הפליית נשים בעקבות הפרדה בין המינים במרחב הציבורי

מאוטנר, מ' (2020). "הפליית נשים בעקבות הפרדה בין המינים במרחב הציבורי". בתוך: הליברליזם בישראל – תולדותיו, בעיותיו, עתידותיו. תל אביב: הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב על-שם חיים רובין

עיקרי הדברים:

• שאלת ההפרדה בין נשים לגברים במוסדות חינוך, ובכלל זה האקדמיה, עולה בעוצמה רבה
• מתן השכלה אוניברסיטאית לחרדים הוא פרויקט לאומי חשוב, אך אין להתיר את קיומה של הפרדה בין המינים באוניברסיטה
• אם יש חרדים שאינם מוכנים ללמוד בלא הפרדה בין המינים, הדרך הראויה להקנות להם השכלה גבוהה היא קיום קורסים אוניברסיטאיים במתקנים הנמצאים בקהילות של החברה החרדית
• דרך אפשרית אחרת היא יצירת מובלעות חרדיות מחוץ לקהילות החרדיות, היינו במתקנים שנמצאים בחברה הליברלית
• יש להכריע את הסוגיה תוך התחשבות בחמישה עקרונות-יסוד:

1. המרחב הציבורי של המדינה צריך להישלט על ידי עקרון השוויון הליברלי
2. יש להימנע מכפייה דתית במרחב הציבורי הליברלי
3. יש להכיר בקיום מובלעות בחברה האזרחית הליברלית שבהן מתקיימת הפרדה בין המינים
4. בחברה רב תרבותית ראוי לקיים ביזור: הפרדה בין מערכות נורמטיביות על בסיס גאוגרפי
5. ייתכנו מצבים שבהם דתיים יידרשו להימצא בהיעדר הפרדה בין המינים במרחב הציבורי.

לאתר הספר

לקריאה נוספת

מוטיבציה ומגדר

נפרדים כידידים? שינויים בדפוסי ההפרדה במערכת החינוך

בשנים האחרונות התעוררו שוב ושוב בעיות בעקבות תביעה של קבוצות דתיות לקיים הפרדה בין המינים במרחב הציבורי. שאלת ההפרדה התעוררה בעוצמה רבה בעקבות יוזמה שנקטה בשנת 2017 המועצה להשכלה גבוהה לפתיחת מסלולי לימוד לחרדים באוניברסיטאות תוך הפרדה בין המינים, גם בהקשר של ההשכלה הגבוהה.

התביעות להפרדה בין המינים עוררו התנגדות תקיפה מצד דוברים ליברליים ופמיניסטיים. הסיבה לכך נעוצה במרכזיותו של ערך השוויון בתפיסה הליברלית, וכן בדימוי הנשי שנטען כי הוא עולה מהתביעות להפרדה, היינו הצגת נשים כיצורים מיניים שיש להיזהר מפני כוח הפיתוי שלהן, כביכול אין בנשיות רכיבים חשובים אחרים מעבר לרכיב המיניות, כגון יכולות אינטלקטואליות, יכולות של תבונה מעשית, יכולות רגשיות, הורות, חברות, יצירתיות לסוגיה וכולי.

בגלל ההנחות ביחס למהותן של נשים העומדות ביסוד התביעה להפרדה בין גברים ונשים, צבי טריגר מציע תרגיל אינטלקטואלי "רדיקלי ופרובוקטיבי", שלפיו הפרדה בין המינים היא למעשה סוג של הטרדה מינית, משום שהיא מהווה 'התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו', כלשון סעיף 3(א)(5) לחוק מניעת הטרדה מינית". (טריגר 2013).

יש לשים לב לכך כי רדוקציה זו של הנשים למיניותן בעייתית לא רק מנקודת המבט הפמיניסטית, היינו משום שהיא מגלמת תפיסה צרה, מנמיכה ופוגעת של נשים. הרדוקציה פוגעת גם בגברים, משום שהיא מציגה אותם כיצורים בעלי שליטה עצמית נמוכה, היינו כאלו שיצריהם המיניים שולטים בהם, ולא שהם שולטים ביצריהם. בנוסף לכך, עמדה זו עושה לאינטראקציה שבין גברים ונשים רדוקציה לרכיב המשיכה המינית (כאמור, ליתר דיוק, רק לרכיב המשיכה של גברים לנשים), כאילו לא יכולים להתקיים בין גברים ונשים יחסים עשירים ועמוקים של אהבה, חברות ושיתוף פעולה בלא שהרכיב המיני יהווה חלק מהיחסים כלל, או תוך שהוא קיים בעוצמה נמוכה, או לפחות באופן ששני הצדדים (לא רק הגברים) מסוגלים להתגבר עליו.

