שאל ילדים ובוגרים לקויי למידה והם יספרו לך – זה החיים, לא פחות

הרפז, יורם. "שאל ילדים ובוגרים לקויי למידה והם יספרו לך – זה החיים, לא פחות". הד החינוך, גיליון מס' 06, אייר תשע"א, יוני 2011. עמ' 28- 34.

סיכום עיקרי המאמר:

ד"ר עמלה עינת (72) עוסקת בליקויי למידה במשך שנים רבות ובוחנת את ההיבטים שלהם בספרים רבים השייכים לסוגות שונות. במשך כמה שנים טיפלה בילדים בעלי ליקויי למידה בתחנה לטיפול בילד ובמשפחה בתל אביב (ת.ל.ם), וב- 14 שנים האחרונות עבדה במרכז תמיכה לסטודנטים לקויי למידה שהקימה במכללת תל חי.
ד"ר עינת פרסמה מספר ספרים בסדרת "קו אדום" של הוצאת הקיבוץ המאוחד, בהם ניתן למצוא את הקווים המנחים אותם היא מדגישה לטיפול בהיבטים השונים של ליקויי הלמידה.

זה לא הליקוי, זה מה שנלווה אליו

בספרה הראשון בסדרה "מפתח לדלת נעולה: לפרוץ את מחסום הדיסלקסיה" (2000), מסבירה ד"ר עינת כי הדיסלקסיה הינה תסמונת נוירולוגית שיש לה השלכות על כל האישיות לאורך כל החיים. אישיותו של אדם עם דיסלקסיה נבנית סביב סוד מביש; הוא שומר סוד, שומר מרחק, ולא נותן שיכירו אותו. הוא עסוק בהתחמקות ממצבים מבישים, ממבוכות. תחושה זו של בושה ומבוכה מתחילה להיבנות בקרבו של הילד בעל הדיסלקסיה במהלך שנות הגן וכיתות היסוד, בהן נכשל הוא שוב ושוב ברכישת כישורי כתיבה וקריאה, בעוד שאר התלמידים אינם נתקלים באותה רמת קושי. מכאן, טוענת ד"ר עמלה עינת, המטלה החינוכית הקריטית ביותר היא לטפל בליקוי עצמו ולא לתת לו להשתלט על מכלול האישיות. יתרה מכך, יש צורך בליווי מתמשך ויום-יומי של התלמיד בעל ליקויי הלמידה, ולא לערוך "התאמות" בלבד. בנוסף, טוענת ד"ר עינת כי על משרד החינוך לשנות באופן גורף את יחסו לחלק מההתאמות ולהפוך אותן לנגישות לכל התלמידים.

הורים חסומים

במחקרה השני בסדרה, "הורים מול מחסום הדיסלקסיה" (2003), מצאה ד"ר עינת כי הורים חשים חוסר אונים במפגש על ילדם לקוי הלמידה, ורבים מהן נוטים להאשים את ילדם בעצלנות או לחשוב שטעו בהערכת יכולותיו, ונופלים לייאוש. מנגד, ישנם הורים "משלימים" אשר מפעילים לחץ מוגזם על ילדם. שני דפוסי התגובה האלה אינם תורמים לשיקומו של הילד לקוי הלמידה. על כן, יש לסייע להורים אלה ולהקנות להם כמה שיותר תמיכה – ידע, מודעות ודרכי התמודדות יעילות.

מורים בהכחשה

הספר השלישי שפרסמה ד" עינת בסדרה "קו אדום" נקרא "דימוי עצמי במראת הדיסלקסיה: מורים במלכוד" (2006). ברוב המקרים נמצא כי המורים אינם בעלי ידע ומודעות הנדרשים לטיפול בלקויי למידה, וכי רבים מפרשים את השלכות התסמונת כחוצפה, עצלנות או אדישות מצדו של התלמיד. המסר הכללי שעלה מראיונותיה עם מורים הוא כי הם נמצאים במצוקה גדולה; הם כועסים ומיואשים – כמו התלמידים וכמו הוריהם. המורים עומדים חסרי אונים מול התופעה וזקוקים לתמיכה רגשית. לכן, ישנו צורך במיסוד של הדרכה ותמיכה למורים בכל הנוגע לטיפול בלקויי למידה.

