אוטונומיה ואחריות פרופסיונלית

מאת: דרורה כפיר , אלי כהן-ג'וור , אילנה ברוש
מילות מפתח: אוטונומיה מקצועית אוניברסיטאות חופש אקדמי מורי מורים מכללות להכשרת עובדי הוראה תפיסת עולם תפיסת תפקיד
מקור: אוטונומיה ואחריות פרופסיונלית – תפיסת החופש האקדמי בקרב קבוצות מורים במכללות האקדמיות להכשרת עובדי חינוך והוראה, מכון מופ"ת,
עמ' 144-148 (פרק הסיום)
ממצאי המחקר המוצג בספר, שנאספו מעשר מכללות אקדמיות לחינוך ברחבי ישראל מלמדים כי המורים שנחקרו מחויבים לאתוס האקדמי בדבר סטנדרטים אקדמיים לא פחות מאשר לתביעה לאוטונומיה מקצועית ולאי-התערבות חיצונית בעבודתם. אולם כמעט באותה מידה הם מחויבים להוראה ולזכויות הסטודנטים וכן להכשרה טובה להוראה. כל זאת לפחות ברמת ההצהרה, שאותה חקרו המחברים.
סביר להניח שציבור מורים זה מן האקדמיה איננו מייצג את מורי המכללות שאינן מכללות לחינוך, וודאי שלא את מורי האוניברסיטאות. לכל היותר נצפה שמורים אחרים באקדמיה אשר עוסקים בתחומים דומים (למשל, חינוך ועובדה סוציאלית) יהיו דומים בחלק מתפיסותיהם למורי המכללות לחינוך. (המחברים מציינים כי אין בסיס להשוואה כיוון שחקר תפיסות של מורי אקדמיה בנושא החופש האקדמי נדיר בעולם כולו).
 
המחברים התרשמו מן התשובות לשאלות ישירות ופתוחות בנושא כי מורי המכללות לחינוך לא ירדו באמת לעומקו של מושג החופש האקדמי על כל רבדיו. רק מעטים מן המורים ניסו להגדיר חופש אקדמי, ואלה שניסו התמקדו בזכויות וזנחו את החובות.
(עניין הזכויות של מורי המכללות האקדמיות לחינוך איננו חד משמעי. למורי המכללות שנחקרו מושג עמום וכללי על זכיותיו של איש אקדמיה, שאותן היו רוצים לאמץ לעצמם, אך הם לא נחשפו לשיח של ממש על חובותיהם ועל האילוצים הרבים המגבילים זכויות שונות)
 
ערכים מוסדיים וערכים פרטיים
מחברי הספר בדקו את הזיקה בין תחושות מחויבות ודרישות לאוטונומיה לבין מין המורים, גילם, הוותק שלהם בהוראה ותוארם האקדמי. אף שנמצאה זיקה מובהקת במקרים לא מעטים, בעיקר הבדלים בין מורים למורות, רובה נראית לא מפתיעה: מורות מחויבות יותר להכשרה להוראה ופתוחות יותר למעורבות סטודנטים, המורים והמורות הצעירים ביותר (בני 30-39) והמבוגרים ביותר (בני 60 ומעלה) תובעים יותר אוטונומיה אקדמית. מורים בעלי תואר שני מחויבים יותר לרמה אקדמית ותובעים יותר אוטונומיה אקדמית.
המשתנה של "אקדמיות מסלול הקריירה" נתגלה כמשתנה מבחין משמעותי: מורים שהקריירה שלהם אקדמית מחויבים יותר לרמה אקדמית ופחות להכשרה להוראה, ודוחים ביתר תוקף את האפשרות שגורמים חיצוניים או פנימיים, בכלל זאת סטודנטים, יתערבו בשיקוליהם ובהחלטותיהם. בתביעה לאוטונומיה אקדמית ובמחויבות לזכויות הסטודנטים לא נמצאו הבדלים בין קבוצות מורים בעלי קריירה אקדמית יותר או פחות.
ממצאים אלה תומכים בהנחה כי במוסד אקדמי "צעיר", שרבים ממוריו צמחו וגיבשו את זהותם ברקע לא אקדמי, יהיה האתוס האקדמי חזק פחות, אך עדיין שרירה וקיימת בו התביעה למה שמייצג בעיני המורים יותר מכל את החופש האקדמי; האוטונומיה האקדמית.
במילים אחרות, גם מורים בעלי מסלול קריירה לא אקדמי, שחשים מחויבים פחות לרמה אקדמית ומוכנים יותר לקבל התערבויות חיצוניות, דבקים ברטוריקה של התביעה לאוטונומיה, זו האופיינית לעמיתיהם המחויבים ביתר שלמות לאתוס האקדמי על כל רכיביו.
המחויבות לזכויות הסטודנט והתביעה לאוטונומיה אקדמית – אלה רכיבים שכל מורי המכללות האקדמיות לחינוך מאמצים באותה מידה, ללא קשר למידה שבה עוצבה תפיסתם בקריירה אקדמית יותר או פחות. ייתכן שזו עדות לתופעה ידועה: מצטרפים חדשים נוטים לדבוק ביתר שאת בסממנים המסמלים את השיוך החדש. במקרה זה מדובר בתביעה לחופש אקדמי בטרם הופנמה התרבות האקדמית כולה, על מורכבותה וכל רכיביה.
 
אולם כאשר מבחינים בין מורים לא לפי הקריירה האישית שלהם אלא לפי המוסד שהם מלמדים בו, נמצאים הבדלים מובהקים בין מורים ממכללות כלליות לבין מורים ממכללות דתיות. כצפוי, האחרונים, המחויבים כמו הראשונים להכשרה להוראה, לרמה אקדמית ולסטודנטים, מוכנים הרבה יותר לוותר על זכויותיהם לאוטונומיה אישית.
 
