התכנית "מתווים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" בראי המלצות קודמות לרפורמות בימי היישוב ובשנות המדינה: ניתוח השוואתי

לידור, ר', טלמור, ר', פייגין, נ', פרסקו, ב' וקופרמינץ, ח' (2013). התכנית "מתווים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" בראי המלצות קודמות לרפורמות בימי היישוב ובשנות המדינה: ניתוח השוואתי. דפים, 55, 176-146.

מילות מפתח: הכשרת מורים, רפורמות בהכשרה להוראה, תכנית המתווים המנחים.

המטרה העיקרית של המאמר הנוכחי היא לבחון את החידושים שבתכנית "מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" (להלן המתווים המנחים), בראי המלצות קודמות לרפורמות ולשינויים – המלצות שהציעו חברי ועדות שניסו לשפר את תהליכי הכשרת המורים בישראל. לשם כך נערך ניתוח השוואתי של דוחות, מסמכים והמלצות אשר נוסחו בוועדות למיניהן. המאמר סוקר את ההצעות ואת ההמלצות אשר עלו בדיוני הוועדות השונות, החל בוועדה שבשנת 1937 מונתה כדי לעסוק ב"חקר שאלת בתי המדרש למורים" וכלה בהחלטותיה בשנת 2007 של המועצה להשכלה גבוהה בנושא תכנית המתווים המנחים.

בניתוח הדוחות התגלו חמש קטגוריות אשר ההמלצות של רוב הוועדות התמקדו בהן. ואלו הקטגוריות ששימשו את מחברי המאמר לצורך ניתוח השוואתי של המלצות הוועדות: (א) המתכשרים להוראה–תנאי הקבלה לתכניות הלימודים והתאמה למוסד המכשיר; (ב) מורי המורים– שיפור איכותו של סגל ההוראה; (ג) תכניות הלימודים במוסדות ההכשרה; (ד) המבנה הארגוני והמערכתי של הגופים המכשירים; (ה) משך הלימודים והתואר הניתן בסיומם.

מהמלצות הוועדות למיניהן עולה כי במהלך השנים הוחמרו תנאי הקבלה ללימודים במכללות לחינוך ונהיו דומים לתנאי הקבלה ללימודים באוניברסיטאות. בתום מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ ישראל שלושה סמינרים, ועד לקום המדינה נוספו עוד שמונה סמינרים. מוסדות ההכשרה הללו פעלו בשנותיהם הראשונות במתכונת של מוסד תיכוני מקצועי, והתקבלו אליהם תלמידים אשר סיימו את לימודיהם בבית הספר העממי, קרי כאלה שהשלימו שמונה שנות לימוד. הלימודים בסמינר נמשכו ארבע שנים, פרק זמן שהיה זהה למספר שנות הלימוד בבית ספר תיכון. במאי 1944 המליצה הוועדה לקביעת יסודות התכנית של בתי המדרש למורים כי ללימודים בסמינרים יתקבלו רק מסיימי ארבע שנות לימוד בבית ספר תיכון.

בשנות השישים של המאה הקודמת נדרשו הסמינרים לקבל לתכניות ההכשרה שלהם מועמדים בעלי תעודת בגרות (לפחות) אשר התנסו במשך שנה בעבודה חינוכית ואשר עמדו ב"מבחן" הריאיון האישי. בסוף שנות השבעים הוחמרו תנאי הכניסה למוסדות להכשרת מורים וכללו דרישה לתעודת בגרות מלאה של המועמד ולהצלחה שלו במבחן ארצי אחיד המשותף לכל המוסדות במערכת ההכשרה, כמו גם הצלחה במבחן כניסה מוסדי ובראיונות אישיים (בחלק מהמוסדות) – ולעיתים גם קבוצתיים.כחלק מתהליך האקדמיזציה במוסדות להכשרת מורים הונהג בהן החל משנת הלימודים תשמ"א "מבחן סף". מבחן הסף היה מבחן מיון ארצי אשר המועמדים ללימודים סדירים במוסד להכשרת עובדי הוראה היו חייבים לעמוד בו. בשנת 2004 הוחלף מבחן הסף במבחן הפסיכומטרי האוניברסיטאי, ובמוסדות להכשרת עובדי הוראה החלו לבחון את 'ציון המתאם' אשר מבטא שקלול של הציונים בבחינות הבגרות ושל הציון במבחן הפסיכומטרי.

