איזו שפה מדבר בית הספר שלכם?

איזו שפה מדבר בית הספר שלכם?
מאת : נעמי כהן לה-גנק ביה"ס הניסויי מבואות הנגב
בבית הספר הניסויי מבואות הנגב מטמיעים מזה מספר שנים, בתנועות חתירה מאומצות, "פדגוגיה אחרת".
לו נשאל כל בית הספר איזו שפה מדברת העשייה החינוכית שלו, היינו מקבלים מענה המסביר בתמציתיות את מהות הפדגוגיה. השפה הנשמעת בבית הספר היא מה שעולה מכל אחת מתוכניותיו, ואמירותיו, היא המקום אליו מכוונות כל פעילויותיו. השפה הבית ספרית היא מה שמחבר את כל חוטי השתי והערב למארג בית ספרי ייחודי. בבית הספר מבואות הנגב שומעים  "אותנטית".
בית ספר הניסויי מבואות הנגב שינה הגדרות של מערכת למידה והקצאת שעות מקצועות השונים, הנהוגות ברב בתי הספר כיום, במטרה ליישם פדגוגיה הנותנת חווית למידה טובה ומעמיקה לתלמיד, ומשמעות מרעננת ומחזקת לעבודת המורה.  
בית הספר מחבר את התלמיד לעצמו ולסביבתו מהמעגל הקרוב ביותר
(אני, משפחתי, היישוב שלי) ועד למעגל הרחב ביותר (אזור, מדינה ועולם). חיבור התלמיד למעגלי השייכות השונים שלו בא לידי ביטוי בלמידה ובדיונים ערכיים המובילים לפעילות ולעשייה של ממש. אחת החוליות המשמעותיות בחיבור שיוצר בית הספר אצל התלמיד לעצמו ולסביבתו היא הלמידה החוץ כיתתית והחוץ בית ספרית (הסיורים היומיים, טיולים שנתיים ועוד..) בהם טמון פוטנציאל פדגוגי-חינוכי ברור.
בית הספר הגדיר את המכוונות ללמידה כציר מרכזי לכלל האינטראקציות שהוא מזמן ומקיים בבית הספר.
העידן הפוסט מודרני בו אנו חיים מאופיין בהיעדר הגדרות ברורות וערעור הסמכותיות, ביחסיות וריבוי קולות, בתמורות חריפות ומהירות בכל תחומי החיים, ובהתפוצצות מידע המוכפל מדי שלוש שנים. מצב מאפיינים אלו קשורים ישירות לתפקידו של המורה בבית הספר. העידן הפוסט מודרני מחייב שינוי גם בתפקידו ותפקודו המסורתי של המורה, ממקור ידע וסמכות מרכזי למנחה ושותף לתהליך הלמידה מתוך מעורבות ואחריות גדולה.
הייחודיות של בית הספר מצויה בשילוב הספציפי של שלושה מרכיבים מרכזיים שהזכרתי בקצרה : חיבור הלומד לעצמו ולסביבתו, הגדרת המכוונות ללמידה איכותית כציר מרכזי באינטראקציה הבית ספרית, ושינוי בתפקיד המורה.  
1.הזיקה בין בית הספר לחברה בה הוא פועל, איזה גשרים בונה בית הספר לעולם בו חי התלמיד
 בספר תרבות החינוך, "מאמרים על חינוך בהקשר" מנסח ג'רום ברונר מספר עקרונות הנגזרים מן ההכרה שחינוך אינו עוסק רק בעניינים שגרתיים כמו תכנית לימודים, אמות מידה או מבחנים. ברונר בספרו מתייחס לשאלה כיצד תרבות או חברה מנהלת את מערכת החינוך שלה , שכן חינוך הוא גילום מרכזי של דרך החיים של תרבות, לא רק הכנה לקראתה.  ג'רום ברונר,ספרית הפועלים, 2000
בית הספר מבואות הנגב שואף לחבר את חווית הלמידה של התלמיד בבית הספר לעולם אליו חוזר התלמיד אחרי שעות הלימוד. בית הספר מעצב למידה שתחילתה בשיעור בבית הספר והמשכה זמין ומהדהד גם כאשר התלמיד חוזר לשכונתו, לאזור ולעולם של כולנו. למידה חוץ כיתתית ונושאי אקטואליה הם חלק מחיי התלמיד בבית הספר ומשולבים במקצועות הלימוד כך גם ההתמודדות הערכית עם מצבים שהמציאות מזמנת. .
בשלושה ערוצים פועל בית הספר ליצירת חווית למידה המחברת בין בית הספר לעולמו של התלמיד :
א. חינוך סביבתי, במסגרתו רוכשים התלמידים עקרונות של אוריינות אקולוגית, תיאורטית ומעשית גם יחד. החינוך הסביבתי עוסק בבעיות המעסיקות היום את החברה האנושית אותן פוגש התלמיד גם מחוץ לכתלי בית הספר.
ב. בבית הספר תשתית טכנולוגית המסמלת קודם כל את היותו של בית הספר חלק מן העולם העכשווי-המודרני, ובנוסף משמשת התשתית הטכנולוגית המתקדמת, מנוף להנחיה קונסטרוקטיביסטית המקנה לתלמידים חווית למידה פעילה.
ג. בית הספר נוטל חלק פעיל במרקם האזורי, ומקיים הרבה קשרים עם הסביבה והחברה בה הוא חי ופועל. בית הספר שואף לכך שכאשר התלמיד המגיע לבית הספר ושוהה בו לא ירגיש שהוא מתנתק למשך שעות- הלימודים מהעולם שהוא פוגש אחרי שעות הלימודים, ונכנס ל"בועת בית הספר". אנחנו שואפים שהתלמיד ירגיש שבית הספר הוא חלק מאותו עולם מוכר שמחוצה לבית הספר.
 
