דמות המורה הראוי לפי תפיסותיהם של מרצים במכללות לחינוך ובאוניברסיטאות בישראל

לוי-פלדמן, אירית ודוד נבו. "דמות המורה הראוי לפי תפיסותיהם של מרצים במכללות לחינוך ובאוניברסיטאות בישראל". מכון מופ"ת: דפים: כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך 52, תשע"א, 2011. עמ' 214- 233. .

עיקרי הממצאים של המאמר:

הכשרתם של פרחי הוראה בארץ ובעולם נעשית בשני סוגי מוסדות: מוסדות מחקריים ומוסדות הוראתיים. בישראל החלוקה הזו ברורה וחד-משמעית: היא מוגדרת בהנחיות המועצה להשכלה גבוהה, ולפיהן קיימת הבחנה בין "אוניברסיטה" לבין "מכללה להכשרת עובדי הוראה". אם כן, ההכשרה להוראה נעשית בארץ בשני סוגי המוסדות – במכללות לחינוך בעלות האוריינטציה ההוראתית-פדגוגית, כמו גם באוניברסיטאות בעלות האוריינטציה המחקרית.

מטרות המחקר

מטרות המחקר היו:
א. להשוות בין רכיבי דמות המורה הראוי שמדגישים מכשירי המורים במכללות לחינוך ובאוניברסיטאות.
ב. להשוות בין רכיבי דמות המורה הראוי שמדגישות שלוש הקבוצות הבאות: מרצים מן הפקולטות הדיסציפלינריות באוניברסיטאות, כאלה המעורבים בעקיפין בהכשרה להוראה; מרצים מבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות, כאלה המכשירים מורים באופן ישיר; ומרצים מן המכללות לחינוך.

המחקר
השערות המחקר:

א. יימצאו הבדלים בהדגשת רכיבי המורה הראוי בין מרצים מן האוניברסיטאות לבין מרצים מן המכללות לחינוך. מרצים מן האוניברסיטאות ייחסו חשיבות רבה יותר לרכיבים מסורתיים, ובעיקר לאלה המזוהים עם המוסד שהם מלמדים בו – ידע בתחום התוכן ומיומנויות פדגוגיות ספציפיות הייחודיות לתחום התוכן. מרצים מן המכללות לחינוך ייחסו חשיבות רבה יותר לרכיב המזוהה מסורתית עם המוסד שהם מלמדים בו – מיומנויות פדגוגיות כלליות וגם לרכיבים אשר זוהו בספרות המקצועית כחדשניים: מחויבות לשונות ולרב-תרבותיות, יכולת להשתנות, להתפתח ולחקור, שיתוף פעולה עם עמיתים ומעורבות בקהילות לומדים.
ב. בחלוקה לשלוש קבוצות מרצים יימצא כי המרצים מבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות ידמו יותר למרצים מן המכללות לחנוך ופחות לעמיתיהם מן הפקולטות הדיסציפלינריות באוניברסיטאות בנושא הדגשת רכיבים מסוימים של דמות המורה הראוי.

הנבדקים ושיטת הדגימה

אוכלוסיית המחקר כללה 523 חברי סגל אקדמי בכירים וקבועים במכללות לחינוך ומאוניברסיטאות בישראל. נבחרו ארבע אוניברסיטאות וארבע מכללות לחינוך אשר מייצגות אזורים מגוונים בארץ. נוסף על בית הספר לחינוך הקיים בכל אחת מהאוניברסיטאות נבחר גם שתי פקולטות שמייצגות דיסציפלינות אשר רק לאחר השלמת הלימודים לתואר ראשון בהן, הסטודנטים לומדים – בבית הספר לחינוך – לקבלת תעודת הוראה: הפקולטה למדעים והפקולטה למדעי הרוח. משתי הפקולטות הללו באוניברסיטאות ומן המכללות לחינוך נבחרו המרצים אקראית באמצעות דגימה מקרית פשוטה מתוך רשימות מרצים.

כלי המחקר

כלי המחקר היה שאלון אשר חובר לצורכי המחקר ותקפותו נקבעה במחקר ניווט (פלדמן, 2004). השאלון נשלח למרצים אשר השתתפו במדגם, ואלה התבקשו להביע את עמדותיהם בדבר חשיבות היגדים שעניינם דמות המורה הראוי. התשובות ניתנו בסולם ליקרט בן חמש דרגות.

