אופטימיות מועילה: למידה מהצלחות
מאת: נאוה דקל
מילות מפתח:
בתי ספר
בתי ספר כארגון לומד
למידה ארגונית
למידה מהצלחות
למידה מקצועית
למידת עמיתים
מאפייני התפתחות מקצועית
מורים
מקור וקרדיט : הד החינוך , דצמבר 2010
מאת: נאוה דקל
למידה מכישלונות היא ענין מקובל. למידה מהצלחות היא ענין נדיר . במכון ברוקדייל מלמדים אנשים להפיק לקחים מהצלחותיהם. הגישה נכנסת לעשרות בתי ספר. ראיון עם פרופסור יונה רוזנפלד , חתן פרס ישראל הראשון בעבודה סוציאלית ושרית אלנבוגן-פרנקוביץ , מומחית לסוציולוגיה חינוכית.
פרופסור רוזנפלד: " רק אנשים שמוכנים להיות נדיבים יכולים ללמוד מהצלחות. רק מי שיש לו יכולת לרצות בטובתו של האחר ולהיות מחויב לו נוטה ללמוד מהצלחות. מוכרחים להיות אופטימיים ובעלי חוש הומור כדי ללמוד מהצלחות, לראות את נקודת הסוף, שהיא אופטימית- למשל הילד ילמד ויצליח. חשוב גם לזכור שאנחנו חוזרים ועושים הרבה פעולות פשוטות ושגרתיות כי הצלחנו לבצע אותן. קחי למשל בישול: אנחנו לומדים מההצלחות שלנו ומהצלחותיהם של אחרים. אבל גם כשאנחנו לוקחים מתכון שהצליח אנחנו יכולים להוסיף עוד משהו שמתאים לנו".
אלנבוגן-פרנקוביץ: "הספר שלנו שעומד להתפרסם יחד עם גף ניסויים ויזמות במשרד החינוך נקרא: "כזה ראה התחדש". הכותרת מסכמת יפה את התפיסה שלנו . הכוונה היא ללמוד מהצלחה אבל לא להעתיק אותה במדויק."
איך אתם עובדים עם מערכת החינוך?:
לנבוגן-פרנקוביץ:" בשנים האחרונות אנחנו מעורבים בתכנית של למידה מהצלחות כמנוף ללמידה בית-ספרית. התכנית פותחה בשיתוף האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך ופועלת כיום בכשבעים בתי ספר בארץ. יש סדנאות בבתי ספר שמורים לומדים בהן כעמיתים ומפיקים ידע מתוך המעשים שלהם. פעם בשבועיים הם לומדים מתוך סיפורי ההצלחה שלהם. הסדנאות האלו מיועדות לצוות בית הספר. אנחנו לא משתתפים בהן אלא בפורום מוביל, הכולל בדרך כלל מנהל, מפקח, רכז למידה שנבחר מצוות המורים ומלווה למידה מטעמנו" .
פרופסור יונה רוזנפלד: "מתוך האתגר של הנהלת התפיסה של למידה מתמשכת המצאנו מקצוע חדש- "מלווה למידה" ואני חושב שזה רעיון טוב. תפקידו של מלווה הלמידה לקדם למידה עצמאית ומשתפת בארגונים שונים כמו מערכת החינוך" .
איך מגיבים בבתי הספר על רעיון הלמידה מהצלחות?
אלנבוגן –פרנקוביץ: "אני מלווה למידה בכמה בתי ספר ורואה את המבוכה והקושי שיש בהתחלה. במערכת חינוך רגילים לשמוע ביקורת ולוקח למורים זמן להבין שיש להם הצלחות. המפגשים הראשונים מוקדשים לתשאול על הצלחות. יש כמובן גם התנגדויות וחלק מהלמידה המשותפת זה לפזר אותן. חשוב לציין שלא כל חדר המורים חייב להשתתף. אבל בדרך כלל ההתנגדות הופכת לאופטימיות וההדים גורמים גם לאחרים לרצות להצטרף".
פרופסור יונה רונפלד: חשוב לציין שהמעורבות של המפקח מאד משמעותית. מפקח שמתלהב מהתכנית גורם לכך שיהיה סיכוי גדול שהלמידה תתקדם ותתפתח. אחת מתוצאות הלוואי של התכנית היא שההיררכיה בתוך הצוות פוחתת, וזה חשוב מאד להתקדמות".
