בית ספר ללא מתחים. הייתכן?"

לטענת ד"ר אשלי דינס תרגול של מדיטציה טרנסצנדנטלית פעמיים ביום במשך 15 דקות מפחית אלימות ומתח בבית הספר ומשפר את הישגי התלמידים. בביקור הסברה בישראל ניסה דינס, ד"ר לפיזיקת חלל ומנהל בית ספר באיווה, ארצות הברית, לגייס מורים ספקנים להטמעת תורתו המופעלת כבר ב־700 בתי ספר בעולם

אמתי מור

אשלי דינס אינו רק מנהל בית ספר, אלא גם מדען – ד"ר לפיזיקת חלל. אולי בגלל זה מוזר לשמוע אותו אומר שבזכות המדיטציה הטרנסצנדנטלית פחות אנשים נהרגים במלחמות מאז מלחמת העולם השנייה. אבל כשהוא מציג מחקרים מכתבי עת אקדמיים המראים קשר מובהק בין תרגול מדיטציה בבתי ספר לצניחה בבעיות משמעת ולשיפור בציונים קל יותר להשתכנע. מעוררים עניין רב גם הסבריו על השפעתה החיובית של המדיטציה על המוח, שהופך בזמן התרגול ובעקבותיו לרגוע יותר מאשר בשינה, אך בו בזמן ערני לגמרי ובמצב מצוין ללמידה.

לטענת דינס, תרגול מדיטציה במשך 15 דקות, פעמיים ביום, יתרום לתלמיד יותר מכל כדורי הריטלין ושיטות ההוראה המשוכללות ביותר.
•••
דינס מנהל את מה שמכונה "בית הספר ללא מתחים", ובשמו הרשמי MSAE (Maharishi School of the Age of Enlightenment) בעיירה פיירפילד שבאייוֹוָה, ארצות הברית ומנהל התכניות הבינלאומיות של קרן דיוויד לינץ' .

(David Lynch Foundation) לחינוך מבוסס מודעות ושלום עולמי. את הקרן הקים במאי הקולנוע דיוויד לינץ' בשנת 2005, בעקבות ביקור בבית הספר של דינס. מאז מבקש לינץ' לקדם את השיטה בארצות הברית ובעולם.

דינס ביקר לאחרונה בישראל במסגרת סיור הסברה בינלאומי, במטרה לשכנע את הממשלה לתמוך בתכנית "בית ספר ללא מתחים". עד שהממשלה תיענה מבטיחה קרן לינץ' מימון מלא לכל מנהל שיסכים להטמיע את השיטה בבית ספרו ולהצטרף לבית הספר היחידי בארץ שעשה זאת עד כה – בית ספר תיכון מהמגזר הערבי ביישוב דבורייה. מאז החלו התלמידים לתרגל מדיטציה ב־2010 עבר בית הספר, שהיה על סף סגירה, מהפך וזכה בכמה פרסי חינוך.

לדברי דינס, תהליך ההטמעה פשוט. המנהל וחלק מצוות המורים יִלמדו את התרגול. לאחר מכן הם ישכנעו חלק מההורים לחתום על אישור לתרגל עם התלמידים 15 דקות פעמיים ביום. לא, אין צורך שכל התלמידים יתַרגלו מיד; מספיק שקבוצה קטנה תתרגל מדיטציה בזמן שחבריהם לכיתה יעסקו בקריאה או בפעילות שקטה אחרת.

•••
בהרצאה בירושלים מול קבוצה של כעשרים איש ("באינטרנט נרשמו מאה", התלוננו המארגנים והאשימו את "הקלות שבקליק") מתעוררים ספקות רבים. "אין שום סיכוי שאפילו ילד אחד בכיתה שלי יסכים להשתתף", אומרת מורה צעירה. "לשכנע את הילדים זה הכי קל", משיב דינס בביטחון. "החוויה של המדיטציה היא תענוג. מספיק שכמה ינסו ויהיה להם טוב, הם כבר ישכנעו את השאר".
הבעיות, הוא מסביר, מגיעות בדרך כלל מהצוות; ממורים סקפטים, למשל. אבל גם כאלה הוא הצליח, לדבריו, לשכנע. שקף אחרי שקף, הוא מציג מחקרים שנעשו בבתי ספר שונים ברחבי העולם ובכולם השפיע התרגול לטובה על בית הספר, גם במקרים של מוסדות שסבלו מרמת אלימות גבוהה ומנשירה והיו על סף סגירה.

"ומה אם בכל זאת המנהל לא מעוניין?", הקשו עליו. "ממשיכים הלאה", אומר דינס. "בלי המנהל זה לא יכול לעבוד".
•••
דינס הוא גם טייס בחיל האוויר המלכותי (הבריטי) ופוליטיקאי לשעבר בקנדה, שבה השלים (באוניברסיטת יורק בטורונטו) את לימודי הדוקטורט שלו בפיזיקת חלל. "אחרי הדוקטורט", הוא מספר, "נסעתי בעולם ופגשתי את המדיטציה הטרנסצנדנטלית. זה שיפר את חיי בצורה משמעותית, והפכתי למורה של השיטה".

הוא שילב את עיסוקו המדעי באהבתו החדשה. "נכנסתי לתחום חקר המוח וההשפעות של המדיטציה עליו".