הגשרים של בית הספר לסביבתו ולאזור בו הוא פועל היא ערוץ מרכזי בעיצוב האותנטיות המאפיינת את בית הספר.
  
2.  מכוונות בית הספר ללמידה איכותית.

העיסוק שלנו כמורים בשאלות "איך נוצרת למידה", ול"איזו סוג למידה אנו מכוונים", הוביל את בית הספר להגדיר את ליבת העשייה שלו ב"מכוונות ללמידה".  (להבדיל מגישות המעמידות במרכז את התלמיד כפרט, את המכוונות להישגיות וכו)
למכוונות ללמידה המתקיימת בבית הספר חמש פנים המוצגים כאן בקצרה:
הקצאה שונה של זמן שעור, למידה בינתחומית, ביצועי הבנה, מטא קוגניציה ורפלקסיה, תשתית טכנולוגית.  

א. הקצאת זמן שונה בין הוראה ללמידה .
המורים בבית הספר מתכננים יחידות הוראה בה זמן ה"ההקניה הפרונטאלית" מוגדר ומוגבל לתכני ליבה משותפים לכל הכיתה. רוב זמן השיעור מוקדש להבניית ידע ע"י התלמיד, בהנחיה מלאה של המורה, תוך קיום דיאלוג פדגוגי מתמשך. המורה במבואות הנגב, בשפתו של ד"ר יורם הרפז, יוצר תנאים ללמידה טובה של התלמיד.  
ד"ר יורם הרפז. 2008 .  
כאמור רוב זמנה של יחידות הלמידה מוקדש ללמידה של התלמיד המונחה ע"י המורה. הנחיית המורה מכוונת לתלמיד הספציפי, או לצוות תלמידים העובד יחד על משימה לימודית משותפת,  ופוגשת אותו במקום הייחודי בו הוא נמצא מבחינה לימודית, ובדרך כלל גם בנושא בו בחר. בדרך זו מזמן ויוצר המורה לתלמיד תנאי למידה בהם במקום לזכור, למחזר ולשכתב תכנים, יכול התלמיד, לאחר תהליך למידה ליצור  את התכנים, שיהוו נדבך חדש לידע האישי הקיים אצלו. כי "ידע אינו העתק של העולם אלא בנייה שלו" ד"ר יורם הרפז. הנחיית-המורה מכוונת להבטיח שכל תלמיד אכן מחובר לנושא על פי דרכו ועל פי יכולותיו ותחומי העניין שלו. הנחיית-המורה מאפשרת לתלמיד לבטא את הבנתו בדרך במתאימה לו ולקבל משוב מעמיתיו, מוריו וסביבתו.
ההקצאה השונה של זמן ההוראה, המעבר מפדגוגיה של מסירה לפדגוגיה של הבניית ידע ע"י הלומד בהנחיית המורה, מוצאת סימוכין בדברים של פרופסור גבריאל סולומון שכותב במאמרו "מי מכשכש במי"
(מרץ 2000) שהיום בעידן בו אנו חיים מתברר יותר ויותר שיש להמיר את "הפדגוגיה הסמכותנית יודעת-כל, הפדגוגיה של העברת-ידע" שהייתה נהוגה בחינוך שנים רבות, בפדגוגיה חדשה ועדכנית". פרופ סולומון מדבר על מעבר לפדגוגיה קונסטרוקטיביסטית, "שבה את הידע בונים, לא רוכשים מן המוכן, שבה יש הרבה פעילות של פתרון בעיות בין-תחומיות, עבודות חקר צוותיות, וכו'.." פרופ. גבריאל סולומון.