הדרישות שתכנית המתווים המנחים מגדירה כי יש לעמוד בהן כדי להתקבל לתכנית הלימודים לתואר ראשון בהוראה אינן גבוהות יותר מאלו שנקבעו בהמלצות קודמות של הרפורמה. דומה כי הסיבה לכך היא ההכרה בעובדה שאין ביקוש רב ללימודים אלה.עם זאת בתכנית המתווים נוספה הדרישה לקבלת ציונים גבוהים יותר כתנאי ל"כניסה" למסלולי הלימודים אשר מיועדים לסטודנטים מצטיינים, הן סטודנטים לתואר ראשון בהוראה הן סטודנטים לתואר שני בהוראה או בהוראת דיסציפלינה.

בד בבד עם החמרת הקריטריונים לקבלת מועמדים הוחמרו עם השנים גם הדרישות לקבלתם לעבודה של מורי המורים ולמתן קביעות למורים אלה במוסדות להכשרת מורים.הדרישה הראשונית הייתה לכך שמורי המורים יהיו בעלי תואר ראשון לפחות; כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת היא התחלפה בדרישה לתואר ראשון עם ניסיון בהוראה במערכת החינוך ובהמשך בדרישה לתואר שני (בשנות השישים). בהמשך נדרשו מורי המורים גם לתעודת הוראה, לתואר "מוסמך" של מוסד להשכלה גבוהה ולניסיון הוראה של שנתיים לפחות בבית ספר יסודי. מדריך פדגוגי נדרש להיות בעל תואר שני בחינוך או בפסיכולוגיה, כמו גם בעל ניסיון של חמש שנות הוראה לפחות בבית ספר יסודי.

תהליך האקדמיזציה במכללות לחינוך בשנות השמונים והתשעים הניע את המכללות להעלות את שיעור בעלי התואר השלישי מבין המרצים ולהבטיח שמרצים בעלי דרגת פרופסור ימלאו בהן תפקידי מפתח. עם פתיחתן של התכניות ללימודי תואר שני בחינוך בעשור הראשון של המאה הנוכחית דרשה המועצה להשכלה גבוהה שהמורים המלמדים בתכניות האלו יהיו חברי סגל אקדמי בכיר, בעלי תואר שלישי ודרגה אקדמית, כמו גם שעיקר עבודתם תהיה במכללה לחינוך.

תכנית המתווים החדשה מאמצת את המדיניות הקוראת לשיפור איכות סגל המרצים אשר מלמדים במכללות להכשרת מורים.עם זאת להבדיל מהמלצותיהן של הוועדות הקודמות נקבעו בתכנית המתווים המנחים תקנות מפורטות בדבר התארים והניסיון האקדמי וההוראתי אשר נדרשים מסגל ההוראה. אימוץ תכנית המתווים על ידי כל המוסדות בישראל אשר עוסקים בהכשרה להוראה מחייב את המלמדים במוסדות להכשרת מורים לעמוד בקריטריונים של המל"ג לקידום ולעלייה בסולם הדרגות האקדמי. על מנת לעמוד בקריטריונים לקידום נדרשת בעיקר מעורבות במחקר ובהנחיה של סטודנטים בפרויקטים מחקריים. לפיכך המגמה של עידוד המחקר ויישום סולם הדרגות האקדמי במוסדות להכשרת מורים, מגמה שהחלה לפני שנים אחדות, הייתה לדרישה ברורה בתכנית המתווים המנחים – כזו המכתיבה את הדרגות האקדמיות הנדרשות לצורך הוראה בתכניות הלימודים לתואר שני.

בחינתן של הוועדות למיניהן את השינויים הנדרשים בתכניות הלימודים במוסדות ההכשרה להוראה התמקדה במהלך השנים בכמה מגמות עיקריות. ככלל אפשר לקבוע כי אם בעבר לימודי ההכשרה להוראה היו בעלי צביון של לימודים בבית ספר על-יסודי, הרי בהדרגה הם היו ללימודים בעלי מאפיינים אקדמיים הנהוגים באוניברסיטאות. ראשיתו של הביטוי לכך היה מעבר הדרגתי מהכשרה אחידה של מורים כוללים וגננות (הכשרה זו נערכה במקביל להכשרת מורים מקצועיים, כמו למשל מורים לחינוך גופני ומורים למלאכה) להכשרה לפי התמחויות דיסציפלינאריות, לפי גיל הלומדים ולפי אוכלוסיות לומדים ייחודיות (כמו למשל תלמידים עם צרכים מיוחדים).