איך הגעת לחינוך?

"צירוף מקרים. היו צריכים מנהל עם רקע במדעים בבית הספר, ואני חקרתי באותה תקופה לא רחוק ממנו".
באילו קשיים שיתפו אתכם אנשי חינוך שביקשו להטמיע אצלם את התכנית?
"תלוי במדינה ובבית הספר. מכשולים נפוצים הם רמת אלימות קשה, בריונות, פערים ברמות בין התלמידים ומתח גבוה בצוות המורים".

היו לכם כישלונות?
"כשמטמיעים את התרגול ברצינות בתכנית הלימודים וכשיש הסכמה מצד הצוות וההורים, זה תמיד עובד. אולי זה לוקח זמן, אבל בסופו של דבר זה עובד. אם לא מטמיעים את זה כמו שצריך, אז הכול יכול לקרות כמובן".

עד כמה משפיע הרקע הסוציו-אקונומי של התלמידים?
"בשני המקרים יכולות להיות בעיות. כשהרקע הכלכלי־חברתי נמוך, יש בעיות מסוג מסוים, למשל היעדרויות רבות או אלימות; וכשהוא גבוה, יש מתח רב בגלל תחרותיות והישגיות. התלמידים מתמודדים עם הלחץ בעזרת שתיית אלכוהול או אפילו ניסיונות התאבדות".

מה אתם אומרים על כך?
"התשובה היא שלא צריך לדאוג יותר מדי. זה כמו עץ חולה. אם תרצה לטפל בו בצורה חיצונית, זה יהיה קשה, ולכן צריך לגשת לשורשים. רמת המתח של הילדים היא השורש של כל הבעיות שהזכרתי. ברגע שמטפלים בה, הן מתחילות להיפתר ובכלל האווירה משתפרת – הריכוז של התלמידים, הכבוד למורה ובסופו של דבר הביצועים עולים".

בזכות המדיטציה בלבד?
"כמובן שאם יש תכנית לימודים טובה ומורים טובים, זה עוזר".
•••
כיום פועלים ברחבי העולם כ־700 "בתי ספר ללא מתחים", ולומדים בהם קרוב ל־300 אלף תלמידים. "אלה הפנים החדשות של החינוך", אומר דינס בהרצאה ומראה שקופית של ילדה בעלת מראה אסייתי יושבת בכיתת לימוד ושקועה במדיטציה, עיניה עצומות ועל פיה חיוך קטנטן. היא נראית רגועה.

"ההפך מזה", ממשיך דינס ועובר לשקופית המציגה שער של המגזין "ניוזוויק" ועליו תמונת נערה עם מבט חרד ומיואש לצד ערמה גדולה של ספרי לימוד ודפי בחינה. כמו רבים אחרים בתחום החינוך, גם דינס חושב שהגיע הזמן לעצור את מגפת העומס והבחינות.
מורה מהקהל מוצאת כשל לוגי בשיטה. "להקדיש חצי שעה מיום הלימודים למדיטציה", היא אומרת, "רק יגביר את העומס, משום שבזמן הזה היה אפשר להתקדם בחומר".

"זה כמו למתוח חץ בקשת", מרגיע דינס. "לכאורה, החץ נמשך לכיוון ההפוך מזה שרוצים לשלוח אותו אליו, אבל למעשה זה יעזור לו להגיע רחוק יותר".

ביותר ויותר מדינות, הוא טוען, כבר הפנימו את זה, והתמיכה בשילוב מדיטציה במערכת החינוך מגיעה מהממשלה. גולת הכותרת כרגע, הוא מספר, היא ברזיל, על יותר מארבעים מיליון תלמידיה, שמוכנה להפוך את התכנית שלו לתכנית לאומית.
•••
דינס, אגב, אינו מתכוון לעצור בשער בית הספר או להישאר בגבולות מערכת החינוך. תרגול של קבוצה מתוך האוכלוסייה, הוא טוען, משפיע על החברה כולה, משום שכמו כל דבר בטבע, גם התודעה הכלל־אנושית היא שדה אחיד. "כמו טיפה שנופלת באגם ויוצרת גלים", הוא מסביר, כך גם קבוצה גדולה מספיק שמתרגלת יחד, באותו מקום ובאותו זמן, יכולה להשפיע לטובה על התודעה הכללית. כמה גדולה? יש לו נוסחה מדויקת: שורש ריבועי של אחוז אחד מכלל האוכלוסייה. בישראל זה אומר שבית ספר אחד שתלמידיו מודטים אמור להספיק.

זה נשמע כמו טענה לא ממש מדעית.
"למעשה, די קל להוכיח את זה מבחינה מדעית, אבל בגלל שזו טענה חדשה יחסית, לוקח לה זמן להתקבל".
בתי ספר, הוא אומר, הם מקום מצוין להגשים את המטרה שלו, משום שיש בהם ברגע נתון קבוצה גדולה מספיק שתרגול שלה יכול להשפיע על כלל האוכלוסייה. בישראל הוא נפגש גם עם אישים ממערכת הבריאות, עולם העסקים וצה"ל. "זה פרויקט המחמד שלי", הוא אומר. "יהיה נהדר להטמיע את התכנית בארגון שאחראי לביטחון האומה".