ג'וליארד. גרסת יפו

סופר, אור. "ג'וליארד. גרסת יפו ", הד החינוך, גיליון 05, אפריל 2012, עמודים 62-67.

רעיון פורץ דרך

ורד ניצני וליטל וסרמן עבדו בראשית שנות האלפיים בעמותת על"ם ופגשו מדי יום ביומו נערים ונערות שנשרו ממסגרות חינוכיות.

הן שוחחו אתם, הקשיבו למצוקות ולתסכולים שלהם וניסו לסייע במסגרת הכלים שעמדו לרשותן.

אט אט חלחלה אצל שתי הנשים הצעירות הבנה שמשהו חסר, והן החלו לחלום על בית ספר אלטרנטיבי עבור הילדים האלה, מסגרת אינטנסיבית, כוללנית ונורמטיבית שתאפשר שינוי אמיתי לטווח ארוך ותימנע מלתייג את הנערים.


בית הספר שראו לנגד עיניהן היה תיכון יוקרתי ואיכותי לאמנויות המיועד לנוער בסיכון, "כמו ג'וליארד, אבל לכאלה שאין להם".


מהר מאוד הבינו השתיים שהרעיון שלהן פורץ דרך, ובשנת 2003, בלי תמיכה כלכלית ועם הרבה אמונה בצדקת הדרך, החליטו לפרוש מעל"ם ולהקים בית ספר תיכון עבור נוער בסיכון.

הן גיבשו סביבן קבוצת אנשי עסקים ורוח מתחומי החינוך, האמנות, הטיפול והפילוסופיה בניסיון לפתח תפיסה מוצקה לבית הספר העתידי.

הקבוצה, זכתה לכינוי "מעגל המוזות".

התהליך הזה ארך שנתיים, ובמהלכן הצליחו וסרמן וניצני להפוך, לדבריהן, את כל חברי הקבוצה ל"משוגעים לדבר" ולגרום להם להיות התורמים הראשונים לפרויקט.

בד בבד הן רתמו לרעיון גם את ד"ר חיים נבון מאגף שח"ר במשרד החינוך ואת עמותת טופז – חממה ליוזמות חברתיות.

ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הקצה לפרויקט מבנה.

כך, בספטמבר 2005, הפך חלום "ג'וליארד לכאלה שאין להם" למציאות, והמחזור הראשון של "מוזות" יצא לדרך.

כיום מוכר "מוזות" כבית ספר ציבורי לאמנות שמקבל תמיכה ממשרד החינוך ומשרד הרווחה.

חצי מהתקציב ממשלתי והחצי השני מגיע מתרומות של פילנתרופיים פרטיים, קרנות או חברות.


תשעים תלמידים בשלוש מגמות

וסרמן וניצני מנהלות את בית הספר בשותפות מלאה ומפעילות 37 אנשי צוות וכחמישים מתנדבים קבועים.

בית הספר מיועד לבני נוער בני 14 עד 18 עם זיקה לאמנות שלא הסתדרו, כאמור, במסגרות חינוכיות קודמות.

מרבית התלמידים הם תושבי תל אביב־יפו, אבל "מוזות" מוגדר תיכון על־אזורי ועל כן הוא מקבל לשורותיו תלמידים מכל גוש דן.

בבית הספר לומדים נוצרים, מוסלמים, שוהים בלתי חוקיים, ילדי עובדים זרים ועולים חדשים, והוא פתוח לכל ילד שנשר ממסגרת לימודית.

אצל חלק מהילדים מדובר בנשירה גלויה – הם פשוט אינם רשומים כתלמידים בשום מקום.

אצל אחרים הנשירה סמויה – הם עדיין רשומים כתלמידים בבית ספר מסוים אבל אינם טורחים להגיע אליו כבר זמן רב.

בבית הספר שלוש שכבות לימוד: י', י"א, י"ב, בכל שכבה שלוש כיתות ובכל כיתה עשרה תלמידים.

בסך הכול כתשעים תלמידים בשלוש מגמות: מוזיקה, תיאטרון ואמנות פלסטית.

הלימודים מתקיימים בימים ראשון עד חמישי במסגרת פנימיית יום, מ־9:00 בבוקר עד 18:00 בערב, וכוללים לימודים עיוניים לבגרות ו־12 שעות שבועיות של לימודי אמנות במגמה.