ב. למידה בינתחומית
הלמידה הבינתחומית במבואות הנגב מבוססת על ארגון "המקצועות" באשכולות למידה תחת הכותרות- הומניסטיקה (ספרות,תנ"ך ואמנות) , מדעים וסביבה (מדעים, ביולוגיה ,למודי הסביבה) לימודי דמוקרטיה (היסטוריה ואזרחות). בכל אשכול מוגדר בברור מקצוע מוביל לאורו מתנהלת הלמידה. אנו קוראים למקצוע המוביל בהקשר זה עוגן דיסיפלנארי (מונח שאימצנו מד"ר אמנון כרמון). מבחינת התלמיד יש רצף במהלכו הוא פוגש מדי שנה עוגן דיסציפלינארי (מקצוע) אחד, כך שבמהלך לימודיו בחטיבת הביניים הוא פוגש את כל המקצועות.
ההוראה הבניתחומית הנהוגה במבואות הנגב, להבדיל מהגישה הדיסציפלינארית המוכרת, משמעה בחינת נושא נלמד במגוון דיסיפלינות כאשר ברור מהו העוגן הדיסציפלינארי הדומיננטי-המוביל. הוראה זו מבוססת על נושא או תובנה גדולה שלאורה מתנהלת הלמידה מתחילתה ועד סיומה בביצועי הבנה מסכמים (עליהם ידובר בהמשך). הוראה בינתחומית היא מעין אספקלריה נאמנה לחיים "האמיתיים", בהם הבעיות בדרך כלל מורכבות ונגזרות מכמה דיסציפלינות. זה האופן בה השפה האותנטית הנהוגה בבית הספר באה לידי ביטוי גם בתכני הלמידה. רוב הנושאים הבינתחומיים מציפים בעיה ערכית מהחייבת שיפוטיות ונקיטת עמדה.
להוראה הבינתחומית יתרונות נוספים שקשורים בסדירויות וארגון בבית הספר: במערכות הלמידה השבועיות הנהוגות היום בבתי הספר נאלץ בד"כ התלמיד
לפזר את הקשב הלימודי שלו בין חמישה-שישה מקצועות שונים ביום, ובין עשרה ויותר בשבוע. התלמיד אינו מסוגל בד"כ להעמיק מבחינה אינטלקטואלית ולהתרכז מבחינה רגשית באף אחד מן המקצועות הללו.
במערכת השבועית של הלמידה הבינתחומית פוגש התלמיד מספר מוגבל של תחומי למידה ומורים. עובדה זו כשלעצמה מקצה זמן למידה רב יותר לכל תחום ואשכול, דבר המאפשר העמקה, חשיבה וראיית ספקטרום רחב יותר של משמעויות לנושא הנלמד וקישורו לעולם האמיתי.
במערכת כזו יכולים מורים ללמד מספר קטן יחסית של תלמידים, מה שמאפשר למורה-תלמיד לפתח יחסים משמעותיים על בסיס קשר רציף המחייב אינטראקציה אישית עם כל תלמיד ותלמיד, וכן לזמן כר רחב יותר לביטוי לאינטליגנציות שונות של התלמיד. 
ד"ר אמנון כרמון, הד החינוך 2010