ההסדרה של הגוף במרחב הציבורי מעוררת שלוש שאלות השלובות זו בזו:

1. מהי המשמעות התרבותית של המיניות?
2. האם מקומה של המיניות צריך להיות בספֵרה של המרחב הציבורי או רק בזו של הפרטיות?
3. כיצד תופסת התרבות את הקשרים שבין גברים ונשים?

התרבות הליברלית והתרבות הדתית נותנות מענים מנוגדים לכל אחת מהשאלות האלה. תוצאה מרכזית של ההבדלים האלה היא שבעוד שהתרבות הליברלית אינה מסוגלת להעלות בדעתה הפרדה בין גברים ונשים במרחב הציבורי, קבוצות דתיות מסוימות, למשל קבוצות חרדיות, רואות במפגשים שבין גברים ונשים במרחב הציבורי סכנה חמורה שעשויה להוביל לפורענויות קשות, ולכן משהו שיש להעמיד כנגדו אמצעי הגנה חמורים, בראש ובראשונה יצירה של מנגנונים חברתיים המבוססים על קיומה של הפרדה נוקשה בין גברים ונשים במרחב הציבורי. שתי התרבויות משתמשות במושגים שונים לצורך המשגת המענים לשאלות. למשל, בתרבות הדתית ננקטים בהקשר זה מושגים כמו "קדושה" ו"צניעות", שאינם חלק מאוצר המילים המשמש לחשיבה על השאלות בתרבות הליברלית.

מחבר המאמר מציעה חמישה עקרונות לחשיבה על הסוגיה:

• המרחב הציבורי של המדינה צריך להישלט על ידי עקרון השוויון הליברלי
• יש להימנע מכפייה דתית במרחב הציבורי הליברלי
• יש להכיר בקיום מובלעות בחברה האזרחית הליברלית שבהן מתקיימת הפרדה בין המינים
• בחברה רב תרבותית ראוי לקיים ביזור: הפרדה בין מערכות נורמטיביות על בסיס גאוגרפי
• ייתכנו מצבים שבהם דתיים יידרשו להימצא בהיעדר הפרדה בין המינים במרחב הציבורי.

המרחב הציבורי של המדינה צריך להישלט על ידי עקרון השוויון הליברלי

בגלל מרכזיותו של עקרון השוויון בליברליזם, ובגלל הכפירה של המשפט הליברלי בכך שייתכן "נפרד אבל שווה" (separate but equal), נקודת המוצא בכל דיון על הפרדה בין המינים במרחב הציבורי של המדינה צריכה להיות שאין להתיר קיומה של הפרדה כזו. האוניברסיטה היא מוסד מרכזי של החברה האזרחית שצריך לתפקד בתנאים של שוויון. ואולם, ההפרדה בלתי רצויה ופוגעת בשוויון מהטעמים הבאים:

1. ההפרדה מגלמת תפיסה מנמיכה של נשים.
2. ההפרדה תצמצם את טווח ההעסקה של נשים באוניברסיטאות בהשוואה לזה של גברים, משום שנשים יוכלו ללמד נשים בלבד, בעוד שגברים יוכלו ללמד גם נשים וגם גברים, דבר שעשוי להשפיע גם על מספר התקנים שיימצאו באוניברסיטאות לשכירת נשים לסגל האקדמי.
3. המחקר והדיונים המתקיימים באוניברסיטה אינם יכולים להתקיים בתנאים שבהם חלק בלבד ממי שתובנותיו אמורות להעשיר את המחקר ואת הדיונים משתתף בהם.
4. יש סכנה של מדרון חלקלק שעשוי להתפתח בעקבות מיסוד הלימוד של חרדים בתנאים של הפרדה בין המינים: החרדים יתבעו להמשיך בקיום ההפרדה גם במקומות העבודה שאליהם יצאו בגמר לימודיהם. כמו כן, הכרה בהפרדה עלולה להוביל לתביעות להפרדה בין יהודים וערבים (תירוש 2019).