התלמידים מקבלים ארוחת בוקר וארוחת צהריים חמה בכל יום ויוצאים להצגות, הפקות וטיולים.

בנוסף כל ילד מקבל ספרי לימוד וחוברות עבודה, זכאי לתגבורים בכל המקצועות ולאבחון ליקויי למידה, ורשאי להשתמש בציוד יקר השייך למגמה שבה הוא לומד.

שכר הלימוד, הכולל את כל הפריווילגיות האלה, עומד על כ־6,000 ש"ח בחודש.

ילדי "מוזות" משלמים 2,000 ש"ח עבור שנת לימודים מלאה.


איתור תלמידים בלילות

ישנן שלוש דרכים עיקריות להגיע ל"מוזות":

הראשונה היא הפניה מגורמים מוסמכים, כגון יועצות בית ספר, קציני מבחן, קב"סים, פקידי סעד, עובדים סוציאליים ושופטי נוער.

הדרך השנייה היא שיטת חבר מביא חבר.

ואילו הדרך השלישית היא איתור נערים ברחובות.

האיתור מתבצע בשעות הלילה והמאתרות הן וסרמן וניצני בעצמן.



ריאיון הקבלה

הליך הקבלה של נער למוזות כולל שני ראיונות, אודישן לאחת המגמות ומבדקי רמה במקצועות לימוד בסיסיים.

"מפגש ההיכרות הראשון", מספרת וסרמן, "מתקיים בנוכחות הורה אחד לפחות ובו אנחנו מדברות עם הנער ומנסות להבין מי יושב מולנו.

לא משנה מה הוא עשה עד היום, משנה מה הוא רוצה לעשות מהיום.

השאלות היחידות שנשאלות הן אם יש לו עניין להיות תלמיד ואם יש לו עניין להיות תלמיד לאמנות.

לאחר מכן יש מבדקי אנגלית, מתמטיקה ועברית, כדי לבחון את רמתו ולוודא שמה שאנחנו יכולות להציע מותאם למה שהוא צריך, ואודישן לאחת המגמות כדי לבדוק התאמה.

בתום האודישן יש ריאיון עומק כדי להכיר אותו טוב יותר ואז מחליטים אם הוא התקבל או לא התקבל".


הקווים האדומים

בכל הקשור בהתנהגות התלמידים, החליטו ב"מוזות" על שני קווים אדומים ברורים שחצייתם עולה ביוקר.

הראשון: תלמיד שמעורב באירוע אלים הפסיד את מקומו כתלמיד ב"מוזות" באותו רגע.

יש לו אפשרות לבקש לחזור ללימודים בתחילת השנה הבאה ובתנאי שעשה משהו עם עצמו במהלך השנה שחלפה.

הקו האדום השני אוסר על התלמידים לצרוך סמים ואלכוהול בבית הספר ובכל הפעילויות הקשורות בו, גם אם הן מתקיימות מחוץ לשעות הלימודים.


ומה בעניין שימוש בסמים ואלכוהול מחוץ ל"מוזות"?

ניצני: "אנחנו יודעות מצוין מי הילדים שמשתמשים בסמים בזמנם הפנוי. הם באים ומספרים.

אנחנו עובדות אתם, אבל לא על זה הם יפסידו את מקומם פה".


התמודדות עם פערי למידה

כחלק מעקרון ההזדמנות השווה, ב"מוזות" אין מסלולים ואין הקבצות.

כולם לומדים לבגרות וניגשים אליה אלה שיכולים ומעוניינים בכך.

הצוות החינוכי נדרש להתמודד עם פערי למידה גדולים בתוך כיתה אחת ועם ליקויי למידה שמקצתם אובחנו ואחרים לא.

תכניות הלימוד הן של משרד החינוך, אבל את ספרי הלימוד של "מוזות" כותבים המורים בעצמם.

המורים מקבצים את הספרים של משרד החינוך לספר אחד קריא וברור, עם דפי עבודה, במטרה להנגיש את החומר לתלמידים.

בתחילת השנה מקבלים הילדים מעין ערכת לימוד עבור כל מקצוע.

איך מתמודדים עם פערי למידה גדולים?

וסרמן: "משקיעים מאמץ בהיכרות עם הילד: איך הוא לומד? מתי הוא לומד? מתי הוא מפסיק ללמוד? מתי מתעוררת חרדה? מה הפתרון שלו לקושי?