ג. ביצועי הבנה, אינטראקציה ומשוב.  
ביצועי הבנה הם משימות שונות שהתלמיד מתבקש לבצע ולהציג כהוכחה לתהליך הלמידה שעבר ולידע שרכש. תהליך הלמידה כולו משלב ביצועי הבנה מגוונים מבחינת היקפם ומבחינת הדרישות שלהם. בסופה של יחידת הלימוד נדרש בד"כ התלמיד לבצוע הבנה גדול- "בצוע ההבנה המסכם".  
שילוב ביצועי הבנה בתוכניות הלימוד בבית הספר הוא הנדבך הבסיסי בחשיבה ובתכנון יחידות הלימוד של המורים מעצבי התוכניות. נושא זה מחייב הקצאת זמן להכנה, ללמידה ולבצוע תוצר ההבנה.
תהליך העבודה על בצוע ההבנה משולב בהערכה מעצבת המאפשרת לתלמיד-מורה מפגשים פוריים ומקדמים. העבודה על בצוע ההבנה מזמן לתלמיד אפשרות "לעבוד עם" החומר שלמד, להעמיק, לעבד ולחבר את המידע, לידע הקיים אצלו. בבצוע הבנה איכותי בונה הלומד יחידת ידע, בה הוא מעניק למידע את המשמעות החדשה מבחינתו, והופכת את המידע שהוא נחלת הכלל לידע אישי שהתלמיד רכש.
שיאה של העבודה על ביצועי ההבנה היא שלב הצגתו עי התלמידים, ואיסוף המשובים ממורים תלמידים ואורחים אחרים.
בצוע הבנה הינו בדרך כלל דיון בשאלה אותנטית בלימודי הדמוקרטיה, מדעים וסביבה,היסטוריה, הומניסטיקה. בלשונו של ד"ר יורם הרפז עיקרם של תוצרי ההבנה המסכמים המתבצעים בבית הספר מתרכזים בהעמקה בשאלת יסוד בהוויית התלמיד והאדם במדינה או בחברה בה הוא חי. תלמידינו חווים לדעתנו למידה טובה, מערבת, המאפשרת להם להתמודד עם ידע באופן יצירתי ונותן משמעות.
"ידע הוא ספור או מבנה שבני אדם ממציאים או בונים ולא רק מגלים או מקבלים..."
ד"ר יורם הרפז  .
ביצועי ההבנה בבית הספר תואמים למה שמגדיר ברונר העיקר הפרספקטיבי. העיקר הפרספקטיבי מדגיש את הצד הפרשני היוצר משמעות, בהקשר לאירועים בהם הם מנוסחים ומוצגים. העיקר הפרספקטיבי מזמן ריבוי קולות ופרשנויות. יצירת משמעות כזו עי התלמיד המציג מאפשרת הבנת אירוע יחיד במספר דרכים או אינטרפרטציות. ביצועי ההבנה מפתחים יכולת ניהול עצמי ויכולות למידה עצמאית יחד עם התנסות בעבודת צוות. בפועל המשמעות היא שהאחריות על תהליכי הלמידה ועל ניהולם נמצאת יותר באחריותם של הלומדים.
 חלק בלתי נפרד מבצוע הבנה הוא ההצגה פומבית. כדבר של שגרה מציגים תלמידי בית הספר את ביצועי ההבנה שלהם. צוות המורים דואג שתמיד יהיה "קהל" כלשהו עימו נוצרת אינטראקציה סביב תוצרי ההבנה. ההצגה מחייבת את התלמיד להסביר לצופה/המבקר/המעריך את העבודה שהוא מציג, ובעיקר להדגיש איזה ידע חדש רכש. ההצגה הפומבית מחייבת את התלמיד להמחיש בשפתו את התובנות אליהן הגיע ואלה משמשים בסיס להערכה. כך הופכת הלמידה גם לתהליך אינטראקטיבי בו התלמידים לומדים גם זה מזה. ג''רום ברונר
ד. מפגש למידה של התלמיד עם עצמו- רפלקסיה של הלומד:
פרופ ענת זהר "ללמוד, לחשוב וללמוד לחשוב"
(ברנקו וייס 1996) כותבת שאחת הדרכים להגברת ההעברה של מיומנויות חשיבה גבוהות  כרוכה בחשיבה רפלקטיבית, בה תהליך החשיבה עצמו הופך למושא הלמידה. החשיבה הרפלקטיבית מוכרת גם בשם מטא קוגניציה. באמצעות  חשיבה רפלקטיבית לומד התלמיד גם לפתור את הבעיה הספציפית בחומר שלמד וגם מגלה את החוקיות לגבי יכולתו ודרכו לפתור בעיות. הרפלקסיה מאמנת את הלומד לכוון ולנהל את החשיבה שלו לפי הניסיון והכללים שלמד על עצמו מעצמו, תוך כדי מודעות לתהליכי החשיבה בעת ביצועם.
בית הספר מתנסה ועוסק בשילוב תהליכי רפלקסיה באופן מובנה בעת עיצוב יחידות ההוראה. המטא קוגניציה מאירה לתלמיד את הצדדים שאינם גלויים בפניו בשגרת הלמידה, היא מאפשרת לו להכיר את עצמו טוב יותר, להיות מודע לנקודות החוזק והחולשה שלו, לזהות את אופנויות הלימוד הנוחות לו יותר, ואת המצבים בהם הוא לומד באופן המיטבי ביותר. באמצעות הרפלקסיה צובר התלמיד ידע חשוב על עצמו. בעזרת ידע-עצמי זה הוא יכול להגדיל את המכוונות שלו ללמידה, משמע את היכולת שלו להיות אחראי ללמידתו ולהעצמת הצלחותיו.

