שאלון הבוחן תפיסות של מחנכים לגבי חינוך להוראת הסכנות בשימוש קנאביס

Downey, M. K., Bishop, L. D., Donnan, J. R., Rowe, E. C., & Harris, N. (2024). A survey of educator perspectives toward teaching harm reduction cannabis education. PLoS ONE, 19(5), 1–20. https://doi-org/10.1371/journal.pone.0299085

כיצד יכולה מערכת בית ספרית לטפל בשימוש בקנאביס בקרב תלמידים?

● הציגו בפני התלמידים את הסכנות הבריאותיות לטווח הקצר והארוך של שימוש בקנאביס ודונו עמם בנושאים כמו קבלת החלטות, לחץ חברתי וקונפורמיזם

● מחוז הלימוד או הרשות העירונית יכולות וצריכות להציע תוכנית התערבות הנסמכת על דיונים קבוצתיים, הרצאות מפי מומחים, סדנאות ייעודיות ואף ביקורים במוסדות

עיקרי הדברים:

● שימוש בקנאביס הוא תופעה מדאיגה ורווחת בקרב תלמידי תיכון בארה"ב ובקנדה, אך מערכות החינוך אינן מובילות תוכניות התערבות ואף פוטרות עצמן מעיסוק בנושא

● מחקרים קודמים שבחנו תוכניות התערבות להפחתת שימוש בבית הספר הניבו תוצאות מבטיחות בטווח הקצר והארוך, כמו הגברת המודעות להשלכות הבריאותיות, הפחתה משמעותית בצריכת אלכוהול וקנאביס, הימנעות מנהיגה תחת השפעה, שיח פתוח בין חברים ואף קריאה לעזרה

● הקדשת זמן לנושא הקנאביס במערכת החינוך יכולה לסייע לבני הנוער לפתח מנגנון קבלת החלטות בטוח ומושכל, לעמוד כנגד לחץ חברתי ובטווח הארוך אף להגן על בריאותם ובטיחותם, להשקיע בעצמם ולבנות את עתידם

● שיטות הפעולה של עמותות המטפלות בבני נוער שצורכים אלכוהול וסמים נוטות להיות מיושנות, שיפוטיות ובלתי-יעילות, והתלמידים רואים בהם גורמים מנוכרים ואף עוינים

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מתבגרים

התופעה הנחקרת

שימוש בקנאביס הוא תופעה מדאיגה ורווחת בקרב תלמידי תיכון בארה"ב ובקנדה. השימוש עלול לפגוע בבריאותם השכלית, הקוגניטיבית, הנפשית והמוטורית ובדרכי הנשימה. בקנדה, לדוגמה, נמצא ש-18.3% מתלמידי כיתות ד'-י"ב' הודו כי התנסו בקנאביס בשנה החולפת, כאשר גיל ההתנסות הממוצע הוא 14.1 בלבד. למרות זאת, בתי הספר אינם משקיעים די בטיפול בתופעה זו ומחנכי הכיתות מדווחים כי אינם חשים מוכנים לדון עם תלמידיהם בנושא זה (Health Canada, 2023).

ההתערבות הנדרשת

למרבה הצער, רוב המתבגרים המתנסים בקנאביס אינם מודעים כלל וכלל להשפעות הבריאותיות וההרסניוּת הפוטנציאליות של הקנאביס. הקדשת זמן להוראת הנושא במערכת החינוך יכולה לעזור בצמצום הפער הזה ולסייע לבני הנוער לפתח מנגנון קבלת החלטות בטוח ומושכל, לעמוד כנגד לחץ חברתי ובטווח הארוך אף להגן על בריאותם ובטיחותם, להשקיע בעצמם ולבנות את עתידם.

מחקרים קודמים בתחום מצאו כי לדרוש ולנסות לכפות על תלמידים להתנזר באופן מוחלט מקנאביס היא פעולה בלתי-יעילה, אשר נוגדת את הנטייה הטבעית של בני הנוער להתנסות בדברים חדשים. בגישת האנטי המוחלט נוקטים, למשל, הארגונים הציבוריים למניעת אלכוהול וסמים בקרב בני נוער (שמטרתם נעלה וחשובה). צוות המחקר גורס כי המורים והמחנכים, המכירים את תלמידיהם באופן אישי, צריכים לנקוט גישה ריאלית השואפת לצמצום והפחתה באמצעות העלאת מודעות ושיח פתוח.

