האם יהיו לנו בעתיד יותר חתני פרס נובל?
"ושוב הייתה לעם ישראל סיבה טובה לגאווה. עוד חוקר ישראלי זכה בפרס נובל וגם הפעם לכימיה. ובדיוק כפי שהיה הדבר לאחר זכייתה של פרופ' עדה יונת באותו הפרס מלאה התקשורת בדברי קינה על מצב לימודי הכימיה בהווה ומעמדנו המדעי בעתיד.
דברי הקינה מתייחסים לכך שלכאורה מערכת החינוך הידרדרה בשנים האחרונות ועל כן מערכת שיכולה הייתה בעבר לטפח ולגדל מדענים בעלי פוטנציאל לזכות בפרס נובל לא תוכל בעתיד להגיע לאותם ההישגים."
"אין לנו אלא להצטרף לתחושות הגאווה, אך אנו רחוקים מלהזדהות אם דברי הקינה. אמנם קיימת אפשרות הולכת וגוברת לכך ששיעור המדענים הישראלים שיזכו בעתיד בפרס נובל ילך ויקטן, אך הסיבה לכך איננה רמתה הנמוכה לכאורה של מערכת החינוך בישראל היום יחסית לרמתה בעבר, כי אם העובדה שההתקדמות במערכות החינוך בארצות אחרות התקדמו בקצב מהיר הרבה יותר ממערכת החינוך שלנו. והם עשו זאת בעיקר משום שקצב ההשקעה שלהם במערכות החינוך היה גבוה במידה ניכרת מקצב ההשקעה הממשלתית והפרטית במערכת החינוך בישראל" ( נחום בלס).
נייר העמדה נחום בלס מצ"ב במלואו כקובץ בטור המידע מצד שמאל , ראה "חומרים נוספים"