לא נמצאו אינטראקציות מובהקות. כלומר, ההבדלים לפי אקדמיות הקריירה נמצאו באותה מידה בנפרד בכל אחד מסוגי המוסדות, כלליים ודתיים, וההבדלים לפי סוג המוסד נמצאו באותה מידה בתוך כל קבוצה לפי אקדמיות הקריירה.
 
משמעות הממצאים: כמו במוסדות האקדמיים הדתיים בארצות הברית, שם הממסד מכיר בזכותם ללמד לפי תפיסת עולמם, גם בישראל מקובלת התפיסה כי מוסד אקדמי דתי מחויב לתפיסת העולם הדתית באותה מידה שהוא מחויב לאתוס האקדמי, וכמו שם, מניחים המחברים, פרטיו השונים מתמודדים כל אחד בדרכו עם הסתירה בין שני הערכים הללו. הממסד הכללי מעדיף להעניק למוסד הדתי אוטונומיה מלאה בסוגיה זו, תוך שמירת ההכרה המלאה בו כמוסד אקדמי לכל דבר ועניין.
 
מעמדם של מורי המכללות האקדמיות לחינוך בישראל
מבין שני תפקידיו המסורתיים של איש סגל במוסד האקדמי, הוראה ומחקר, עוסקים מורי המכללות בישראל כמעט רק בהוראה, וזאת לפי מדיניות המועצה להשכלה גבוהה והשולטים בה ולפי שיקולי האוצר. הנטייה להחיל את מהות החופש האקדמי באותו אופן ובאותה מידה על הוראה ומחקר בטעות יסודה. האידיאל המסורתי של אוטונומיה ללא גבולות לך על תחום המחקר ביתר קלות לעומת תחום ההוראה. ההוראה חייבת להתחשב במבנה תחום הדעת, בתכנית ההוראה כולה וביכולת הסטודנטים. המורה אוטונומי פחות מהחוקר ומחויב יותר ממנו לאילוצים חיצוניים. כאשר מדובר במורים העוסקים בהכשרת צעירים לעיסוק פרקטי כלשהו, אילוצים אלה חורגים לעתים מן הדיסציפלינה האקדמית עצמה ומקידום הדעת במסגרתה. בין אילוצים אלה ניתן להזכיר את ההכנה הנאותה של הסטודנטים לתפקידים התעסוקתיים, כפי שהיא מוכתבת מחוץ למוסד האקדמי עצמו, על ידי מעסיקים לעתיד או על ידי האיגוד המקצועי. במקרה של מקצוע ההוראה כוללת הכנה זו גם זיקה ערכית נאותה לערכי החברה או המגזר הייחודי שהם אמורים להשתלב בו כמורים וכמחנכים.
כך מוצאים עצמם המורים במכללות לחינוך כפופים לאדונים רבים, בלא שנתונה להם הגנת החוק (הר-זהב ומדינה, 1999, פרק 5) בכל הנודע למעמדם כמורים באקדמיה. המכללות, חלפי החוק הישראלי, אינן אוניברסיטאות, ובין המכללות – המכללות לחינוך כפופות בעיקר למשרד החינוך ואינן מוגנות תחת מטריית המועצה להשכלה גבוהה כמוסדות האחרים, אוניברסיטאות ומכללות. הפיקוח של המועצה להשכלה גבוהה על המוסדות האקדמיים נועד להבטיח רמה נאותה של מקבלי תארים אקדמיים. הפיקוח של משרד החינוך איננו מסתפק בכך. העובדה שהמועצה להשכלה גבוהה איננה מוצאת לנכון להגן אפילו במידת מה על האוטונומיה של המכללות האקדמיות לחינוך במעמד תת-אקדמי, וככאלה הן חסרות זכויות בכל הנוגע לחופש אקדמי.
 
ממצאי המחקר המוצג בספר מלמדים כי מורי המכללות האקדמיות לחינוך מבקשים להיות חלק מן האתוס של חופש אקדמי ומאמינים כי הם ראויים וזכאים לו. אמנם מחויבותם להכשרה להוראה ונכונותם להתאים את הוראתם לסטודנטים שלהם גבוהות מכפי שאנו משערים כי יימצאו בסגל האקדמי הרגיל באוניברסיטאות, אך באותה מידה גבוהות מחויבותיהם לרמה האקדמית ותביעתם לאוטונומיה מקצועית.
ממצאי המחקר מלמדים על מחויבות מוגבלת למחקר האקדמי והפתיעו בגילויים של תפיסת אחריות חברתית כחלק מן המחויבות החברתית הכוללת.
 
 
תוכן העניינים
 
רשימת לוחות
פתח דבר
דברי תודה
פרק ראשון: רכיבי החופש האקדמי והשתנותם
פרק שני: סייגים ואילוצים מהותיים
פרק שלישי: חינוך אקדמי "מגוייס"
פרק רביעי: מערך המחקר
פרק חמישי: תפיסת רכיבי החופש האקדמי בקרב המורים במכללות לחינוך
פרק שישי: הסברת תפיסות רכיבי החופש האקדמי בקרב המורים באמצעות אפיוניהם האישיים והמקצועיים
פרק שביעי: מורים במכללות כלליות ומורים במכללות דתיות: תפיסת הרכיבים השונים של החופש האקדמי
פרק שמיני: אוטונומיה, אחריות וחופש אקדמי: תפקידיו ומעמדו של מוסד ומורה באקדמיה הישראלית
ביבליוגרפיה
נספחים
נספח 1 לפרק רביעי
נספח 2 לפרק שישי
מספח 3 לפרק שביעי
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya