אסטרטגיות מעשיות לתמיכה בילדים עם הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) בכיתה

Vukovic, R. (2018). The Research Files Episode 46: Practical strategies to assist children with ADHD in the classroom, Teacher Magazine, https://www.teachermagazine.com.au/

למאמר המלא

לקריאה נוספת

קשב ADHD :ניהול הקשר של ההורים עם בית הספר

אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) במבוגרים צעירים

מי צריך כתב יד?

בראיון שנערך עם ד"ר סקיבראס, מרצה בכירה ופסיכולוגית קלינית מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת דיקן, עלו כמה אסטרטגיות פרקטיות וכמה סוגיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת כאשר מבקשים לתמוך בתלמידים עם ADHD (הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, להלן: הפרעות קשב). כדי לבנות את האסטרטגיות העשויות לעזור למורים להתמודד בכיתה עם תלמידים אלה יש להבין קודם מה הם הקשיים עמם מתמודדים הילדים בכיתה.

עבור המורה, מה הם האתגרים איתם מתמודדים ילדים עם הפרעות קשב בכיתה?

ילדים עם הפרעת קשב מתמודדים עם סוגים שונים של קשיים ואתגרים. ראשית יש לדעת שלא קל לעורר את הקשב של התלמיד, וקשה אף יותר מכך לשמור על רמתו ואיכותו, ולכן אתגר רציני שעומד בפני המורה הוא הצורך לגרום לילד להיות מעורב לאורך זמן בפעילות הכיתתית. ילדים עם הפרעות קשב יתקשו במעקב אחר המתרחש בכיתה. בנוסף, לעתים הפרעות קשב כוללות גם קשיים שפתיים וקושי בלימוד ושינון, מה שיכול להקשות מאד על התלמיד לזכור את מה שהמורה מלמד.

עוד קושי עמו מתמודדים הילדים והמורים הוא ארגון, סדר וניהול זמן. המורים יכולים להגיע לידי תסכול אם אינם מודעים לבעיה זו כיוון שתלמידים נוטים להגיע לבית הספר ללא הספרים הדרושים, בלי המשימות עליהן עבדו, כשהם שוכחים ללא הרף את מה שהוטל עליהם לבצע, למרות שהמורה הקדיש זמן על מנת להסביר את הדברים.

אתגר נוסף קשור לעובדה שאין "פרופיל גנרי" של תלמיד עם הפרעות קשב ובמובן זה אין טיפול אחד שיכול לעזור או שיטה אחת שתתאים בהכרח לכל התלמידים. אופן ההתייחסות לתלמיד עם הפרעות קשב הוא פרטני ואתגר זה אינו פשוט עבור מורה בכיתה עם תלמידים רבים אחרים הדורשים גם הם כמובן התייחסות. בהמשך יוצעו פתרונות לסוגיה כבדת משקל זו.

על כל הנאמר כאן יש להוסיף גם בעיות חברתיות שבהן נתקלים לעתים ילדים עם הפרעות קשב. אנו יודעים כי לילדים עם הפרעות קשה יש קושי מסוים הן ביצירת חברויות חדשות והן בשמירה על קשרים. בעיות אלה עלולות לגרור עימותים והתמודדויות אחרות המשפיעות על הילדים עצמם כמו גם על שאר הכיתה.

לסיום, ידוע שילדים עם הפרעות קשב מתקשים במעברים, כלומר הם אינם מצליחים "לקפוץ" בין נושאים שונים או בין פעילויות שונות שהמורה היה רוצה לקיים בכיתה באותו אופן ובאותו קצב שבו מסוגל לכך תלמיד ללא הפרעות קשב. סוגיית המעברים משפיעה על תחומים רבים אחרים, מעבר לסוגית נושאי הדיון או הפעילויות. תלמידים עם הפרעות קשב יתקשו לפעמים לעבור מכיתה אחת לאחרת בתיכון, מכיתה סגורה למגרש המשחקים וכולי.

מה הן הפעולות המעשיות שמורה יכול לבצע בכיתה כדי להקל על התלמידים?

יש לא מעט דברים שניתן לעשות בכיתה ואסטרטגיות שונות שניתן לנקוט כדי להתמודד עם האתגר, אך לצד שיטות אלה, שיוצגו להלן, יש לא מעט פתרונות שעשויים לעלות מתוך ניסוי וטעייה תוך התאמה ובחינה מתמדת של הנסיבות המשתנות של התלמיד בסביבתו.

