מודעות גוברת בארה"ב לחשיבות לימודי מדעים מעבר לתכנית הלימודים בבית הספר והכיתה

ROBELEN, E. W. (2011). Awareness Grows of Importance Of Learning Science Beyond School. Education Week, 30(27), S2-S5.

המאמר סוכם מאנגלית ע"י ד"ר גילה אולשר ממכון מופ"ת

המאמר דן במודעות הציבור בארה"ב לחשיבות של לימוד מדעים לילדים מחוץ לכותלי בית הספר. המחבר דן במידע על חינוך מדעי בהיבט הלאומי והבינלאומי, של נתונים על הישגי תלמידים, תכניות לימוד בבתי ספר וגישות תלמידים ללימוד מדעים. הנושאים העיקריים כוללים, מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתימטיקה Science, technology, engineering and mathematics (STEM) ובפעולת הנשיא אובמה לתמיכה בהוראת המדעים.

כאשר הגיעו, לאחרונה, נתונים על הישגי תלמידים במדעים, ממקורות לאומיים ובינלאומיים, התוצאות היו מאכזבות והן עוררו הנפות ידיים בתנועות אכזבה מוכרות, ממנהיגים פוליטיים ומומחי חינוך שחשבו על הצעדים הדרושים לשיפור הוראת המדעים בבתי ספר ציבוריים.

מה שחסר בדיאלוג הלאומי הזה הוא מיקוד מוסכם, לא פשטני, של רק מה שקורה בכיתה, אלא גם על ההזדמנויות ללמוד על מדע ולהפיח תשוקה לנושא, שבאה מחוץ לכותלי בית הספר ותכנית הלימוד הפורמלית.

חוקרים מובילים בתחום המצוטטים בהקשר לחינוך לא פורמלי למדעים, אומרים שיש התחלה של שינוי. יש סימנים שסקטור זה זוכה לתשומת לב רחבה יותר ומתחיל להכלל בדיונים רחבים העוסקים בשאלה, איך לשפר את לימוד המדעים אצל אנשים צעירים.
David A. Ucko חבר בכיר לשעבר באקדמיה הלאומית למדעים (National Science Foundation- NSF) אומר שהתחום זוכה עכשיו להכרה חיצונית רבה יותר על ההשפעה שלו על המודעות, ההבנה והמעורבות במדע ובנושאים קשורים לו.

לאחרונה קיים תהליך בניית מומנטום בנושא. החדשות הטובות הן שהנושא הוזמן והועלה לאחרונה בדיונים ופאנלים ונדון בכובד ראש כנושא בעל חשיבות אבל עדיין נמצא בפיגור, בסדר גודל פחות מאשר החינוך הפורמלי.

הנושא זכה לדחיפה גדולה קדימה בשנת 2009, כאשר המועצה הלאומית למדעים (National Research Council -NRC) פרסמה דוח בשם: "Learning Science in Informal Environments " עם היוקרה הרבה של האקדמיה הלאומית מאחוריו, המאמר שימש כשופר וקול קורא.

הדוח אומר כי, יש מאמצים להגביר את הקיבולת המדעית האופיינית לבתי ספר, להתמקד באיסטרטגיות לשיפור תכניות הלימוד במדע, הכשרת המורים במדעים וחיזוק צינור מקורות המידע. מה שבדרך כלל נסקר ברפרוף ולא זוכה להערכה מתאימה, הוא הפוטנציאל ללימוד מדעים מחוץ לכותלי בית הספר, מקום בו אנשים מבלים את רוב חייהם. מחוץ לדלתות בית הספר, יש הזדמנויות רבות ללימוד מדעים. ביקורים באתרים תרבותיים עתירי מדע, כמו גני חיות, אקווריומים, מרכזי מדע ומוזיאונים של היסטורית הטבע, מיד עולים במחשבה. מועדוני אסטרונומיה ורובוטיקה. תכניות העשרה אחרי שעות הלימודים ותחרויות במדעים. איסוף דוגמאות סלעים, טיול ביער. צפייה בתכניות מדע בטלויזיה, שימוש באינטרנט לאיסוף מידע על מחלות, כמו סרטן, או נושא התחממות כדור הארץ והרשימה עוד ארוכה. הנשיא אובמה מטיל את כובד משקלו לקידום החינוך בתחומי המדעים, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתימטיקה. הוא רואה בהערכה רבה את הלימוד מחוץ לכותלי בית הספר. הוא ארח בבית הלבן, מפגש בשם לילה אסטרונומי ויריד מדעי, בו חגגו תלמידים, זוכי תחרויות STEM שהתקיימו ברחבי ארה"ב. בדרכים רבות, העתיד תלוי במה שקורה בהקשרים אלה, אמר הנשיא אובמה והמשיך, שבאירועים שכאלה, מתגלים הכשרונות, מדעני, מהנדסי וחלוצי העתיד.