שנית, למודי החינוך הורחבו והועמקו. בתכניות הלימודים של הסמינרים להכשרת מורים שפעלו בארץ עם קום המדינה הודגש הנושא של הקניית השכלה כללית (יש לזכור כי הלומדים לא היו בוגרי 12 שנות לימוד, ולכן נדרשה הרחבת השכלתם הכללית), והוקדש זמן מועט למדי ללימודים עיוניים של פסיכולוגיה ופדגוגיה. לעומת זאת בתכניות הלימודים של אחד-עשר הסמינרים שפעלו בישראל בשנות החמישים של המאה ה-20, הוקדשו שעות רבות ללימוד פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיה של הלמידה. בשנות השמונים עם יישומו של ה"דגם המנחה" בתהליך האקדמיזציה של ההכשרה להוראה הורחבו לימודי החינוך במוסדות המכשירים והם כללו תתי-תחומים בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה של החינוך ונושאים דוגמת תכנון לימודים, מדידה והערכה בחינוך, שונות וצרכים מיוחדים.

שלישית, לשיעורים בהוראה פרונטלית נוספו למידה עצמית ועבודת מחקר אישית של הלומדים. המעבר מהוראה פרונטלית לדרכי הוראה נוספות מלמד על פתיחותן ועל נכונות רבה יותר לשימוש מגוון בדרכי הוראה כדי לטפח הבנה, חשיבה ולמידה טובות יותר בקרב הלומדים. רביעית, לתכניות הלימודים נוספו שיעורים העוסקים בשיטות מחקר וסטטיסטיקה. אלה מעניקים כלים לקריאה ולהבנה נכונה של מאמרים המציגים ממצאי מחקרים, כמו גם כלים לביצוע מחקרים במסגרת לימודי הסמינריון. השיעורים הללו מדגישים את הצד האקדמי-מדעי של ההכשרה להוראה ומכינים את הסטודנטים, הלוא הם המורים העתידיים, להמשך לימודים לתארים מתקדמים ולביצוע מחקרים בתחום ההוראה.

תכנית המתווים המנחים ממליצה להמשיך בהעמקת לימודי הדיסציפלינה במכללות להכשרת מורים, וזאת כדי שרמתם תשתווה לרמת הלימודים של תחומי ידע מקבילים באוניברסיטאות. כמו כן התכנית קוראת להמשיך בהעמקת לימודי החינוך ולנסות להבנות את ההכשרה להוראה כהכשרה אקדמית ופרופסיונלית, כזו הנשענת על תאוריות מוצקות בנושאי הוראה ולמידה ועל ממצאי מחקרים. עם זאת תכנית המתווים המנחים ממליצה על קיצוץ וצמצום משמעותי בשעות הלימודים להכשרת מורים לקראת התואר "בוגר בהוראה" הנובע מהרצון לאפשר לסטודנטים להתנסות יותר בעבודות אישיות בעלות אופי אקדמי. קיצוץ שעות ההוראה מיושם בעיקר בלימודי הפדגוגיה הכללית ובהתנסות המעשית בהוראה.

תרומתה הייחודית של תכנית המתווים המנחים היא בהאחדת תכניות הלימודים להכשרה להוראה הנלמדות במכללות לחינוך ובאוניברסיטאות, תכניות אשר מציעות מסגרות ללימודים לתעודת הוראה. זו הפעם הראשונה שוועדה העוסקת בתהליכי ההכשרה להוראה בישראל מנסה להאחיד בין תוכני הלימוד של תכניות ההכשרה להוראה. לפי תכנית המתווים המנחים, כל המוסדות המכשירים מורים בישראל נדרשים ליישם תכניות לימודים הדומות בהיקפן ובתוכני הליבה שלהן.

ככלל אפשר לקבוע שהוועדות למיניהן הבינו את החשיבות של עיצוב קשר אקדמי בין המכללות לאוניברסיטאות. אי לכך המליצו על סיוע אוניברסיטאי למכללות להוראה, על תכניות משותפות לשני סוגי המוסדות ואף על איחוד מלא בין המכללה להוראה, המכללות הכלליות (האזוריות) והאוניברסיטאות. עוד בתקופת היישוב העסיקה את אנשי החינוך שאלת המבנה הארגוני והמערכתי של הגופים המכשירים מורים. כך למשל בשנות השלושים של המאה הקודמת נהגה ונוסה הרעיון "תיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים. בעשורים שלפני האקדמיזציה של המכללות היו מקרים אחדים של שיתוף פעולה בין סמינרים לבין אוניברסיטאות, והודות לכך העניקו הסמינרים האלה לבוגריהם תואר אקדמי ראשון.