ה. תשתית טכנולוגית מתקדמת המשרתת את הפדגוגיה
תהליכי הלמידה המתקיימים בבית ספר מבואות הנגב מתקיימים בלווי הקמפוס הוירטואלי של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית). הקמפוס הוירטואלי של בית הספר הוא אתר הכולל את סביבות הלמידה שהמורים בנו ועיצבו, כל מורה בהתאם לסיליבוס בכיתה בה הוא מלמד.
מיותר לציין שמהלך זה של בניית הקמפוס היה כרוך בהכשרה שהצוות כולו קיבל, ומקבל עד היום, ממדריכות מקצועיות מאוד במרכז לטכנולוגיה חינוכית. סביבות הלמידה בקמפוס מנגישות את חומרי הלמידה ואת רצף הלמידה לתלמיד בכל רגע נתון. הקמפוס הווירטואלי מאפשר למורה לתכנן למידה פעילה בשילוב כלים ואופנויות תצוגה שונות, תוך התייחסות לשונות בין התלמידים. 
הלמידה בעזרת הסביבות המתוקשבות מתאפשרת בזכות רשת אינטרנט זמינה בכל קמפוס בית הספר. לכל מורי בית הספר ולכל תלמידיו מחשבים ניידים לצורכי הלמידה והכיתות כולן מצוידות במקרן ומסך. בית הספר מעסיק אדם הנותן מענה טכני למשתמשים במשך כל שעות היום, מבחינה זו משול בית הספר למפעל היי-טק קטן או בינוני העושה שימוש יומיומי ברשת ובמחשבים הניידים.
אנחנו חווים הלכה למעשה את הטענה הנשמעת שלתשתית טכנולוגית מתקדמת תרומה משמעותית מאוד בהטמעת הוראה אחרת. אך גרסת מבואות הנגב היא גיבושה של אמירה פדגוגית, משמע כאשר ברור לכל המשתמשים שהטכנולוגיה אינה הקטר כי אם הקרון המחובר לחזון הפדגוגי המגובש. 
שימושי הטכנולוגיה ויישומיה המגוונים והמדהימים ידועים – איתור מידע, סינונו, עבודת בצוות, תקשורת, הבניית ידע אישי, אופנים שונים להצגת ידע ועוד..  אך עיקר תרומתה לעולם הפדגוגי היא באופן שהיא מאפשרת ליישם עקרונות הוראה קונסטרוקטיביסטית, ולהפרות אותם, כל פעם מחדש.
"המימוש של הסביבות הלימודיות הפועלות על פי העקרונות הקונסטרוקטיביסטים שתוארו מותנה במידה קריטית בקיומה של טכנולוגיה משוכללת ומגוונת..".  סולומון, ג. (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן. עמודים 99-122.   64, 79. מקראה 14003
3קשר משמעותי עם מבוגר משמעותי
"לשיפור החינוך נדרשים מורים בעלי הבנה ומחויבות לשינויים הנחזים נקודה בנאלית זאת נשכחת לעיתים .עלינו לצייד מורים ברקע הכרחי... על המורים למלא תפקיד מכריע בכל רפורמה או שינוי חברתי כי הם המבצעים את השינויים " כך ג'רום ברונר.
כדי להצליח במכוונות ללמידה יש לדאוג לקשר משמעותי של הלומד עם המבוגר המשמעותי שהוא פוגש בהיותו בבית הספר.
לנושא חשוב זה מספר אספקטים. אזכיר שניים מהם. הראשון הוא הניכור שעלול תלמיד לחוות בהיותו גדל בחברה שלנו בעידן הפוסט מודרני .
אין זה מובן מאיליו היום שכל משפחה ממוצעת יכולה להעניק את תשומת הלב הראויה לילדיה ואת החוסן לו זקוקים. זה המקום שמבואות הנגב הרחיב את המקום שלו בחיי תלמידיו –" בני אדם זקוקים לחיבה, לאהבה, לחמלה, לידידות, לחברות, לחום, להגנה, לתמיכה".
ד"ר ברכה אלפרט,
"מקום של חיבה", פנים- כתב עת לתרבות וחינוך 36, חברה וחינוך, הוצאת הסתדרות המורים עמ 33-40
האספקט השני הוא השינוי שחל במקום שתופס המורה בעידן התפוצצות הידע, כאשר המורה אינו עוד ספק הידע העיקרי או היחיד ודרכי ההוראה משתנות מהוראה פרונטאלית להוראה בה המורה הופך לעמית ומנחה של תלמידיו . המורה והלומד אינם נמצאים עוד משני עברי המתרס כי אם מעורבים בתהליך האיתור, ההבנה וייצור הידע של התלמיד. תפקידו של המורה על פי ד"ר הרפז הוא להניע, להנחות את הלומדים לעבד לבקר ולייצר ידע. לפי ד"ר יורם הרפז המורה אינו עוד  מעל ללומדים ואינו אחד מהם הוא שותף ללומדים בבניית החקירה והידע.   
פרופ סולומון כותב על מורה שאינו רק מנחה ומכוון, אלא גם רגיש למצבו של כל תלמיד וכל צוות", מורה שיהיה גמיש ביכולתו לתת לכל אחד מן הצוותים מענה פרטיקולארי תפור לצרכיו. בית ספר כדוגמת מבואות הנגב השואף לעשייה אותנטית אכן משנה בפועל את מעמדו של המורה- מהיותו "צינור להעברת ידע" למנחה תהליך ייצור ידע יחד עם תלמידיו.סולומון, ג. (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן. עמודים 99-122.   64, 79. מקראה 14003
 
