שינוי, שינוי ואין שינוי : לקחים ממחקר בתי הספר הניסויים

 דוד חן . "שינוי, שינוי ואין שינוי : לקחים ממחקר בתי הספר הניסויים"  הד החינוך, פברואר 2012 ( כרך פ"ו , גליון מס' 04 ) , ע"ע 44-46. 

ההשקעה הגדולה בפיתוח בתי ספר ניסויים יורדת לטמיון משום שמשרד החינוך אינו "ארגון לומד" המסוגל ללמוד מבתי הספר הניסויים ולהפיק מלמידה זו מדיניות חינוך

פרופסור דוד חן

מערכת החינוך האוניברסלית היא תוצר של סוף המאה התשע עשרה. בית הספר הציבורי לכול, שהחל את דרכו סביב לימוד שלושה נושאי יסוד – קריאה, כתיבה וחשבון – התרחב ועמד על שלוש מטרות מרכזיות: תִרבות, שמשמעותו לימוד הידע האנושי המאורגן בתכניות לימודים של מאות מקצועות לימוד; חִברות, שמשמעותו הכשרת התלמיד לחיים חברתיים; ומימוש עצמי, שמשמעותו מתן הזדמנות לכל תלמיד להתפתח על פי יכולותיו ותכונותיו האישיות.

החינוך לכול הביא לגידול עצום במספר התלמידים בבתי הספר בעולם (כשני מיליארד תלמידים), לשונות רבה באוכלוסיית הלומדים ולפערים נרחבים ברמת ההישגים. בה בעת צורכי החברה של המאה העשרים והמאה העשרים ואחת העלו במידה ניכרת את רמת הידע ושונות הידע שנדרשו למקצועות (פרופסיות) השונים. המתח בין הגידול העצום במספר התלמידים לבין העלייה המתמדת בדרישות הידע לא מצא את פתרונו.

על רקע זה הפכה מערכת החינוך בסופה של המאה העשרים למערכת מורכבת (complex system) – מערכת גדולה ורבת משתנים – בעודה ממשיכה לתפקד על בסיס הנחות יסוד ומושגים שעוצבו בזמן המהפכה התעשייתית עבור מערכת קטנה ופשוטה.
הנחות היסוד של מערכת החינוך האוניברסלית הן: (א) בבואו לבית הספר התלמיד הוא לוח חלק (לכן החינוך הוא כול יכול); (ב) כל תלמיד יכול הכול (התעלמות מן השונוּת); (3) צריך וגם אפשר להציב סטנדרטים ללמידה (עקרון פס הייצור); (4) הידע בתכנית הלימודים מייצג את הדיסציפלינה.

מדעי האדם הפריכו את כל ההנחות האלה במאה האחרונה, אך מערכת החינוך ממשיכה לפעול לפיהן כאילו החינוך הוא פס ייצור – מבחנים שוטפים ובקרה הדוקה של הארגון לצורך יעילות. הפער בין התובנות של המדע על טבעם של האדם והידע לבין התפיסה התעשייתית של התנהלות החינוך יוצר את "משבר החינוך", שחמישים השנים האחרונות מתאמצות ללא הצלחה לפתור (Bacharach 1990).

נמנה ארבעה דפוסים של שינוי בחינוך (חן 2006):

שינוי שהוא פרי יוזמה אישית או מקומית. דוגמאות לכך הם בית הספר "סאמרהיל" של ניל, בית הספר "יאסניה פוליאנה" של טולסטוי, המוסד החינוכי של קורצ'אק או בית הספר "וולדורף" של שטיינר.

הפרטת החינוך. דוגמאות לכך הן פרויקט "אדיסון", Core knowledge, פרויקט "פניקס" ולאחרונה נוספו רשתות של e-learning.
יוזמות אקדמיות. דוגמאות לכך הן בית הספר המעבדתי של ג'ון דיואי, בית הילד של מונטסורי, בית הספר המהותי של טד סייזר, בית הספר המואץ של קולומביה ובתי הספר הניסויים בארץ.

רפורמות. עיקר ההשקעה בניסיון לשנות את פני החינוך נושא את התואר "רפורמה". הרפורמה היא מאמץ מתוכנן של השלטון המרכזי לייצר שינוי מסדר שני באמצעות מדיניות של "מלמעלה למטה".

מחקר על השינויים שנעשו בחינוך (ספורטה 2004) מעיד שבמקרה הטוב הגיע השינוי לממדים של כמה מאות בתי ספר, ובדרך כלל הם חזרו לדפוס הפעולה הקלאסי (רגרסיה לממוצע) בתוך כמה שנים.