1. ראשית על המורה להבין את הפרופיל הספציפי של התלמיד, לזהות עד כמה שניתן את חוזקותיו וחולשותיו, להבין את הקשיים שהוא חווה, על מנת להתאים את ההוראה באופן פרטני. הוראה אינדיבידואלית היא אתגר לא פשוט בסביבה כיתתית, אבל הבנת הפרופיל של התלמיד, הבנת חומרת הסימפטומים, הכרות עם קשיים אחרים ונלווים להפרעת הקשב, אבל גם תשומת לב למרכיבים החזקים של התלמיד, לצד הבנה של השימוש שהוא יוכל לעשות בהם בכיתה, עשויה לתרום להתאמת ההוראה באופן אופטימלי.
2. כדאי להשתדל עד כמה שניתן להתאים, וכאשר ניתן, להתאים את אופני הלמידה לקשיים הפרטיקולריים. כך למשל אם אנחנו יודעים שילדים עם הפרעות קשב מתקשים בכתיבה, כל הזדמנות להדפיס את המשימות למשל, עשויה להקל עליהם ועל המורה. בנוסף אפשר להיעזר בחומרי אודיו לצד סיכום כתוב של נקודות מרכזיות שיוגש להם במהלך או לפני ההאזנה, במקום לבקש מהם לכתוב את הדברים. כל אסטרטגיה פשוטה אחרת עשויה להועיל, לצלם רק את החומרים שבהם עליהם להתרכז, או כל שיטה אחרת שתוכל להחליף את המאבק של התלמיד בכתיבה.
3. גם עניין התנועה בכיתה ראוי לתשומת לב. יש לחתור לכמה שיותר מרחב תמרון כאשר זה אפשרי. אנו יודעים שילדים עם הפרעות קשב נוטים לנוע בעצבנות באופן שעלול להפריע ולעורר אי נוחות בקרב התלמידים האחרים. מצד שני ידוע כי לעתים קרובות דווקא התנועה עשויה לעזור לתלמידים עם הפרעות קשב להתרכז במתרחש בכיתה. פתרון אפשרי לסוגיה זו יכול להימצא בחיפוש אחר דרכים שבאמצעותן יוכל התלמיד להתנועע בלי לעורר אי שקט בכיתה, כך למשל, יש תלמידים שיכולים לשרבט בזמן שהם מקשיבים או למצוא תנועה שמסיחה את דעת הכיתה באופן מינימלי. אפשרות אחרת היא לקבוע יציאות תכופות יותר להפסקות שירותים כדי לאפשר לתלמידים קצת יותר תנועה גופנית במהלך השיעורים.
4. שיטה נוספת שעשויה להועיל היא לתת עדיפות למשימות שתערבנה את הילדים באופן הרבה יותר הדוק מאשר משימות כתיבה. ניתן למשל לבקש מהתלמיד להקים אתר אינטרנט בנושא הנלמד או לעשות סרטון כשיעורי בית. אבל גם בכיתה עצמה, כל שיטה שתגרום לתלמיד להתחבר למשימה תרגיע את ההפרעות לשאר הכיתה. בנוסף רצוי להקל על התלמידים את המעבר בין פעילויות שונות בכיתה, למשל על ידי קביעת "שגרת מעבר" כדי שהילדים ידעו מתי כל פעילות מתבצעת. ניתן להדביק במקום קבוע, בשולחן למשל, את סדר הפעולות, ורצוי לחלק אותן למרכיבים קטנים יותר כדי להקל על התלמיד את המעקב.
5. לסיום חשוב שהמורה יהיה בקשר רציף עם ההורים. לעתים קרובות נגלה שההורה נאבק בבית באותן תופעות ממש כמו המורה ומאד סביר להניח שהוא ידע לזהות ולהצביע על פתרונות שעשויים להועיל, וכך גם ההיפך, כלומר המורה יכול להעלות רעיונות ולהצביע על מאפיינים שההורה לא נתקל בהם. שיתוף פעולה, העשרה הידע ההדדית הוכחה כמעלה את שיעורי ההצלחה בטיפול בילדים עם הפרעות קשב ויש לה אף תרומה נוספת, בהפחתת רמות המתח של כל המעורבים בתהליך, המורים וההורים.

 *הראיון נערך במסגרת פודקאסט של כתב העת האוסטרלי Teacher Magazine 

ביבליוגרפיה

Sciberras E., Mulraney M., Anderson V., Rapee R., Nicholson J., Efron D., Lee K., Markopoulos Z., & Hiscock H. (2018) Managing anxiety in children with ADHD using cognitive-behavioural therapy: a pilot randomized controlled trial. Journal of Attention Disorders, 22(5), 515-520