ניתן לסכם ולומר שהמענה שנותן בית ספר לשלוש הנקודות המרכזיות שנידונו הוא המעצב את האג'נדה שלו והוא המגדיר את השפה הנשמעת בעשייה שלו:
האם ואיזו זיקה יש לבית הספר לסביבה בה הוא פועל?
איזה סוג למידה היא הרלוונטית ביותר לתפיסתו וכיצד היא מושגת?
דמותו של "השגריר לענייני למידה" מטעם בית הספר אצל הלומדים, מה מקומם של המורים. במילים אחרות איזה סוג של מבוגרים מן הראוי שיעבדו בבי הספר.
בית הספר הולך והופך בשנה הנוכחית למרכז הפצה לאורו של המוטו שניסחנו
"למידה פעילה המחברת את הלומד לעצמו ולסביבתו".
הנוסחה הייחודית של מבואות הנגב היא בחיבור של האלמנטים.
החיבור הנכון שיוצר את השפה הנכונה לבית הספר.
 מאת: : נעמי כהן לה-גנק ביה"ס הניסויי מבואות הנגב
 
ביבליוגרפיה
1.      אלפרט ברכה "מקום של חיבה", פנים- כתב עת לתרבות וחינוך 36, חברה וחינוך, הוצאת הסתדרות המורים עמ 33-40
2.      ג'רום ברונר, תרבות החינוך : מאמרים על חינוך בהקשר,  ספרית פועלים , שנת ההוצאה: תשס"א – 2000.
3.      הרפז יורם המודל השלישי, ספריית הפועלים 2008
4.      זהר ענת ללמוד, לחשוב וללמוד לחשוב מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה 1996
5.      כרמון אמנון  "ביטול המקצוע", הד החינוך, פברואר 2010 .  ע"ע 64- 67.
6.      סולומון גבריאל 28 מרץ 2000 פדגוגיה וטכנולוגיה: מי מכשכש במי? גבריאל סלומון   http://construct.haifa.ac.il/~gsalomon/pedagogy.htm  
7.      סולומון, ג. (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן. עמודים 99-122.   64, 79.      מקראה קורס תיאוירות למידה והוראה האו"פ
 
 

    לפריט זה התפרסמו 7 תגובות

    רשימה מעודדת ומעניינת. מי עוד יחד אתכם? כמה בתי ספר? כמה תלמידים זוכים לשינוי המרנין הזה?בהצלחה!

    פורסמה ב 13/10/2012 ע״י רינה יצחקי

    שלום לך רינה. בית הספר החל ליישם את התוכנית של הפדגוגיה חדשנית כבית ספר ניסויי. בית הספר היום הינו מרכז הפצה המארח קבוצות מגוונות העוסקות בחדשנות פדגוגית, בית הספר לא מפסיק לרגע את הלמידה עצמה כדי לשמור על ההתחדשות והרלוונטיות. אחד הצעדים המשמעותיים המשרת מטרה זו היא הקמת גוף לומד ופעיל של מנחים פדגוגיים פנים בית ספריים..בברכה נעמי.

    פורסמה ב 13/10/2012 ע״י נעמי כהן לה גנק

    שלום לך רינה. בית הספר החל ליישם את התוכנית של הפדגוגיה חדשנית כבית ספר ניסויי. בית הספר היום הינו מרכז הפצה המארח קבוצות מגוונות העוסקות בחדשנות פדגוגית, בית הספר לא מפסיק לרגע את הלמידה עצמה כדי לשמור על ההתחדשות והרלוונטיות. אחד הצעדים המשמעותיים המשרת מטרה זו היא הקמת גוף לומד ופעיל של מנחים פדגוגיים פנים בית ספריים..בברכה נעמי.

