"זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות
כרמלי, ע' (2025). "זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות. מוסף "הארץ"
מאמר זה מותח ביקורת חריפה נגד המגמה הרווחת במערכת החינוך המקומית והגלובלית, המעדיפה "מיומנויות למידה" ושימוש בטכנולוגיה כגון בינה מלאכותית על פני רכישת ידע עמוק, שינון וחומר לימוד מסורתי. הטענה המרכזית היא שההסתמכות על כלי חיפוש ובינה מלאכותית, בניסיון להתאים את החינוך ל"שינוי" בעולם הידע, מביאה לייצור דור של "חכמים שאין להם מושג על מה הם מדברים – דור של "בוטים" חסרי ידע, ענווה ויכולת חשיבה ביקורתית אמיתית. המאמר קורא למערכת החינוך לערוך חשבון נפש, לחזור ליסודות, ולהכיר בכך שרק ידע בסיסי איתן הוא המכנה המשותף היחיד הנדרש ליצירת חברה מתפקדת, אמפתית ורפלקטיבית
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מיומנויות המאה ה-21
הלקחים המעשיים והמלצות למערכת החינוך:
על רקע הטיעונים המובעים במאמר, להלן הלקחים המרכזיים והמלצות יישומיות למערכת החינוך:
- שיקום מעמדו של הידע וה"חומר" הלימוד
הכרה בערך הידע: להכיר בכך ש"ידע הוא ידע, ובורות היא בורות" וש"עולם הידע לא השתנה" במהותו. הידע הבסיסי (היסטוריה, מדע, ספרות, פילוסופיה) הוא המצע לבניית אמפתיה, ענווה ויכולת חשיבה ביקורתית.
חזרה ללימוד מעמיק: להחזיר את השינון והעיסוק המעמיק ב"חומר" למעמד ראוי, לא כערכי גנאי. ידיעה מוצקה (כמו ציון שנת הוצאת ספר, פרט יבשושי-לכאורה) היא סימן המעיד על עבודה והשקעה, ומעוררת כבוד והקשבה לדובר שטרח ללמוד אותה.
חיבור ליבת הידע למשמעות: המורים והמחנכים להדגיש בפני התלמידים כי לימוד הידע לא נועד רק לטובת ציון, אלא לבניית אדם המסוגל לראות את העולם מבעד לעיניים של אחרים (כמו העגלון בסיפור של צ'כוב "תוגה"), להטיל ספק (כמו דקארט) ולפרוץ גבולות.
- שינוי הגישה לטכנולוגיה ולבינה מלאכותית
הבחנה בין שימוש ללמידה: להיזהר מאימוץ טכנולוגי שטחי. לימוד שימוש בבינה מלאכותית בעבודה על ביאליק אינו מחליף ידע מעמיק, רגשי, אסתטי, אמנותי וחווייתי על ביאליק עצמו.
טכנולוגיה ככלי ולא כמטרה: בבינה מלאכותית ובכלי חיפוש צריך להיות ככלי תומך, ולא כאמצעי להחלפת תהליך הלמידה והחשיבה. מיומנות השימוש בטכנולוגיה היא בעלת תוחלת חיים קצרה (כמו ההתעסקות במחשבי 286 ו-486 בעבר), בעוד שללימוד על יוון הקלאסית תוחלת חיים ארוכה בהרבה.
"יצירתיות" ו"ביקורתיות" רק עם ידע: להבהיר כי "יצירתיות בלי ידע היא חובבנות. וביקורתיות בלי ידע היא וכחנות סתם". יש לדרוש מהתלמידים להפגין את הידע והמיומנות שלהם – שהם הביאו לשולחן הרבה יותר מרעיון או השקפת עולם. לא מספיק לדעת לחפש בגוגל. היום כולם יודעים זאת, וזה לא יספק יתרון-יחסי לאיש בחיים שלאחר בית הספר. למעשה, אפילו את מיומנות החיפוש ברשת מחליפה במידה רבה הבינה המלאכותית, כך שבוגר מערכת החינוך שרק ידע למצוא משהו בעזרת מנוע-חיפוש יהיה כמעט חסר ערך בשוק העבודה.
- התמקדות בבניית המכנה המשותף החברתי והאנושי
המכנה המשותף הוא ידע: הלקח המרכזי הוא שרק ידע הוא המכנה המשותף היחיד המאפשר שיח בונה. חוסר שליטה בעובדות ובנתונים, היעדר גוף ידע כלשהו להסתמך עליו, הופך אנשים ל"נוחים להשפעה", מובילים ל"שיח חירשים" ול"בוטיות".
פיתוח האמפתיה והרפלקסיה: לעצב את תהליך הלמידה כך שיעודד תרגול בבניית אדם המסוגל לאמפתיה, רפלקסיה וביקורת עצמית. כך למשל, בשיעור היסטוריה על יוון העתיקה, ידע על תרבויות קודמות, מלחמות, וצורות התארגנות חברתית שונות (כמו ערי-מדינה) מלמד את התלמיד שהוא לא במרכז העולם, שהיו וישנן עוד נקודות מבט נוספות על אלה שלו, ויפתח אצלו ענווה.
לסיכום, במקום לחנך ל"בוטיות" שמבטאת מיומנויות שטחיות, המערכת נדרשת לחזור לאתוס של מאמץ וידע עמוק. המחבר טוען כי האנושות מעריכה ידע, מיומנות והשקעה. רק מי שיודע משהו שאחרים אינם יודעים –ייהנה מהוקרה ממשית. זה המסר שצריך לעבור למחנכים ולתלמידים: השקעה בידע היא השקעה בעצמי האנושי, ביכולת הפרנסה ובחיי חברה ורוח עשירים.