תארו את עיקרי התכנית של למידה מהצלחות?
אלנבוגן-פרנקוביץ: "פיתחנו תכנית בעזרתה של ד"ר צילה וייס מהאגף לחינוך על-יסודי. התכנית מבוססת על שלוש מתודות: הראשונה שיש בה עשרה שלבים, נקראת "למידה מהצלחות העבר- המתודה הרטורספקטיבית. "אני רואה בה שלוש רכיבים חשובים:
- הבנה שהייתה הצלחה, למשל שהתלמיד התקדם
- בירור השאלה מה היו המחירים ששילמו עבור ההצלחה. זה חשוב כי יש מחירים שאנחנו לא רוצים שהארגון ישלם.
- פירוט הפעולות שהביאו להצלחה. עניין הפעולות מאד חשוב . בתהליך העבודה אנו יורדים לרמת פירוט גבוהה. זו למידה באמצעות בוננות ( רפלקציה) . המשתתפים נדרשים לא להסביר, אלא לדעת מה בדיוק עשו.
המתודה השנייה נקראת "המסע בעקבות שאלת הלמידה". בודקים סוגיה לא פתורה והופכים אותה לשאלת למידה. התהליך כולל גם למידה וגם עשייה.
המתודה השלישית, שעל הפיתוח שלה אנחנו עדיין עובדים, היא למידה על למידה. הכוונה היא להתבוננות של המשתתפים על דרכי הלמידה שלהם, הנובעת מהתפיסה שזה מאפשר למידה. בסוף כל מפגש שואלים את המשתתפים איך למדו היום".
פרופסור יונה רוזנפלד: "אנחנו עובדים כבר חמש עשרה שנים ויש הרבה הכרת תודה של אנשים המכירים בהצלחות שלהם. זה מכניס למערכת אופטימיות שבלעדיה לדעתי לא יכולים לעבוד בהוראה או בעבודה סוציאלית. היו לנו הצלחות בעבודה בעיר נתניה וכיום אנחנו עובדים עם מכון מופ"ת על הנושא של לקויות למידה. יש הצלחה גדולה בבתי ספר בדווים בנגב.
אלנבוגן-פרנקוביץ: "המחויבות שלנו היא לאוכלוסיות דלות משאבים. כדי לעשות יותר אנחנו מכשירים עוד מלווי למידה, מפרסמים מאמרים ומשתדלים להציג בכנסים. אני מרגישה שזה לא מספיק. דווקא מערכת החינוך זקוקה לאופטימיות מועילה כי היא התמכרה לשירת הכישלונות ושוכחת את ההצלחות, המדהימות לעתים, שלה עצמה".
ראה גם :
ראה גם :
למידה מכישלונות
בבית הספר אנחנו לומדים שיש רק פתרון אחד נכון והוא בד"כ הפיתרון של המורה. כבר בכיתות הנמוכות של ביה"ס ילדים לומדים שאם הם יגידו את מה שהמורה רוצה לשמוע – הם יזכו לתשבוחות.
במציאות כדי להצליח בחיים צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא הרבה פתרונות נכונים לאותה בעיה.
2. אנו לומדים בבית הספר לפחד מכישלון. המורה אפילו עושה שימוש בפחד מכישלון כדי להניע את התלמידים להצליח וזאת באמצעות אמירות כגון: "אם לא תקבל ציונים טובים - לא תוכל להצליח בחיים".
תומס אדיסון שהיה הבעלים של ג'נרל אלקטריק היה תלמיד גרוע ביותר. כך גם ביל גייטס. הם ועוד מיליוני אנשים אחרים, הצליחו מאוד בחיים. הם הצליחו כי לא פחדו להיכשל ולא בגלל שהוציאו ציונים טובים.
3. בית הספר מעניש על שגיאות. התלמידים לומדים שאסור לשגות וכי שגיאה גוררת בעקבותיה סנקציות. אין כמעט למידה משגיאות.
עוד לא שמעתי את המורה שיגיד לתלמיד "זאת שגיאה טובה מאוד. אפשר ללמוד ממנה הרבה יותר מאשר מתשובה נכונה".
yyya
אני מחפשת דרך לתקשר עם פרופ' יונה רוזנפלד- ישנה אפשרות לשלוח לי מייל שלו ו/או טלפון?לתשובתכם אודה,רבקה לס