    פורסמה ב 13/10/2012 ע״י נעמי כהן לה גנק

    להלן קטע (מתוך ספר בכתובים) הנוגע לבתי ספר "חדשים", מחדשים ואולי "מחזירים עטרה ליושנה" במובן הטוב של העניין. אם אינני טועה, בראשית ימיה של ההוראה היא נחשבה לאמנות וערך האהבה לילדים היה מאוד מרכזי.בהצלחה בניסוי שלכם.הזכות ה -12 היא הזכות להישמע… סופדברזכות הילד להישמע… בחופשיות… יש להקשיב לדבריו ולייחס להם משקל ראוי… אלה הן מילות המפתח לספר זה. למי שזה נראה מובן מאליו ולאלה ששיש להם השגות ושאלות, מצאתי את הנושא חשוב ביותר, וניסיתי להתבונן ולחשוב עליו מנקודות מבט שונות, ולשתף אתכם הקוראים. מבחינתי הספר אמור לעורר למחשבה על נושאים שיכולים לכונן שינוי משמעותי במעמד הילדים בחברה ובתרבות שלנו, ולהביא לשיפור היחסים בין הדורות.אני מבקשת להדגיש את החשיבות של השינויים בהתנהלות ובארגון מוסדות החינוך, הגנים ובתי הספר, בהם מבלים הילדים כ – 15 שנים. המקום בו הם פוגשים את נציגי החברה הבוגרת, את נכסי התרבות והמדע ואמורים לעצב את אישיותם שלהם.במקום הזה, לאנשי החינוך יש תפקיד ייחודי. לא ניתן להפריז בחשיבותם, לטוב ולרע. אלה שייזכרו לתמיד בתודעתו של הילד שבגר, ודוגמת מכתבו הידוע של אלבר קאמי אל המורה שלו, ואלה שיבקשו להתעלם מהם.הצעד המתבקש מהנחות אלה ומעקרונות האמנה הוא גיבוש פדגוגיה חדשה, אחרת ושונה מהפדגוגיה הרווחת. היעד הראשון צריך להיות הכשרת המחנכים. הכשרה שתאמץ לעצמה תהליכים שיאפשר למחנכים להפנים וליישם לממש ואת אותה אמנה, לחיות עמה, להתידד אתה ובבוא העת, להיעשות ל-Child's Advocates (ראה בהמשך הדף) . בוועדות-קבלה למכללה, היה נהוג לשאול את המועמדות – "מדוע את רוצה להיות מורה"? התשובה הרווחת הייתה כמעט אחידה: "אני מאוד אוהבת ילדים!" – מזה שנים אחדות הבחנתי כי תשובה זו מעוררת גיחוך. לחלק מחברי בוועדה זו לא הייתה תשובה משכנעת. משהו סנטימנטלי?