ואכן, מחקרים קודמים שבחנו בתי ספר שהוציאו אל הפועל תוכניות התערבות להפחתת שימוש באוסטרליה, ארה"ב קנדה הניבו תוצאות מבטיחות בטווח הקצר והארוך. למשל, הגברת המודעות להשלכות הבריאותיות, הפחתה משמעותית בצריכת אלכוהול וקנאביס, הימנעות מנהיגה תחת השפעה, שיח פתוח בין חברים ואף קריאה לעזרה. אותן תוכניות מעודדות את התלמידים להישמר משימוש בקנאביס או אלכוהול, להמתין לגיל מאוחר ולהיזהר מרכישה לא-חוקית, מלחץ חברתי ומהתרועעות עם אנשים מפוקפקים. כפועל יוצא מתוכניות ההתערבות האלו, החלו גם מדריכי תנועות נוער ומאמני קבוצות הספורט לדבר בפתיחות ובפיקחות על הנושא הזה ואף להזמין מרצים מהתחום (Watson et al., 2019).

כיצד מורים, מחנכים ומנהלים תופסים שימוש בקנאביס?

גישתם של מורי ומחנכי הכיתות, ומנהלי בתי הספר, ומוכנותם לטפל בנושא או להתייחס אליו, מהווה מחסום (או זרז) משמעותי להנעה של תוכנית התערבות בבית הספר. הצלחתה של תוכנית התערבות, או שיעור חברה בנושא, תלויה בתפיסתו האישית של המחנך, בניסיונו האישי, בערכיו וביחסים עם תלמידיו. ליתר פירוט, ישנם מחנכים אשר פוטרים עצמם מעיסוק בנושא וסבורים כי חינוך בנושא קנאביס צריך להיות מטופל על ידי הורים או רשויות רווחה ובריאות. בנוסף, אחרים מצהירים כי אין להם שמץ של מושג בתחום, ועל כן אין בכוונתם, ביכולתם או בסמכותם לנהל דיונים בנושא הספציפי הזה. עם זאת, אותם מורים מביעים רצון לקבל מידע בנושא, כדי שיוכלו, לכל הפחות, לזהות סימני אזהרה או מצוקה ולדעת כיצד להגיב במצבים אלו (Hout et al., 2012).

מתודולוגיה

מחקר זה בוחן השקפות של מורים ומחנכים בנושא שימוש בקנאביס בקרב תלמידים. המחקר סוקר את מידת המודעות, את הצרכים העולים מפי מורים ומחנכים המתבקשים לעסוק בתחום ואת העדפותיהם בנושא של הדרכה, הכשרה ופיתוח מקצועי בתחום. על רקע זה, 170 מורים ומחנכים (76.5% נשים) בכיתות ד'-י"ב בקנדה השיבו לשאלון סגור ופתוח שבדק:

1. רקע דמוגרפי;
2. ידע בנושא השפעות הקנאביס;
3. גישה כלפי שימוש בקנאביס;
4. גישה כלפי שימוש של תלמידים בקנאביס;
5. כלים להתערבות ומניעה של צריכת קנאביס;
6. תפיסות או שיתופי פעולה עם ארגוני מניעה וטיפול בבני נוער;
7. מצאי ונגישות לחומרי עזר, מערכי שיעור ופיתוח מקצועי בנושא.

לאחוז את השור בקרניו או להתעלם?

התפיסות של המורים והמחנכים היו רבות, מגוונות ומנוגדות וסיפקו כר פורה לדיון, כאשר רוב אנשי החינוך ראו לנכון להתעלם מהתופעה לחלוטין. חלק מן המורים והמחנכים הביע רצון לקבל סיוע בתחום, להוביל התערבות, להיות מסוגל לסייע לתלמידים אשר צורכים קנאביס, ללמוד עוד על הסם ולדעת מהן הגישות הנכונות לסיוע. אל מולם, נשמעו קולות שביקשו, ואף דרשו, להימנע ככל האפשר מטיפול בנושא זה. זאת, באמתלה שמדובר בחריגה מהתפקיד. מעבר לכך, נשמעו גם דעות סטיגמטיות לפיהן "קנאביס אינו רע בהכרח" ו-"אין צורך להזהיר את התלמידים מפני קנאביס".