מתן השכלה אוניברסיטאית לחרדים הוא פרויקט לאומי חשוב. אם יש חרדים שאינם מוכנים ללמוד בלא הפרדה בין המינים, הדרך הראויה להקנות להם השכלה גבוהה היא קיום קורסים אוניברסיטאיים במתקנים הנמצאים בקהילות של החברה החרדית. דרך אפשרית אחרת היא יצירת מובלעות חרדיות מחוץ לקהילות החרדיות, היינו במתקנים שנמצאים בחברה הליברלית. יש לקיים את לימודיהם של חרדים במתקנים שהם ייחודיים להם, שמורי האוניברסיטאות מגיעים אליהם ומלמדים בהם. ואולם אין להתיר את קיומה של הפרדה בין המינים באוניברסיטה.

הימנעות מכפייה דתית במרחב הציבורי הליברלי

החופש מכפייה דתית (החופש מדת) הוא ערך מרכזי של הליברליזם. ניתן לראות את הערך הזה כנובע מהערך של חופש המצפון, מהערך של חופש התרבות ומהערך של האוטונומיה האישית. (Dorfman 2008).

הימנעות מכפייה דתית (החופש מדת) מתחייבת גם מהערך הליברלי המרכזי של כבוד לבני אדם. לפיכך, במצבים שבהם נפגשות קבוצות חילוניות וקבוצות דתיות במרחב הציבורי, והקבוצות הדתיות מבקשות לקיים בין אנשיהן הפרדה בין המינים, יש לאפשר להן לעשות זאת (כלומר יש לאפשר להן לקיים מובלעות בתוך החברה החילונית), ואולם כל זאת בלא שההפרדה תיכפה על אנשי הקבוצות החילוניות.

לדוגמה, בשנת 2018 נמסר כי באירוע שהתקיים ב"היכל התרבות" העירוני בכפר סבא בהשתתפות תלמידי בתי ספר חילוניים ודתיים לציון "יום ירושלים" הופנו כל התלמידים לשבת בקדמת האולם, וכל התלמידות הופנו לשבת בחלק האחורי של האולם. ההפרדה נוצרה ביוזמת המורים הדתיים, ולפחות חלק מהמורים החילוניים שיתפו עימה פעולה. הפרדה זו עלתה כדי כפייה דתית, ולכן אסור היה לקבלה. בנוסף לכך, בתרבות שלנו יש משקל נורמטיבי נמוך יותר לחלק האחורי של אתרים בהשוואה למשקלו של החלק הקדמי ולכן הפניית התלמידות לחלק האחורי סימנה אותן כבעלות ערך נחות בהשוואה לערכם של התלמידים.

הכרה בקיום מובלעות בחברה האזרחית הליברלית שבהן מתקיימת הפרדה בין המינים

למרות מרכזיותו של ערך השוויון בליברליזם, כל מדינה ליברלית סובלת הפרדה, וגם חוסר שוויון ניכרים, בין גברים ונשים בחייהן של קהילות דתיות. בית המשפט האמריקאי, למשל, קבע כי כדי להבטיח חופש דת לאזרחיה המדינה הליברלית האמריקאית אינה מתערבת בענייניהן פנימיים של קהילות דתיות (Hossana-Tabor 2012).

עקרון מרכזי בליברליזם הוא חופש הדת, היינו הימנעות המדינה מהתערבות בפרקטיקות של בני אדם דתיים ובדוקטרינה הדתית שלהם. שיקולים של כבוד לתרבויות ולבני אדם החיים בתרבויות מובילים את המדינה הליברלית לאמץ עמדה עקרונית של הימנעות מהתערבות בחייהן של קהילות דתיות. לאחר מאות שנים של מאבקים בין המדינה לבין הכנסייה במערב, הגישה שהתייצבה במודרנה היא שהמדינה מכירה באוטונומיה של קהילות דתיות לנהל את ענייניהן על פי הדוקטרינה הדתית שלהן, גם במצבים שבהם דוקטרינה זו מנוגדת לעקרונות ליברליים מרכזיים, כגון שוויון.

כך פועלת גם המדינה הליברלית הישראלית. הקהילה החרדית החיה בישראל מפלה את נשותיה באופן נרחב. למשל, היא אינה ממסדת לימוד תורה של נשים, ובכך מדירה אותן ממילוי תפקידי שפיטה (אין נשים דיינות).

