האומץ להיות קונסטרוקטיבי

מקור:

"The Courage to Be Constructivist", in Educational Leadership, Vol. 57, No. 3, November 1999, pp. 18-24.

בתוך אתר "ספריות באוויר"

במהלך השנים האחרונות יזמו מדינות רבות מאמצים מקיפים לרפורמה בחינוך. החשיבה השיטתית שביסוד מרבית מאמצי הרפורמה המבוססים על סטנדרטים היא הגיונית באורח משובב נפש: פתחו סטנדרטים גבוהים בעבור כל התלמידים; התאימו את תכנית הלימודים ואת ההוראה לסטנדרטים אלה; בנו הערכות כדי למדוד האם כל התלמידים עומדים בסטנדרטים; זהו את תוצאות המבחנים עם למידת תלמידים; תגמלו את בתי הספר שתלמידיהם מקבלים ציונים טובים במבחני ההערכה והענישו את בתי הספר שתלמידיהם אינם מצליחים בהם. כצפוי, גישה פשוטה וליניארית זו של רפורמה בחינוך כורעת תחת נטל פגמיה שלה. היא דומה מדי לגישות רפורמה קודמות, ומחמיצה את הנקודה המרכזית. אין משיגים שיפור בחינוך באמצעות מנדט מִנהלי או תחיקתי. רפורמה בחינוך מושגת באמצעות מתן תשומת לב לטבעה המורכב, הייחודי, הפרדוקסלי לעתים קרובות והקשה למדידה של הלמידה.

מן המדינות השונות מתקבל גוף מועיל של מחקר. בשינויים קלים, המחקר מצביע על הממצאים הבאים:

ציוני המבחנים נמוכים בדרך כלל בהערכה הראשונה המבוססת על סטנדרטים חדשים. מדינת וירג'יניה היא דוגמה קיצונית לתופעה זו: יותר מ-95 אחוז מבתי הספר נכשלו במבחן הראשון של המדינה. במדינת ניו-יורק יותר מ-50 אחוז מתלמידי כיתה ד נמצאו כנתונים בסיכון של אי-סיום לימודיהם בשנת 2001 לאחר שנבחנו במבחן אמנויות השפה האנגלית של המדינה ב-1999. הכישלון, או הפחד מפניו, מוביל להצלחה במבחנים הבאים. לאחר השימוש הראשון במרבית ההערכות של המדינה עולים הציונים בבתי הספר מכיוון שהמחנכים מתאימים את תכנית הלימודים להערכות וממקדים את ההוראה בכיתה באופן ישיר באסטרטגיות של עמידה במבחנים. כדי להעלות את אחוז התלמידים העוברים את מבחני ההערכה של המדינה וכדי להרחיק את בתי הספר מרשימת בתי הספר הנכשלים שלה, גדלה ההוצאה המחוזית על הוראה מתקנת, על מיומנויות עמידה בבחינה של תלמידים ועל הכנות הסגל למבחני ההערכה החדשים.

על אף העלייה בציוני המבחנים בשנים שלאחר מכן, יש רק עדויות מעטות אם בכלל ללמידה מוגברת של תלמידים. מחקר שנערך לאחרונה מטעם המשרד למתן דין וחשבון בחינוך של מדינת קנטאקי (Hambleton et al., 1995) מצביע על כך שעלייה בתוצאות מבחנים במדינה זו היא פונקציה של מיומנויות גוברות של תלמידים בעמידה במבחנים, ולא עדות ללמידה מוגברת.