לטפל בבעיות התנהגות של תלמידים ולהשיב על צרכיהם

Hicks, N. R. (2024). Addressing student behavior to meet everyone’s needs. Phi Delta Kappan, 106(4), 36–41. https://doi.org/10.1177/00317217241304829

עיקרי הדברים:

● מאמר זה סוקר את תרבות הענשת התלמידים בבתי הספר בארה"ב, מציג חשיבה אלטרנטיבית לתרבות הענישה, דן בחוזקות של גישות חדשניות להתמודדות עם בעיות משמעת ומציע דרכי התמודדות חדשות

● למרות שהספרות המחקרית מעידה על השלכות שליליות ואף הרסניות של סילוק מהכיתה או השעיית תלמידים, מנהלי בתי ספר שואפים לשגרת למידה שוטפת ותקינה, ולכן תומכים בסילוק, השעיה או העברה של תלמיד מפריע

● מדיניות של הכלת תלמידים מתפרעים אינה מיועדת אך ורק לשפר ציונים או להקנות זכאות לתעודת בגרות, אלא גם לייצר אזרחים טובים ולעצב את עתיד החברה

● בתי ספר נוטים לקבץ בכיתות אתגר או בתוכניות הזדמנות אחרונה מקבצים של אינדיבידואלים עם בעיות וצרכים נבדלים לחלוטין, אך זו טעות גורלית משום שכל אינדיבידואל זקוק להתערבות ייחודית ומותאמת

● צירוף של מספר לומדים מופרעים באותה כיתה עלולה להתסיס את האווירה ולהסלים את הסלידה מההוויה הלימודית – ויש לחשוב היטב מראש על ההרכב הכיתתי

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא משמעת

בעיות התנהגות של תלמידים קוטעות את שגרת הלימודים ומונעות מהכיתה ללמוד בצורה מעמיקה ומסודרת. לאורך עשרות השנים האחרונות, ולמרות שסילוק תלמידים מתפרעים טומן בחובו השלכות שליליות, הנטייה הטבעית של מורים היא עדיין לסלק את הגורם המפריע, לעיתים לצמיתות. למרות שבמערכת החינוך כיום צצות ומוצעות אלטרנטיבות לשיפור התנהגות והכלת תלמידים, אלו הן יוזמות כלליות מדי והן נידונות לכישלון משום שהן אינן תפורות לצרכים הפרטניים והנבדלים של כל תלמיד.

התופעה הנחקרת

התנהגות בלתי-הולמת מצד תלמידים פוגמת בתהליכי הלמידה, מחבלת בתחושת הביטחון הבית ספרי, מהווה דאגה ממשית עבור קובעי המדיניות ומטופלת ביד קשה. ההפרעות יכולות להיות קטנות כגדולות, לכלול אגרסיביות מילוליות או פיזית, וחמור מכך הן נמצאות במגמת עלייה עקבית ומופיעות בשיעור גבוה במיוחד בחינוך העל-יסודי.

להבין את הבעיה

בעיות משמעת משפיעות על האקלים הבית ספרי ועל קצב ההתקדמות הכיתתי ועלולות להותיר צלקות רגשיות בתלמידים הפוגעים, בתלמידים העומדים מנגד, בקורבנות התמימים ובמורים. עבור התלמידים שמפריעים, מדובר בכדור שלג שמאופיין בהתדרדרות בהישגיות הלימודית, השתרכות מאחור ופיתוח הערכה עצמית ירודה ותחושת ניכור חברתי.

אמנם, השעיה או סילוק של תלמיד מתפרע מאפשרים לשיעור להמשיך לזרום בטווח הקצר. אבל, הוצאה חוזרת ונשנה מהכיתה, בעיקר בכיתות ח' ומעלה, דוחקת את התלמיד, בעקיפין, אל מחוץ לספסל הלימודים ואולי אף אל שולי החברה. אותם לומדים נאלצים להעביר את שעות הלימודים מחוץ לכיתה, לספוג פחות השכלה ולהפסיד מידע קריטי להמשך החיים. וישנה בעיה נוספת הקשורה ללחץ חברתי. צירוף של מספר לומדים מופרעים באותה כיתה עלולה להסלים את התסיסה ההתנהגותית בעשרות מונים ולהגביר את הסלידה מההוויה הלימודית. על כן, ראוי לשקול היטב מראש את הרכב התלמידים בכל כיתה, ולהימנע מכיתה גדושה בתלמידים מועדים (Cruz et al., 2021).

ההשלכות השליליות של הדרה

ברוב בתי הספר קובעים המנהלים את המדיניות הננקטת כלפי הפרעות כיתתיות, כאשר אירועי אלימות אף מטופלים ברמת הפיקוח המחוזי. המנהלים מבקשים שהלמידה תתנהל באופן שוטף ככל הניתן, ורואים בראש ובראשונה את טובת הכיתה, ולכן תומכים בסילוק, השעיה או העברת כיתה או בית ספר של תלמיד הקוטע את השגרה הלימודית. אלא שהספרות האקדמית מצביעה על השלכות שליליות של מדיניות זו - בטווח הקצר, בטווח הארוך ובכל שכבות הגיל. שכן, מדיניות של הדרת תלמידים מתפרעים מובילה לבעיות הבאות:

1. הישגיות לימודית נמוכה של התלמיד המודר;
2. הפסד של חומרי לימוד קריטיים, שלא תמיד ניתן להשלימם;
3. הרחבת הפער הרגשי והאקדמי בין התלמיד לבין קבוצת השווים;
4. ניתוק פיזי, חברתי ורגשי של התלמיד מבית הספר ומדרך הישר;
5. פיתוח ובעבוע של תחושות עלבון, טינה ודיכאון בקרב התלמיד;
6. הימנעות התלמיד המורחק מבקשת עזרה מאלו שדחו אותו (Eyllon et al., 2022).

