כפפה ליד – ערכת פעילות אישית לילדים שמתקשים להשתלב בכיתה

מקור: במכללה – מחקר, עיון ויצירה, 19, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, עמ' 329-354
 
היוזמה המתוארת במאמר מתקיימת ומתפתחת בבית הספר הניסויי היסודי בירושלים. מבצעות היוזמה הן חגית וייס ושושי אלמלם-שירוני, מורות מחנכות ומחברת המאמר.
לדעת המחברת, עם כל הרצון הכן והכוונות הטובות ו"החינוך המאוד מיוחד", ישכל כיתה ילדים רבים המתקשים להתאים עצמם לבית הספר וזקוקים לבית ספר שיתאים עצמו אליהם.
 
מדובר בילדים שאינם מפיקים, אינם נהנים, ואף אינם ממצים חלק מזערי מיכולותיהם, ולכן הם גם מרגישים תסכול ואי שביעות רצון הבאים לידי ביטוי בחוסר השתלבות חברתית ובקשיים רבים לעמוד במחויבויות ובכללי ההתנהגות המובלים בכיתה. במקרים רבים ילדים אלו אף מפריעים לילדי הכיתה ולמהלך הלימודים מחמת תחושות התסכול והשעמום.
יש נטייה הולכת וגוברת להעניק תווית של חריגות לכל ילד שיאנו מסתגל מסיבה זו או אחרת למערכת בית הספר. ברוב המקרים כדי לתאר ילדים אלו משתמשים במונחים כגון ליקויים, חסכים, בעיות או אפילו מחלות. מתוך הגדרות אלו נובעת קשת רחבה של שיטות טיפול ותיקון, שבעזרתן מנסים להתמודד עם ילדים אלו. "לעיתים נדמה שבית הספר, ובעקבותיו גם המכללות והאוניברסיטאות, מתייחסים לסביבת בית הספר יותר ויותר כאל מרפאה, במקום לראות בבית הספר בית גידול, שהוא למעשה תכליתו העיקרית".
 
היוזמה המוצגת במאמר גורסת כי במקום "לרפא" את הילדים יש לספק להם מסגרות ואתגרים שבאמצעותם הילדים ה"בעייתיים", וגם אלו שלא מכונים כך, יזכו לחוויות למידה חיוביות ומרגשות, לתחושת הצלחה ומסוגלות, ויביאו הישגיהם בפני חבריהם כדי שאף יזכו בהערכתם של אחרים וכך יפיקו את המרב מלימודיהם.
 
ערכת "כפפה ליד"
חשוב לציין כי הרעיון יכול להיות מתאים גם לילדים שאינם מוגדרים "בלתי משתלבים" ואולי הוא מתאים אפילו לכל הילדים כולם (?). היזמה נעוצה בתפיסה המכירה בשונות בין ילדי הכיתה ובצורך לעבוד באופן דיפרנציאלי. תמצית רעיון הזימה היא להיכנס לכל הפחות לכפפות של הילד, ורק אז לתכנן היכן וכיצד יהלך ויפעל.
"כפפה ליד" היא ערכה או קבוצת פעילויות אישית, אשר המחנכים והמורים תכננו והכירו במיוחד בעבור ילד מסוים או ילדה מסוימת שהתקשו להשתלב ברוב פעילויות הכיתה וליהנות מהן.
 
העקרונות העיקריים:
 
  • מחנכים ומורים המלווים את הילד הם מתכננים והמבצעים את הערכה.
  • הפעילויות לא יהיו בבחינת "more of the same", כלומר לא עוד דף עבודה או חוברת בחומר הנלמד, אלא מטלות ייחודיות ומקוריות.
  • ניתן לספק אתגרים בערכה שיכללו תרגול מגוון מיומנויות.
  • הערכה נמצאת בידי המורה המחנך ומספקת לילד פעילות שעת הצורך ובשעה שהדבר מתאפשר.
  • מתכנני הערכה דואגים שהילד יוכל להיות עצמאי בעבודתו.
  • פריטי הערכה צריכים לכלול כל מה שהילד צריך לעבודתו, כולל חומרים מתכלים, כלי עבודה וכתיבה וכו'.
  • רצוי שתכולת הערכה לא תהיה "מנקרת עיניים" בהתחשב בילדים האחרים, אך עם זאת הפריטים צריכים להיות מעוצבים באופן מושך ולכלול פנייה אישית.
  • כדאי לתכנן גם שהילד בעל הערכה יוזמן להציג את התוצרים בפני יתר ילדי הכיתה כדי שיוכל לקבל משוב חיובי מבני כיתתו ובכך להעלות את דימויו ואת ביטחונו העצמי.
 
שלבי ההכנה
כאשר המורים מזהים ילד או ילדה המתאימים ליזמת ה"כפפה ליד", הם נפגשים ודנים בצורכי הילד המסוים.
בניגוד לישיבות הערכה, שבהן בדרך כלל מתמקדים בעיקר בקשיים של הילדים ובסופן מציעים דרכי פעולה כגון הוראה טיפולית והפנייה לטיפול, המחברת מציעה דרך להתמודד עם הילד באמצעות ה"יש" ובתוך כיתת האם. לפגישה משתדלים להזמין מספר מורים המכירים את הילד. בפגישה זו עורכים היכרות עם הילד, עם קשייו ועם צרכיו ומתמקדים בעיקר בנקודות העצמה ובתחומי העניין שלו.
בעקבות ההיכרות עם הילד מעלים המשתתפים רעיונות, וכל אחד מהנוכחים לוקח על עצמו לתכנן כמה פעילויות. בפגישה נוספת המורים המחנכים של הילד/ה והמורות היוזמות בונים יחד ערכת פעילויות אישית מיוחדת, שתתאים לילד או לילדה כ"כפפה ליד".
הערכה יכולה להכיל משחקים, קופסאות עבודה, כרטיסי עבודה, טקסטים, כלי עבודה, תמונות ועזרי למידה, צעצועים, ספרים ועוד.
התום עבודת ההכנה המורה המחנכת מקבלת לידיה את הערכה ומגישה אותה לילד בזמן המתאים.
המורה עוקבת אחר עבודתו של הילד ומסיקה מסקנות לגבי המשך העבודה עמו.

    לפריט זה התפרסמו 2 תגובות

    שלום עמי,הייתי רוצה לדעת יותר על התוכנית הזאת. כיצד אוכל להשיגה?תודה מראש,מיכלה

    פורסמה ב 24/05/2007 ע״י שחר מיכלה

    תודה על ההתענינות. כרגע אין בנמצא חומר אחר מלבד המאמר בכתב העת "במכללה".אשמח להתכתב ולענות על שאלות . כמו כן אוכל לתת סדנא לצוותים המעונינים להשתמש במתודה. ובנוסף, יש לי אתר (צנוע) שתוכלי לראות עוד מרעיונותי ומהמתודות שפיתחתי. בברכה, עדה

    פורסמה ב 25/05/2007 ע״י עדה סוידובסקי
    מה דעתך?
yyya