכו לקבוע מהי החוברת ואילו עמודים יהיו בה. הבעיה היא ששיעורי הבית במתכונתם כיום אינם מכינים את התלמידים למעבר ממצב של מבצעי מטלות מוגדרות לכאלה המגדירים עבור עצמם את האתגרים והמטרות. שיעורי הבית מלמדים את התלמידים לציית להוראות, אך בשוק העבודה העתידי, רובוטים יעשו זאת טוב יותר.

בשנת 2005 בחן פרופ' ג'רלד לטנדרה מאוניברסיטת פן שבארצות הברית את הקשר בין שיעורי בית לבין הישגים במבחני TIMMS העולמיים, מדד עולמי נחשב שבוחן יכולות של תלמידים ברחבי העולם במדעים ובמתמטיקה. בקרב עשרות מדינות שנבדקו לא נמצא כל קשר חיובי בין כמות שיעורי הבית הממוצעת לבין ההצלחה האקדמית של התלמידים באותה מדינה; במדינות רבות שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר (דנמרק, יפן, צ'כיה) המורים נתנו מעט מאוד שיעורי בית. לעומת זאת, במדינות שהגיעו להישגים נמוכים במבחנים (תאילנד, יוון, איראן) נתנו המורים הרבה מאוד שיעורי בית. הקשר בין שיעורי בית לבין הצלחה אקדמית נמצא קלוש, אם בכלל קיים.

מחקר של המרכז לחינוך ציבורי בארצות הברית גילה כי שיעורי הבית בבית הספרי היסודי יכולים להזיק, ואילו בחטיבה ובתיכון הם עשויים לתרום לשיפורים קטנים בלבד (Kralovec 2007).

את הזמן הרב המוקדש להכנת שיעורי בית אפרוריים ומכניים ולוויכוחים סביבם עדיף להקדיש לפעילויות אחרות כמו התנדבות, משחק בחוץ עם חברים, בילוי עם סבתא וסבא, צילום סרטונים, בישול ואפייה או שחייה וספורט, עזרה בשכונה או לימוד שפות חדשות.

מבטלים את שיעורי הבית ומגיעים להישגים

שיעורי בית הניתנים באופן אוטומטי ונטול השראה פוגמים בהתלהבות הפנימית של הילדים ושוחקים את סקרנותם. עבור ילדים רבים הם מקבעים את מעמדו של בית הספר כחובה וכמטלה. כך הם לומדים לקשר בין לימוד ומחקר ובין שעמום, כפייה והיעדר של יצירתיות והנאה. במקום זאת, יש להציב את הילד הלומד במרכז תשומת הלב ולאפשר לו לעצב מסלול למידה אישי המבוסס על עניין אמיתי ומוטיבציה פנימית. במקום חוברות תרגול, שהות לגבש מסלול אישי ומלהיב של חקירה וגילוי עצמי. לפי פרופ' אליעזר יריב, הדוגמה המוצלחת היחידה לשיעורי בית היא מטלת שורשים שבה חוקרים התלמידים את תולדות משפחתם וחושפים את אילן היוחסין שלהם. לדבריו, בפרויקט זה מושגים כמה דברים במקביל: "התלמידים יוצאים להשיג מידע ממקורות אנושיים, עוסקים במידע רלוונטי שמעניין אותם ומחבר אותם למשפחה שלהם, ומכינים פרויקט סיום שמאפשר להגיש משהו מגוון, צבעוני ויצירתי. כל משפחה היא שונה מן האחרות, ולכן כל פרויקט הוא ייחודי".

במקומות רבים בעולם ביטלו או הפחיתו בשנים האחרונות את שיעורי הבית. כך למשל, מחוז מריון בפלורידה הנהיג מדיניות "ללא שיעורי בית" בקרב 32 בתי ספר יסודיים. במקום זאת, הילדים מתבקשים לקרוא בקול רם עם הוריהם עשרים דקות כל ערב. את חומרי הקריאה בוחרים התלמידים. לדברי המפקחת על בתי הספר במחוז, "המשפחות מדווחות שהילדים קוראים אפילו יותר מעשרים דקות בערב כי אין להם שיעורי בית אחרים. המורים מעידים שלילדים יש אוצר מילים עשיר יותר. הקריאה בקול רם משפרת את הקשר בין המבוגר לילד ומעצימה תפקודים קוגניטיביים. המורים מתבקשים לעודד שיחה בין התלמידים על מה שקראו אמש ולשלב זאת בתוכנית הלימודים".