… וכי איך נמדדת אהבה כזו? ומה על יתר הדבריים שמורה צריך לדעת כדי להיות מורה טוב? בעולם ציני ו"מדעי" כשלנו אהבת-ילדים לא זכתה למשקל ראוי. במידת מה הייתי שותפה לגישה זאת, אך באי-שקט. ואז חשבתי שבמקרה הנידון אהבת ילדים אינה מושג רומנטי אלא פרמטר מרכזי ואולי עיקרי של המקצוע. למיטב הבנתי, דווקא את התכונה הזאת, את "אהבת הילדים" צריך לטפח, להרחיב ולעבות, לחזק ולשמר. עניין זה נפגע לעתים מעומס התיאוריות, המודלים החינוכיים והרצון לחזק את ההיבט הקוגניטיבי. מדידה והערכה ושאר קשיי ההוראה דוחקים אותה לקרן זווית, תוך ויתור על ממד חיוני לתהליך החינוכי. עם מלוא הערכתי לידע הנדרש לאנשי חינוך, בכל זאת הניצוץ נמצא ביכולת לאהוב ילדים .ברוח האמנה, שרואה את הילד בראיה הוליסטית של הילד, והערכה של החוויה הרגשית שלו, יש לאפשר למורים ולהמליץ להם, לתת ביטוי לרגשותיהם, ואף לעודד ליצירת אמפתיה עם התלמידים, וסביבה ידידותית למורים ולילדים כאחד. בעוד שתוכניות-לימודים ברובן ממוקדות בתכני-הלימוד, בדיסציפלינות השונות. תוכנית מבוססת-אמנה תתעניין ביחסי הגומלין של הילדים עם המורים. היא תדגיש את שיתוף הילד בתהליכים, את כבוד הילד ואת הדימוי העצמי החיובי של הילד. האמנה ממוקדת בצרכי-הילדים וזכויותיהם. יש בה כדי לחזק את ההיבט הרגשי של מערכת חינוך. בכך עשוי להתחזק איזון בין הרובד הראציונלי קוגנטיבי לבין הרובד האמוציונאלי רגשי של התהליך החינוכי, על פי משנתו של קורצ'אק.

    פורסמה ב 15/10/2012 ע״י רינה יצחקי

    שלום רב, כמי שלימדה שנים רבות במוסד החינוכי מבואות הנגב, קראתי בהתרגשות ובשמחה על השינויים המשמעותיים שאתם מובילים בבית הספר. העשייה החינוכית שלכם מעודדת מאוד, ועשויה להוות דוגמה לכל המקטרגים והטוענים שאי אפשר אחרת. אשמח להפנות את הסטודנטים שלי למאמר זה – כדי שיקבלו השראה.חזקו ואמצו, כרמלה

    פורסמה ב 18/10/2012 ע״י כרמלה גינת

    שלום כרמלה – תודות על העניין והתגובה למאמר. בית הספר, בהיתו מרכז הפצה, ישמח ודאי לארח סטודנטים למטרות התנסות שיח פדגוגי ולמידה הדדית- בברכה נעמי

    פורסמה ב 23/10/2012 ע״י נעמי כהן לה גנק

    שלום כרמלה – תודות על העניין והתגובה למאמר. בית הספר, בהיתו מרכז הפצה, ישמח ודאי לארח סטודנטים למטרות התנסות שיח פדגוגי ולמידה הדדית- בברכה נעמי

    פורסמה ב 23/10/2012 ע״י נעמי כהן לה גנק
    מה דעתך?
yyya