קוהרנטיות במדיניות של טיולים שנתיים בישראל
Mazor Tregerman, M. (2025). Policy coherence and annual school field trips in Israel. Journal of Outdoor and Environmental Education. https://doi.org/10.1007/s42322-025-00217-4
מחקר זה מבקש לתרום לגוף הידע בתחום החינוך החוץ־כיתתי באמצעות בחינת היווצרותה, הפצתה, והטמעתה של המדיניות הקשורה לתכנון מסלולי טיולים. הוא בוחן את מידת הקוהרנטיות של תכנון מסלולי הטיול של טיולי בתי הספר השנתיים במערכת החינוך הממלכתית בישראל, ובכלל זה את הנחיות המדיניות הנוגעות לתכנון המסלול, את השיקולים המודגשים בהן, ואת תהליך הפצת המדיניות. המחקר בוחן גם את תפיסת הקוהרנטיות של המדיניות בעיני קובעי המדיניות, מנהלי בתי הספר והמורים.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא טיול שנתי
לשם ניתוח הנתונים נעשה שימוש בניתוח תמטי איכותני: מסמכי מדיניות ותמלילים של 12 ראיונות עומק חצי־מובנים עם מנהלי בתי ספר, מורים וקובעי מדיניות בכירים במשרד החינוך. נוסף על כך נעשה שימוש בניתוח מערכות מידע גיאוגרפיות (GIS) לצורך ניתוח מרחבי של מידע שהוצג בשני ערוצי מדיה מקוונים המשמשים לתכנון מסלולי טיולים.
הממצאים מגלים כי כל בעלי העניין תופסים את המדיניות הנוגעת לבטיחות ולביטחון כקוהרנטית, בעוד שהמדיניות הנוגעת לסוגיות פדגוגיות נתפסת כבלתי קוהרנטית. המחקר מציע כי שיפור ערוצי המדיה, ובכללם המדיה המקוונת, עשוי לתרום לקוהרנטיות המדיניות באמצעות שיפור תהליך תכנון המסלול. הגדלת הנגישות למסמכי המדיניות עשויה להגביר את קבלתם, אימוצם והתאמתם של קווים מנחים כלליים אלה בשטח, באמצעות היווצרותן של משמעויות מקומיות משותפות ביחס להנחיות אלו.
טיולי בתי ספר בישראל: שאיפה ועמימות
בישראל, פעילויות וטיולים בסביבות חוץ־כיתתיות מהווים חלק חשוב מן החוויה החינוכית הן בבתי הספר והן במסגרות חינוך בלתי פורמליות. הטיול בתרבות הישראלית הפך לפרקטיקה תרבותית טקסית. הוא נתפס כמשרת את ה“דת האזרחית" כמעין ייצוג של עלייה לרגל, המתחזקת ומקדמת זיקה רגשית והשתייכות אל הארץ. טיולים רגליים בישראל קשורים באופן הדוק למושגים של תחושת מקום וזיקה למקום. המניעים המרכזיים של מטיילים ישראלים קשורים לרצון “להכיר” את ארץ ישראל “דרך הרגליים”, לבסס קשר עם הארץ ולפתח תחושת זהות ישראלית חזקה.
המדיניות הנוגעת לטיולי בתי ספר במערכת החינוך הישראלית אינה ברורה, וכך היה מאז הטיול הבית־ספרי הראשון בשנת 1888.
מטרות המחקר
בהתבסס על יסודות מבוססים אלה, המחקר הנוכחי מבקש:
- לבחון את ערוצי התקשורת בין משרד החינוך לבין בעלי העניין הרלוונטיים:
א) כיצד משרד החינוך מעביר לבעלי העניין את מדיניותו בנוגע לתכנון מסלולי הטיולים השנתיים של בתי הספר?