ללא מבחנים וללא ציונים

במרחב חינוכי הנמצא באובססיה הולכת וגדלה לנתונים, קיים אתגר לענות על הצורך בראיה מוצקה, לשאלה, איך היחיד נהנה מאפשרויות הלימוד הלא פורמלי. דוח ה-NRC מצא "הוכחה נדושה" שאנשים בני כל הגילים לומדים מדע דרך תחום רחב של ערוצים ופעילויות, אבל דוח זה וראיונות עם מומחים בשטח זה, אומרים שיש עדיין דרך ארוכה, כדי להעריך ולהבין את ההשפעה. תומכי הלימוד הלא פורמלי, אומרים שזה לא נכון לבדוק את הישגי החינוך הלא פורמלי באמצעות מדדים של חינוך פורמלי, שהם כל כך נפוצים בחינוך הציבורי. במקום זה, מוצע הרעיון להקנות מיומנויות, כישורים והבנה בדרכים מתאימות יותר, לפעילויות השונות, בנוםף על כך, להסתכל על העניין בנושאים מדעיים והזהות העצמית של ידע הפרט על מדע.

אם מרשים את השימוש בדברים שקל למדוד במחוזות בתי הספר, כהגדרה יחידה של למידה, עוזבים את השולחן עם כמות "נוראה" של דברים. יש צורך במדדים אמינים המבוססים על תיאוריה והיום נמצאים רק בתחילת הדרך. דוח ה-NRC אומר שאחד המאפינים של הלמידה הלא פורמלית, הוא, שאין מבחנים, ציונים ועוד גישות מוכרות לתעוד האפקט של החינוך. הערכות לא תיהיינה מוגבלות למדדים קוגניטיבים צרים של למידה. במקום זאת, הן תיהיינה מכוונות לתחום של אינטלקטואליות, גישה, התנהגות, חברה ויכולת מעורבות, שסביבות לא פורמליות מקדמות ביעילות. למעשה, יש עכשיו התכנסות של כלים, המראים את הפוטנציאל לקשור למידה של יחיד להתנסויות שונות במהלך חייו.

אחד הגורמים שנתנו דחיפה חזקה קדימה ללימודים ומעורבות במדעים, זו הפעילות אחרי שעות הלימודים בבית הספר. בקליפורניה ומיזורי התחילו בבנית תכנית שתומכת ומזרזת, תכניות לפעילויות איכותיות של STEM אחרי שעות בית הספר. בין המאמצים המתוכננים, יש נסיון לזהות תפריט שיכין את צוות ההוראה, כדי שייצרו מעורבות בפעילויות STEM ותמיכה בהערכה ובשיפור של פעילויות אלה. הפעילויות ממומנות על ידי גופים ציבוריים של המדינה וגופים פרטיים. ועדה מייעצת לבית הלבן בנושא, המליצה על הגדלת התמיכה הכספית הפדרלית, בתכנית.

מדיות החדשות והבידור משמשות מזה זמן רב ככלי רב עוצמה בחינוך הציבור על מדע, מעיתונים, מגזינים, לתכניות רדיו וטלוויזיה, תכניות דוקומנטריות וסרטים. גם סרטי מדע בידיוני, תורמים. ה-NSF השקיע ומשקיע כסף רב בהפקת תכניות דוקומנטריות במדע. יתרה מכך, טכנולוגיות חדשות, מבטיחות לימוד מדעים מתקדם וגילוי עניין רב יותר, עם הפיתוח של משחקי מחשב מתוחכמים ופיתוחים נוספים.

