לדבר עם תלמידים על פערי הלמידה ביניהם: מדריך למורים

Prothero, A. (2024). Talking to Students About Their Learning Differences: A Guide for Teachers. Education Week, 44(9), 3–8

עיקרי הדברים:

● על מורים ומחנכים ללמוד כיצד משפיעה דיסלקציה על המוח ועל תהליכי למידה של לומדים מתבגרים

● כדאי לדבר בפתיחות עם תלמידים דיסלקטיים בנושא קשיי הלמידה, אך לעשות זאת ברגישות ובתבונה

● אין לייפות את המציאות ולומר "אל תדאג, זה יעבור מעצמו", אך מוטב להימנע מהצגת הדברים כדרך ללא מוצא

● אם מורים חשים חוסר-בקיאות בנושא, יש לערב את פסיכולוג בית הספר או היועצת החינוכית ולהזמינם לכיתה לצפות בשיעור, לתת המלצות או לשבת עם התלמיד באופן פרטני

● בשלב ההכשרה, יש להרבות בקורסים העוסקים בהבדלי למידה, קשיי למידה, הפרעות קשב וריכוז, אוכלוסיות לומדים מגוונות ועוד

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא לקויות למידה

כמורים ומחנכים לשלל תלמידים, האם אתם באמת מבינים מהי דיסלקציה? ומהן דיסקלקוליה או דיסגרפיה? תופעות אלו משפיעות על 10%-20% מאוכלוסיית התלמידים. למרות זאת, ישנה חשיבה סטיגמטית, בורות, וחוסר הבנה בסיסי בקרב מורים סביב המושג דיסלקציה, או לקויות למידה מקבילות, ורוב מורי החינוך הכללי לא מוכשרים ללמד תלמידים דיסלקטיים. כמעט כל כיתת לימוד מאופיינת בקהל לומדים מגוון, ובה תלמידים עם קשיי קריאה, כתיבה או מתמטיקה. לכן, על מורים ומחנכים להכיר את הגישות והאמצעים העומדים לרשותם כדי להניע את אותם תלמידים להוציא את המיטב מעצמם.

תלמידים, דיסלקציה ופוליטיקלי קורקט

לא פשוט לדבר עם תלמידים או כיתה על דיסלקציה ולקויות למידה. שכן, מדובר בנושא טעון מבחינה חברתית, רגשית ופדגוגית. לראיה, יש תלמידים שאינם מעוניינים שהנושא יעלה לדיון בכיתה, הורים שמתביישים וחוששים מתיוג שלילי של בנם או בתם, חשש לדון במושגים קוגניטיביים-התפתחותיים מבלי חוות דעת מקצועית ולעיתים אף מדיניות מוסדית האוסרת על מורים לדבר על מצב כזה בפומבי.

אבל, מורים ומחנכים נמצאים בעמדה אידיאלית לסייע לתלמידים להבין את עצמם ולעזור להם למצוא את שיטות הלמידה הנכונות עבורם ואת הדרכים הנכונות להסביר את עצמם למורים, הורים וממונים. כך, למשל, תלמיד כיתה ט' עם דיסלקציה, שעובר לבית ספר חדש, חייב להיות מסוגל להסביר את כושרו הלימודי והעדפותיו הלימודיות למחנכת או למורה הבאה. אחרת, לא יבינו אותו.

אין ציפייה מהמורים להרצות על נוירולוגיה קוגניטיבית או לנתח את החלקים במוח שאחראים על הדיסלקציה. עם זאת, על המורים להבין כיצד משפיעה דיסלקציה על קריאה וחשיבה מתמטית, לדעת להפריך מיתוסים נפוצים על קשיי למידה, לנצח על השיח הכיתתי בנושא ולסלול דרכים עבור לומדים דיסלקטיים.

המלצות אופרטיביות

ההמלצות שניתנות להלן, חשובות מאוד, אך אינן קלות לביצוע. הן מצריכות הסתכלות הוליסטית ומשולות להליכה על חבל דק:

1. למדו כיצד משפיעה דיסלקציה על המוח ועל תהליכי למידה של לומדים מתבגרים, כדי שתוכלו להבין את אורח החשיבה של התלמידים.
2. דברו בפתיחות עם תלמידים דיסלקטיים בנושא קשיי הלמידה, אך עשו זאת ברגישות ובתבונה.
3. אל תייפו את המציאות ותאמרו "אל תדאג, זה יעבור מעצמו", אך הימנעו מהצגת הדברים כדרך ללא מוצא. קיימות אינספור דוגמאות של אנשים מוצלחים ביותר שסובלים מדיסלקציה.
4. עודדו את התלמידים לצמיחה והתקדמות, אך אל תבטיחו הרים וגבעות – כדי להימנע מנפילות ואכזבות מרות.
5. אם הנושא עולה בכיתה, נצלו את ההזדמנות לדבר ברגישות על קשיי למידה והבהירו שכל תלמיד לומד באופן שונה, לדוגמה: "יונתן חייב ללמוד בחלל שקט, ואילו שרה אוהבת ללמוד ברחש ובחברותא".
6. אל תענישו תלמידים דיסלקטים על חוסר הצלחה והימנעו מלהכריחם לבצע פעולות קשות או מחניקות עבורם.
7. אם המורים חשים חוסר-בקיאות בנושא, ערבו את פסיכולוג בית הספר או היועצת החינוכית והזמינו אותם לכיתה לצפות בשיעור, לתת המלצות או לשבת עם התלמיד באופן פרטני.
8. במעמד ההכשרה להוראה, יש להרבות בקורסים העוסקים בהבדלי למידה, קשיי למידה, הפרעות קשב וריכוז, אוכלוסיות לומדים מגוונות ועוד.

לסיום, בין אם התלמידים סובלים מדיסלקציה, הפרעת קשב או היפר-אקטיביות, חשוב מאוד שתהיה להם הבנה בסיסית לגבי מדוע הם מתקשים בנושאים שחבריהם צולחים בקלות. עצם ההבנה יכולה לסייע להם לצבור ביטחון ולמקסם יכולות – בין אם מדובר בחינוך יסודי, על-יסודי, אקדמי או אפילו בשוק העבודה.