השפעות הלמידה מרחוק על מערכת החינוך

הדיון המובא להלן מבוסס על המושב: מרחוק - השלכות והזדמנויות בעקבות הגישה מרחוק מתוך הכנס השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל (נובמבר, 2021).

עיקרי הדברים:

● במהלך משבר הקורונה, ההוראה מרחוק נתפסה על ידי מורים רבים כחוויה מאתגרת ומתגמלת אשר מסייעת להתמודד עם בעיות משמעת

● 37% מהמורים סבורים כי הוראה מקוונת אינה מתאימה לתלמידי יסודי ועל-יסודי ורק 12% חושבים שהיא יעילה יותר מהוראה פרונטלית

● משבר הקורונה היווה הזדמנות נדירה לשדרוג סביבות ותשתיות בית ספריות בישראל ובמהלכו חולקו כ-49,000 מחשבים למורים ולתלמידים, חוברו בתי ספר לרשתות Wi-Fi ונרכשו טלפונים סלולאריים ומחשבים עבור המגזר החרדי

● בשל פערים דיגיטליים, חברתיים ותרבותיים, הסיוע הכספי והתמיכה הטכנית שהוקצו למערכת החינוך הערבית לא הספיקו ומשבר הקורונה הלם קשות במיוחד בתלמידי, מורי ומנהלי המגזר הערבי

● המעבר הכפוי ללמידה מרחוק חשף את חוסר המיומנות הטכנולוגית של מורות המגזר החרדי, כמו גם את התנגדותן הנחרצת של חלקן, ושל הורי התלמידים, למחשב, אינטרנט וטלפון חכם

לינק למושב

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא משבר הקורונה

פרופ' זמירה ר' מברך, פרופסור אמריטה בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן

במחקר שבחן את ההוראה מרחוק בקרב כ-5,000 מורים מהמגזר היהודי וכ-1,000 מורים מהמגזר הערבי נמצא שהמורים הציבו לעצמם את סדר העדיפויות הבא כאשר לימדו מרחוק:

1. לקדם למידה חברתית-רגשית;
2. לסייע בהתמודדות עם הסגר;
3. להספיק ללמד את החומר;
4. להכיר את התלמידים;

בתוך כך, כשליש מהמורים (37%) סבורים כי הוראה מקוונת אינה מתאימה לתלמידים, רק 12% חושבים שהוראה מקוונת יעילה יותר מהוראה פרונטלית, 33%-40% מהמורים מאמינים שלמידה מקוונת מתאימה למטלות חקר ולמידה עצמאית ורק 25%-33% מהמורים מאמינים שהצליחו לפתח את מיומנויות הלמידה של המאה ה-21.

לדברי פרופ' מברך, ההוראה מרחוק נתפסת על ידי מורים רבים כחוויה מאתגרת אשר מסייעת להתמודד עם בעיות משמעת ולהתנהל מול תלמידים באופן שוויוני. הסיבות לפידבק החיובי הזה יכולות להיות שהמורים חשו שהם מצליחים להתגבר על קשיים, ההוראה מקוונת העצימה אותם והעניקה להם אוטונומיה מסוימת.

מר קובי רפאלי, מנהל החטיבה לתקשוב וטכנולוגיות בחינוך, משרד החינוך

שאיפתנו המרכזית כיום היא להטמיע במערכת החינוך מתודה פדגוגית פרו-דיגיטלית אשר מכינה תלמידים למאה ה-21. עוד לפני משבר הקורונה, משרד החינוך שאף לצייד בתי ספר בכלים דיגיטליים, לבנות תשתית מתוקשבת ולהעניק הכשרות דיגיטליות, והצליח לעשות כן בכ-2,000 בתי ספר. אולם, כ-2,000 בתי ספר נוספים לא עברו תהליכים דומים ונותרו ללמד בסביבה מסורתית. כפועל יוצא מכך, עם פרוץ משבר הקורונה, התבלטו הפערים בין בתי הספר הללו.

משבר הקורונה שימש ככר פורה לשדרוג סביבות ותשתיות בית ספריות. לשון אחרת, במהלך השנה וחצי האחרונות, הוזרמו כספים למערכת החינוך כדי לשדרג תשתיות טכנולוגיות. בתוך כך, ניתנו כ-12,000 מחשבים למורים וכ-37,000 מחשבים לתלמידים, חוברו בתי ספר לרשתות Wi-Fi ונרכשו טלפונים סלולאריים ומחשבים עבור קהילת המגזר החרדי. לא זו בלבד, יחד עם מינהל עובדי הוראה, מורים עברו השתלמויות טכנולוגיות, רכזי תקשורת וטכנולוגיה מונו בבתי הספר וחומרי לימוד דיגיטליים נמסרו לבתי הספר לעתות חרום.