בתי הספר "ניצני המדע" ברחובות, "יצחק שדה" בדימונה ו"יהודה המכבי" בתל אביב, השייכים כולם לזרם החינוך הממלכתי הרגיל (לא דמוקרטי), הפסיקו לתת שיעורי בית ומגיעים להישגים מרשימים ביותר. בבתי ספר אחרים בארץ ובעולם, מורים ומורות רבים פועלים על דעת עצמם ויוזמים חלופות יצירתיות לשיעורי בית. למשל, מורה לאזרחות מלמדת זכויות אדם ושולחת לתלמידיה תצלומי מסך של כתבות בטלוויזיה עם השאלה איזו זכות אדם הופרה שם. כך נהפך החומר לרלוונטי ולמחרת נוצרת בשיעור שיחה בנושא. מורה למדעים מקפידה להציג שאלות שמעניינות את התלמידים, לפי מה שהם שואלים בעצמם: האם יש חשמל שזורם כשהמנורה כבויה? איך תחנת כוח מייצרת חשמל? בצורה זו מכסים את כל החומר הנדרש בתוכנית הלימוד: הכול נוגע לחיים, ליומיום, למה שבאמת רלוונטי ומסקרן.

הכל במידה – ועל פי דרכו של הילד

יש גם כאלה המבקשים למצוא את דרך הביניים. ארגון החינוך העולמי וארגון ההורים-מורים הלאומי בארצות הברית קוראים להקפיד על עשר עד עשרים דקות שיעורי בית בכיתות א' וב', וחצי שעה עד שעה שיעורי בית בכיתות ג' עד ו' (Cooper 2006). פרופ' אטה קרלובק, חוקרת שיעורי בית שמתמחה בהדרכת מורים למתמטיקה ומדעים, טוענת ששיעורי בית שגרתיים גוזלים זמן פנוי לחקור ולהבין מי הם ומה הם אוהבים לעשות. לדבריה, "שיעורי הבית האמיתיים שלנו בתור הורים הם לעזור לילדים שלנו לגלות מה הם אוהבים בחיים". כך למשל, הורה יכול ללכת עם בנו ברחוב ולשאול אותו שאלות הקשורות במה שהוא רואה, כגון כיצד מייצרים את החשמל שזורם בחוטים שמעל או מה מקור הסמל של בית המרקחת הפינתי. כך מזמינים את הילד להתבונן בתשומת לב ולגלות בכל פעם מחדש, כדברי היידגר, את הבלתי מוכר במוכר ואת הבלתי רגיל ברגיל.

דוגמאות מומלצות לשיעורי בית יצירתיים ומעניינים

• לעשות שופינג רק באנגלית
• לתרגל חשבון בסופרמרקט או לחבר את החומר שנלמד בכיתה לכתבה בחדשות
• לכתוב מכתב תודה למישהו שעזר לי
• לתאר פעולה של מכונה דמיונית שהמצאתי, איך תפעל ולמה תועיל
• להמציא מילים ולהסביר את משמעותן
• לכתוב "מה היה קורה אילו..."; לדוגמה, "מה היה קורה אילו כסף היה צומח על העצים"
• לכתוב המלצה או ביקורת על סרט
• לתאר את המשחק האחרון שלי בפורטנייט
• לכתוב מתכון אהוב שסבתא מתארת
• לחלק מכתבי תודה / ברכות לאנשים "שקופים" שאינם זוכים בדרך כלל להכרה – השומר בקניון, נהג האוטובוס, מנקה הרחוב
• להוציא כמה שיותר מילים שמסתתרות במשפט "להכין שיעורי בית"
• לרשום רשימת הצלחות יומית (בערב)
• לכתוב בגוף ראשון את סיפורה של נעל (למשל) – מה קורה לנעל מרגע הייצור ועד סוף חייה.

ביבליוגרפיה

Baker, C. & LeTendre, G.K. (2005). National Differences, global Similarities: World culture and the future of Schooling. Stanford University Press

Cooper, H. (2006). The battle over homework: Common ground for administrators, teachers and parents. Corwin Press

Kohn, A. (2007). The homework Myth: Why our kids get too much of a bad thing. Da Cap Lifelong Books

Kralovec, E. (2007). Ney thinking about homework. Encounter. Education for Meaning and Social Justice, 20, 4