ממצאים

הבדלים בין-מוסדיים בנושא הדגשת רכיבים של דמות המורה הראוי:
מניתוח שונות רב-משתני (Manova) עולה כי קיימים הבדלים מובהקים בין המוסדות בתפיסת חשיבותם של רכיבי דמות המורה הראוי. השונות המוסברת הכוללת בין מרצים משני סוגי המוסדות לא הייתה גבוהה (9%), וההבדלים בין סוגי המוסדות בולטים יותר בבחינת כל רכיב בנפרד.

מממצאי המחקר עולה כי קיימים הבדלים מובהקים בין מרצים משני סוגי המוסדות ביחסם לשני רכיבים חדשניים: רכיב המחויבות לשונות בין הלומדים ורכיב שיתוף הפעולה עם עמיתים ומעורבות בקהילות לומדות. מרצים מן המכללות לחינוך ייחסו לרכיבים האלה חשיבות רבה יותר (באופן מובהק) מזו שייחסו להם מרצים מן האוניברסיטאות. לרכיב המסורתי "פדגוגיה של תחום התוכן" היה ממוצע גבוה ביותר בקרב קבוצת המרצים מן האוניברסיטאות.

הבדלים בין שלוש קבוצות המרצים בתפיסת רכיבים של דמות המורה הראוי:

ממצאי ניתוח השונות הרב-משתני מלמדים כי ההבדלים במערכת הרב-משתנית אשר כוללת את שלוש קבוצות המרצים הם מובהקים. ההשתייכות לקבוצת מרצים מסבירה כ- 8% מן השונות בתפיסת כלל הרכיבים של דמות המורה הראוי. השונות המוסברת הכוללת בין מרצים משלוש הקבוצות לא הייתה גבוהה, אולם ההבדלים בין הקבוצות מתחדדים בבחינת כל רכיב בנפרד.

הממצאים מלמדים כי קיימים הבדלים מובהקים בין שלוש קבוצות המרצים ביחסם לכל הרכיבים החדשניים: רכיב המחויבות לשונות, רכיב שיתוף הפעולה עם עמיתים והחברות בקהילות לומדות ורכיב היכולת להשתנות, להתפתח ולחקור. מו כן נמצא הבדל מובהק ביחס לרכיב המסורתי "הפדגוגיה של תחום התוכן".
להלן ניתוח המגמות הכלליות אשר עולות מן הממצאים ומצביעות על ההיבטים המבחינים בין הקבוצות, היבטים הייחודיים לכל קבוצה:
- המרצים מן המכללות לחינוך נבדלים מן האחרים בעיקר בחשיבות הגבוהה שהם מייחסים לשני רכיבים חדשניים: רכיב המחויבות לשונות ורכיב שיתוף הפעולה עם עמיתים וחברות בקהילות לומדות.

- המרצים מבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות נבדלים מן האחרים בחשיבות הגבוהה שהם מייחסים לשני רכיבים מסורתיים, רכיבים אשר ניתן לזהותם עם האוניברסיטאות: רכיב הידע בתחום התוכן ורכיב הפדגוגיה של תחום התוכן. עוד הם נבדלים מן האחרים בחשיבות הבינונית שהם מייחסים לרכיב החדשני של מחויבות לשונות ובחשיבות הנמוכה שהם מייחסים לרכיב המסורתי של פדגוגיה כללית.

- המרצים מן הפקולטות הדיסציפלינריות באוניברסיטאות מייחסים חשיבות גבוהה רק לרכיב הפדגוגיה הכללית אשר מזוהה דווקא עם המכללות לחינוך, והם דומים בכך למרצים מן המוסדות ההוראתיים. ייחודם בכל שהם מייחסים חשיבות נמוכה לשל שאר הרכיבים.

בהתאם להשערה נמצא אפוא כי קיים דמיון בין קבוצת המרצים מן המכללות לחינוך לבין קבוצת המרצים מבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות ביחסם לרוב רכיבי דמותו של המורה הראוי.

