לפרק את המפלצת: מורים, הורים ואחרים ממצבים את עצמם באופן פיגורטיבי אל מול מערכת החינוך הישראלית בעתות משבר
Gamliel, R. and Kupferberg, I. (2024). Dismantle the monster: teachers, parents, and others position themselves figuratively vis-à-vis the Israeli education system in times of crisis. Israel Affairs, 30(4), 757–773. https://doi.org/10.1080/13537121.2024.2367874
מערכת החינוך הישראלית נוסדה בשנת 1948 עם הקמת המדינה היהודית. מאז התרחשו 15 רפורמות במטרה לשפר מערכת זו, כולל את תנאי ההעסקה של המורים. חוקרי חינוך שבחנו רפורמות אלה מבחינים בין שינויים גלובליים ומקומיים, המכונים גם שינויים מסדר ראשון או מסדר שני. כך למשל, השינוי שהוצע על ידי ועדת דברת נחשב לשינוי מהסדר השני, משום שניסה לשנות את תשתית המערכת, את חזונה ואת האידיאולוגיה שלה. ועדת דברת, שכונתה 'כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל', ביקשה ליזום את הרפורמה הגדולה והמקיפה ביותר במערכת החינוך בעשור הראשון של המאה ה-21. רפורמה זו כללה סדרה של המלצות ארגוניות, פדגוגיות, מבניות ותקציביות, אך יישום ההמלצות היה כרוך בהוצאה תקציבית גדולה, שהממשלה לא אישרה. לפיכך, מרבית ההמלצות מעולם לא יושמו.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מעמד המורה
המשבר במקצוע ההוראה חוצה גבולות ותרבויות, ונחשב לתופעה כמעט עולמית. עם זאת, מחקרים מקומיים ובינלאומיים מצביעים על כך שחומרת המשבר עמוקה יותר בישראל בהשוואה למדינות אחרות. הדבר נכון במיוחד לגבי מעמדם של המורים (כלומר, מיקומם או דרגתם ביחס לאחרים), שהוא נמוך במיוחד – ממוקם בתחתית הסולם. לדעת המורים הישראלים, קובעי המדיניות והתקשורת הדגישו את מיקומם השלילי בחברה הישראלית. כדי להתמודד עם סוגיה זו, ארגוני המורים בישראל הדגישו שוב ושוב את הצורך לשפר את תנאי העבודה של המורים ודרשו להגן על זכויותיהם.
שאלות המחקר
החוקרים הציבו לעצמם שתי שאלות:
- כיצד המורים ממצבים את עצמם דיגיטלית בעתות משבר?
- כיצד הם ממוצבים על ידי אחרים?
דיון
החוקרים תיארו תהליך טבעי מקוון שבמהלכו המורים בנו במשותף את מיצוב הקבוצה שלהם, ההורים הגיבו בתוקפנות על ידי העלבת המורים והאשמתם במשבר, ואז צופה דיגיטלי מן הצד הציע נקודת מבט שונה המציבה את הצורך לנקוט בדרך פעולה רדיקלית שתשנה את המערכת, ולא את המורים.
ניתוחים מראים כי למרות ההאשמות הפוגעניות שהוטחו במורים על ידי ההורים, משתתפי הפורום הגיעו להחלטה מוסכמת: המורים אינם אחראים; אלא מערכת החינוך היא זו שצריכה לעבור שינוי רדיקלי.
תובנה זו מוצגת בנתוני המחקר באמצעות שפה פיגורטיבית מארגנת המדגישה כיצד המורים מיצבו את עצמם, כיצד הם מוצבו על ידי ההורים ולבסוף, היא מאירה את ההחלטה המוסכמת: לפרק את המפלצת.
שינוי רדיקלי זה מעלה שתי שאלות נוספות:
- מהם הממדים וההיקף של החלטה שקווי המתאר הכלליים שלה טופלו באופן מעורפל בפורום?
- מי יישם שינוי רדיקלי זה?