האם גישת הלמידה של לומדים מתרבות המורשת הקונפוציאנית היא בעייתית?

Tran, T. (2013). Is the learning approach of students from the Confucian heritage culture problematic?. Educational Research For Policy & Practice, 12(1), 57-65.

מאמר זה מתייחס לסגנון הלמידה שאומץ על ידי הסטודנטים האסייתיים שמגיעים ממדינות כמו סין, וייטנאם, סינגפור, קוריאה ויפן הנחשבות כמדינות בעלות תרבות של מורשת קונפוציאנית. 

לומדים  אלה בדרך כלל נתפסים כפאסיביים, לא רוצים לשאול שאלות או לדבר בכיתה ולעתים קרובות מתבססים על שינון החומר יותר מאשר על הבנת הידע שהועבר על ידי המורים.

נטען כי סגנון למידה זה מעוצב על ידי תרבות המורשת הקונפוציאנית במדינות האסייתיות וזוכה לביקורת רבה בספרות.

מאמר זה מתכוון לקרוא תיגר על הביקורת שנמתחה על סגנון הלמידה הפאסיבי שאומץ על ידי התלמידים האסייתיים שמגיעים מתרבות המורשת הקונפוציאנית.

באמצעות עריכת ראיונות עומק עם עשרה סטודנטים אסייתיים מתרבות המורשת הקונפוציאנית הלומדים כעת במערכת ההשכלה הגבוהה באוסטרליה, מאמר זה מתייחס לבלבול בין סגנון למידה פאסיבי ותרבות המורשת הקונפוציאנית, בין שינון והבנה ובין הפאסיביות והשקט.

לבסוף, אם הפאסיביות של הסטודנטים האסייתיים נצפתה למעשה הן במדינות אסייתיות בעלות תרבות המורשת הקונפוציאנית והן במדינות דוברות אנגלית, זה קשור יותר לגורמים הספציפיים למצב של מתודולוגיות הוראה, דרישות הלמידה, הרגלי הלמידה והמיומנות בשפה מאשר לגורמים תרבותיים.


קישור לתקציר המאמר באנגלית