ב) באיזו מידה ערוצים אלה מטפחים הבנה משותפת של המדיניות? - לבחון את תפיסותיהם של קובעי מדיניות, מנהלים ומורים לגבי קוהרנטיות המדיניות:
א) באיזו מידה המדיניות הכוללת נתפסת כמתואמת עם ההנחיות הספציפיות ועם הדרישות המעשיות במהלך היישום או לחלופין כחורגת מהן?
ב) באיזו מידה המדיניות נתפסת כמאפשרת יוזמות מקומיות?
ממצאים
הממצאים מראים כי קיימת קוהרנטיות מדיניות בנוגע לסוגיות של בטיחות וביטחון בטיולים בית־ספריים. ראשית, המדיניות מנוסחת באופן מפורט, והדרישות המעשיות שלה תואמות את אופייה הכולל. שנית, מטרות המדיניות וחשיבותה, וכן הדרכים המעשיות ליישום ההנחיות המחמירות והמורכבות הנלוות אליה, מקובלות בדרך כלל על כלל בעלי העניין – הן מלמעלה למטה והן מלמטה למעלה.
לעומת זאת, ההיבטים הפדגוגיים של המדיניות ורמת הקוהרנטיות הנתפסת שלהם נתונים לדיון מתמשך בין בעלי העניין. הממצאים מגלים את התפקיד המרכזי שממלאים בעלי העניין המקומיים בהענקת משמעות מעשית למדיניות המתווה. עם זאת, הממצאים גם מראים כי ניתן להגיע למשמעויות משותפות. משמעויות משותפות נמצאו כאשר ערוצי התקשורת בין בעלי העניין, כגון מקורות מידע מקוונים, נוצלו באופן חדשני;
המחקר מדגים את הקושי:
א) בניסוח הנחיות מדיניות כלליות לטיולי בתי ספר בכלל, ולטיול השנתי הישראלי הייחודי בפרט;
ב) בתרגום הנחיות כלליות אלה להוראות מעשיות ליישום נכון בשטח.
קושי זה נובע משני מקורות עיקריים.
המקור הראשון הוא מורכבותו של הטיול עצמו. לטיולים מיוחסות הבטחות רבות: אידאולוגיות, חברתיות, תרבותיות, פדגוגיות ואקדמיות. עם זאת, מבחינה ארגונית מדובר בפעילות מורכבת ביותר: היא רחבת היקף, עתירת עבודה, כרוכה בהשלכות רבות בתחום הבטיחות והביטחון, ומשמעותה עשויה להיות שונה לחלוטין עבור קבוצות שונות.
המקור השני לקושי נובע דווקא מן המגוון ההכרחי שבו המדיניות צריכה להתמודד עם פעילות מורכבת כמו הטיול. מצד אחד, יש צורך בהנחיות ובכללים ברורים, מחמירים ואחידים שיסדירו את הטיול, ושיש להקפיד עליהם ולאכוף אותם. מצד שני, השונות בין בתי ספר שונים, קבוצות גיל שונות, מעמדות חברתיים שונים, והאופי, הערכים והאמונות השונים של כל מוסד חינוכי: מחייבים גמישות רבה במדיניות המתוכננת. במובן מסוים, אותה תכונה הכרחית של המדיניות: פתיחותה לפרשנות היא גם זו שעשויה לגרום לכך שהיא נתפסת כבלתי קוהרנטית.
מבחינה מעשית, ניתן ואף רצוי לנקוט מספר צעדים כדי לשפר את יצירתן של משמעויות ופרקטיקות משותפות בקרב בעלי העניין השונים. שיפור ערוצי התקשורת בין המשרד לבין השטח עשוי לתרום לכך בשני אופנים. ראשית, שיפור איכות המידע המועבר באמצעי תקשורת שונים עשוי להקל על יישומן של הנחיות מדיניות המנוסחות באופן כללי בלבד. שנית, תקשורת טובה יותר בין בעלי העניין בנוגע לסוגיות המתעוררות במהלך עיצוב המדיניות ויישומה בשטח עשויה לתרום ליצירת הבנה משותפת, ובכך לחזק את קוהרנטיות המדיניות.