ניצני: "חלק גדול מהתמודדות עם הפערים טמון בהתעקשות הגדולה על הלמידה.

אין כאן ויתורים והרמת ידיים.


המתנדבים

המתנדבים, שמרביתם סטודנטים או פנסיונרים, מסייעים לתלמידים שלא לוותר לעצמם.

ב"מוזות" מתנדבים כחמישים איש.

כולם עברו הכשרות והדרכות והתחייבו לשעתיים שבועיות למשך שנה שלמה.


"החלק הארי של ההתנדבות שלהם טמון בתגבור הלימודי", מבהירה ניצני.

"הלמידה היא כיתתית וההוראה פרונטלית.

בתוך כיתה של עשרה תלמידים, תמיד יש ילדים שכל הזמן זזים בכיסא וזקוקים לתשומת לב תמידית.

אחרים מגיעים לכאן עם שפת אם שאיננה עברית וזקוקים למישהו שיתרגם להם מילים בסיסיות".


"צוות המורים של 'מוזות' נבחר בקפידה ועובר תהליכי הדרכה והכשרה אינטנסיביים לאורך השנה", אומרת ניצני.


מהן הדרישות שלכן מהצוות?

"ראשית, שיהיו מומחים לידע שאותו הם מלמדים.

שנית, שירצו לדעת משהו על כל אחד מהתלמידים במובן הנפשי של העניין

ושלישית, שיגיעו עם ראייה חברתית רחבה ומשמעותית, כי הסיפור של הפרויקט הזה הוא קודם כול סיפור חברתי".

"גיוס לצה"ל אינו מדד ההצלחה"

ארבעה מחזורי לימוד הסתיימו עד כה ב"מוזות".

55 אחוז מהבוגרים סיימו את לימודיהם עם תעודת בגרות מלאה.

כ־60 אחוז התגייסו לצה"ל.


ב"מוזות" חושבים על עתיד התלמידים כל הזמן.

אחת מחברי הצוות החינוכי מופקדת על ליווי אישי של הבוגרים.

הליווי מתחיל עוד בכיתה י"א ומסתיים שלוש שנים לאחר סיום הלימודים.

אם הנער רוצה להתגייס לצה"ל, הליווי כולל תיווך בינו לבין הצבא.

אם הוא אינו מעוניין או אינו יכול להתגייס, בונים יחד אתו תכנית המשך הכוללת שירות לאומי, עבודה או לימודים. הליווי בא לידי ביטוי בשיחות טלפון ובמפגשים, בהתאם לצורכי הבוגר.


אתם מכוונים לשירות בצה"ל?

וסרמן: "באופן כללי, מבחינת החוק ומבחינה פורמלית אנחנו מעודדות אותם להתמודד עם זה, אבל כל מקרה נבדק לגופו, לפי מידת ההתאמה.

אם ילד מתקשה להתמודד מול הצבא ייתכן שעדיף לו ללכת לשירות לאומי או לחלופין לעבוד על הקושי הזה ולהתמודד אתו. "


מה כן נחשב להצלחה של בוגר?

"יש לנו לא מעט בוגרים שבחרו להמשיך את הלימודים.

אם הם ממשיכים ללמוד ולהתפתח בחייהם כבוגרים, זו הצלחה גדולה".


איפה אתן רואות את "מוזות" בעוד 15 שנים? נשאר לכן על מה לחלום?

ניצני: " אני מקווה שנהיה מבוססות כלכלית ושלא נצטרך לרוץ אחרי הכסף.

אני מייחלת שלפחות 75 אחוז מהתקציב יגיע מתמיכה מוסדית זו או אחרת, שתהיה לנו חצר גדולה

והכי חשוב – שהתלמידים שלנו יחזרו לפה כמורים או כמתנדבים".


וסרמן: "שתהיה לנו כבר מגמת קולנוע. זו מגמה נורא יקרה שצריך לראות איך ממנים אותה.

שנמצא את הדרך לכתוב את הידע שלנו ולהעביר אותו הלאה באיזשהו אופן.

בגדול, אנחנו מקוות שעוד 15 שנה יהיה כאן מנהל חדש. מוסד חינוכי זקוק לטריות ולרעננות. "