יתרון עירוני

הבטחת גישה למידע, של האוכלוסיה בארה"ב, במיוחד בשכבות דלות הכנסה ומיעוטים, נראית כיעד חשוב להרבה התחלות ומוסדות, החל, בתכניות לימוד אחרי שעות הלימודים בבית הספר וכלה במרכזי מדע ומוזיאונים, כמו תכנית אקספלורה, בניו מכסיקו, המציעה חברות חינם למשפחות בעלות הכנסה נמוכה ומארחת פעילות בשם, לילות מדע משפחתיים, בשיתוף עם מערכת החינוך העירונית, כדרך טובה לקרב משפחות כאלה, למה שלמקום יש להציע. הרעיון של לילות מדע משפחתיים, מהווה דוגמה להיבט נוסף, של יצירת קשר ישיר בין בתי ספר לבין סביבות למידה לא פורמליות. סביב המדינה, אין חוסר בשיתופי פעולה שכאלה. אקספלורה,כמו מרכזים דומים אחרים, מציעה תכניות התפתחות מקצועית למורים וכן מציעה תפריט של יותר מ-200 תכניות פעילות, בנות שעה, כל אחת, לתלמידים, הנקראות "תגליות" (Explorations) התואמות את הסטנדרטים האקדמיים התיקניים של המדינה. בניו יורק יש תכנית הנקראת, יתרון עירוני (Urban Advantage) המנוהלת על ידי המוזיאון להיסטוריה של הטבע, אשר הביאה למפגש בין מערכת בתי הספר העירונית, לבין גופים עתירי מדע, הכוללים את גן החיות בברונקס והגנים הבוטנים של ברוקלין, כדי לספק סביבה עתירת אפשרויות, לשיפור ההבנה של חקר מדעי אצל תלמידי חטיבות הביניים.

הערך של שיתוף פעולה בין בתי ספר ומוסדות לא פורמליים שכאלה, הובא למיקוד יותר ברור, בדוח של המרכז לקידום חינוך מדעי לא פורמלי, שהוא שותפות של כמה אירגונים ונתמך על ידי ה-NSF. הדוח אומר ששיתופי הפעולה בין הפורמלי לבין הלא פורמלי יכולים להגביר את ההבנה הקונספטואלית של מדע, אצל תלמידים ומורים, משפר את הישגי התלמידים, מחזק את עמדת והתייחסות התלמידים לנושא ועוזר למורים לעשות אינטגרציה של חקר וחומרים חדשים בכיתה.

למרות ההצלחות של הדוגמאות הנ"ל לשיתופי פעולה שכאלה, המיסוד שלהם, לא מצליח. בקהילות רבות, הם "באים והולכים", עם השינוי במימון ובהנהגה המקומית. החומות בין התחומים המקצועיים של הלמידה הפורמלית והלא פורמלית, רק מתחילים להתפורר. יש מעבר מועט מדי של נסיון, למידה וקהילה.

שינוי צנוע

למרות שהחינוך הלא פורמלי למדעים, זוכה ליותר התייחסות, יודעי דבר בתחום אומרים שחוסר תקציבים, נשאר מחסום גדול להרחבת התפקיד שלו. הרבה יותר תקציבים הולכים למדעים בבתי ספר מאשר להזדמנויות למידה לא פורמליות. גם שינוי צנוע ביחס זה, עשוי להביא לשינוי עצום בהבנת מדע אצל האמריקאים. למרות שהם מדגישים נקודה זאת, החוקרים אינם ממליצים על קיצוץ בתקציבי בתי הספר.

Martin Stroksdieck, הדירקטור של הועדה האחראית על החינוך המדעי, באקדמיה הלאומית, אומר שלתומכים בנושא, יש עדיין, הרבה מאד עבודה, בשיכנוע הפוליטיקאים והציבור, שחינוך לא פורמלי למדעים ראוי להשקעה מוגדלת. הוא מצביע באופן אירוני, על סיפור המדגים זאת. החקיקה הכלכלית המואצת בשנת 2009 כללה רשימה קצרה של מוסדות המנועים מקבלת קרנות, לא רק בתי הימורים, מגרשי גולף ובריכות שחיה, אלא גם גני חיות ואקווריומים. נסיון של הסנט להוסיף עוד קטגוריות, כגון, תיאטראות ומוזיאונים לרשימה, לא צלח. הוא מוסיף ואומר שבסופו של יום, ניתן לקבוע, שלא נעשתה עבודה מספקת לקידום הנושא בזירה הפוליטית או לצרכנים, כדי להראות להם, עד כמה מרכזי לימוד אלה, הם בעלי חשיבות בסיסית ועד כמה, אנחנו כיחידים או חברה, נצא נשכרים כשניקח חלק במה שהם יכולים להציע לנו. אבל יש בודאות, בנייה של מומנטום.