גם בארץ התרחש מצעד השינויים או ה"רפורמות": הרפורמה של חטיבות הביניים; הרפורמה של תכניות הלימודים; הרפורמה של מחר 98; תקשוב מערכת החינוך (ארבע תכניות); רפורמת "לבנת־דברת"; רפורמת "אופק חדש"; רפורמת "עוז לתמורה"; רפורמות "יום לימודים ארוך", חוק שטרית; רפורמת "הגיל הרך" (טרכטנברג).

אף שינוי אחד לא פתר את "משבר החינוך" ולא הקל אותו. אפשר אפוא לומר, בלי להיכנס לניתוחים מיותרים, "שינוי, שינוי ואין שינוי".
•••

נתבונן ביתר תשומת לב באסטרטגיית השינוי של בתי הספר הניסויים שחקרתי בעשור האחרון. אסטרטגיה זו מבוססת על המודל של מחקר ופיתוח (R&D), מודל של שינוי מבוסס נתונים (evidence based change).

לפני כ־15 שנה הקים משרד החינוך במסגרת המזכירות הפדגוגית את גף ניסויים ויוזמות בניהולה של גנית ויינשטיין (ויינשטיין וגל 2008). במוקד העשייה עומד בית הספר הניסויי, המוגדר "מוסד העוסק ברציפות ובהתמדה בחדשנות חינוכית פדגוגית או ארגונית".
כדי שבית ספר יוגדר מוסד ניסויי דרש גף ניסויים ויוזמות עמידה בשורה של קריטריונים. העיקריים שבהם: 1. ביסוס תאורטי ואקדמי. 2. מקוריות וחדשנות. 3 ניסוי משמעותי הן למוסד והן למערכת החינוך.

גף ניסויים ויוזמות הציע מערכת תומכת לכל בית ספר ניסויי – הנחיה, ייעוץ אקדמי, ליווי שוטף, הקצאת משאבים נוספים ובחלק מן המקרים מחקר הערכה חיצוני נוסף על התיעוד הפנימי.

מסגרת בתי הספר הניסויים כללה עד כה יותר ממאה מוסדות שקיימו מהלכי למידה ופיתוח עצמיים, כולל פרסום 35 ספרים המתארים בפרוטרוט את הניסוי, יעדיו והישגיו.

פעילותו של גף ניסויים ויוזמות היא עדות למאמץ לחולל שינוי במערכת החינוך באמצעות אסטרטגיה רציונלית. היה אפשר להניח כי כמו בתחומים אחרים – רפואה, הנדסה, חקלאות וכדומה – אסטרטגיה כזאת תביא לשינויים במערכת החינוך המבוססים על למידה ממודלים אמפיריים, אולם במחקר בתי הספר הניסויים שנערך באוניברסיטת תל אביב נמצא שהפצת הידע והמודלים שבתי הספר הניסויים פיתחו וההטמעה שלהם לא חרגו מעבר למסגרת מוגבלת של הסביבה הקרובה.

נוכח ההצלחה הבולטת של שורה ארוכה של בתי ספר ניסויים, כגון "שער הנגב" (כישורים בשביל החיים), "רמת חפר" (רב־תרבותיות), "אלרואה" (שילוב), "הר וגיא" (למידה מרחוק), "כרמים" (טכנולוגיות למידה), "משגב" (חינוך ערכי), "בן צבי" (הרחבת מקום וזמן למידה) ועוד רבים אחרים נשאלת השאלה מדוע מערכת החינוך מתעלמת מהידע הרב שהצטבר במסגרת בתי הספר הניסויים וממשיכה ליישם "רפורמות" שאין להן בסיס אמפירי או תאורטי והן נכשלות במשך שנים רבות הן בארץ והן בעולם?
•••
אני מבקש להציע פרשנות המתבססת על התאוריה של פיתוח ארגוני – אותה תאוריה מבית מדרשם של דון שון ופיטר סנג'י, העוסקת ב"ארגון הלומד" (Argyris and Sch?n 1978).