מה שעולה מהדברים האלה הוא שהחברה הליברלית צריכה להכיר במצבים שניתן לכנותם "מובלעות חרדיות בחברה הליברלית", היינו מצבים שבהם החברה החרדית, המקיימת כאמור ממילא הפליה של נשים וכחלק מכך גם הפרדה של נשים מגברים, תוכל לקיים גם הפרדות בין גברים ונשים באתרים מוגדרים, מתוחמים היטב, בתוך המרחב הציבורי של החברה הליברלית, ובלבד שהדבר נעשה באופן שאין בו כדי לכפות על מי שאינם חרדים הפרדה בין גברים ונשים.

ביזור: הפרדה בין מערכות נורמטיביות על בסיס גאוגרפי

הביזור צריך להיות עיקרון חשוב בחייה של המדינה הרב-תרבותית. גרסה ידועה של עקרון הביזור היא הפדרליזם: הפרדה בין מערכות נורמטיביות על בסיס גאוגרפי (הפרדה בין "מדינות", "פרובינציות", "קנטונים", רשויות מוניציפליות וכולי). הסדר פדרלי מאפשר קיומן אלו לצד אלו של מערכות נורמטיביות שונות, כלומר הוא מאפשר הימנעות ממצב שבו מאומצת במדינה מערכת נורמטיבית אחת בלבד שכל האזרחים מוכפפים לה.

כדי לתת מענה לריבוי התרבויות שאזרחי המדינה משתייכים אליהן, המשפט הישראלי קובע שורה של הסדרים המבוססים על עקרון הביזור. כך, המשפט הישראלי מממש את עקרון הביזור בתחום החינוך – המדינה מכירה בקיומם של לפחות חמישה זרמי חינוך, על בסיס של השתייכות תרבותית.

המדינה צריכה לאמץ את עקרון הביזור כדי לאפשר לקבוצות שונות לקיים במרחב הציבורי של המדינה את התפיסות השונות שלהן באשר ליחסים שבין גברים ונשים. כך, המדינה פועלת באופן הזה כאשר היא מקיימת יחידות צבא נפרדות לחיילים חרדים שבהן נשים אינם ממלאות תפקידים.

מצבים שבהם דתיים יידרשו להימצא בהיעדר הפרדה בין המינים במרחב הציבורי

כאשר מדינות ליברליות הפעילו את עקרון השוויון ועקרונות ליברליים אחרים על פעילויות המתקיימות בחברה האזרחית ובמרחב הציבורי, הן קבעו לא אחת שייתכנו מצבים שבהם בני אדם דתיים יידרשו לוותר על קיום מלא של מצוות הדת שלהם כאשר הם נמצאים במרחב הציבורי, משום שערך השוויון, וכן ערכים ליברליים אחרים הנוגעים לאופן שבו יש לנהל את המרחב הציבורי, צריכים להיחשב עדיפים על פני הערך של חופש הדת. מפסיקות אלה עולה שכדי לשמר את עקרון השוויון, בני אדם דתיים עשויים להידרש להימצא במרחב הציבורי בתנאים של היעדר הפרדה בין גברים ונשים.

בעוד שלא ניתן לדרוש מאדם שיוותר על נורמות "עליונות" ("ייהרג ובל יעבור"), יש נורמות אחרות, "נמוכות" יותר (לבוש, מכירת מוצרים ואספק של שירותים להומוסקסואלים) שכאשר הן מתנגשות עם ערכים ליברליים מרכזיים באשר לאופן שבו צריך להתנהל המרחב הציבורי, ניתן לצפות מבני אדם דתיים שיוותרו על קיום קפדני של הנורמות הדתיות כאשר הם פועלים במרחב הציבורי (שטופלר 2018).

ביבליוגרפיה

טריגר, צ' (2013). "הפרדה בין גברים לנשים כהטרדה מינית", עיוני משפט לה 703, 705, 738-729

שטופלר, ג' (2018). "רק נשים בלבוש צנוע יכולות לקנות כאן", הארץ, 5 ביולי

תירוש, י' (2019). "הסיפור של המאבק בהפרדה בין המינים באקדמיה: גילוי, מיפוי, הנעת שינוי", מעשי משפט י' 107

Dorfman, A. (2008). "Freedom of Religion", Canadian Journal of Law and Jurisprudence, 21, 279

Hosanna-Tabor v. Equal Employment Opportunity Commission, 566 U.S. (2012)