מליקויי למידה לפשיעה

בספרה הרביעי בסדרה, "כתב אישום: ליקויי למידה, נשירה ועבריינות" (2006), שנכתב בשיתוף עם בנה, תומר עינת, ד"ר לקרימינולוגיה, ערכו השניים מחקר חלוצי. במחקר זה נתגלה נתון בעל משמעות חברתית מרחיקת לכת: רוב האסירים (70.5%) סובלים מליקויי למידה, וזאת לעומת כלל האוכלוסייה שבה לקויי הלמידה מהווים 12.5%. הטענה הכללית שנבנית על גבי נתון זה היא כי ליקוי למידה שאינו מטופל גורם לעתים קרובות לנשירה אטית ממערכת החינוך, ונשירה זו מלווה ברגשות תסכול וכעס שמביאים להתנהגות אנטי-סוציאלית. ד"ר עמלה עינת וד"ר תומר עינת טוענים כי האשמה מוטלת על מערכת החינוך, שאינה משכילה לבנות מערך מונע שיחסוך הון אנושי, מוסרי, חברתי וכלכלי.
דר" עינת ארגנה מסגרת חינוכית שבה ניסתה ללמד אסירים שאינם קוראים כלל או שמתקשים מאוד בקריאה. גישת הלימוד התבססה על פנייה לחוויה האישית, ואכן הניבה תוצאות חיוביות.

ליקוי למידה ותעסוקה

הספר החמישי בסדרה, "נחיתה קשה: לקויי למידה בזירת התעסוקה" (2009), הינו ספר המתאר מציאות קשה ביותר. לפי ממצאי המחקר של ד"ר עינת, רבים מהסטודנטים שטופלו במרכז התמיכה האקדמי במכללת תל חי לא התקבלו לעבודה כלל משום שבלי התאמות לא היו מסוגלים לעבור את בחינות הכניסה. אחרים, אשר הצליחו להתקבל, אינם מסוגלים ברובם לעמוד במטלות העבודה בזמן הקצוב. כך, לאחר שנות תמיכה שהוענקה לסטודנטים במרכז בתל חי, שבו האחרונים לתחושת הנחיתות שליוותה אותם בהגעתם הראשונה. ד"ר עינת מסיקה מממצאים אלה כי ככל הנראה יש להעניק זמן ומשאבים רבים יותר להכנת הסטודנטים לקראת התמודדויות שמצפות להם במקומות העבודה, ולתת להם הנחיה ממוקדת בדבר הכישורים המיוחדים שלהם כדי שיוכלו לבנות עליהם את הקריירה המקצועית שלהם.

זוגיות והורות בצל הסינדרום

ספר המחקר השישי של ד"ר עינת, "וכשאני לעצמי מה אני? זוגיות והורות של לקויי למידה" (2011), מחלחל לכל תחומי החיים. בעלי ליקויי למידה צוברים משקעים במהלך חייהם, ומשקעים אלו משפיעים על ולעתים אף מעצבים את הזוגיות וההורות.
ד"ר עינת נמנעת מלדבוק בגישה פסימית או אופטימית, ומעוניינת להעביר מסר של מציאותיות: הפן הבעייתי בליקויי הלמידה הוא שמדובר בליקוי נוירולוגי שלפי שעה אין לו פתרון רפואי. עם זאת הפן המעודד הוא שמאחורי מסך המיומנויות הפגומות מסתתרים אין ספור כישורים שניתן להביא לקדמת הבמה, לתת להם ביטוי וליצור מעקפים. ההתמודדות עם ליקויי הלמידה וההשלכות שלהם היא אכן מתישה, אבל יש גם ניצחונות – קטנים וגדולים.