מערכת החינוך היא ארגון מלמד, אך לא ארגון לומד. כדי להיות ארגון לומד יש צורך ברכיבים האלה:

זיכרון ארגוני: שבו מצטבר כל הידע על המבנים והתהליכים המתרחשים בארגון לאורך ציר זמן. כאן משרד החינוך היה צריך לרכז את כל הידע על המערכת: פרויקטים, מחקרי הערכה, קבלת החלטות, בסיס נתונים מאוחד ומוסכם עם אינטגרציה וסטנדרטיזציה של הנתונים הנאספים. כיום, למרות אמצעי המחשוב המתקדמים, אין למשרד החינוך זיכרון ארגוני מערכתי. יש במשרד לפחות עשר מסגרות המנהלות בנפרד את הידע הארגוני, ללא סינכרוניזציה ותיאום ביניהן.

מערכת למידה מרכזית: שמטרתה להשתמש בניהול הידע הארגוני כדי ללמוד את המבנים והתהליכים המתרחשים בארגון ולהבין אותם. מזה שנים יש במערכת הבנה שכל פרויקט או שינוי מחויבים בהערכה שיטתית ודיווח. השאלה היא מי קורא את המידע הרב שזורם במערכת ומי לומד ומפיק ממנו לקחים. האם זה משרד השר, המנכ"ל, המזכירות הפדגוגית, המנהל הפדגוגי, מנהל מחוז, מנהל חינוך ברשות מקומית, מנהל פיתוח, הכשרת כוח אדם בהוראה? נראה שאין מי שלומד.

מערכת קבלת החלטות מבוססת נתונים: כאשר למערכת יש בסיס נתונים המרוכז בזיכרון הארגוני ומערכת למידה המעבדת את הנתונים כדי להפיק לקחים ולהציע פתרונות לקידום המערכת, נותר עוד שלב כדי לבסס התנהגות ארגונית רציונלית – קבלת החלטות (Feuer 2006). בשנים האחרונות מרבים לדבר בחוגי מדיניות החינוך על "החלטות מבוססות נתונים", החלטות המתבססות על נתונים, במקום על אינטואיציות ואידאולוגיות.

נמצא, אם כן, כי שלושת התנאים ההכרחיים לקיומה של מערכת המתפקדת כ"ארגון לומד" אינם מתקיימים במשרד החינוך: אין זיכרון ארגוני, אין מערכת למידה ואין קבלת החלטות מבוססות נתונים. בהיעדר תנאים אלה, כל הידע החדשני שהופק בעמל רב ובתקציבים לא קטנים במסגרת הפעילות הנרחבת של גף ניסויים ויוזמות נשאר אי מבודד באוקיינוס הידע הארגוני של משרד החינוך (Chen 2010). הנהנים העיקריים מן החדשנות של בתי הספר הניסויים הם בתי הספר עצמם, ולעתים מוסדות יחידים הלומדים את הידע החדש שהופק.

סיפורם של בתי הספר הניסויים בתוך הארגון הגדול ששמו משרד החינוך הוא רק משל המדגים שמשרד החינוך אינו "ארגון לומד" ואין לו אסטרטגיות רציונליות לניהול מדיניות. מצב זה מסביר את כישלונן הצפוי מראש של ה"רפורמות". כדי להפוך ל"ארגון לומד" המשרד יכול ללמוד משיטת עבודתו של גף ניסויים ויוזמות.


מקורות

ויינשטיין, גנית, וגל שחף, 2008. "עיצוב מדיניות חינוך מתחדשת: ניסויים בחדשנות חינוכית כחלק מהתשתית של ערכת החינוך", דוד חן ואסנת ספורטה (עורכים), בתי־ספר ניסויים: בית היוצר לחדשנות בחינוך, תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 11–33.
חן, דוד, 2006. "בין חזון להיגיון, על אסטרטגיות שינוי וחדשנות בחינוך", בתי־ספר ניסויים: בית היוצר לחדשנות בחינוך, תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 11–41.

ספורטה, אסנת, 2004. "השפעת מושגי היסוד של המהפכה התעשייתית על מדיניות החינוך העכשווית", עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל אביב.

Argyris, Chris., and Donald Sch?n, 1978. Organizational learning: A theory of Action Perspective, Reading, Mass: Addison Wesley.

Bacharach, Samuel B., 1990. Education Reform: Making Sense Of It All, Boston: Allyn and Bacon.
Chen, David, 2010. “Schooling as a Knowledge System: Lessons from Cramim Experimental School”, Mind, Brain, and Education, 4(1): 8–19.
Feuer, Michael J., 2006. Moderating the Debate: Rationality and the Promise of American Education, Cambridge, MA: Harvard Education Press.

ראה גם : מאמרים נוספים בפורטל מס"ע על בתי ספר ניסויים