חברי הוועדות התחבטו בדיוניהם גם בין פריסה גאוגרפית ומגזרית של מוסדות הכשרה (כדי לאפשר נגישות רבה יותר לאוכלוסיות רבות ומגוונות של לומדים) לבין מיזוגים אפשריים בין מוסדות הכשרה קטנים הסמוכים זה לזה (מכללות וסמינרים) והקמת מוסדות הכשרה מרכזיים. בשנות השישים והשבעים נמשכו הניסיונות לשלב בין סמינרים להכשרת מורים לבין אוניברסיטאות. משנות השמונים ואילך נחלשה משמעותית המגמה של בחינת שיתוף פעולה בין סמינרים להכשרה להוראה לבין מוסדות אחרים, כיוון שהסמינרים להוראה היו למכללות אקדמיות עצמאיות: ההכשרה להוראה בכל חטיבות הגיל הייתה להכשרה אקדמית, ובסיומה הוענק לבוגרים התואר "בוגר בהוראה". כחלק מתהליך האקדמיזציה של המכללות להכשרת מורים, תהליך אשר נעשה בהתאם לדרישות "הדגם המנחה" של המל"ג, נקבעו תפקידים וגופי הניהול הנדרשים במוסדות להכשרה להוראה.

תכנית המתווים המנחים מדגישה את תנאי הסף אשר על המוסד המכשיר לעמוד בהם כדי להפעיל תכנית הכשרה להוראה בהתאם לאמות המידה המקובלות במל"ג. המטרה של קביעת תנאי הסף היא לוודא שתכניות ההכשרה בכל המוסדות תהיינה מבוססות על מתווים אחידים. עניינם של תנאי הסף הוא ההיבטים הבאים של תכניות ההכשרה: סגל ההוראה, תכנית הלימודים והתשתיות הפיזיות במוסד המכשיר. בתכנית המתווים המנחים מודגש כי כל תכניות הלימודים תידרשנה לקבל אישור של המל"ג, והמוסד צריך להיות מנוהל אקדמית בהתאם למדיניות המל"ג.

מעיון בהמלצות הוועדות למיניהן עולה כי עם השנים עלה משך הלימודים בתכניות להכשרת מורים משנה או שנתיים לשלוש שנים, ולאחר מכן לארבע שנים בתוספת שנת סטאז' (קרי שנה חמישית במכללות ושנה שנייה או שלישית בלימודים לתעודת הוראה באוניברסיטאות). בד בבד חלו שינויים בתואר המוענק בסיום הלימודים.

במשך עשרות שנים, מתקופת היישוב ועד לשנת 1971, נמשכה הכשרת המורים לבתי הספר היסודיים שנתיים, ובסיומה הוענק למורים התואר "מורה מוסמך" (כלומר מוסמך להוראה בבית ספר יסודי). ב-1971 הוארך משך ההכשרה של הלומדים בסמינרים לשלוש שנים, ועם סיומה הוענקה להם תעודת "מורה מוסמך בכיר". על מנת להביא לאקדמיזציה של מקצוע ההוראה קבעה המערכת כי המטרה היא שכל המורים הפועלים במערכת החינוך בישראל ישלימו את לימודיהם לתואר אקדמי ראשון. לשם כך שונה מעמדם של הסמינרים למורים למכללות אקדמיות המעניקות לא רק תעודת הוראה, אלא גם תואר "בוגר בהוראה" (B.Ed.) המוכר לצורך לימודים לתואר שני.

תכנית המתווים המנחים מרחיבה את מגוון האפשרויות העומדות בפני מכללות להכשרת מורים ומאפשרת להן להציע לימודים לקראת תואר שני בהוראה. התכנית מוסיפה למתכונות הקיימות של הכשרת המורים אפשרות של הכשרה להוראה במתכונת אינטגרטיבית של לימודים לקראת תואר שני בהוראה או הוראת הדיסציפלינה, ובסיומם מוענקים לבוגרים תואר שני (M.Teach) ותעודת הוראה. מסלול זה תואם את המגמה הקיימת בעולם (בעיקר בארצות הברית) להכשיר את המורים רק במסגרת הלימודים לתואר שני, כלומר לאחר שהוענק לסטודנט תואר ראשון בלימודי דיסציפלינה כלשהי.

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת

ראה גם :

תפיסות אנשי הסגל את המתווים החדשים בהכשרה להוראה, 

תפיסותיהם של בעלי תפקידים בכירים במכללות ובאוניברסיטאות - ממצאים נוספים

לימודי הכתיבה האקדמית במכללת לוינסקי: תמונת מצב

משיכת מורים, שמירת מורים, הכשרת מורים ( פרופסור תמר אריאב)