דיון וסיכום

ממצאי המחקר מצביעים על מגמה שיש לה השתמעויות תאורטיות ומעשיות. דמות המורה הראוי המקובלת כיום בעולם כוללת ליבה של רכיבים, מסורתיים וחדשניים, המשקפים את מורכבות ההוראה. הרכיבים הללו משתקפים במחקר הנוכחי בעמדותיהם של אלה העוסקים ישירות בהכשרת מורים במכללות לחינוך ובבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות, ולפיכך הם יכולים להוות בסיס להגדרת דמות המורה הראוי בדיון ציבורי אשר נערך שנושא זה. הגדרה ברורה של הרכיבים והצבת רף גבוה של ציפיות מן המורים (וכפועל יוצא גם ממערכות הכשרת המורים) הן תנאים הכרחיים לשיפור איכות מערכת החינוך כולה (דוח מקנזי, 2007).

אשר להיבט המעשי, מן הממצאים במחקר זה אפשר ללמוד על אודות הבעיות והיתרונות הנובעים מבחירה בכל אחד מן המוסדות להכשרת מורים. הממצאים מלמדים כי שתי קבוצות המרצים באוניברסיטאות – אלה מן הפקולטות הדיסציפלינריות אשר מעורבים בעקיפין בהכשרת מורים ואלה מבתי הספר לחינוך אשר מעורבים ישירות בהכשרה – אין "מדברות באותה השפה" כשהדברים אמורים בדמות המורה הראוי, וכפועל יוצא בהכשרת המורים. מחד גיסא, ייתכן שמרצי הדיסציפלינות אשר מדגישים את הרכיב המסורתי בדמות המורה (המזוהה דווקא עם המכללות לחינוך) משקפים עמדה הגורסת כי מקומה של הכשרת המורים איננו באוניברסיטאות. מאידך גיסא, דומה שהמרצים בבתי הספר לחינוך חצויים בין מחויבותם האקדמית לאוניברסיטה לבין מחויבותם המקצועית. עם זאת, הם אלה האמונים על ההכשרה הישירה להוראה באוניברסיטה והבקיאים בנרטיב הפרופסיונלי ובהתפתחויות החדשניות בתחום החינוך. לפיכך עליהם לשאוף לקדם באוניברסיטאות יישום של תפיסותיהם התאורטיות בדבר דמות המורה הראוי, וזאת תוך כדי מתן ביטוי מעשי בהכשרת המורים לרכיבים חדשים. אשר למכללות לחינוך, דומה כי עליהן לשאוף לחיזוק הבסיס המסורתי של דמות המורה הראוי. יש לחזק את הידע בתחום התוכן ואת המיומנויות הפדגוגיות הייחודיות לתחום, אך בעיקר לקדם את המחקר בקרב הסגל אשר מכשיר מורים.

ככלל יש לשאוף לקידום מודלים מגוונים להכשרת מורים אשר מבטאים את מורכבות דמותו של המורה הראוי, וזאת ללא קשר לסוג המוסד אשר המכשירים פועלים בו. הדבר מקובל במקומות רבים בעולם. הסתייעות במודלים כאלה בכל אחד מן המוסדות תאפשר הכשרה במגוון סגנונות תוך כדי ניצול יתרונותיו של כל מוסד.

המשך הדיון ובחינת דמותו של המורה הראוי והכשרת המורים בישראל חשובים במיוחד לנוכח העובדה שכיום הסוגיה של דמות המורה הראוי והדרכים היעילות להכשרתו עומדת עדיין על הפרק; לא אחת נשמעות קריאות לשינוי התואר הניתן למורים המוכשרים בנכללות לחינוך ולשינוי תכניות ההכשרה. מחקרים אמפיריים בתחום הכשרת המורים יכולים להוות בסיס לדיונים מהותיים שעניינם מורכבות דמותם של המורה ושל ההוראה, כמו גם דרכי ההכשרה הטובות. לעתים קרובות מדי נדמה כי הדיונים וההמלצות מתבססים על הנחות סטראוטיפיות, מושפעים מהיבטים פוליטיים וחברתיים או עוסקים בשינויים סמנטיים, מדיניים ומבניים בלבד.

 ראה גם : מאמרים ומחקרים על דמות המורה בפורטל מס"ע