רוב המורים והמחנכים חשו בלתי-מודעים, בלתי-מוכנים, בלתי-מוכשרים וחסרי כוח או סמכות לדון בסוגיות של שימוש בסמים קלים בכיתה. לא מפתיע, אם כך, שאותם מורים ומחנכים העדיפו שלא לדון על כך בכיתה. לפיהם, תלמידים רבים אינם מודעים בעצמם לתחום המפוקפק הזה, מיותר יהיה לדחוף את הנושא בשיעורי חברה וראוי לדון בכך באופן פרטני או קבוצתי-ממוקד. עם זאת, אותם מורים מודים כי תלמידיהם אינם מודעים להשפעות הבריאותיות, הנפשיות והקוגניטיביות של שימוש בקנאביס, וחשוב מאוד להבהיר להם, כבר בגיל מוקדם, ומתוך דאגה לעתידם, את ההשלכות של נהיגה תחת השפעה.

המורים והמחנכים סבורים כי שיעורי התערבות ומניעה צריכים להתבסס על למידה אינטראקטיבית, הנגשת משאבים מקוונים או מרצה חיצוני. בנוגע להרצאות חיצוניות, סברו המורים כי שיטות הפעולה של עמותות המטפלות בבני נוער שצורכים אלכוהול וסמים נוטות להיות מיושנות, שיפוטיות ובלתי-יעילות, וכי התלמידים רואים בהם גורמים מנוכרים ואף עוינים. לכן, ביקשו המורים והמחנכים להסתייע בפסיכולוגים או עובדים סוציאליים, המסוגלים להביט בתלמיד בעין בלתי-שיפוטית ולהאזין לו בנפש חפצה.

עוד סיפרו המורים כי הם מזהים בכיתות תלמידים שמועדים לשימוש בקנאביס, ואליהם צריכים להפנות את עיקר המשאבים. לדוגמה, תלמידים אשר שרויים בדיכאון, מגיעים מבית הרוס חוו טראומה, התעללות או הזנחה בילדותם או שהוריהם מכורים לאלכוהול או סמים בעצמם. כך הדבר גם לגבי תלמידים שמגיעים משכונות מצוקה, נחשפים לאירועי אלימות ושרויים בחוסר-ביטחון בסביבתם.

דיון והמלצות

המורים והמחנכים הבהירו כי בגלל עומס עבודה, לחץ בזמנים, מחסור במשאבים ותמיכה, שיעורי התערבות נוטים להידחק לשוליים. וחבל שכך, כי מורים ששוחחו עם תלמידיהם על הנושא מספרים כי התלמידים תופסים את הקנאביס כחומר טבעי, קליל ובטוח לשימוש וכי עישון חברתי מתחיל כיום כבר בקרב תלמידי בתי ספר יסודיים, אשר הורסים את ריאותיהם באמצעות נרגילות, סיגריות אלקטרוניות ועוד. על רקע זה, צוות המחקר מבהיר כי ההתערבות צריכה להתחיל כבר בכיתות ה'-ו' וממליץ, בהינתן עומס העבודה הקיים, לעגן את שיעורי ההתערבות בשימוש בקנאביס בתוכניות מיוחדות לתלמידי אתגר או תלמידים מתקשים.

רשימת המקורות

Health Canada. (2023). Summary of results for the Canadian Student Tobacco, Alcohol and Drugs Survey 2021–22 (online report). Government of Canada.

Hout, M., Foley, M., McCormack, A., Tardif, E. (2012). Teachers' perspectives on their role in school-based alcohol and cannabis prevention. International Journal of Health Promotion and Education, 50, 6, 328–41. https://doi.org/10.17269/45-01872_85214366

Watson, T.M., Valleriani, J., Hyshka, E, & Rueda, S. (2019). Cannabis legalization in the provinces and territories: missing opportunities to effectively educate youth? Public Health Reviews, 110, 4, 472–5. https://doi.org/10.17269/s41997-019-00209-0 31087281