קל להגיד, קשה לעשות

על אף ההשלכות השליליות, בית הספר מחויב להוות מרחב למידה בטוח וחיובי וגם חוקרי החינוך המובילים מתקשים להציע או לגבש מדיניות חינוכית לכידה שפותרת את בעיות המשמעת החוזרות ונשנות. עם זאת, ישנם משרדי חינוך שמשכילים להבין כי השעיה וסילוק מנציחים את בעיות התלמידים המתפרעים ומסלילים אותם לדרך רעה.

לכן, בקליפורניה וצפון קרוליינה, כדוגמה בולטת, גובשה מדיניות חדשה הדוגלת בתיקון התנהגות, בהקניית כישורי חיים פרו-סוציאליים, בבניית מערכות יחסים בריאות ובעידוד למעורבות. המדיניות הזו אינה מיועדת אך ורק לשפר ציונים או להקנות זכאות לתעודת בגרות. אלא, לייצר אזרחים טובים ולעצב את עתיד החברה. לראיה, לא רק שמדיניות של הכלה מסייעת במדדי ההישגיות האקדמית, היא גם מונעת את התדרדרותם של הלומדים לתרבות רעה, ובאמצעות כך מבריאה ומתקנת, במידה מסוימת, את הקהילה העוטפת את בית הספר (Forber-Pratt et al., 2021).

אסטרטגיות אלטרנטיביות של ענישה

הסתכלויות אחרות של טיפול בבעיות משמעת נחלקות לשני כיווני חשיבה מרכזיים. שתי הדרכים מצדדות בהשארת התלמיד בכיתה או בבית הספר, בפיתוח מיומנויות רגשיות-חברתיות, בחידוד מנגנון קבלת ההחלטות ובשיפור התנהגות:

1. מדיניות של תיקון – גישה זו נמנעת מסילוק התלמיד, תרה אחר המסלול הפדגוגי הנכון עבורו ועוזרת לו להבין שאפשר לתקן, שיש הזדמנות שנייה ושלא כדאי לפגוע באחר – כי יש לכך השלכות.
2. גישה מודעת-טראומה – גישה זו שואפת ללמד את התלמידים להבין את עצמם, לווסת ולנהל רגשות, לתעל אמוציות למחוזות חיוביים ולהרגיש בנוח לקבל תמיכה פסיכולוגית, חברתית ורגשית. גישה זו מתחשבת ברקע המשפחתי או הסוציו-דמוגרפי ממנו מגיע התלמיד ומתנהלת לפיו.

זיהוי, אינדיבידואליזציה והטמעה

מתוך כוונות טובות, בתי הספר נוטים לקבץ בכיתות האתגר או בתוכניות ההזדמנות האחרונה מקבצים של אינדיבידואלים עם בעיות וצרכים נבדלים לחלוטין. כלומר, בעוד שהקבוצה מורכבת מפסיפס של תלמידים, מופנם, אדיש, היפר-אקטיבי, צרחן, אלים, דחוי, מוחלש, עולה חדש, צמא-תשומת-לב וכדומה, כולם מקבלים את אותה התערבות, וזו טעות גורלית.

לסיום, ומתוך הסתכלות פרקטית, מאמר זה גורס כי יש לנקוט בגישה המבטיחה שכל תלמיד, מתוך קבוצת ההתערבות, יזכה לקבל תמיכה מותאמת. זאת, אפשר לעשות תוך התייחסות לשלושה מרכיבים משיקים:

1. זיהוי – איתור התלמידים שמפגינים קשיי התנהגות והערכת היקף, עצימות וסוג התמיכה לה הם זקוקים. בתהליך זה צריכים לקחת חלק מורים, מחנכים, מנהלים, יועצות חינוכיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוג בית ספרי ונותני שרות נוספים, דוגמת קלינאי תקשורת או מטפל התנהגותי. בכל מקרה, אין, בשום פנים ואופן, להטיל את גיבוש התוכנית על המחנכת בלבד.
2. אינדיבידואליזציה – קביעת המסלול המתאים ביותר לתלמיד. מתוך היכרות עם התלמיד, למערכת הבית ספרית שמורה האוטונומיה לבחור את ההתערבות הנכונה ביותר בהתחשב רקעו, גילו, קשייו וקצב התקדמותו הפוטנציאלי. הפיקוח על תלמיד שכזה צריך להיות מוגבר, ורצוי, במידת האפשר, לספק סייעת או חונך צמוד, ולהרבות בשיחות אישיות.
3. הטמעה – תוכנית ההתערבות שאורגנה צריכה להיות מותאמת לשגרה הבית ספרית ולמערכת השעות. על מחנכת התלמיד, היועצת החינוכית או העובדת הסוציאלית להקדיש מדי שבוע 15-10 דקות לתלמיד שנבחר להתערבות כזו. לאורך הדרך, חשוב להישאר עם היד על הדופק ולבדוק: האם התוכנית מתאימה לו? האם דרושה התאמה נוספת? האם יש שיפור? וכיצד מרגיש התלמיד?

רשימת המקורות

Cruz R.A., Firestone A.R., & Rodl J.E. (2021). Disproportionality reduction in exclusionary school discipline: A best-evidence synthesis. Review of Educational Research, 91 (3), 397-431

Eyllon M., Salhi C., Griffith J.L., & Lincoln A.K. (2022). Exclusionary school discipline policies and mental health in a national sample of adolescents without histories of suspension or expulsion. Youth & Society, 54 (1), 84-103

Forber-Pratt A.J., et al. (2021). Trauma-informed care in schools: Perspectives from school resource officers and school security professionals during professional development training. School Psychology Review, 50 (2-3), 344-359