בראי החזון, בתי הספר צריכים לדעת להתמודד עם הלמידה מרחוק באופן מוטמע, שגרתי וארגוני. יתכן כי גם בעתות שגרה על בתי הספר יהיה ללמד באופן המשלב בין למידה כיתתית לבין מקוונת ומסתמך על הוראה סינכרונית וא-סינכרונית. אנו שואפים לאפשר לתלמידים לפתח מיומנויות של למידה עצמאית וטכנולוגית. כך, התלמידים יוכלו לצמצם את הפערים בעצמם והמערכת תוכל לשרת את הפרטים בצורה יעילה יותר.

ד"ר דליה פדילה, מייסדת רשת קיו סקולס ומנכ"לית שותפה בעתידנא

אמנם, במהלך משבר הקורונה הוקצו אמצעי קצה, משאבי למידה ותכנים פדגוגיים-דיגיטליים לחברה הערבית, על שלל מנהליה, מוריה ותלמידה – וביד רחבה. אבל, התשתית הזו לא הספיקה. שכן, קיימים פערים חברתיים, תרבותיים ודיגיטליים מהותיים מהם סובלים רוב בתי הספר הערביים. את הפערים האלו אי אפשר לפתור במספר חודשים.

כדי להציע לתלמידי המגזר הערבי למידה מקוונת אפקטיבית, על הלומדים להיות עצמאיים, להכיר בפוטנציאל האנושי והקוגניטיבי שלהם ולרכוש כישורים טכניים ואוריינטציה טכנולוגית. אבל, תלמידי החברה הערבית, שהיו רגילים מאוד ללמידה מסורתית, התקשו מאוד להתמודד עם הלמידה מרחוק ולחלקם חסר ציוד טכני מלכתחילה.

למעשה, הבעיה טמונה בליבה האנושית של החברה הערבית-ישראלית. קהילת המורים במגזר זה התקשתה מאוד ללמד מרחוק והעדיפה להימנע מלימודים במחשב. כך, למשל, חלק מן המורות הדתיות סרבו לפתוח מצלמה אשר תחשוף את ביתן ואת חייהן האישיים. במקביל, נערים בסיכון הלכו לאיבוד, אחוז הפשיעה הסלים והאזרחים יצאו לרחובות להפגין. על אף הכוונות הטובות של משרד החינוך, לא היה מענה לצרכים האנושיים, האזרחיים והתרבותיים של המגזר הערבי ולא נוצלה ההזדמנות לשלב אותנו בחברה הישראלית.

בנוסף, במהלך הקורונה מערכת החינוך התרכזה בתחדישים טכנולוגיים עבור המורים, אך התעלמה ממנהלי בתי ספר. זאת, למרות שהניהול מבוסס על יחסי אנוש ומגע אנושי ועל כן המנהלים התקשו להנהיג את חברי הסגל ולהכווין את התלמידים שהיו מבודדים בבתיהם.

גב' ביתיה מלאך, מייסדת ומנהלת בית הספר בנות ירושלים

בית הספר היסודי והממלכתי-חרדי, בנות ירושלים, שהוקם בשנת 2014, דוגל בלימודי ליבה ושואף לייצר תוכנית לימודים המשלבת בין קודש לחול. בשנים שקדמו למשבר הקורונה, משרד החינוך ביקש לתקשב את בית הספר ולהכשיר מורות לעבודה בסביבה טכנולוגית. אבל, היוזמה לא צלחה ונגיף הקורונה הלם קשות בבית הספר.

במרץ 2020, עם המעבר הכפוי ללמידה מרחוק, הקורונה חשפה את חוסר המיומנות הטכנולוגית של המורות ואף את ההתנגדות הנחרצת של חלקן לקדמה הטכנולוגית. בית הספר מצא עצמו ללא כלים להוראה מרחוק וללא מענה לתלמידות הצעירות. כתגובה לכך, לאורך השנה וחצי האחרונות, בית הספר הזה עושה מאמצים ליישום והטמעה של מערכת מתוקשבת, אביזרים טכניים והכשרה טכנית למורות.

במהלך הסגר, לצוותי ההוראה לא היו מחשבים או אינטרנט, וחלקן אף התנגדו נחרצות להכנסת כלים טכנולוגיים לבתיהן. במקביל, גם חלק מההורים סרב לחשוף את בנותיהן לאינטרנט. אבל, מנהלת בית הספר, ביתיה מלאך, הציבה לעצמה מטרה: בית הספר הזה יהיה מתוקשב – ויהי מה.

לא רק שהיא הצליחה במשימתה, תלמידותיה רכשו כלים המתאימים למאה ה-21 ומורותיה עברו הכשרות טכנולוגיות, החלו לחשוב בצורה חדשנית, נחשפו לשיטות הוראה חדשניות וקיבלו טלפונים חכמים ומחשבים בחינם. בנוסף, בית הספר חובר לתשתית של מערכת מתוקשבת, הכיתות אובזרו במקרנים, מחשבים ואינטרנט והתלמידות מתרגלות לשיטות למידה מתוקשבות (מבלי לפגוע בערכי הדת היהודית).