האם השארת תלמידים בכיתה ג' היא הסוד להצלחה בקריאה או שהיא משהו אחר?

Schwartz, S. (2025). Is 3rd grade retention the secret to better reading outcomes or something else? Education Week, 44(28), 5-9

בעוד ועוד מחוזות לימוד בארצות הברית מעוגנת מדיניות פדגוגית חדשה המעוררת דיון סוער: תלמידי כיתה ג' המתקשים מאוד בקרוא וכתוב ונשרכים מאחור צריכים להישאר כיתה. מדיניות זו מגובה בנתונים מחקריים וסטטיסטיים מובהקים המאשרים כי תלמידים שנשארים כיתה משיגים ציונים גבוהים יותר בבית הספר היסודי, במבחנים ארציים ובינלאומיים ובחטיבה העליונה. שכן, הם זכאים לתוכנית למידה מותאמת בקיץ, מקבלים זמן נוסף לתרגול, עיבוד מידע, בשלות קוגניטיבית וקריאה נוספת וחשים סיפוק גדול יותר כאשר הופכים מתלמידים גרועים, לכאורה, ללומדים העומדים בקצב ושולטים בחומר. עם זאת, בשלב זה מדיניות השארת הכיתה הינה בגדר המלצה, מחוזות הלימוד אינם מוסמכים לכפות על תלמיד להישאר כיתה ורק שיעור זעום מן הלומדים בוחר לעשות כן. זאת, בשל שיקולים חברתיים-רגשיים והתפתחותיים.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא אוריינות

להשאיר תלמיד שנה: בעד או נגד

כיתה ג' נחשבת לנקודת מפנה קריטית באוריינות קריאה, משום שבשנה זו מצופה מהתלמידים להתחיל לקרוא באופן שוטף ונהיר, לפרש טקסטים ארוכים ולהביע עצמם באריכות. למעשה, מדובר בקפיצה גדולה ברמה, עד כדי כך שתלמיד שמסיים את כיתה ג' בלי לדעת לקרוא באופן שוטף עלול למצוא עצמו חסר אונים בכיתות ד'-ו' ולהתקשות מאוד במקצועות לימוד שאינם קריאה, ובכלל זה מתמטיקה ומדעים. על אף שמדובר בחומרי לימוד מספריים ומדויקים, גם בהם קריאה מהווה ערוץ מרכזי להעברה ויישום של מידע.

התשובה לשאלה האם נכון להעניק לתלמיד מתקשה הזדמנות נוספת לחזור על כיתה ג' נשארה פתוחה לדיון ואינה חד-משמעית. מחד, מחקרים עדכניים מוכיחים כי השארת כיתה מובילה לשיפור משמעותי בציונים ובהישגיות. מנגד, בגילאים האלו, נהוג להעניק יתר-חשיבות לשיקולים חברתיים-רגשיים. השארת כיתה עלולה לפגוע בדימוי העצמי, לגרום לבידוד או ניכור חברתי, לתייג באור שלילי, להדגיש את חוסר המסוגלות ולהבליט את חוסר ההתאמה הפיזית. אי לכך, למרות שבארה"ב מומלץ, מדי שנה, להשאיר כ-5.8% מתלמידי כיתה ג', רק כ-0.6% נשארים כיתה בפועל.

מה הפתרון?

למרות שהשארת כיתה ג' מוכיחה עצמה מבחינה סטטיסטית ומסייעת בשיפור הממוצע הארצי, היא טומנת בחובה חסמים ומגבלות חברתיות-רגשיות מובנות. לכן, כדי להימנע מכך מראש, כבר במהלך כיתה א' ראוי לזהות את התלמידים המתקשים, להכין עבורם תוכנית קיץ מותאמת, לבצע מעקב שנתי מוקפד ולהעניק להם, ולהוריהם, הערכה ומשוב – בטרם ייפלו בין הכיסאות. במקביל, יש לבקש את ההורים לקרוא ספרים עם הילדים, לשבת יחד על שיעורי בית ולהסתייע במורה פרטית, מורה משלבת או הוראה מתקנת.

ברמה המחוזית, חשוב מבעוד מועד להשיק ולהפעיל בבתי הספר תוכניות התערבות פרטניות לקריאה וכתיבה עבור תלמידים מתקשים, אותן יכולים להוביל תלמידים בוגרים, סייעי הוראה, מתמחים או סטודנטים לחינוך. לבסוף, יש לזכור כי תלמידי כיתות א'-ג', בזכות התפתחותם המהירה וגמישות מחשבתם, יכולים לבצע קפיצת מדרגה משמעותית בתוך שלושה-שישה חודשים, וחשוב גם, בטרם נשקול להשאיר כיתה, לבחון את האינטליגנציה של הלומד מכיוונים לוגיים, מילוליים, מתמטיים, חזותיים-מרחביים ואינטליגנציה.

לבסוף, ראוי להצביע על תופעת לוואי חיובית שצמחה מתוך מדיניות השארת הכיתה. לפיה, בכוחה של מדיניות השארת הכיתה לשמש כתמריץ שלילי, או כאיום סמוי, אשר מדרבן בעקיפין תלמידים והורים כאחד להשקיע שעות נוספות בלימודים כדי להימנע מהישארות כיתה.